I don't get it # 4, or – The Terminator

אני לא מבינה את זה מס' 4, או – המחסלת

If there is one thing I am good at (though not at all proud of), it has to be my terminating things.

I first became aware of this when at a regular grocery-shopping I found a new ice cream (a truly amazing one that I cannot forget to this day, which got me hooked from first taste). But this almost immediately disappeared.
A mouth-watering cantaloupe sorbet that I couldn't get enough of, and… poof… it was gone. Never to be seen again.
It reminded me of the previously terminated fabric softener. Right on the heels of the agonizingly choosing of one (while suffering all the wrong scents) came its' vanishing act.
And over the years since I saw the end of so many other things, that I simply lost track.

But if I thought the phenomena was perishables-restricted, it now proved me wrong…

On the hunt after my previous photos, I suddenly noticed these:

Un Touched

'Oh', thought I, 'how wonderful! How colorful!'.

Walking past there just a couple of days later and I thought I either took a wrong turn or accidentally stepped into a parallel universe, cause this is what I saw:

ditto

Now, don't get me wrong. I have nothing against green. So, okay, I won't wear it (much), but as far as plants go, green is… well… so very ubiquitous, that finding something that grows in different colors (in my own mind) makes the rest of the day much more glorious.

And I really don't get it – why cut down the special just for the mundane?
(and how can I stop terminating?!? please, help… anyone?)

L

---

ובעברית:

אם יש משהו שאני טובה בו (גם אם לחלוטין לא גאה בזה), זה חייב להיות יכולת החיסול שלי.

הבחנתי בכך לראשונה כאשר במסע קניות רגיל לגמרי מצאתי גלידה חדשה (ועוד ממש מהממת, כזו שזכור לי טעמה עד היום, זה שהדליק אותי עליה מלק ראשון). אבל זו כמעט מייד נעלמה.
סורבה מלון ממנו לא יכולתי לשבוע, ו… פוף, היה-כלא-היה ומעולם לא שב ונראה.
מה שהזכיר לי את חיסולו של מרכך כביסה. רק סיימתי את סיוט הבחירה של אחד (תוך סבל רב מכל הריחות הלא נכונים) וגם הוא נעלם.
ובמהלך השנים מאז ראיתי את סופם של כל כך הרבה אחרים עד כי איבדתי מניינם.

אך אם חשבתי שהתופעה מוגבלת למוצרי צריכה, הרי הוּכחתי כטועה…

במהלך צייד הצילומים לפוסט הקודם, לפתע קלטתי את אלה:

לא נגעתי

'הו' חשבתי לי, 'כמה נהדר! כמה צבעוני!'.

כשעברתי שם שוב כמה ימים לאחר מכן, חשבתי שאולי טעיתי בפנייה, או שהגעתי בשוגג ליקום מקביל, כי זה מה שראיתי:

כנ"ל

אל תבינו לא נכון. אין לי שום דבר נגד ירוק. טוב, או.קיי., לא אלבש אותו (במיוחד), אולם עד כמה שנוגע לצמחיה, הירוק… ובכן… כל כך נמצא בכל מקום, עד כי למצוא משהו צומח בצבעים אחרים (לדעתי האישית) הופך את שאר היום להרבה יותר חגיגי.

ואני באמת לא מבינה את זה – למה לחתוך את המיוחד רק למען היום-יומי/בינוני?
(ואיך להפסיק לחסל?!? הצילו… מישהו?).

L