ציוץ של ציפורים | Birdsong

הבלתי ניתן לתרגום בגינה | The Y's in the garden

לעברית, קליק פה.

When I first came to look at this apartment, I met one of the neighbors. You should move in, she said to me. It is a very quiet street. All day long you'll hear nothing but birdsong…

And it is true, there's a lot of tweets, caws, calls, shrieks and chatter. Indeed.

But the noise? It seems to keep increasing. And this year, at least to my thinking, we probably broke some kind of record.

It all started mid January, when the neighbor in the apartment right bellow mine started renovations. On the very same day, the neighbor in the apartment right next to mine started renovations. I don't remember anymore if they joined the building right opposite, across the street, and the total renewal of its' facade, or if that joined them a bit later.
In short – hammers, saws, drills and whatnot. On all sides. Including sanding the outer envelope of the building across with such noise, that I couldn't think in clear words. But hey, that is just temporary… right?

The first to quiet down was next door. Even the building across came to the end of the project. The downstairs neighbor, too, manged to finish. Only in his case it took about six months… (!).
Half a year of hammers, saws, drills and whatnot.

And right when he finished (finally!)…

His next door, right bellow the one next to mine, started…

You have probably guessed it: Renovations!

Hammers, saws, drills and whatnot…

However, I didn't complain then and I still don't now. When you have to – you have to. After all no one destroys their own home just for the joy of noise, dust, cost and hard work (all of my three busy neighbors are somewhat of the DIY guys).

The third neighbor managed to finish too (and may all three have it with good luck). And I think I had a quiet weekend between this last one and the…

the day they opened up the street, to replace the water pipes…
Tractors, diggers, hammers, beeping, saws, drills and whatnot… plus the sand and pits to negotiate each coming and going. And I haven't even mentioned the accompanying and (apparently) unavoidable cockroach infestation (I almost wrote about it here but eventually decided going through it was bad enough).
But I will say this for the water guys – they finished way before the preannounced due date.

However, I think here too I had a quiet weekend, before fences were put up and blocked some of the public garden behind our building. And the equipment was back…
Tractors, diggers, hammers, beeping, saws, drills and whatnot… including this weird really loud and startling booms, and we've just started the fourth month running…

You think that is all? Far from it.
This is a one-way street. At its' beginning there's a building site (maybe for the last two years or so?), which recently, for whatever reason, increased activity. Twice already, at some godforsaken hour (around six-six-thirty in the morning) a truck arrived and made a lot of rumbling noise for a long while (on the left: the After shot, on the right: the Before. It amuses me to think that I stood almost on the building site to snap the first).

Unfortunately, these are actually two building sites, to which another joins up the street (that isn't that long). Because of all this building, heavy trucks keep passing by. And really, some of them sound like tanks from time to time. And with the heavy artillery out back? It's almost as living in a battle field…

And should I mention the hedge trimming and lawn mowing? Around this building and the one next to it? Well, even to me I seem to exaggerate, but that too is happening anyway. And pretty often.

But it seems there are those who are not at all bothered by all this. The birds.
Those keep going as forever. Tweets, caws, calls, whistles, imitations and whatnot… and they're still nice amongst all the noise pollution.
Though from the human point of view I really think some record must have been broken, right?

And another question remains: Why is this all happening to me?
L

P.S.
If you are curious, a right-click on any of the smaller photos can open a bigger version in a different window.

---

ובעברית:

כאשר רק הגעתי לראשונה לראות את הדירה הזו, הזדמן לי לפגוש אחת מהשכנות. כדאי לך לעבור לפה, אמרה לי. זה רחוב שקט מאד. כל היום שומעים רק ציוץ של ציפורים…

נכון, יש המון ציוצים של ציפורים, וקריאות ושריקות ופטפוטים. בהחלט.

אבל הרעש? זה רק נדמה כמתגבר. והשנה, לכל הפחות – לעניות דעתי, כנראה ששברנו פה איזשהו שיא.

הכל החל בסביבות אמצע ינואר השנה, כאשר השכן ממש מתחתי החל לשפץ. ובדיוק באותו יום עצמו גם השכן שממש דלת לידי החל לשפץ. אני כבר לא זוכרת אם שניהם הצטרפו אל הבניין שממול, ושיפוץ כל חלקו החיצוני, או שהבניין הזה הצטרף אליהם מעט מאוחר יותר.
ובקיצור – פטישים, מסורים, קידוחים ומה לא. מכל הכיוונים. כולל שיוף מעטפת הבניין ממול ברעש כזה, שאף אי אפשר היה לחשוב במילים ברורות. אבל הרי זה רק עניין זמני… הלא כן?

