לירוק אל הבאר ממנה שותים

אתחיל עם הבהרת שני המושגים בהם אני עומדת לדון בעצמי, תוך הצעתי לכם לדון איתי.

ראשית, לירוק אל הבאר עליה נשענים, ממנה נתמכים בתחום המים המשמרים חיים, משמעו – לזהם אותה. ובכך לסכן בדיוק את אותם חיים אשר הבאר מתקיימת כדי לְחַיוֹת.
וזה, די בפשטות, נראה לי מעשה לא הגיוני של אדם נטול מחשבה, או חסר דעת, או שאינו מבין (או אינו מסוגל להבין) את השלכות מעשיו על העתיד (כולל העתיד שלו-עצמו, כמו גם עתידו של כל מי שביקש-מבקש-יבקש חיים מהבאר).
ובמילים אחרות – אם אתה (כל אתה. לא אתה הספציפי, חלילה) שותה ממאגר מים, ולאחר מכן מזהם אותו, ברור ומובן מאליו שהבאר תזדהם ו(גם אתה) לא תוכל לשתות ממנה שוב.
נראה לי לא רק כהסבר האימרה, כי אם גם העניין הכי פשוט שאפשר, לא?

שנית, ביקורת.
לדעת אבן שושן*: "בחינה ובדיקה; הערכה וניתוח של דברים מתוך נקודות ראות שונות; הערכה שלילית מתוך ראיית חולשות ופגמים".

אני די לא מסכימה עם מר אבן שושן הנכבד ומכובד.
ליתר דיוק: אין לי בעיה עם שתי ההגדרות הראשונות. בשלישית אני מוצאת טעות מוטעית ומטעה, או, לכל הפחות הגדרה הטעונה הבהרה.
כלומר – גם אם יש מקום, במסגרת של ביקורת, לבחון חולשות ופגמים, הגדרת הבחינה הזו כשלילית נוגדת את מטרת הביקורת, שהיא לשפר (לדעתי, אבל רגע. תיכף אתייחס גם לצד השני. בינתיים ובתחום הביקורת הספציפית עליה אני חושבת כרגע, מחשבה שכוּונה למדי על-ידי שתי ההגדרות הראשונות:)
הרי מה שקורה בפועל הוא שהמבקר מגיע אל הנושא אותו הוא מבקר כדי לחפש את השיפור הנחוץ. בדיוק לשם כך דרושים לו, והוא נדרש ל, חולשות ופגמים. כי מה ישפר אחרת? את מה שבסדר גמור/עובד/מתאים?
כך שהייתי מציעה לנסח את ההגדרה השלישית הזו במילים (או דומות להן) –
חיפוש החולשות והפגמים כדי להציע את הדרך לתקן ולשפר את מה שמבוקר.

השגה נוספת שלי על הגדרות אלו של אבן שושן היא היעדר כל איזכור של בדיוק זה – הנושא העומד לביקורת.
התוצאה – הגדרה פתוחה מדי, שלא מסבירה (בין היתר) כי:

הבא להעביר ביקורת על… (נגיד, סתם לדוגמא) תפוז, יכול לבדוק את קליפתו, פלחיו, מרכיביו התזונתיים, מה מצופה ממנו, כיצד הוא עומד (או לא) בציפיות ועוד.
באם ירצה המבקר להדגים/להמחיש/לחדד בעזרת השוואה (לא שאני מסכימה שיש מקום להשוואה, אבל נגיד), חופשי המבקר להשוות את התפוז לפרי הדר דומה.
אבל גם אם הוא חופשי להשוואה אחרת, עדיין יחטא למטרה המבקר שישווה את התפוז לבצל (שכן גם אם שני אלה משמשים את האדם למאכל, פה הדמיון ביניהם גם מתחיל וגם נגמר).

בנוסף, ההגדרה הפתוחה אינה מבדילה בין ביקורת פנימית, הנהוגה בארגון אחראי, ביקורת שאיננה חייבת להיות מעניינו של איש חיצוני, היות והתוצר של הארגון הוא העומד (או לא) במבחן הצרכן;
וביקורת פומבית, אל דוגמא מובהקת ממנה אתייחס להלן.

ביקורת שנייה (שלי, והצד השני שהוזכר לעיל) באותו תחום/נושא (הביקורת המילונית) – כאשר מבקר (מסוג אחר) מעביר את עינו הבוחנת על ספר (למשל), הוא עושה זאת ממניעים שונים לגמרי: כדי להמליץ לפני הקוראים של עצמו (של מבקר הספרות) על קריאה מהנה, או להזהיר אותם מפני קריאה מעצבנת בספר שמצא בו כל טעם לכל פגם שהוא. ואז ההגדרה השלילית של אבן שושן יכולה להתאים. אולי. אם כי לא בדיוק.

כך שהצעה אחרת (שלי) לשיפור/תיקון הניסוח של אבן שושן יכולה להיות חלוקת ההגדרה לשני חלקים ברורים ובהירים – ביקורת משפרת של דבר מסויים, בצד ביקורת שנועדה להמליץ או להזהיר על או מפני דבר מסויים.
וגם כאן אני (אישית) לא מוצאת מקום למילה 'שלילית', היות ושני סוגי המבקרים שהזכרתי משקיעים מאמץ, ידע, זמן (ועוד) בהשלמת תפקידם לצורך חיובי.
במקביל, ובהתאמה למקרה הקודם, גם במקרה של מבקר הספרות: לא נראה לי שיש מקום להשוות ספר מתח (למשל) עם ביוגרפיה, גם אם את שניהם הקורא יכול לקרוא.

וכך, החל מהפסקא השנייה של הפוסט הזה ועד למילים אלו ממש, הפוסט למעשה מהווה ביקורת, הבוחנת עניין ספציפי (הגדרה מילונית) ומציעה דרכים לתקנו/לשפרו.
וזאת (שוב – לדעתי, ומי שלא מסכים יכול להציע גם לי תיקון ושיפור) מבלי לירוק על המילון.

ובמילים אחרות: אדם אחר יכול היה להסתכל על ההגדרה אליה התייחסתי ולהגיב אליה אחרת ממני. כמו (למשל) במבחר מילים מצומצם על האדם הספציפי שכתב את ההגדרה הספציפית הזו.
וזה היה מביא אותי להצביע לפני אדם-אחר ספציפי זה על העובדה שאין לנו (המשתמשים במילון) שום דרך לדעת מי האדם שהציע את ההגדרה המקורית, או מה נתוניו האישיים.
ובכל מקרה האדם המקורי בוודאי שבטח אינו רלוונטי לתוצאה, היות וזו לא הייתה מופיעה בְּמילון רשמי (כך ההיגיון האישי שלי גורס) ללא העברת ההגדרה דרך בדיקות, ועדות ובחינות נוספות (אגב, תהליך היכול להחשף לביקורת פנימית ללא עניין לצרכן) בהן (מן הסתם) היו מעורבים עוד אנשים ודעות. ועל כן התייחסות כלשהי לאדם המקורי ההוא איננה ביקורת כלל, אלא סתם גיבוב מילים שלא ממש קשורות לעניין (אולי אפילו כמו הניסיון להשוות בין תפוז ובצל…).

עכשיו תגידו – המילון חפץ דומם הוא, ללא כל מסוגלות לתפוס בחושיו החסרים כי ירקו עליו.
ואענה – נכון. לכן, למה שלא תתייחסו לפוסט הזה כאל משל?

המזמינה לדון
L

* – גילוי נאות: המילון שלי ותיק על המדף. למרות זאת ועל אף, עדיין הוא מתקיים והגדרותיו נתונות לעיון כי מי שנתקל בו.