Book-Medic

חובשת ספרים

Whoever never encountered at least one book loosing its pages – raise your hand.
I'm sure we all hope everything manufactured in this world is meticulously made to high quality and finish. However, unfortunately, that is not always so. And sometimes a book-spine parts with pages, or the book is trying to divorce whole chapters.
And when that happened to me in the past, I too (like others, I'll bet) took the Scotch tape and bound it back, so nothing will get permanently lost.

Did you ever see a Scotch-taped book after a few years?
It happens (more often than not) that the whole thing dries up and the "tape" parts with the "Scotch" eventually. And when that happens, a brownish patch remains in its' stead. If we thought this tape is transparent, and can be taped to the writing as well, over time it proves different. This brownish substance simply erases letters and that's it. No more end (or beginning) to sentences around the repaired break.

So, what do we do? Well, I haven't a clue as to how to clean the old brown patches. But within the tips these Life Moments modestly offer, I thought to share what I accidentally discovered.

I don't really remember the minutia. It's reasonable to assume I needed it when I discovered I was out of office-tape. I searched the whole place and the only option left hid in the first aid kit. And I'm referring to the Surgical Tape.
Oh. I grabbed it gratefully, dressed the book, and forgot all about it (as evidenced by the beginning of this paragraph. And its' continuance, cause) other than this I have no clue as to when I noticed the differences. But I have. And here I am to share:

First – it holds. For years.
Second – did you think the surgical one isn't transparent? Wrong. Contrary to the above mentioned tape, that looks so and isn't, and despite its' papery look, you can see through the surgical tape pretty well. And if it's a bit blurry, you can write on it (pencil seems preferable) and complete the end (or beginning) of the sentence.
Third – it doesn't stain. Remains in its whitish transparency. This too for years.

So that's it. This is the useful tip. Surgical Tape for book dressing.
Even if I'm beginning to worry I'd soon become suspect at the local pharmacy.
Happy mending
L

ובעברית:

מי שלא נתקל מעולם בספר מתפרק – שירים יד.
אני משוכנעת כי כולנו מקווים ש-כל מה שנוצר בעולם נוצר באיכות וגימור מוקפדים, אך, לצערנו, לא כך הוא. ומדי פעם שדרות נפרדות מעמודים בודדים, או שהספר כולו מנסה להתגרש מפרקים שלמים.
וכאשר זה קרה לי בעבר, גם אני (כמו עוד רבים כמוני, כך נראה לי) נהגתי לקחת את הסלוטייפ המשרדי ולהדביק חלקים יחדיו. לבל יאבד אף אחד.

ראית פעם ספר שהודבק בנייר-דבק לפני שנים?
לא פעם קורה (אם לא תמיד) כי כל העניין מתייבש וה"טייפ" נפרד מה"סלו" ברבות הימים. וכאשר זה קורה, כתם חוּם נשאר במקומו. אם חשבנו שהסלוטייפ שקוף, ואפשר להדביקו גם על הכיתוב, אזי בהמשך הזמנים מתברר אחרת. ומתגלה כי החומר החוּם-חוּמי הזה מחק אותיות ומילים, וזה זה. אין יותר סוף (או התחלה) למשפטים בסביבות הפגמים המתוקנים.

אז מה עושים? ובכן, אין לי מושג איך מנקים את כתמי נייר הדבק הישנים, אך במסגרת פינת הטיפים, שמסתתרת בצנעה בין רגעי החיים האלה, חשבתי לשתף במה שגיליתי פעם לגמרי במקרה.

אני לא ממש זוכרת את פרטי הפרטים. סביר להניח שנצרכתי לו כשגיליתי שנגמר לי נייר הדבק המשרדי. בכל המקום חיפשתי, וכל שנותר לשימושי דווקא בערכת העזרה הראשונה התחבא. הלא הוא נייר הדבק הרפואי.
הו. את הגליל בשמחה חטפתי, את הספר חבשתי, ושכחתי מזה (לראייה – תחילת הפסקה. או המשכה. כי) מעבר לזה, אין לי אף לא שמץ של מושג לגבי השאלה – מתי שמתי לב להבדלים. אבל שמתי. והריני לשתף:

ראשית – זה מחזיק. שנים.
שנית – חשבת שנייר דבק רפואי אינו שקוף? טעות. בניגוד מוחלט להוא דלעיל, שנראה שקוף והוא לא, ולמרות מראהו הניירי, דווקא רואים דרך הרפואי לא רע בכלל. ואם בכל-זאת קצת מטושטש, אפשר לכתוב עליו (בעפרון נראה לי עדיף) ולהשלים את סוף (או תחילת) המשפט.
שלישית – הוא לא מכתים. נשאר בלובן-שקיפותו. וגם זאת למשך שנים.

אז זהו. זה הטיפ. נייר דבק רפואי לחבישת ספרים.
גם אם כבר התחלתי לחשוש כי תיכף יתחילו לחשוד בי בבית המרקחת המקומי.
תיקונים נעימים
L