So I Finally Got Myself A Bulbul Of Sorts

אז סופסוף השגתי לי בולבול… איכשהו…

האחרון? כך זה אכן נראה… ומי היה מאמין שחידושים והתפתחויות יכולים להתקדם לאחור (ולדלדול) במקום קדימה (ולצמיחה). כבר לא זוכרת מתי התאהבתי לראשונה… זה קרה די מזמן, ודי בהדרגה. ואני, כמובן, מתייחסת כאן בעיקר (אם כי לא רק) אל ציפורים (כלומר – אלו שלא פגשו את היצ'קוק מעולם). זאת-אומרת – לא כולל יונים. אבל בהחלט כל השאר. נדמה כי תמיד אהבתי להסתכל עליהן. והנה, כאשר לקראת ראש השנה נחת עלי כלי המסוגל להקפיא רגעים בזמן, בהתלהבות ניגשתי למלאכת ההנצחה של רגעים ציפוריים, שנחתו עלי פה ושם. אז הכלי הזה הוא כולה טאבלט. עם סך-הכל איזה חריר קטן, ללא שום דמוי-עדשה ו/או איזו יומרת מיקוד קלושה. כך שמה שנמצא במרחק העולה על חצי מטר, בדרך כלל יכול בשקט להתעופף הלאה בשמחה. לכן עוד יותר שמחתי שממש על חלון המטבח הייתה פרוסה עלוותו העשירה של מה שתהיתי ביני לביני אם עץ הוא או שיח.

Is it the last one? It certainly looks so… And who would have believed that renovation and progress could move backwards (and to dwindle) instead of forwards (and growth). I don't remember when I fell in love first… it happened so gradually and long ago. And, of course, I'm relating mainly (though not only) to birds (as in – those who never met Hitchcock). That is – excluding doves. Though including all the rest. It seems as though I've always loved looking at them. And then, when around last September I was given a tool capable of freezing a moment out of the whole, I enthusiastically went to the task of commemorating bird-moments, as they presented themselves through space and time. So this tool is nothing but a Tablet (handheld?). Just a pinprick puncture with not even a pseudo-lense, nor any pretension to focus. So what's more than a foot away can generally fly off safe from it. Which is why I was even happier that right on my kitchen window was spread the rich foliage of what between me and mine I wondered whether tree or bush.

ואכן, עלווה זו (על פרחיה ופירותיה) בצירוף עם חבלי הכביסה שלי (שלא בשימושי) סיפקו כמה רגעים נחמדים בכיכובו של הצופון (השם שבחרתי בעבור הצופית הזכר). וגם אם לא הספקתי ל"צוד" אותו עם צופיתו-שתחיה, עדיין נחמד לי לדעת שהם זוג לגמרי רומנטי, יוצאים תדיר לארוחות בצמד. ברור שהמשכתי לחלום גם על העורבני (הצבעוני, אותו ראיתי רק פעמיים), על המאיינה (האם היא לא נראית כמו איזה פיראט?), אפילו ניסיתי לצלם דבורה, אבל זה לא כל כך הלך (אם כי נראה לי שעוד רגע וכבר הייתי מתגברת על החשש-מה שיש לי מהן). וכן חלמתי גם על הבולבול.

And indeed, this foliage (including its' flowers and fruit) along with my clothes line (disused) provided some nice moments staring a hummingbird (take 1, take 2). Though I didn't manage to "shoot" him with his mate, it is still nice to know they're a totally romantic couple, often going out for dinners a deaux. Naturally I kept fantasizing about the (colorful) Eurasian Jay (which I spotted twice) and the Myna (doesn't it look like a pirate?). I even shot a bee once, but it didn't work out (though I have a feeling that soon I'd have conquered my apprehension of those). And I also dreamed of a Spectacled Bulul.

לא צילום טוב במיוחד (כבר אמרתי מצלמה לא משהו?) אך הציפור שם. ברביע העליון מימין. הידעתם כי גם בולבולים בדרך כלל מסתובבים בצמדים? ולפחות האנציקלופדיה גורסת כי הם לא במיוחד מוטרדים מגדרית.וכך היה די כיף בחלוני האחורי. אבל אז… בבוקר עגום אחד (השבוע), בינות לרעשי הגשם-רוח-סערה, בקע רעש הרבה יותר נורא. הגיזום. מחצית בוקר לאחר מכן וזהו. אין יותר ענפים, עלווה, פירות ופרחים. ובהינף (טוב, לא רק אחד כי אם רבים נוספים) נעלמו הארוחות הזוגיות של הצופיות (הדבורים ושאר מזמזמים) והבולבולים…

Not a very good shot (did I mention it's not a good camera?) but the bird is there. In the upper right-hand quadrant. Did you know they also fly in pairs? And at least my encyclopedia states they're not really gender-fussed. So it was rather fun at my back window. But then… One gloomy morning (this week), among the rain-wind-storm noise, another sound arose, so much worse. The sound of cutting things down. Half a morning later and that was it. No more branches, foliage, fruit and flowers. And in a sweep (well, not just the one but many more) disappeared the romantic meals of the hummingbirds (bees and other buzzers) and the Bulbuls…

אני מניחה כי לגדיעה היו סיבות טובות (בכל-זאת החורף בפתח, ועימו סכנות רבות), אך לא יכול להיות לי אלא קצת עצוב, כשהגעגוע כבר מתחיל אל בעלי הכנף, ש-מן הסתם, נעלמו לבלי שוב… אם כי לפחות אני עדיין שומעת אותם בסביבה. L

I assume this sever pruning had good reasons (after all winter is coming, and with it many dangers), but I can't help but be sad, longing for my winged friends, who obviously will never come back… At least I still hear them around. L

נ.ב. עיצוב הדף לא נראה טוב על המסך שלי. החלטתי לפרסם כך, כי לא רציתי כפל תמונות.

P.S. This page doesn't look good on my screen. I published as is since I didn't want to double the pix. And isn't the Bulbul shot the worst of all? For more Oops! moments, click right here.

מודעות פרסומת