רגעי דעה | Opinions

White-Collar-Terrorism

לעברית, קליק פה.

In a book from 1974 (and I really have no clue how it came to be on one of my shelfs), that contains thoughts and idioms by some obscure Rabbi, I found this:

"Will mankind ever raise a high dam against the flood of hate, in which generations drown?"

Well, I don't know when the question was originally asked, but it saddens me (very much so!) how relevant it still is, more than four decades after its' publication.
What seems to me even truer, is that this question can be even more relevant these days than ever.

I've already come across the attempt to explain Hate, more than once.
Almost as if to say – there is no denying that Hate is an existing human trait. And if it exists – it has a right to exist, no matter what 'it' is (let's say). And if so, let's find another way to treat Hate, endear it for us and others.

But I'm saying – excuse me, what?!? Hate does not need explaining but opposing. And how can anyone accept Hate as legitimate?

And what about the freedom of expression? Should we shut the hater's mouth?
Well, when a regime or another forced (some still do) its' own opinion on its' civilians, the flag of free thought and its' expression was raised, even if underground (meaning – till the demolition of that regime).
Because at least in thought the human (again, let's say, for the sake of argument) is free, regardless of external/regimental coercion.

From this it follows that Freedom of Expression relates to an informed opinion, that has real substance.
Meaning – a curse, for example, is not an opinion, but the temporary loss of the ability of speech (to my thinking).
Is it forbidden to curse? Of course not. But a curse should not be confused with the Freedom of Expression. Such confusion demeans those who actually fought for their right of Expression versus regimes that didn't even allow to think freely.

However, hold on just a moment, I'll be back to it. Before that, I'll confess, when I first heard the combination of the letters – BDS, I asked myself why was the M excluded, and couldn't take it seriously. After all the human sexual inclination is the humans' right (yes, even the sadistic-masochistic, as long as consenting adults are involved, of course).

And I am still having a hard time with it. Because, excuse me, what?!? How can anyone carry a banner for human rights, while tramping on them at the same time?
A boycott? It doesn't matter what its' definition is, what its' declared goal is and what the goal stems from. The bottom line is that boycotting a product or produce hurts the livelihood of the producer, and through it – the economic state of his/her homeland.
To me it is inconceivable that there can be anyone who doesn't grasp how ridiculous and self-contradictory that is.
Human rights to a certain group of people, while tramping on the basic human right to make a living. At the same time. Simply ridiculous.

And how does the movement try to convince others to boycott? From what I could gather, by spreading lies, trying to change proven and documented history, encouraging and inciting Hate.
Bottom line – the BDS boycott aims to harm and destroy. Period.
Which in my own opinion makes the movement and its' supporters a sort of white-collar-terrorists. Not with bombs and missiles but with economic tools.
No wonder many countries have outlawed the BDS movement. May there be more like them.

And suddenly comes the report on actual terrorists, ones who have already been convicted, that (to my total lack of surprise) make part of BDS. Could it have been otherwise?

And here I'll close the circle and get back to Hate and the Freedom of Expression.
Throughout history many crimes started with simple Hate and evolved to unmeasurable proportions. In some of the cases the Hate came to light through lies, libel, fabrication.
But to form an informed and substantial opinion, one must fully understand the subject. As is. The truth of it. The proven facts.
To anything else the worthy human must object, especially when the basis of it is Hate.
It doesn't matter what is the conflict and between whom.
Hate and destruction do NOT solve anything.

All that is left for me to do is to quote again that obscure Rabbi:
"Will mankind ever raise a high dam against the flood of hate, in which generations drown?"
And hope that some day the dam will be raised and we will all stop drowning (and maybe an American law could be the first brick in the dam, that is – if the democrats will open their eyes before the vote).
L

For more information, click here.


ובעברית:

טרור-צווארון-לבן

בספר משנת 1974 (וממש אין לי מושג למה זה נמצא על אחד ממדפיי), המכיל הגיגים ופתגמים מאת רבי עלום כלשהו (ר' יוסף ליטון [רי"ל] התל-אביבי, כפי שכתוב בספר, ועלום – מפני שמלבד איזכור סתמי של הספר-עצמו, לא מצאתי ולוּ מילה יחידה על האיש ברשת), מצאתי את זה:

"האם האדם יקים אי-פעם סכר גבוה נגד מבול השנאה, שבו טובעים דורות?"

ובכן, אני לא יודעת מתי השאלה נשאלה במקורה, אבל מעציב אותי (מאד!) עד כמה עדיין רלוונטית נותרה, יותר מארבעה עשורים לאחר הוצאתה לאור.
ומה שנדמה לי אף יותר נכון, זה שהשאלה הזו יכולה להיות אולי אפילו יותר רלוונטית היום מאי-פעם.

כבר נתקלתי, לא פעם ולא פעמיים, בניסיון להסביר שנאה.
כמעט כמו להגיד – אין דרך להתכחש לעובדה כי השנאה מהווה תכונה אנושית קיימת. ואם זה קיים, משמע – זכותו להתקיים, ויהיה 'זה' אשר יהיה (נניח). ואם כך, הבה נמצא דרך אחרת להתייחס אל השנאה, לחבב אותה על עצמנו ועל אחרים.

אבל אני אומרת – סלי-חה, מה?!? לא צריך להסביר שנאה, אלא להתנגד לה. ואיך בכלל אפשר לקבל שנאה כלגיטימית?

