רגעי מחשבה | Thoughts



In a book I read:
Someone young, that was satisfied with herself in the morning, took a look at the guest that at noon stepped into the office, and immediately fell into comparisons, regrets and basically negative feelings.

At the long hair of the guest, she regretted her recent haircut (without considering facial structures and what hairdo fits whom).
At the designer clothes, she was ashamed of her own (though that's what she could afford).
At the guest's beauty, she felt even worse (regardless of the fact that none of us get to hand pick the genes with which we are born).

Though fiction, the described scene is totally plausible. Anyone can encounter the phenomenon in ones' real life.
And I can't help asking – why?

Why should a person perceive themselves as relating to another and not to themselves?

Sticking to the above fictive example, that young secretary did her best within the conditions available to her.
The guest is in a totally different time/place/situation. She has endless funds and plenty of time.
Where's even the room for comparison between the two?

When I try to dig a bit deeper into it, the idea of aspiration presents itself.
It seems only natural one should aspire to progress, become better, evolve, succeed and so on.
It's not only natural but also positive. And here there is room for looking at another, in case they could (say) inspire.

However and with all due respect to aspiration, is there no weight/meaning to whatever already exists?
Versus what we hope for, work towards, dream of, are driven by, is there no importance anymore to past achievements that brought us here?

Furthermore – I think anyone, in any area and moment, can only do their best, according to the conditions, knowledge, circumstances, awareness and experience (and aspire for better).
What do you think?



קראתי קטע בספר:
מישהי צעירה, שבבוקר הייתה די מרוצה בינה-לבינה, הסתכלה על האורחת שנכנסה בצהריים למשרד בו עבדה, ומיד עברה לעסוק בהשוואות, חרטות ותחושות שליליות.

למול שיער האורחת הארוך היא התחרטה על שהסתפרה לאחרונה (בלי שום קשר למבנה פנים ואיזו תסרוקת מתאימה למי).
למול חליפת המעצבים היקרה, היא התביישה בשלה (למרות שזה מה שהצליחה לממן במסגרת התקציב).
למול יופי האורחת, היא הרגישה עוד יותר רע (מבלי להתחשב כלל בעובדה שאף אחד מאיתנו איננו בוחר אחד לאחד את הגֶּנִים איתם אנו נולדים).

אף אם סיפור פיקטיבי, הסצנה הזו לגמרי אפשרית. כל אחד יכול להיתקל בתופעה הזו בחייו הממשיים.
ואני לא יכולה שלא לשאול – למה?

למה שהאדם יתפוס את עצמו למול האחר ולא למול עצמו?

אם נמשיך עם הדוגמא הפיקטיבית לעיל, אותה צעירה עשתה כמיטב יכולתה במסגרת התנאים שעמדו לרשותה.
האורחת נמצאת במקום/זמן/מצב אחרים. לה יש אין-סוף משאבים ופנאי בשפע.
איפה פה בכלל המקום להשוות בין השתיים?

כשאני מנסה לחשוב על כך קצת יותר לעומק, עולה בדעתי רעיון השאיפה.
נראה לי אך טבעי לאדם לשאוף להתקדם, להשתפר, להתפתח, להצליח וכו'.
זה לא רק טבעי אלא אף חיובי בעיניי. ופה בהחלט יש מקום להסתכל על האחר, למקרה שתגיע ממנו השראה (למשל).

אם כי עם כל הכבוד לשאיפה לעתיד, האם אין משקל/משמעות לכל מה שכבר יש?
למול מה שאנחנו מקווים לו, עובדים לקראתו, חולמים עליו, מוּנעים על-ידו, האם כבר אין חשיבות להישגים שהביאו אותנו עד הלום?

ויותר מכך – לדעתי האישית כל אחד, בכל תחום ובכל רגע, יכול לעשות אך ורק כמיטב יכולתו, בהתאם לתנאים, לידע, לנסיבות, למוּדעות ולהוויה שלו (ולשאוף ליותר).


מודעות פרסומת

5 תגובות בנושא “Comparison

    1. הסתפקות לא קשורה כאן. להיפך. מי שבאמת מסתפק במה שיש לו לא שואף ליותר. ההערכה היא העניין.
      אותה מזכירה מהספר כלל לא זוכרת שהיא אשת מקצוע ועצמאית. ובמקביל היא מבטלת את עצמה והחלטותיה למול אשת איל-הון, שלגמרי תלויה בבעלה בכל דבר ועניין.


  1. This post was so true and I really feel that you raised some good questions. I know so many friends who do this to themselves and it is unfair. I think society has made people compare themselves to each other and it has become a contest to have all of the best characteristics from certain people. Enjoyed this post and thought it raised many key problems that people face all the time. Well done.


    1. Thank you :-) This has been bothering me for a while and maybe you're right. Maybe it is society, as you say. But more than the cause, I wish there was a way to remind those who forgot their own true inner worth… It is more than unfair to dismiss ones' self like this, start doubting when there is no substantial reason for a doubt

      Liked by 1 person

I'd love to read you :-) For English, right click on the comment field bellow. You'd get a popup, including "writing direction". Hover over it and you’ll get options to change text justification. Choose the Left to Right

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )


מתחבר ל-%s