הציטוט ה"חביב" עלי
"There are few people whom I really love, and still fewer of whom I think well. The more I see of the world, the more I am dissatisfied with it…".
That is what Elisabeth Bennet tells her sister Jane in chapter 24 of Pride and Prejudice by Jane Austen.
While Love is the foremost power that moves and motivates me (including the Love I feel towards Mankind in general), and while with my blogging I try to be both a-political and positive, I can't seem to help it. This quote is the one that keeps popping into my mind and thoughts in increasing frequency.
Look, loving Mankind, I whole heartedly believe humans have rights.
However, and more so lately (or, at least, so it seems to me), others, who say they too believe in human rights, exclude the human that is me.
As if it is perfectly okay to attack me on the street.
As if I have no right to go on with my life (sitting in a pub, or going to the store) without risking being murdered.
As if I am worth less than another.
Simply because of where I was born.
And because I chose to go on living in this place that is my home.
And how can I be satisfied with a world in which the General Secretary of the United Nations thinks feelings like fear and frustration allow, and/or justify, and/or explain, and/or legitimize and/or make reasonable the act of –
Murder.
Well, I totally disagree.
Acts of Terror are acts of Terror wherever they happen. Their result is sometimes the murder of a soul (by the trauma, or the wound, or the maiming, or all of these combined) or the murder of the whole human (body and soul), that should have had the right to live unmolested like any other human.
Murderous Terror attacks have no allowance, justification, explanation, reason, and especially no legitimacy in a world that stands by human rights.
Everywhere.
Californians have the same right to live as do the French, as do the Kenyans, as does each and every human who suffered Terror anywhere on this globe.
Including the Israeli humans.
Well, if I could reach Ban Ki-Moon I'd show him this post, written out of years of anger at his surreal statements.
Funnily enough, though I too feel fear, frustration and such like as well, yet here I am – able to express myself in words, without too much vehemence, and most definitely and certainly without murdering anyone, not of body nor soul.
L
For more quotes, click here.
"מעטים האנשים אותם אני אוהבת באמת, ורק על ספורים מביניהם אני חושבת טובות. ככל שאני רואה יותר מהעולם, כך אני פחות מרוצה ממנו…".
אמרה אליזבת' בנט לאחותה ג'יין בפרק 24 של גאווה ודעה קדומה, מאת ג'יין אוסטן.
בעוד אהבה היא הכוח העיקרי המזיז לי ומניע אותי (כולל אהבת האנושות), ובעוד בבלוגי השתדלתי להיות גם א-פוליטית וגם להישאר חיובית, אני לא יכולה להתאפק. הציטוט הזה צץ בתודעתי ומחשבותיי בתדירות הולכת וגוברת.
ראו, כאוהבת אנושות, אני מאמינה בלב שלם כי לאנוש יש זכויות.
אבל-ברם-אולם, יותר ויותר לאחרונה (או, לפחות, כך זה נדמה) אחרים, אשר אומרים כי גם הם מאמינים בזכויות אנוש, לא כוללים בכך את האנוש שהוא אני.
כאילו שזה לגמרי בסדר להתקיף אותי ברחוב.
כאילו אין לי שום זכות להמשיך בחיי (לשבת בפאב, או ללכת למכולת) מבלי להסתכן ברציחתי.
כאילו שאני שווה פחות מאחר.
רק בגלל המקום בו נולדתי.
ובגלל בחירתי להמשיך לחיות במקום הזה שהוא ביתי.
ואיך אני יכולה להיות מרוצה מעולם בו מזכ"ל האו"ם חושב שתחושות כמו פחד ותסכול מותירים, ו/או מצדיקים, ו/או מסבירים, ו/או נותנים לגיטימציה, או הופכים את זה ל"בסדר" –
לרצוח.
ובכן, אני לחלוטין לא מסכימה.
פיגועי טרור הם פיגועי טרור בכל מקום בו הם קורים. תוצאתם היא לעיתים רצח הנפש (אם ע"י הטראומה, או הפגיעה, או המום שהוטל, או כל אלו יחד) או רצח כל האנוש (גוף ונפש), אשר הייתה צריכה להיות לו הזכות לחיות ללא פגע כמו כל אנוש אחר.
לפיגועי טרור רצחניים אין הרשאה, הצדקה, הסבר, סיבה, ובמיוחד אין לגיטימציה בעולם הדוגל בזכויות אנוש.
בכל מקום.
לחיים בקליפורניה יש אותה זכות לחיות כמו לחיים בצרפת, בקניה, ובכל מקום אחר בו סבלו מפיגועי טרור בעולמנו.
כולל בישראל.
ובכן, אם יכולתי לתקשר עם באן קי-מון, הייתי מראה לו את הפוסט הזה, שנכתב מתוך שנים של כעס על הצהרותיו ההזויות.
מצחיק, אבל למרות תחושות משלי של פחד ותסכול, הנה אני מסוגלת לבטא את עצמי במילים, ללא התלהמות רבה, ובוודאי שבטח מבלי לרצוח אף אחד, לא גוף ולא נפש.
L
לעוד ציטוטים מבלוגרים בוורדפרס, קליק פה.
אני מסכים עם כל מילה… ואני תוהה לגבי הקוראים שלך בחו"ל – מה הם חושבים?
אהבתיאהבתי
הו, כמוני כמוך. כל כך רציתי לדעת תגובת העולם לזה אך אני לא יודעת.
שני הקוראים שמדי פעם מגיבים לי לא השאירו כל סימן שקראו בכלל.
העליתי את הפוסט הזה ל… (לא בדיוק אבל נגיד) סוג של פורום יומי המזמין בלוגרים לקרוא. אולי נתתי לזה כותרת לא נכונה כי באו משם רק 6 (נכון לכרגע), שניים הקליקו על אהבתי (יש לי השגות לגביהם, אך לא סגורה על זה) אבל אף אחד לא התבטא במילים.
הפוסט אליו העליתי את הפוסט שלי נותר רלוונטי עד סביבות 3 אחה"צ היום. אם מישהו יתעורר, אגיב לך שוב ליידע. אבל אני לא מתכוונת לעצור נשימתי…
(בד"כ אני ממש לא מחפשת פופולריות. אבל עם הפוסט הזה קצת חבל לי שאין לי יותר קוראים :-/).
אהבתיאהבתי