רגעי דעה | Opinions

Home… is a many-faceted idea

מכורה שלי, ארץ נוי עשירה…

At first I thought there is no way I can translate this post to English. 'It's too localized', I told myself. But then I worked on it some more, and realized that at least a part of it can be a world-wide message. So here it (sort of) is:

During the previous week I blogged about a radio station I listened to. I also seized a local opportunity to appeal to two elements within said radio station, with comments I wished a reply to. One of it got ignored, the other received a response that the best that can be said about it is how fast it arrived. By the end of the same day. But as for its' contents…
Well, the response related to the most superficial aspect of my comment, totally ignoring the big picture.

So, all right. Non of the (very busy) people I appealed to owe me anything. Still, I had a little hope. I couldn't be other than a little disappointed. Maybe a bit more than just a little. Actually – enough to consider some kind of action. But what could I do? (And who the hell am I? A lowly listener?).

While thinking the thing, a small voice woke up within me and whispered in my minds' ear – 'you weren't born listening to this station… your radio-home used to be totally different…'.
And the little voice grew stronger until (even if this cannot possibly affect any rating whatsoever)…

To the radio I went, within the scale I dug and I found it.
THE station.
The place that in my childhood taught me what is Rock. What is music in general and who is David Bowie (for instance. And ho, how it hurts to know he'll sing no more…).
Well, I moved station and it was good to know there are other possibilities.

While it is true – I am (re)listening to them but a few days, things that bothered me elsewhere are missing from here.
So, what I'm saying this time, basically, is this – one can be used to something, adhere to it, be loyal (all good principles!) while ignoring other options, that can be even better. In other words –

Don't be afraid of moving onward (and upward) from disappointment.

L


ובעברית:

כן, אני יודעת, ציטוט הפוך למקור. ובכל-זאת, היות ו"מכורה" היא "מולדת, מקום-מוצא" (לדעת אבן-שושן לפחות) נראה לי מתאים. גם אם בהשאלה.

בשבוע שעבר קרו מספר מאורעות ש-כפי הנראה, חסרו כל חשיבות שהיא.
הראשון שבהם – ישראל ציינה את יום העברית (בימים ראשון-שני. כאמור – בשבוע שעבר).
כמנותקת תקשורתית (מהיותי מחוברת רק לרדיו ולבלוגי-שלי), אין לי שום דרך לדעת אם וכיצד היום הזה צויין, מלבד במסגרות (המוגבלות-מה) המפורטות בסוגריים הלפני אחרונים.

ברדיו שידרו דיונים מאד מעניינים (אני מנחשת. כי שעת השידור…) מחצות ואל תוך הלילה… (נו, נשפכתי אחרי ארבעים דקות).
בבלוג שלי, לא ציינתי את היום ההוא באופן גלוי, היות ולפני כמעט שנה פתחתי את הבלוג הזה, שחשף אותו (ואותי) לפעילות יותר בינלאומית מאשר מקומית. וטרם מצאתי את התמהיל הנכון (לשנינו) בין מה שנראה לי מקומי טהור לבין מה שיכול לעניין גם אחרים.

אבל (!) כשלעצמי, גם כתבתי את פוסט הרדיו (המאורע השני נטול החשיבות), וגם ניצלתי את הִזדמנות אותו יום לעיל לפנות אל שני גורמים שונים, מבין פעילי הרדיו לו הקשבתי, בנושא העברית (פנייה ונושא ש-שוב, ככל הנראה על פניו, לחלוטין שוליים ומעוררי שום עניין שהוא, גם בין אלו שאמורים להתעסק, אם בלעדית ואם בעקיפין, ממש בכך).

באחת הפניות הזמנתי מישהו/י לקרוא בפוסט הרדיו ולהגיב (פוסט שבשורה התחתונה, ביקש להעדיף לשדר את העברית על פני שפות אחרות, הרי גם ככה את תרגומן קשה להעביר אל מאזיני-רדיו, בו-זמנית עם הדוברים עצמם).
זכיתי להתעלמות מוחלטת.

בפנייה השנייה הערתי הערה מורכבת יותר לגבי העברית המשודרת בתחנה לה הקשבתי.
זכיתי לתגובה, שהמיטב הניתן להיאמר עליה הוא שהייתה מהירה. ממש בסוף אותו יום.
מבחינת תוכנהּ…
ובכן, התגובה התייחסה אל הפרט השולי/שטחי של הערתי, תוך התעלמות מוחלטת מהתמונה הגדולה.

אז נכון, אף אחד לא חייב לי כלום, בוודאי שבטח לא הגורמים (העסוקים מאד, אני חייבת להניח) אליהם פניתי. ועדיין, היות והתקיימה-לה תקווה קטנה, לא יכולתי שלא להתאכזב קמעה. אולי אפילו קצת יותר מ-קמעה. למעשה – מספיק כדי לשקול פעולה. אבל מה כבר יכולתי לעשות? (ומי אני בכלל? רק אחת המאזינות?).

תוך שיקול ומחשבה, קול קטן התעורר ביני לביני ולחש לאוזן-רוחי – 'הרי לא נולדת מאזינה לתחנה הספציפית הזו… הן מכורתך הרדיופונית לגמרי אחרת…'.
והקול הקטן הזה התחזק והלך (גם אם אין סיכוי שזה ישפיע על הרייטינג של הקודמים, או החדשים), עד ש…

לרדיו ניגשתי, בסקלה חפרתי, ומצאתי אותה.
ה-תחנה.
המקום שבילדותי לימד אותי מה זה רוק. מהי מוזיקה בכלל, ומיהו דיוויד בואי (למשל. ו-הו, כמה כואב לדעת שהוא לא ישיר שוב…).
ובכן, עברתי תחנה וראיתי-זה-פלא. עוד יש אפשרות אחרת…

אז נכון. אני מקשיבה להם (מחדש) רק זה מספר ימים. אבל יודעים מה? הגעתי אליהם חושבת ש'נו, ניחא – מהם אני לא מצפה לעברית, לבטח לא אתאכזב'. והופתעתי! (לטובה!).
גם כאחת שאין לה שום יומרה לדעת עברית על בורייה, אני פשוט נהנית לשמוע אותם, ללא מה שצרם לי בתחנה הקודמת.

אז מסר הפוסט הפעם – לא רק שאפשר אחרת, זה גם יכול להיות טוב יותר. וביתר תמצות –

אל פחד מלעבור הלאה מהאכזבות.

L

מודעות פרסומת

2 תגובות בנושא “Home… is a many-faceted idea

    1. הו, אכפת לי יותר מדי מ-יותר מדי (או כך זה מרגיש מדי פעם). אבל… מה זאת אומרת? חשבתי שנולדתי רק שנה אחריך… היתכן שלא ידעת איפה קוטנר מ"זהו זה" מלמד רוק?
      זה היה ב-גל"צ. אשר, לצערי, כנראה עומדת להשתנות עוד לפני שאספיק להתרגל אליה מחדש. מקווה לפחות שאבשלום קור ימשיך לייעץ להם…

      אהבתי

I'd love to read you :-) For English, right click on the comment field bellow. You'd get a popup, including "writing direction". Hover over it and you’ll get options to change text justification. Choose the Left to Right

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s