"מצב מלחמה קטן | A Small State of War"

לעברית, קליק פה.

That, of course, is a quote of the unforgettable Roger Zelazny (second Amber half, Sign of Chaos, end of chapter 7).
Sometimes, this quote fits.
Like now.

Hundreds of missiles on me and mine and 5 fatalities so far.

Starting at 3 in the morning – alarm siren after alarm siren – the neighbors 'got' some night sports. Going down the stairs and back up with the end of the siren, only to go back down again almost immediately. Not nice. I almost joined them. I even got dressed to go out, opened the door and…

it ended. After almost an hour.
Maybe tonight, if I dress quicker, it will end quicker?

My real worry is my mom. But I read in this morning newspaper where the missile fell in her town and it is nowhere near her. I'll let her rest a while longer. In her case the 'sport' is less grave – only from the bedroom to the residential secure space. However, a woman over 80 and not exactly in good health, is beyond Not Nice, but complicated.

I was planing to post something totally different today. But I don't feel like smiling. That post can wait another day. On the other hand – I haven't written at all in a while. So I thought if anyone worries about me I should say something.
And there, I said it. I'm fine.
I just don't feel like smiling.
L

---

ובעברית:

זה, כמובן, ציטוט מרוג'ר זלאזני הבלתי נשכח (חמישיית אמבר השנייה, 'בסימן התוהו', סוף הפרק השביעי).
מדי פעם, הציטוט הזה מתאים.
כמו הפעם.

מאות טילים עליי ועל שלי ו-5 חללים עד כה.

משלוש לפנות בוקר – אזעקה רודפת אזעקה – השכנים 'זכו' להתעמלות לילה. לרדת במדרגות ולעלות עם סיום האזעקה, רק כדי לרדת שוב כמעט מיד. לא נעים. כמעט הצטרפתי אליהם. אפילו התלבשתי כדי לצאת, פתחתי את הדלת ו…

זה נגמר. אחרי כמעט שעה.
אולי הלילה, אם אתלבש מהר יותר, זה ייגמר מהר יותר?

הדאגה האמיתית שלי ממוקדת באימא שלי. אבל קראתי בעיתון הבוקר היכן נפל הטיל בעיר שלה וזה לא בקרבתה. אניח לה לנוח עוד זמן-מה. במקרה שלה ה'התעמלות' חמורה פחות – רק מחדר שינה אל ממ"ד. אבל-ברם-אולם, אישה מעל שמונים ולא ממש בבריאות טובה, וזה כבר לא 'לא נעים', אלא ממש מורכב.

תכננתי להעלות היום פוסט אחר לגמרי. אבל לא מתחשק לי לחייך. אותו פוסט יחכה ליום אחר. מצד שני – מזמן לא כתבתי כלום. לכן חשבתי שאם יש מי שדואג לי אולי כדאי שאגיד משהו.
והנה, אמרתי. אני בסדר.
רק לא מתחשק לי לחייך.
L