העניין יתבהר בהמשך…

Sorry English readers, this one's an internal affair. Read you next time 🙂

אני עדיין זוכרת מסיפורי החבר'ה (של האקס), איך מ' התלונן תמיד על שאם רצה הגורל ועבר במכוניתו הספציפית בשכונה מסויימת ונראה על-ידי שוטר – מיד נעצר ונבדק מי ומה. רק בגלל מראה מסויים. רק בגלל האופן בו הוא ומכוניתו נתפסו בעיניי המשטרה. ולא משנה שהוא היה בוגר ממר"מ, חייל צה"ל אחראי, מסור ונאמן למדינה ולחוקיה. הוא ומכוניתו באותה שכונה… אותו סיפור בכל פעם.

אני גם זוכרת איך בעצמי הלכתי לתומי ברחוב שמשי-חורפי, בדיוק-בול במרכז המדרכה. לפתע קרעה את הסחת הדעת שלי חריקת צמיגים מקפיצה. העפתי מבט לימיני. מבטי נחת על מכונית משטרה, שהרגע נעצרה שם (באדום-לבן). אוווו, חשבתי לעצמי, ועצמי כבר התחיל להתלהב – כן! נראה כסרט מתח באמצע היום – כששוטר קפץ החוצה מהמושב שליד הנהג וחצה את הכביש בריצה (באין-מעבר-חציה).
כמובן שהסתקרנתי לדעת מה הניע אותו לפעולה. עמדתי צופה. להפתעתי הנדהמת מר שוטר נעצר דווקא ממש מולי ונבח עלי (אין דרך אחרת לתאר את גישתו. הוא ממש נבח) "תעודת זהות!".

"למה?" שאלתי בצברית צחה (וחפה מכל מבטא). וזאת היות ולמיטב ידיעתי הליכה במהירות ממוצעת באמצע מדרכה עירונית, בקו ישר ובצהריי יום רגיל, איננה מנוגדת לאף אחד מהחוקים.
הנובח לא הרשה לְדבר לבלבל אותו. "כי אמרתי!" המשיך בשלו.
התעודה שלפתי, לשוטר הגשתי (בכל-זאת – שוטר!), ראיתיו בוחן, מחזיר חזרה, פונה, רץ למכונית הממתינה (שוב באין-מעבר-חציה), שמוכנסת להילוך וממשיכה הלאה.
לא "תודה". לא "בבקשה". לא "סליחה". לא אף מילה.
ולא משנה שבאמת לא עברתי על שום חוק. מראה אירופאי-מה ומעיל דמוי-עור, בשנות התשעים, כנראה הספיקו כדי  להיעצר ולהיבדק על-ידי שוטרים.

ניחא. מקרים אלה, גם אם מטרידים, נגמרו בשלום וכמעט נעלמו לי לתהום הנשייה. והנה, לפתע, צפו וחזרו חזרה.

מצד אחד לא נאה לשפוט אדם לפי מראהו. מצד שני די עובדה היא כי במפגש ראשון בין שני בני אדם, הראייה היא החוש המקדים לקלוט משהו ממי שממול.

ואני שואלת את עצמי – האם הייתי רוצה שוטרים מנומנמים, שאינם בוחנים את סביבתם, שלא יודעים מה קורה (או לא) באשר הם? הרי בדיוק ערנות זו עשויה להציל חיים בתנאים מסויימים, כך שכנראה שלא.
וגם כאן הצד השני מרים את ראשו ותובע תשומת לב – מ' מהפסקה הראשונה ואני לא הגענו לשום בית חולים. נעצרנו, הזדהינו והמשכנו הלאה בריאים ושלמים, כשרק כמה דקות בוזבזו מזמננו.

אני לא יודעת מה באמת קרה עם אותו אזרח ישראלי בדרום הארץ, שבדיוק כמונו, נחשד בהיותו מי שאינו. לא הייתי שם ולא ראיתי בעצמי. אך אם נכון הסיפור ששמעתי אתמול בחדשות והוא נזקק לטיפול רפואי עקב "טיפול" משטרתי, משהו כאן עבר איזשהו גבול.
ועל כך כל אזרח ישראלי צריך למחות.
והריני מוחה בדרכי-שלי, בעודי ממתינה שהעניין עם האיש מאתמול יתבהר…

L