David Bowie

דיוויד בואי

I remember that Monday morning, a week ago. I was furiously typing my (then) next post. The radio rattled in the background. Suddenly the voice coming from it said rumors claim David Bowie is dead.
I couldn't go on.

Though it is the way of the world, unlike other renown people who passed on, this passing struck me mute.
And now I can finally find some words.

The knowledge that David Bowie exists in this world accompanied my life just like the knowledge that there is a sky and the sun shines in it – whether in full summer mode or hidden by a storm. The sun is always there, waiting to shine when possible.
Not to the be taken for granted, but… well… as a force of nature. And…
Some sort of sun did go out by his passing. But not exactly. Maybe just an aspect of it. Because…
With the sadness that he won't sing again, won't come out with something new, won't renovate, David Bowie is still here, there and everywhere. His songs and albums. The ones I know and the ones I haven't yet encountered. Parts of him will always exist.

I took the albums I have, looked through them, and found a quote:

"For me a chameleon is something that disguises itself to look as much like its environment as possible. I always thought I did exactly the opposite of that".
David Bowie, 1993
As attached to the Dream Anthology 1966-68.

And for me that is enough said. For now.

L

---

ובעברית:

אני זוכרת את אותו בוקר יום שני, לפני שבוע. ישבתי והקלדתי בשטף את הפוסט שרציתי ותכננתי להעלות באותו יום. הרדיו קרקש ברקע. לפתע הקריין אמר ששמועות אומרות שדיוויד בואי הלך לעולמו.
לא יכולתי להמשיך.

זו אמנם דרכו של העולם. אבל בשונה מאנשי-שם אחרים שהלכו לעולמם, מותו של דיוויד בואי היכה אותי לפחות באלם.
אבל עכשיו, סוף-סוף, אני יכולה למצוא אילו מילים. כלשהן.

הידיעה שדיוויד בואי מתקיים בעולם ליוותה את חיי בדיוק כמו הידיעה שיש שמיים וזורחת בהם שמש – בין אם בולטת ביום קיץ ובין אם נחבאת ביום סערה. השמש תמיד שם, מחכה לזרוח כשאפשר.
לא כ-מובן מאליו, כי אם… ובכן… ככוח-טבע. ו…
שמש כלשהי כבתה עם מותו. אבל לא בדיוק. אולי רק פן שלה.
כי עם העצב על כך שהוא לא ישיר שוב, לא יחדש שוב, לא יתחדש שוב, דיוויד בואי עדיין שם, כאן ובכל מקום. שיריו ואלבומיו. אלו שהכרתי ואלו שטרם. חלקים ממנו תמיד יתקיימו.

לקחתי את האלבומים שיש לי לידי, הצצתי בהם וגיליתי ציטוט שלו:

"לדעתי, זיקית מהווה דבר המסווה את עצמו כדי להיראות כמה שיותר כמו סביבתו. תמיד חשבתי שנהגתי בדיוק להיפך".
דיוויד בואי, 1993
כמופיע בעלון המצורף לאנתולוגיית החלום 1966-68.

ומבחינתי זה די והותר, לעת עתה.

L