הראשון להשתתק היה זה שמעבר לקיר. גם הבניין ממול בסופו של דבר הגיע אל סוף הפרויקט. ואפילו השכן מלמטה הצליח לסיים. רק שבמקרה שלו נדרשו בערך שישה חודשים… (!).
חצי שנה של פטישים, מסורים, קידוחים ומה לא.

ומיד לכשסיים את השיפוץ (סופסוף!)…

החל השכן לידו, זה שמתחת לזה שלידי…

לבטח ניחשתם: לשפץ!

פטישים, מסורים, קידוחים ומה לא…

אבל, בעצם, לא באתי בטענות אל מי משכניי היקרים, ועדיין איני מתלוננת כעת. כשצריך – צריך. הרי אף אחד לא מחריב לעצמו את ביתו רק משום חדוות הרעש, אבק, הוצאות, ועבודה קשה (כי שלושת השפצים החרוצים מהבניין שלי הם מהסוג ששולחים ידם בעצמם בשיפוצים).

גם השכן השלישי הצליח לסיים את שיפוציו (ושיהיה בשעה טובה ומוצלחת לשלושתם). ונדמה לי שהיה לי סופשבוע שקט בינו לבין…

היום בו פתחו את הרחוב, כדי להחליף את צנרת המים…
טרקטורים, חפירות, פטישים, צפצופים, מסורים, קידוחים ומה לא… ועוד החול והבורות אותם צריך היה לצלוח בכל יציאה וחזרה. ועוד לא הזכרתי את מכת התיקנים הנלווית ובלתי נמנעת (כמעט כתבתי עליה אבל בסופו של דבר החלטתי כי מספיק נורא היה לעבור את התופעה. רק אמליץ על 1- התקשרות אל המוקד העירוני והזמנת הדברה; 2- K רב קוטל; ו-3- התאזרות בסבלנות ועצבי ברזל, כי הג'וקים גם ככה הפסיקו להגיע בזמנם החופשי, בלי שום קשר למעשים או תרסיסים).
אם כי על חברת המים אני חייבת לציין שהגיעו אל סוף הפרוייקט הרבה לפני התאריך שהובטח מראש.

אבל-ברם-אולם, נדמה לי שגם כאן היה לי סופשבוע שקט, לפני שהגיעו הגדרות וחסמו חלק מהגינה הציבורית מאחורי הבניין. והציוד הכבד חזר…
טרקטורים, חפירות, פטישים, צפצופים, מסורים, קידוחים ומה לא… כולל מן בומים מוזרים, רועשים ומחרידים, והרגע נכנסנו אל החודש הרביעי ברציפות… (אה, בעצם – לא, דווקא היה שקט בסוכות).

חושבים שזה הכל? ולא היא.
זה רחוב חד סטרי. בתחילתו יש אתר בנייה (אולי זו השנה השנייה?), אשר דווקא לאחרונה משום מה לא מפסיק להגביר פעילות. כבר פעמיים הגיעה לשם משאית במן שעה שכוחת אל שכזו (משהו כמו שש-שש-וחצי בבוקר) והרעישה במעין טרטור כזה בקול גדול ולאורך זמן-מה (משמאל: תמונת ה'לפני'. מימין: ה'אחרי'. משעשע אותי לחשוב שעמדתי כמעט באתר הבנייה עצמו).

לצערי, הללו בעצם שני אתרים צמודים, להם מצטרף עוד אתר בנייה בהמשך הרחוב (הלא כל כך ארוך). ובגלל כל הבנייה הזו, לא מפסיקות משאיות כבדות לעבור ברחוב. בחיי, הללו נשמעות כמו טנקים לפעמים. ובתוספת המטחים הכבדים שמאחור? ממש לגור בשדה הקרב…

והאם אזכיר את הגיזום והכיסוח? בבניין כאן ובזה הסמוך? אמנם אפילו לי נראה שהגזמתי, אבל גם הגיזום הזה בכל זאת מתרחש. ובתדירות גבוהה למדי.

אך נראה שיש מי ש-כל זה ממש לא מפריע להן. הציפורים.
הללו ממשיכות כעולם שמנהגו נוהג. ציוצים, קריאות, שריקות, חיקוים ומה לא… וזה עדיין נחמד בין כל שאר זיהומי הרעש.
אך בכל הקשור אל הפן האנושי, נדמה לי שחייב היה להישבר פה שיא כלשהו, לא?

והשאלה הנוספת: למה כל זה קורה דווקא לי?
L

נ.ב.,
אם אתם סקרנים, קליק ימני על כל אחת מהתמונות המוקטנות יכול לפתוח אותה בחלון אחר בגדול.