רגעי דעה | Opinions

חדשות

Sorry English reader, this is too local to be of interest elsewhere.

אקדים ואומר שני דברים, בטרם אגיע אל העיקר (גם אם זה מאריך פוסט ארוך מראש, ועימך הסליחה. תודה על הסבלנות):
א) כל הלהלן מורכב מדעותיי והשקפותיי האישיות בלבד, אשר אינן מחייבות אף אחד (מלבדי, כמובן);
ו-ב) גם כאדם בכלל אבל כבלוגרית בעיקר (!) אני א-פוליטית.
ואם ב' זה מפתיע, אסביר – מה שמניע אותי לכתוב דעות, כמעט תמיד, זה עוול כזה או אחר. לא פוליטיקה. (אגב, גם, אם כי לא רק, כאשר העוול נגרם דווקא לשמאל, ע"ע דעתי האחרונה).
ומשהבהרתי, אגש אל העיקר, אשר כאמור – מהווה דעה, אבל גם הצעה לדיון:

נדמה לי שככל האדם, כך סברתי גם אני כי באם יש מי המעוניין בחדשות, עומדים לרשותו (או לרשותה) מספר מקורות – העיתון, הרדיו והטלוויזיה (התייחסות אל הרשת רק תאריך את הפוסט, מה גם שצריכת החדשות שלי החלה לפני התבססותה של זו בחיינו).

ובכן, באשר לי – התייאשתי מהעיתון עוד בטרם הסתיים האלף הקודם. כמה וכמה מהם פשוט לא עניינו אותי מספיק כדי לקנות אותם, ואם לאחד מהם היה היבט מושך, ברגע שהיבט זה איבד ממשיכתו, העיתון עצמו התגלה לעיניי (הפרטיות, אזכיר) ולדעתי (ביתר שאת, כי לא הייתי לגמרי עיוורת לכך מלכתחילה) כצהובון יותר מאשר עיתון חדשותי רציני. וכך נגמלתי מהעיתונות הכתובה.

אבל עדיין הייתה לי הטלוויזיה (כמאז ומתמיד). שם הייתה לי מהדורת חדשות חביבה למדי. אם כי ויתרתי על הטלוויזיה בכללותה, בעבוֹר המדינה אל עידן הדיגיטל. אך אני חייבת לציין בהקשר הנוכחי כי גם שם לא חסרו העצבים.

נדמה לי שמכנים את התופעה 'עיתונות נשכנית' (או ביטוי אחר שכמו-מצדיק), אולם בעיניי (הפרטיות, אזכיר) ולאוזניי (אותו כנ"ל) זו הייתה פשוט חוצפת יתר, אם לא תירוץ עלוב וסתמי.
כלומר – הוזמן אדם להתראיין, להסביר, להבהיר, לנמק או כל דבר אחר. והנה יושב מולו מי שתוקף (או תוקפת) אותו מילולית. שאלות 'קשות' נוֹרות אל חלל האוויר ביניהם, אבל-ברם-אולם, למרואיין, אשר הוזמן לשם, לא מניחים בכלל לדבר. כל ניסיון שלו להשחיל מילה – מיד נקטע. ומי שקולו נישא ברמה זה דווקא המראיין.

ובכן, החוצפה שבכך (לדעתי, אזכיר) מתבטאת בכל קטיעה של דברי הזולת.
והתירוץ – העיתונאות, ו/או זכות הציבור לדעת – בהזדמנויות אלו נחשף בעליבות, מתגלה כריק מכל תוכן, כאשר כל מטרת הראיון מהסוג הזה (לדעתי, אזכיר) הייתה כנראה רצונו של המראיין להתבטא בעצמו ולא לחשוף לקהלו את מה שיכול להעניק לו המרואיין.
מה שיכול היה להיות לגיטימי, בתור פרשנות או מאמר דעה. אבל שם אין מקום למרואיין, שיספק תפאורה…

לכן, כאשר כיביתי את הטלוויזיה שלי בפעם האחרונה והחזרתי את הממיר, בצד הצער והתהייה לגבי חדשות העתיד, גם נשמתי לרווחה. ועברתי לצרוך חדשות רדיופוניות.

