הנוסטלגי | Nostalgic Moments

משעול הזיכרונות חלק 2 Memory Lane Part

Well, the next sight amused me. Though no wonder the girl is interested, it seems just her size of a car.

ובכן, אותי המראה הבא שעשע. אם כי לא פלא שהילדה מתעניינת, המכונית הזו נראית בדיוק במידה שלה.

אוסטין הילי Austin Healey 1955

However the next is an automobile (maybe of 1957. I forgot to note it to myself while there and in the photo the sign with the details isn't all that clear).

אבל הבא בתור כבר ממש כלי רכב (אולי משנת 1957. שכחתי לרשום לעצמי כאשר הייתי שם ובצילום, שלט הפרטים לא לגמרי ברור).

קאדילק | Cadillac

But this next one is simply wonderful, no need for more words. (And between you and me – this one is more like what I expected to see at such a show).

אם כי זו פשוט נהדרת, ואין צורך בעוד מילים. (ובינינו – נראית הרבה יותר כמו מה שציפיתי לראות במן תצוגה שכזו).

אקסקליבר (הייתי אומרת, אך אין לי מושג איך לבטא את ההמשך) | Excalibur Phaeton

Anyway, I can't wait to see what other gems I'll find next year.
L

ובכל מקרה, כבר מדגדג לי לגלות אילו פנינים נוספות אמצא בשנה הבאה.
L

הנוסטלגי | Nostalgic Moments

משעול הזיכרונות חלק 1 Memory Lane Part

לדוד שלי היה אחד כזה | My uncle had one of these

פולקסווגן (לה קראנו במשפחה 'דובה') | Volkswagen Type 2
פולקסווגן (לה קראנו במשפחה 'דובה') | Volkswagen Type 2

אבל אבא שלי חלם על אחת כזו | But my dad dreamed of one of these

רולס רויס סילבר שאדו Rolls-Royce Silver Shadow 1976
רולס רויס סילבר שאדו Rolls-Royce Silver Shadow 1976

רבים אחרים חלמו על כזו | Many others dreamed of one of these

ת'אנדרברד | Thunderbird
ת'אנדרברד | Thunderbird

Once a year the local old-cars-club puts on a show. This was it for this year and I gathered some more impressions. Tomorrow or the day after I'll post them too.
But the disappointments? Though I got there early, I couldn't reach every car without some people getting in my lens. I also don't understand why the vehicles had to be so crowded together. And lastly – too bad my own dreams were not there (no Porsche 911 nor Citroen DS… oh, well, maybe next year).

Happy weekend to everyone
L

כן, זה היה המפגש השנתי של מועדון החמש, משם אספתי עוד כמה רשמים. מחר-מחרתיים אעלה גם אותם.
אך האכזבות? למרות שהגעתי די מוקדם, לא אל כל מכונית הגעתי בזמן לקלוט אותה ללא אנשים. בנוסף, לא הבנתי למה היה צורך לצופף גם את כלי הרכב עצמם. ולסיום – כמה חבל שהחלומות שלי בלטו בחסרונם (מה, אין בארץ אף פורש 911 או סיטרואן DS לרפואה? כמה חבל… אולי בשנה הבאה).

מועדים לשמחה
L

הנוסטלגי | Nostalgic Moments·רגעי צילום | Pix Moments

A Somewhat Rigid Resilience

To have stood the test of I know not how many decades, and still be running, this must be resilient.
(Should be a Willys Jeep Truck).
L

יכולת התאוששות קשיחה-מה – לעמוד למבחן של אני-לא-יודעת-כמה עשורים ועדיין לנסוע, לטנדר הזה חייבת להיות יכולת התאוששות.
(וכמובן, ידידי מוטי צודק. אך לא מצאתי מידע בעברית על הדגם הספציפי. למידע כללי על וויליס בארץ, קליק כאן).
L

 אתגר הצילום השבועי – יכולת התאוששות | Weekly Photo Challenge – resilient

הנוסטלגי | Nostalgic Moments·רגעי צילום | Pix Moments

?Just What Is That

מה זה בדיוק?

