אז סופסוף השגתי לי בולבול… איכשהו…
האחרון? כך זה אכן נראה… ומי היה מאמין שחידושים והתפתחויות יכולים להתקדם לאחור (ולדלדול) במקום קדימה (ולצמיחה).
כבר לא זוכרת מתי התאהבתי לראשונה… זה קרה די מזמן, ודי בהדרגה. ואני, כמובן, מתייחסת כאן בעיקר (אם כי לא רק) אל ציפורים (כלומר – אלו שלא פגשו את היצ'קוק מעולם). זאת-אומרת – לא כולל יונים. אבל בהחלט כל השאר. אז הכלי הזה הוא כולה טאבלט. עם סך-הכל איזה חריר קטן, ללא שום דמוי-עדשה ו/או איזו יומרת מיקוד קלושה. כך שמה שנמצא במרחק העולה על חצי מטר, בדרך כלל יכול בשקט להתעופף הלאה בשמחה. |
Is it the last one? It certainly looks so… And who would have believed that renovation and progress could move backwards (and to dwindle) instead of forwards (and growth). I don't remember when I fell in love first… it happened so gradually and long ago. And, of course, I'm relating mainly (though not only) to birds (as in – those who never met Hitchcock). That is – excluding doves. Though including all the rest. So this tool is nothing but a Tablet (handheld?). Just a pinprick puncture with not even a pseudo-lense, nor any pretension to focus. So what's more than a foot away can generally fly off safe from it. |
ואכן, עלווה זו (על פרחיה ופירותיה) בצירוף עם חבלי הכביסה שלי (שלא בשימושי) סיפקו כמה רגעים נחמדים בכיכובו של הצופון (השם שבחרתי בעבור הצופית הזכר). וגם אם לא הספקתי ל"צוד" אותו עם צופיתו-שתחיה, עדיין נחמד לי לדעת שהם זוג לגמרי רומנטי, יוצאים תדיר לארוחות בצמד.
ברור שהמשכתי לחלום גם על העורבני (הצבעוני, אותו ראיתי רק פעמיים), על המאיינה (האם היא לא נראית כמו איזה פיראט?), אפילו ניסיתי לצלם דבורה, אבל זה לא כל כך הלך (אם כי נראה לי שעוד רגע וכבר הייתי מתגברת על החשש-מה שיש לי מהן). |
And indeed, this foliage (including its' flowers and fruit) along with my clothes line (disused) provided some nice moments staring a hummingbird (take 1, take 2). Though I didn't manage to "shoot" him with his mate, it is still nice to know they're a totally romantic couple, often going out for dinners a deaux. Naturally I kept fantasizing about the (colorful) Eurasian Jay (which I spotted twice) and the Myna (doesn't it look like a pirate?). I even shot a bee once, but it didn't work out (though I have a feeling that soon I'd have conquered my apprehension of those). |
לא צילום טוב במיוחד (כבר אמרתי מצלמה לא משהו?) אך הציפור שם. ברביע העליון מימין. הידעתם כי גם בולבולים בדרך כלל מסתובבים בצמדים? ולפחות האנציקלופדיה גורסת כי הם לא במיוחד מוטרדים מגדרית.וכך היה די כיף בחלוני האחורי. אבל אז… בבוקר עגום אחד (השבוע), בינות לרעשי הגשם-רוח-סערה, בקע רעש הרבה יותר נורא. הגיזום. מחצית בוקר לאחר מכן וזהו. אין יותר ענפים, עלווה, פירות ופרחים. ובהינף (טוב, לא רק אחד כי אם רבים נוספים) נעלמו הארוחות הזוגיות של הצופיות (הדבורים ושאר מזמזמים) והבולבולים… |
Not a very good shot (did I mention it's not a good camera?) but the bird is there. In the upper right-hand quadrant. So it was rather fun at my back window. |
אני מניחה כי לגדיעה היו סיבות טובות (בכל-זאת החורף בפתח, ועימו סכנות רבות), אך לא יכול להיות לי אלא קצת עצוב, כשהגעגוע כבר מתחיל אל בעלי הכנף, ש-מן הסתם, נעלמו לבלי שוב… אם כי לפחות אני עדיין שומעת אותם בסביבה.
L |
I assume this sever pruning had good reasons (after all winter is coming, and with it many dangers), but I can't help but be sad, longing for my winged friends, who obviously will never come back… At least I still hear them around. L |
נ.ב. עיצוב הדף לא נראה טוב על המסך שלי. החלטתי לפרסם כך, כי לא רציתי כפל תמונות.
P.S. This page doesn't look good on my screen. I published as is since I didn't want to double the pix. And isn't the Bulbul shot the worst of all? For more Oops! moments, click right here.
הכותרת משעשעת. הגיזום הפראי כואב 😦
אהבתיאהבתי
קיוויתי שלפחות הכותרת תשעשע. מצטערת שלא הצלחתי לשעשע עד הסוף. וכן – הגיזום הזה ממש כואב.
מצד שני – נראה לי שהסיפור הזה די ממחיש את מה שהאדם עושה לטבע ולמערכות האקולוגיות בכלל.
ומצד שלישי – אולי זה אף יכול להיות משל לגישה של רוב האדם אל רוב הנושאים, גישה שנראית יותר ויותר כמו: נאה בעיני – אשאיר; לא נאה – אעקור, וזאת בלי שום קשר לכל מי ומה שתלויים במה שלא יהיה הנושא…
אהבתיאהבתי