רגעי טבע | Nature Moments

רק החתול בחיים | Only the Cat Is Alive

I wasn't in a hurry the last time I visited the park, so I chose a new lane (to me) and walked more than usual (both length and time-wise). On my way and inadvertently, I woke up a well camouflaged cat (can you spot him?).

בביקורי האחרון בפארק לא מיהרתי, על כן בחרתי במשעול חדש לי והמשכתי ללכת יותר מהרגלי (גם באורך וגם בזמן). בדרכי ושלא בכוונה, הערתי חתול מוסווה היטב (מזהים?).

Before this I passed the 'Museum of Mankind and Nature' (loosely translated), that was obviously closed. It was before 8 in the morning. The sun slanted somewhat. Therefore, to my opinion, when I passed I didn't really realize what was there. Only later I did get what I was looking at and went back to photograph.

לפניו עברתי על פני 'מוזיאון האדם והחי' (שהיה סגור, מן הסתם). היה זה לפני 8 בבוקר. קרני השמש התלכסנו-משהו. לכן, לדעתי, לכשעברתי, לא ממש קלטתי את מה שהיה שם. רק מאוחר יותר הבנתי מה אני רואה וחזרתי לצלם.

Please note the hump between the two trees on the left of the creature.

נא לשים לב לגיבנת בין שני העצים משמאל לייצור.

Well, I have no idea what this is. But the hump I mentioned in the first photo belongs to what looked like a mammoth to me. And the mammoth reached about half the hight of this creature.
And in that first photo, I have to say, the creature seemed to be smiling…

ובכן, אין לי מושג מה זה. אבל הגיבנת אותה ציינתי בצילום הראשון שייכת אל מה שנדמה היה לי כממותה. והממותה הגיעה בערך למחצית גובהו של הייצור הזה.
ובאותו צילום ראשון, אני חייבת לציין, כי הייצור נדמה לי מחייך…

Well, not exactly what I expected to meet on a walk in the park. After the surprise evaporated, I started chuckling. Prehistorical creatures on top of the morning… who would have imagined?

טוב, לא ממש מה שציפיתי לפגוש בסיבוב בפארק. ולאחר התפוגגות ההפתעה, התחלתי לצחקק. יצורים פרה-היסטוריים על הבוקר… מי היה מתאר לעצמו מראש?


רגעי טבע | Nature Moments

עדיף מאוחר … Better Late

ראיתי אותן עוד ממרץ | I saw them even in March

סנונית רפתות | Barn Swallow

רק הבוקר תפסתי | caught only this morning

ממריאה | taking flight

את מבשרות האביב | the heralds of Spring


נ.ב. ישראלי – מעניין למה אצלנו 'רפת' ואצלם 'אסם'…

I Don't Get It·המחוייך | With A Smile

הבניין המסוּבב | The Twisted Building

מראה מעיר אחרת | Seen from another city

I've heard this building described as nice, beautiful, gorgeous, stunning, lovely, amazing. I didn't argue with it then, I still don't now, and never will – each to his/her own taste.

שמעתי את הבניין הזה מתואר כ-נאה, יפהפה, נהדר, מהמם, מקסים, מדהים. לא התווכחתי אז, עדיין לא עכשיו, ולעד לא אתווכח על טעם וריח.

But for me? Should I want to be nice, I'd say this building is dancing. Otherwise, I'll say it looks drunk.

אך מצדי? אם ארצה להיות נחמדה, אוֹמַר שהבניין הזה רוקד. אם לא, אומר שנראה לי שיכור.

That's because in any case (to my great sorrow), each time I saw this building I got dizzy…

וזאת מפני שבכל מקרה (לצערי הגדול-עצום-ורב), בכל פעם שראיתי את הבניין הזה, חטפתי סחרחורת…

(strange and weird – up to this building, it always happened to me while up and looking down, never down looking up. But there's always a first).

(מוזר ומשונה – עד אל הבניין הזה, זה תמיד קרה לי כאשר למעלה ומביטה מטה, מעולם לא מלמטה במבט מעלה. אך תמיד יש פעם ראשונה).

מראה מעיר שלישית | Seen from a third city
מראה מעיר שלישית | Seen from a third city

And how do you like the building?

ואיך בניין זה נראה לך?

P.S. this building stands 53 stories tall. Just last week I read someplace there are plans to build a new one, not too far from this, but to 120 stories tall. And I have to wonder… why?

נ.ב. הבניין הזה בגובה 53 קומות. רק בשבוע שעבר קראתי במקום כלשהו כי מתוכנן בניין חדש, לא כל כך רחוק, בן 120 קומות. ואני חייבת לתהות… למה?

רגעי אזהרה | Warning Moments

סכנה אפשרית | A Possible Danger

לעברית, קליק פה.