נו, גם כאן לא חסרו תסכולים. גם מכאן לא נאלמו תופעות מעצבנות כמתואר לעיל. לכן נעתי ונדתי בין התחנות. ומה בסה"כ רציתי? רק לדעת מה מתרחש במחוזותינו ובעולם… האם זה כל כך מוגזם?

אבל (!), בנדודיי בעקבות החדשות לגמרי החמצתי את ההסתבכות והרעש סביב עיתוני החינם. אבל כן קלטתי כי בכניסה (יציאה?) אל/מ-מרכול גדול לפתע הוצע משהו, שנראה כעיתון (גם אם דקיק), ונדמה כחינם לכל דורש.
אודה ולא אבוש כי זמן רב עברתי לידו מבלי להושיט יד ולקחת. אולי פשוט מפני שפעולה כזו, שאינה מלוּוה בהעברה מיידית של כסף בתמורה, מושרשת מדי בדעתי כגניבה.

כאמור, אני א-פוליטית. כנראה שזו עוד סיבה לכך שנעלם ממני (לגמרי) המאבק עצמו בחינמונים (החמצתו רק עזרה). כל שידעתי היה כי לפתע, רגע-שניים לאחר שהתרגלתי לאסוף אותו, נעלם אחד מהם. על כן חיפשתי עוד יותר את השני. ש… מה אומר-אגיד ואדבר, פשוט היה עיתון מעניין. מלכתחילה.
מתישהו קלטתי שיתכן, יכול להיות, אולי, שיש איזו בעיה עם החינמון הזה.
העיתון נחשב 'מוּטה' (לא עלינו!).

טוב. רק רגע. כי טענות כאלו אני לא מקבלת כפי שנאמרות, ומנסה תמיד לבדוק, ולגבש לעצמי ובעצמי את דעתי. במיוחד כאשר מדובר כאן בעיתונאות חדשותית. הרי אין לי סיבה להתייחס בכלל אל מאמרי פרשנות ודעה. זה לא מה שאני מחפשת.
ולפתע-פתאום גיליתי (בזמנו) כי היה לי כלי בדיקה, לא רק נגיש אלא אפילו אובייקטיבי.
לפני כל סיפור ה'כאן' (התאגיד), מצאתי ברשת ב' של קול ישראל, ב-5 לפנות בוקר, שעה בה הקריין הקריא את כותרות כל העיתונים.
אהבתי את זה. מאד.

הקריין ממש הקריא כותרות, ללא כל דעה, ואיפשר (לי) להשוות בין העיתונים השונים.
הקשבתי לתקופת-מה ומה שגיליתי (אזכיר שוב – דעה, השקפה ותחושה אישיות שלי) די הדהים אותי.
כמעט כל החדשות הופיעו בכל העיתונים. הוספתי את המילה 'כמעט' רק בגלל שקרו מקרים בהם חדשה, אשר יתכן כי אופיה היה יותר בגדר עניין אנושי, נעדרה דווקא מהעיתונות הנחשבת כ'בלתי-מוטה'.

הפסקתי להקשיב לתוכנית ההקראה הזו רק כאשר נעלמה מעל גלי האתר (בתפר המעבר ל'כאן'). אבל כבר התרגלתי. לכן חיפשתי אם הייתה לה מקבילה בתחנה אחרת.
להפתעתי, מצאתי. דווקא בגל"צ. לאכזבתי (הגדולה-עצומה-ורבה!) שם לא מצאתי את האובייקטיביות.

אם תוכנית כזו בכלל מתקיימת, הרי מטרתה צריכה להיות הקראה נטו של הכותרות, אם לצורך השוואה ביניהן ואם ככלי ושירות למאזין, ותהיה סיבתו להאזין אשר תהיה.
לכן, בפעם הראשונה ששמעתי הקראה אובייקטיבית של כל (!) השאר, אך מעין התנצלות וגמגום, ובאופן כללי – שידורו של הקריין בין מילותיו ש'אני בעצם לא רוצה להתייחס אבל מחייבים אותי' – לפני החינמי, הרמתי גבות (צר לי, אין לי הכישרון לזקור רק אחת מהן).
אבל כאשר אותו גמגום-מיאוס חזר על עצמו בכל בוקר ובוקר (!?), פשוט סגרתי את הרדיו בשאט נפש. אוה… "איך להגיד?" * דעתו של הקריין לא הייתה לעניין. וכלל לא מעניין אותי מה נדמה היה לו ש"כולם יודעים שזה כך" או אחרת (האם להזכיר הטיה?).

