לעברית, קליק פה.
When I first came to look at this apartment, I met one of the neighbors. You should move in, she told me. It is a very quiet street. All day long you'll hear nothing but birdsong…
And it is true, there's a lot of tweets, caws, calls, shrieks and chat. Indeed.
But the noise? That just seems to be increasing.
That's how I opened a blog posting towards the end of 2018, which really was a very noisy year. And the noise slipped through to the beginning of 2019. There still are too many building sites around (one of them new), that keep the noise level up, even during Corona days.
However, around four-four-thirty before dawn, when all is silent, desisted and quiet, the bird-choir starts to wake up. And greet the new day even before it takes shape.
This choir calls, shrieks, chats and even sings well after sunrise.
Unfortunately, I am awake at these hours, through no fault of my own (seeing as there are neighbors who insist on waking me up at the most damnable hours). Fortunately, I am awake at these hours (and enjoying each time anew the welcome the new days is getting).
But as for photos, I don't have many (clear) ones of songbirds. Mainly of those that knock (after all rhythm is also necessary), the cawing and the shrieking kinds…
And it is also true that these days, when going out is restricted, I am very happy to have a window into nature
L
One of the photos I took in a far away street, in a different city, the other – in the public garden behind the building, and the rest out of the said window, including the top one.
כאשר רק הגעתי לראשונה לראות את הדירה הזו, הזדמן לי לפגוש אחת מהשכנות. כדאי לך לעבור לפה, אמרה לי. זה רחוב שקט מאד. כל היום שומעים רק ציוץ של ציפורים…
נכון, יש המון ציוצים של ציפורים, וקריאות ושריקות ופטפוטים. בהחלט.
אבל הרעש? זה רק נדמה כמתגבר.
כך פתחתי את אחד הפוסטים לקראת סוף שנת 2018, שאכן הייתה שנה מאד רועשת. והרעש העצום זלג אל תחילת 2019. עדיין יש בסביבה יותר מדי אתרי בניה (אחד מהם חדש), שממשיכים להרעיש, אפילו בימי קורונה.
אבל-ברם-אולם, בסביבות ארבע-ארבע-וחצי לפנות בוקר, כאשר הכל בסביבה שותק, שובת ושקט, מתחילה מקהלת-הציפורים להתעורר. ולקבל את פני היום החדש, עוד בטרם התהווה. המקהלה הזו קוראת, שורקת, מפטפטת ואפילו מזמרת עד אחרי הזריחה.
לצערי הרב, אני ערה בשעות האלה על לא עוול בכפי (היות ויש מי מהשכנים שמתעקשים להעיר אותי בשעות ארורות למדי). לשמחתי הרבה, אני ערה בשעות האלה (ונהנית בכל פעם מחדש מקבלת הפנים לה זוכה היום החדש).
אבל בכל הנוגע לצילום, אין לי הרבה תמונות (ברורות) של ציפורי שיר דווקא. אלא בעיקר של, הנוֹקשוֹת (כי גם המקצב נחוץ) הקוראות והצורמות…
ואכן, בימי מגבלות היציאה מהבית, אני מאד שמחה שיש לי חלון אל הטבע
L
את אחת התמונות צילמתי ברחוב רחוק מפה, בעיר אחרת, השנייה – בגינה מאחורי הבניין, והשאר מהחלון הנ"ל, כולל התמונה הראשית.
Life's Moments 
תמונת הזריחה יפה מאוד, אבל אני מעדיף לא לקום בארבע בבוקר…
המיינות שרות יפות מאוד אבל מעצבנות אותי בעצם קיומן פה (הן לא אשמות בזה. אנחנו אשמים)
נקר מזמן לא ראיתי. אני שמח שהם עוד קיימים.
אהבתיאהבתי
אני קמה עוד לפני ארבע…
והמיינות יכולות לשיר, אבל נדמה לי שאלו ציפורים חקייניות. מסוגלות למנעד רחב של צלילים וקולות, כולל צורמניים.
וצר לי גם לאכזב. את הנקר ראיתי לפני שיפוץ הגינה. נדמה היה לי שראיתי ציפור דומה בתחילת השנה, אך ברחה מהר מדי לזיהוי.
אהבתיאהבתי