Yesterday I published the last post. In an instant, it got views. From Spain mainly, but from Sweden too. And not via WordPress Reader.
To the best of my knowledge, I have no readers in these places.
And anyway, this was totally unprecedented. Immediate views? Seeing as I don't promote my blog on any network, where would readers come from?

In other words – I published, went to another screen to change the interface language back to English, and during those few seconds, I already had views.

Amazing. Also curious. I tried to check. Unfortunately WordPress tools didn't help much, not showing search terms or referrers (as they often don't).
So I sat to think. And the first question that came to my mind was – what is different about this blog posting, in comparison to others?

Well, this has a clear answer. I never wrote about kids and/or anything to do with them. Obviously I never put any tag saying 'kids'. Until the last post.

My anxiety lever shot upwards.
I-myself have no kids. Maybe that is why my sensitivity to them is high. Along criticism I may have on parents, I cannot stand the thought about treating kids other than watching over them, taking good care of them, and protecting the guiltless innocence.

Well, there can be a positive reason. There may be parents that constantly look for new ways to amuse their kids. But I am not naïve enough to think that is what happened. Nor was this my first thought.
My first idea, the fear, was pedophiles.

Which is why I'm very happy to have photographed the play park without kids. Looking back, I did do my best to get there in the early morning, with the vague thought of shooting snaps of the park itself, with no interruptions, in a way. But facing the dark thought above mentioned, maybe something drew my to photograph in the morning so that no kid would fall under the eye of anyone undeserving.

And why write about it? To warn and alert. Even if you write about kids, don't tag with related words. There may be those that are looking for exactly that.
And especially I would recommend to not upload photos of kids.
Brought to you as public service


אתמול העליתי את הפוסט האחרון. בן רגע, צצו צפיות בפוסט. מספרד בעיקר, אך גם משבדיה. ולא מה'קורא' של ה-וורדפרס.
למיטב ידיעתי, אין לי קוראים במקומות הללו.
ובכלל, זה היה מצב ללא שום תקדים. כניסות מיידיות? הרי אני לא מקדמת את הבלוג בשום רשת חברתית… על כן, מניין יגיעו קוראים?

ובמילים אחרות – העליתי את הפוסט, עברתי אל המסך להחזיר את שפת הממשק לאנגלית, וכבר בשניות הללו הצטברו הכניסות אל הפוסט החדש.

נדהמתי. הסתקרנתי. ניסיתי לבדוק. אך לצערי, הכלים של וורדפרס לא עזרו במיוחד, משלא פרטו חיפושים או הפניות (כפי שקורה לעיתים קרובות).
לכן התיישבתי לחשוב. והשאלה הראשונה שעלתה בדעתי הייתה – מה שונה בפוסט האחרון משאר הפוסטים?

ובכן, לזה יש תשובה ברורה. אף פעם לא כתבתי על ילדים ו/או על משהו הקשור בהם. ומן הסתם גם מעולם לא תייגתי פוסט בתגית 'ילדים'. מלבד הפוסט האחרון.

מפלס החרדה שלי הרקיע שחקים.
לי-אישית אין ילדים. אולי בגלל זה הרגישות שלי אליהם גבוהה. לצד הביקורת על הורים, שאכן יש לי, אני לא יכולה לסבול מחשבה על יחס אחר אל ילדים, מלבד שמירה, טיפול נאות והגנה על תמימות חפה מפשע.

נו, יכולה להיות לזה סיבה חיובית. יכולים להתקיים בעולם הורים המחפשים ללא הרף דרכים חדשות לשעשע את ילדיהם. אבל אני לא כל כך תמימה לחשוב שזה מה שקרה. ולא זו הסיבה הראשונה שעלתה בדעתי.
הרעיון הראשון שעלה בדעתי, החשש, היה פדופילים.

על כן אני שמחה מאד שצילמתי את המתקנים ללא ילדים. במבט לאחור, אמנם השתדלתי לצלם בשעות הבוקר המוקדמות, במחשבה המעורפלת-מה לצלם את המתקנים עצמם, כמו ללא הפרעה. אם כי לנוכח המחשבה האפלה המאוחרת דלעיל, אולי משהו דחף אותי לצלם בבוקר כדי שאף ילד לא ייפול לעיני אף אחד לא ראוי.

ולמה לכתוב על זה? בכדי להזהיר ולהתריע. גם אם תכתבו על ילדים, אל תתייגו במילים הקשורות אל ילדים. היות ויתכן שיש מי שמחפשים בדיוק את התגיות הללו.
ובמיוחד הייתי ממליצה שלא להעלות תמונות ילדים אל הרשת.
הוגש כשרות לציבור