מאז ועד היום כבר התרגלתי לאסוף את החינמון הזה (ה'מוטה') בכל יום. ואודה עוד כי אם היה עומד לצדו עוד איש עם העיתון השני, סביר מאד להניח כי הייתי אוספת גם אותו על בסיס יומי. כפי שזה, באותו חינמון שני אני נתקלת רק אחת לשבוע-שבועיים (אם בכלל, היות ובשבועיים האחרונים זה לא קרה).
ובכל אחת מהפעמים בהם קראתי את השני במקביל, לא מצאתי אותו מעניין יותר, ו/או מפורט יותר, ו/או מחדש יותר מזה הנגיש לי יומית.
ואם יש לשני בכל-זאת יתרון על הראשון, מבחינתי זה מתבטא בחוברת הפנאי של הסופ"ש.
ואם יש לשני חיסרון, זה מתבטא דווקא (היכונו להפתעה, תיפוף מהיר) ב…

הטיה קלה…
כלומר – יותר תחושות נגד עומדות מאחורי המילים, מאשר דיווח אובייקטיבי ובאמת נקי של התרחשות. אם כי, כאמור, זו רק דעתי.

ועניין אחרון ממש קצרצר:
באמת? שטויותיו של ילד, נטול תפקיד, בהקלטה בת שנתיים, זה חדשות?
לפתע ממש משמח אותי היעדר הטלוויזיה מחיי, היות וחדשות כאלו הן עוול לכולנו (שלא לומר עלבון לאינטליגנציה). וכלל לא מפליא אותי שלמחרת, בחינמון ה'מוטה' (כביכול), התייחסו לכך רק במאמר דעה, דיווח על התגובה והבהרת רקע (אותה לא מצאתי באתר שלהם לקישור).
L

* דברי הקריין כל כך הרתיחו אותי, עד שרשמתי לי אותן וזה הציטוט המדויק. היות וכן, כך מסתבר, אפשר לגרום עוול גם לעיתון…

10 תגובות בנושא “חדשות

  1. מודה שלא לגמרי הבנתי למה התכוונת. אין לי מושג מהו החינמון השני. הראשון בהחלט מוטה לטובת הליכוד, אבל גם הארץ מוטה מאוד לצד השני וגם ידיעות מוטה מאוד.

    אני כבר שנים מתעדכן בחדשות בעיקר באינטרנט ובעיקר באתר וואלה.

    אהבתי

    1. מצחיק ששנינו כאן באותו זמן :-)
      אין לי בעיה להשיב על שאלת החינמון השני. זו גרסא מקוצרת של מעריב. נקרא מעריב הבוקר. החליף את הפוסט (אם הבנתי נכון).
      וההטיה, יכולה להיות בדיעות, אבל בדיווח חדשות, דיווח מוטה לא נראה לי עיתונאי. ולשמחתי, זה לא כך בעיתון שאני קוראת.
      וגם זאת לדעתי.

      אהבתי

      1. הנה דוגמא מצוינת מהזמן האחרון להטיה בחדשות. לא ציטוט מדויק, אבל אחרי ההצבעה
        באו"מ שקראה לא להכיר בירושלים כבירת ישראל, הכותרת הישראל היום הייתה: "ניצחון גדול לישראל – 28 מדינות נמנו בהצבעה" ואילו בהארץ – "הפסד גדול לישראל – 160 מדינות הצביעו נגדה"
        שתי הכותרות היו נכונות, שתיהן עסקו באותה ידיעה ושתיהן היו מוטות

        אהבתי

        1. עכשיו הפתעת אותי. זו הרי בדיוק ההמחשה של משל מחצית הכוס – אחד רואה את ההיבט השלילי והשני את החיובי…

          ראה, אני לא מנסה ליחצ"ן אף עיתון. אבל מבחינתי, ישראל היום פשוט עיתון מעניין (למשל, האם בתקשורת שאתה צורך סיפרו לך על 'שכנות טובה'?).
          ונכון, העיתון ימני (לא בהכרח ליכוד, אלא דעות ימניות, אם כי גם כותבי דעה אחרים מתבטאים שם בעמודים המתאימים). אבל דיווחיו בדרך כלל נקיים מדעה ומה שקורה בתקשורת האחרת מוטה הרבה יותר ממנו (לדעתי).