ומה לגבי חופש הביטוי? האם לסתום את פי השונא?
ובכן, כאשר משטר כזה או אחר כפה (ויש שעדיין כופים) על פרטים דעה מסוימת משל המשטר, הועלה על נס חופש הדעה וביטויה, גם אם במחתרת (כלומר – עד להפלת אותו משטר).
היות ולכל הפחות במחשבתו, האדם (גם את זה נניח, לצורך דיון) חופשי, בלי שום קשר לכפייה חיצונית/משטרית.

מכאן נובע כי ב'חופש הביטוי' מדובר בעצם בהבעת דעה ערכית, שיש בה תוכן.
כלומר – קללה למשל, אינה מהווה דעה, אלא אובדן שליטה זמני בכושר הדיבור (לדעתי).
האם אסור לקלל? בוודאי שלא. אבל אין לבלבל את הקללה עם חופש הביטוי. בלבול כזה מבזה את מי שנלחמו בפועל על זכותם להתבטא כנגד משטרים שלא איפשרו גם לחשוב.

אבל רק רגע. תיכף אחזור לזה. לפני כן אודה ואתוודה, כאשר שמעתי לראשונה את צירוף האותיות בי.די.אס., שאלתי את עצמי לאן נעלמה ה-אֵם., ולא התייחסתי ברצינות. הרי נטייתו המינית של האנוֹש – זכותו (כן, גם לענייני סדו-מזו, כל עוד מדובר בבוגרים בהסכמה, כמובן).

ועדיין קשה לי עם העניין הזה. כי, סלי-חה… מה? איך אפשר להניף את דגל זכויות האנוש, תוך רמיסתן בו-זמנית?
חרם? לא כל כך משנה מה הגדרתו, מה מטרתו המוצהרת, ממה המטרה נובעת. בסופו של דבר החרמה של מוצר ו/או תוצרת מכוונת לפגוע בפרנסת היצרן. ודרכו בכלכלת מדינתו.
בעיניי בלתי נתפס לחלוטין, שיש בכלל מישהו, שלא תופס עד כמה זה מגוחך ודי סותר את עצמו.
זכויות אנוש לקבוצה מסוימת בלבד, תוך רמיסת זכות אנוש בסיסית להתפרנס. בו זמנית. פשוט מגוחך.

ואיך משכנעים להחרים? ממה שהצלחתי להבין מדובר בהפצת שקרים, בניסיון לשנות היסטוריה מוכחת ומתועדת, תוך עידוד וליבוי שנאה. ובשורה התחתונה – חרם הבי.די.אס. מכוון לפגוע ולהרוס. נקודה.
מה שלדעתי הופך את תנועת ה-בי.די.אס. והתומכים בה למעיין טרור-צווארון-לבן. לא בפצצות וטילים, אלא בכלים כלכליים.
על כן כלל לא מפליא אותי ריבוי המדינות שהוציאו את התנועה אל מחוץ לחוקיהם. וכן ירבו עוד.

ולפתע פתאום, מגיע גם הדיווח על מחבלים של ממש, כאלו שהורשעו כבר, המהווים, שלא במפתיע במבחינתי, חלק מה-בי.די.אס. וכי איך אפשר היה אחרת?

והריני סוגרת מעגל וחוזרת אל השנאה וחופש הביטוי.
לאורך ההיסטוריה פשעים רבים החלו בשנאה פשוטה והתפתחו למימדים לאין שיעור. בחלק מהמקרים השנאה התבטאה בשקרים, עלילות, בדיות.
אבל כדי לגבש דעה ערכית, שיש בה תוכן, חייבים להבין את הנושא על בוריו. כפי שזה. את האמת. את העובדות המוכחות.
לכל דבר אחר, בן ובת האנוש הערכיים חייבים להתנגד, במיוחד כאשר הבסיס נטוע בשנאה.
לא משנה על מה הסכסוך ובין מי לבין מי.
שנאה והרס לא (!) פותרים שום דבר.

ולא נותר לי אלא לחזור ולצטט את אותו רבי עלום:
"האם האדם יקים אי-פעם סכר גבוה נגד מבול השנאה, שבו טובעים דורות?"
ולקוות ולייחל שיקום אי פעם הסכר הזה וכולנו נפסיק לטבוע (ואולי חוק אמריקאי יכול להיות הלְבנה הראשונה בסכר, כלומר – אם הדמוקרטים יתפקחו טרום הצבעה).
L

למידע נוסף, קליק פה.

2 תגובות בנושא “White-Collar-Terrorism

  1. מצטרף לתקווה שלך. אבל מעבר לשנאה יש פה כישלון הסברתי רב שנים של מדינת ישראל, או הצלחה מאוד גדולה וחריגה של הפלסטינאים בסיוע מדינות ערב רבות

    אהבתי

    1. לדעתי – זה גם וגם. גם כישלון שלנו וגם הצלחה שלהם.
      הצד שלנו בכלל התעלם מהתופעה בראשיתה. רק לאחרונה החלו מאמצים כאלו ואחרים, ועל אף שאני ממש לא רוצה להגיד את זה, ארדן בכל-זאת עשה משהו טוב בכיוון. אם כי לא מספיק.
      וגם אני אשמה בכישלון. עד כה לא כתבתי דבר.
      ואודה גם בזה – עד השבוע לא ידעתי שפיטר גבריאל נמצא בין האנטישמים. וזה מה שדחף אותי לכתוב. ממנו ציפיתי ליותר שכל.

      אהבתי

I'd love to read you :-) For English, right click on the comment field bellow. You'd get a popup, including "writing direction". Hover over it and you’ll get options to change text justification. Choose the Left to Right

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.