התרצו לשבת 2 Would you like to sit

Ever since the beginning of the Covid-19 calamity I've often enough been passing along this street. A quiet side street, that allows plenty of social distancing (between me, myself and I mostly, when I'm alone in the street). I have also always known that there is a minuscule public garden, with a brown, old and boring bench. On one of the mornings last week I thought I caught something else.
I approached.
I peeked.
I had another look.

מתחילת הפורענות הקורונית, אני עוברת ברחוב הזה לא מעט. רחוב צדדי ושקט, המאפשר שפע של ריחוק חברתי (ביני לביני לרוב, בהיותי היחידה ברחוב). ומאז ומתמיד ידעתי שיש ברחוב הזה גינה ציבורית מזערית, ושיש בה ספסל חוּם, ישן ומשעמם. באחד הבקרים בשבוע שעבר היה נדמה לי שקלטתי משהו אחר.
התקרבתי.
הצצתי.
העפתי מבט נוסף.

Indeed I wasn't mistaken. Someone painted the bench:

אכן, לא טעיתי. מישהי ציירה על הספסל:

מבט מקרוב יותר על הצד הימני : A closer look at the right side

מבט מקרוב יותר על הצד השמאלי : a closer look at the left side

a closer look at the mid-section (that I particularly liked):

מבט מקרוב על החלק האמצעי (שמצא חן בעיניי במיוחד):

מה שהפתיע באמת היה הכיתוב : the real surprise was the writing

(ובמקומית אני יכולה לשאול – למה דווקא באנגלית?).

על החתום : Signed

I have not a clue as to who is Ronit Meiri Peled, though she did make me smile. Hopefully you smiled too

אין לי מושג מי זאת, אם כי באמת גרמה לי לחייך. מקווה שגם לך

L