…is the question I asked myself when I passed there by accident. My curiosity rose. I didn't slack but stopped, checked it out and found…

Flashback: early eighties. Kids around here learn that at the end of a city there is a special place, where one can stand and smell chocolate in the air.
For those not from around here – a candy factory was there, that got commemorated in a song for children.

Luckily, chocolate doesn't 'do it' to me (unlike pizza!). So through the coming years I could pass there daily with impunity. Still, it's a nice scent.

Still luckily I was passing other places when the chocolate scent dissipated (meaning – when the factory closed its' gates). What was spared is this:

A mixer for coating candy, that operated from 1933 to 2007 and was given to the city in memory there of (a loose translation to what's said on the plaque).

Along all other commemorative monuments, I like the idea of remembering the sweet too. Brings a kind of balance…
L

WPC – Spare.


ובעברית:

זה מה ששאלתי את עצמי, כשעברתי במקרה ליד הדבר הזה. הסתקרנתי. לא התעצלתי, עצרתי, בדקתי ומצאתי…

פלאש באק: תחילת שנות השמונים. כל ילד (וילדה) לומדים (בין היתר) ש"בסוף רמת גן יש מקום מיוחד, שם אפשר לעמוד ולהריח שוקולד".

לשמחתי ומזלי, שוקולד לא 'עושה לי את זה' (פיצה לעומתו, דווקא כן). לכן בהמשך השנים, כאשר כבר בגרתי והצטרפתי לעולם הבוגרים-עובדים, יכולתי לעבור שם בשלווה כל יום, פעמים ביום. ובכל-זאת זה ריח נחמד.

למזלי ושמחתי כבר הסתובבתי במקומות אחרים כשריח השוקולד התנדף לשדות זרים (קרי – כשהמפעל נסגר לעולמים). והיום מה שנותר הוא השיר ושארית הפליטה:

"מערבל לציפוי סוכריות ומסטיקים, פעל בביה"ח מ-1933 עד 2007, והוענק לעיר ר"ג כמזכרת עם סגירת המפעל" (מה שכתוב בלוחית הזיכרון).

ועל רקע המפעל הנטוש, בטרם כוסה (ממש לאחרונה) בפיגומים:

ובצד כל שאר אנדרטאות מקומיות, מאד מוצא חן בעיניי הרעיון של לזכור גם את המתוק. כסוג של איזון…
L

(במסגרת אתגר הצילום השבועי – Spare, אותו העדפתי לפרש כשארית הפליטה).

הנוסטלגי | Nostalgic Moments

And they Keep Dying

והם הולכים ומתים

It seems to me that the passing of David Bowie was the kind of historic event, about which, a few years from now on, people will start asking each other 'where were you when…'.
So death, that could separate, all of a sudden looks uniting.

But if international people touched everyone (like Bowie, about which there's no need to expound), local people touch whoever is there, in the same locale they touched during their lives.

And today I invite you to remember three of them, that were and are now gone:

Like Stuart Adamson, the lead singer of Big Country, in the song with the same name.

Like Robert Palmer.

And like Gabby Shoshan, that passed on Saturday, Feb. 6, 2016…

The boy turned six-teen, Gabby Shoshan 1973 (translated by me):

The boy turned six-teen and his heart churned –
she was as pretty as the full moon,
roses in her cheeks and sun in her hair,
soft curls, and how white is her neck

And he loved her
and dreamt her image
and wanted her,
and so started the sweet sorrow
and the loneliness smothers the laughter

The boy turned six-teen and his heart churned –
he wrote songs at dawn and whispered her name,
he hung out for hours in the street where she lived
to see her passing with her friends.