          אהבתי

          1. במקרה יש לי על השולחן ישראל היום של לפני שבועיים:
            כותרת ראשית: לא בונים בהתנחלויות
            כותרות נוספות בעמוד הראשון: רונית מטלון נפטרה, הפגנות באיראן, פארק בצפת פתוח רק למקורבים

            עמודים 2-3: לא בונים ביו" ש וזה נורא
            עמ' 5 – לא בסדר שמבקרים את חוק ההמלצות

            לי זה נראה די מוטה

            אהבתי

          2. אין לי כל כוונה להמשיך בדיון הזה, היות ולא זו הייתה מטרת הפוסט.
            לכן אנסה להסביר את כוונתי המקורית במילים אחרות:

            לתחושתי ולטעמי (איתם אינך מחוייב להסכים), שאר העיתונאים כל כך עסוקים בחיפוש המקומות להעברת ביקורת, עד כי כבר אינם רואים את ההיבטים החיוביים, עד כי אפילו ירדו אל שפל הצהיבות שאינה חדשות כלל.
            אבל לקבל ביקורת מהצד השני? זה משהו להסתכל עליו מלמעלה, לזלזל ו(במקרה העיתונאי בלבד) לנסות להשתיק.

            כמוך, למשל, קופץ למסקנות לגביי ומזלזל בי, רק בשל מה שיתכן שהיה פשוט כשל טכני… כאשר כמעט שלוש שנות ניסיון שלך עם הבלוג שלי לא גרמו לך לחשוב לרגע שמהיותי ישראלית מבטן ומלידה, אני כותבת בעברית ומתרגמת את הכתוב לאנגלית ולא להיפך (למעט אולי רגע-שניים מהקצרים שלי).

            אבל אי הבנות מתרחשות גם בין החברים הכי קרובים :-)

            אהבתי

  2. קראתי על פרוייקט שכנות טובה, למיטב ידיעתי ב"ידיעות".
    ואכן אני מעתיק קשור מהעיתון הנ"ל.
    http://m.yediot.co.il/Articles/5024424
    ב1 מרשומותי האחרונות שמתי קישור לכתבה על פועלה של דליה בסה
    להצלת חיי פלשתינים משטחי יו" ש . זאת לאחר שקראתי על כך… בידיעות.

    ובעניין ישראל היום ,ובכן, הידיעות שלא קשורות לנתניהו אני מניח שהן אמינות.
    הארגונים בצלם, ושוברים שתיקה נחשבים
    בעיני כמוטים נגד ישראל. (לדעתי)

    אהבתי

    1. דעתי כדעתך לגבי הארגונים שהזכרת.
      אבל אני חולקת עליך בעניין החדשות.
      יש הבדל בין דיווח חדשותי לבין פרשנותו והדעה לגביו. לדעתי ולטעמי, ההבדל הזה נשמר בישראל היום טוב יותר משאר העיתונים. כולל דיווחים על רה"מ. כל מה שנכתב שם, שאינו דיווח על אמירה, מעשה או כל דבר אחר, מוגדר בברור כדעה, בין אם מופיע לצד הדיווח ובין אם בעמודי הדעה המיועדים. ודעה זו, כל קורא יכול לבחור שלא לקרוא כלל.
      הזכרתי את הפרוייקט שהזכרתי רק כדוגמא למשהו שמעניין אותי לקרוא. ואגב, במיוחד כדי להימנע מהשוואת גרסאות, סיפקתי קישור אל אתר צה"ל.

      אהבתי

I'd love to read you :-) For English, right click on the comment field bellow. You'd get a popup, including "writing direction". Hover over it and you’ll get options to change text justification. Choose the Left to Right

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.