רגעי דעה | Opinions

את זה אני דווקא כן מבינה…

Sorry English readers, read you next time.

מוטי, הפעם גם אתה מוזמן להרגיש חופשי לדלג, במיוחד אם גם לך נמאס כבר מאיבגי, שלא יורד מהכותרות/שיח, וכל האנשים (ונשים) המקימים כל כך הרבה רעש-רוח וצלצולים בעטיו.

כמה מעוּבדוֹת החיים, שלצערי, החיים והניסיון האישיים שלי לימדו אותי:

שנות השמונים-תשעים, אותן חייתי בעצמי במהלך המאה הקודמת, היו שופעות בגברים שניסו מזלם עם נשים.
כלומר – זו הייתה ההגדרה שלהם לבדיקתם היכן מצוי הגבול הנשי, בעזרת כל מני מגעים חיבוקיים. חבר'מנים. סחבקיים. כמו-תמימים כאלה, שמעט-מעט שלחו יד קרובה יותר ויותר… אם כי עדיין הותירו את אלו שניסו כך את מזלם בתחומי ההכחשה. בתוך הגבול של "מה? אני? מה פתאום! אנחנו רק חברים. צוחקים איתך. זו מחמאה".
ולאחר הסירוב הנשי הפסקני, הדרך ל"מי בכלל השתין לכיוון שלך" הייתה בדרך-כלל קצרה ומהירה (מתנצלת על השפה, לא בחרתי. רק ציטטתי).

עוד שאלת-שפר מהתקופה ההיא, שנשאלתי אישית אינספור פעמים: מה, נשוי זה מת?
לא, עניתי בדיוק כמספר הפעמים שנשאלתי. נשוי זה חי. עם אשתו. לה התחייב. איתה הקים משפחה. כלפיהן (גם אישה וגם משפחה) חלה עליו אחריות אישית, אותה נטל על עצמו עם נישואיו.

אי אז, כך היה נדמה, לגבר הממוצע לא הייתה שום מראה בבית. לא משנה מקריח, מאפיר, מכריס, עונד טבעת. שום דבר מזה לא עצר אותו מלנסות את מזלו (כהגדרתו).
אך כמובן שהיו גם אלו שנסחפו רחוק יותר בבדיקת הגבול. כמו שני הגברים (השונים זה מזה) שראו לנכון לדחוף את לשונם לתוך פיה של אישה צעירה, שלא ביקשה או הזמינה היכרות אינטימית עם האיבר הספציפי הזה שלהם.
אחד מהם היה בכ-17 שנה מבוגר ממנה, השני בכ-40 (!).
(רק כדי להגדיר את הדבר לדיוקו המדעי – לשון היא איבר שרירי מוארך, לרוב מכוסה רוק. האיבר הזה יכול להיות מאד סקסי, כשמתקיימת משיכה מינית, ומאד מגעיל כשלא).

ועדיין, גם אי-אז בזמנים (שלפני עשרים שנה ויותר), גברים רבים (!) שפגשתי ידעו איך להתנהג עם נשים בדרך שמכבדת את שני המגדרים.
לעומתם, גברים רבים אחרים ראו בכפיית עצמם על אחרות דרך לגיטימית להתחיל איתן.

אבל אם מישהו או מישהי חשבו, שמה שהיה פעם כמעט נורמה וודאי היום כבר פס מן העולם כי הוסבר כבר עד סופו, הנה עוד מקרה שקרה (לפי עדותו של מי שזה קרה לו):

השנה הייתה מתישהו בין 2011 ל-2014. נתפשר על האמצע, ונגיד, סתם, חורף 2012. כי הפעם לא הדיוק חשוב אלא העובדה שהתקופה הייתה כבר ממש לא שנות השמונים-תשעים, אלא לגמרי במאה הזו ועוד בעשור הנוכחי.
הוא הפעם גבר לגמרי אחר מכל מי שנזכר פה עד כה, רווק, ואם קלטתי נכון היה אז בן 38-9. והוא סיפר שיצא עם מישהי פעם-פעמיים ואז, כשניסה לנשק אותה, כי (לטעמו) כל הסימנים הראו לו שהוא יכול, היא הגיבה בדרך חסרת כל פרופורציה (לדעתו).

והנה עוד גבר אחר לחלוטין. הפעם בן 68. המסוגל (רק בשבוע שעבר) להגדיר צעירה בת 20 כ"שווה הטרדה".
ולתרץ את זה כמחמאה. כהומור.

אם אנשים מן הישוב, כמו שלושת ה"מנשקים" עליהם סיפרתי, מרשים לעצמם לכפות עצמם על נשים שלא באמת הזמינו אותם, קל וחומר מי שציבור, בסדר גודל כזה או אחר, אמר להם תכופות כמה הם גדולים.
אך אף אחד מהם פשוט עוד לא הבין.
וכל הרעש לא יעשה כלום כדי להסביר להם, אלא רק ייחפר כל אחד עמוק יותר בעמדתו.
הנציגים האלו, של התנהגות כאילו גברית אך בעצם לחלוטין לא מקובלת, אולי יבינו משהו אם מישהו ינסה להמחיש להם את מה שהם עושים…

למשל – כמה היה מצחיק את מי מהם אם גבר אחר היה מנסה לדחוף את לשונו לתוך הפה האישי שלהם?

שלכם בתהייה
L

מודעות פרסומת

2 תגובות בנושא “את זה אני דווקא כן מבינה…

  1. תודה על הפנייה האישית…
    יותר ויותר אני נוטה לחשוב שגברים הם… אין לי מילה מדויקת לזה.
    אבל חלקינו מתאפקים.

    אהבתי

    1. בדיוק בגלל זה פנייתי האישית. כי ניסיוני האישי מוכיח שאתה גבר די נדיר.

      איפוק קראת לזה? אני קוראת לזה חינוך.
      יהיה הכינוי אשר יהא, בכל מקרה התוצאה (בעיניי) כפי שהגדרתי –
      התנהגות המכבדת את שני המגדרים :-).

      אהבתי

I'd love to read you :-) For English, right click on the comment field bellow. You'd get a popup, including "writing direction". Hover over it and you’ll get options to change text justification. Choose the Left to Right

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s