And he loved her…

She really studied in the class next door,
he only saw her at break sometimes.
And so started the sweet sorrow
and the loneliness smothers the laughter

A pretty girl and a boy, that's how it was,
a pretty girl surrounded with light and love.
Roses in her cheeks and sun in her hair,
soft curls, and how white is her neck

And he loved her…

L


ובעברית:

נדמה לי שמותו של דיוויד בואי היה מסוג המאורעות ההיסטוריים, עליהם מעוד כמה שנים והלאה אנשים ישאלו זה את זה 'איפה היית כש…'.
וכך מוות, שיכול להפריד, פתאום נראה דווקא כמאחד.

אך אם אנשים בינלאומיים נגעו בכולם (כמו בואי, עליו אין שום צורך להרחיב), אנשים מקומיים נוגעים במי שמתקיים/התקיים באותו "כאן" בו הם נגעו בחייהם.

והיום אני מזמינה אתכם לזכור כמה מהם, שהיו ואינם:

כמו סטיוארט אדמסון, סולן Big Country, בשיר באותו שם.

כמו רוברט פאלמר.

וכמו גבי שושן שלנו, שנעלם לנו בשבת 6/2/2016, כשהבדידות, כנראה, חנקה את הצחוק…

L

 

הנוסטלגי | Nostalgic Moments

Oh Moon, What Have You Done

יא ירח, מה עשית

They said – a lunar eclipse. They announced exactly when and untill when. Right there on the news. Well, I thought, I was here enough to experience several of those. But, however and be that as it may, I've never seen one. Not even a partial lunar eclipse. That is – if memory serves. And the next will happen in three years… who knows where and how that will find me (if at all).
Well, if you'll be up, I told myself, go and find yourself a bit of a moon my dear. Cause if not now, when?

I was. I went out. In my imagination I loved seeing how, just as they promised, both sun and moon will be visible at the same time. So I walked. And walked. And turned. The air was crisp and my skin liked the long forgotten feel of sleeves. So I walked around and then some. And what didn't I find?

That's right. The moon. Not even a sliver there of.

While coming back a tune filled my minds' ear. Not exactly fitting but still seems, somehow, related. After all it is possible to commemorate a non-event, right? And there's sill the next eclipse… hopefully.

For the language challenged – it's an oldie about couples that look at the moon and… as it says on the fourth line "a long gaze that ended in grandkids". Finally the moon understood that it's no good and started to wane. At a sliver of it everyone thought it safe to go for a stroll and who should they meet if not yet another couple.
The chorus goes something like this:

Oh moon, oh moon, what have you done?
You confused daughter and son.
Oh moon, you remained as you were
a dirty old match-maker.
Oh moon, if you wrote your antics –
the paper would blush.
Dude, we have enough trouble without you,
oh moon, please, enough.

L


ובעברית:

אמרו ליקוי ירח. הודיעו בדיוק מתי ועד מתי. ממש בפרוש, בחדשות. נו, חשבתי לי, מן הסתם הייתי כאן די כדי לחוות כמה וכמה כאלה בימי חיי. אבל-ברם-אולם, לרוע המזל, לא ראיתי אף אחד. גם לא חלקי. לפחות לא למיטב זיכרוני. והבא בעוד שלוש שנים… מי יודע איפה ואיך זה יתפוס אותי… (אם בכלל).
אם תהיי ערה, אמרתי לי, צאי וחפשי לך פיסת ירח יקירתי. כי אם לא עכשיו, אי מתי?

הייתי. יצאתי. בדמיוני לראות אהבתי איך, בדיוק כפי שהבטיחו, גם שמש גם ירח בו זמנית יבליחו. אז הלכתי. והלכתי. ופניתי. האוויר היה פריך ועורי אהב את התחושה הנשכחת של שרוולים. אז הסתובבתי ועוד קצת. ומה לא מצאתי?

נכון. ירח. אף לא שמץ סהר לרפואה.

בחזרתי מנגינה באוזני רוחי התנגנה. לא בדיוק הכי מתאימה אך בכל-זאת נראית לי, איכשהו, קצת קשורה. והרי אפשר גם לציין אי-מאורע, לא? ועדיין נותר הליקוי הבא… בשאיפה.

L