הרגעים הקצרים | The Short Moments·רגעי עץ | Tree Moments·רגעי צילום | Pix Moments

Along The Way

בדרך

A long way…

Along a fixed and winding route,
even when the mist mounts,
closing in the In,
fogging out the Out,
it's still a long way…

And Life flows along this way…
or, at least, so it seems,
until a door opens
and a sudden wind spins
words, feelings and a thought embarks on
the long way…

And Life goes back to flow along this way…
or, at least, so it seems,
'till the light of silence reveals
a different landscape,
and a changed reality continues along
the long way…

L

kr

דרך ארוכה…

לאורך מסלול קבוע ומפותל,
גם כשמתאבכים האדים,
מערפלים את החוץ,
סוגרים על הפְּנים,
הדרך עוד ארוכה…

והחיים זורמים בה לדרכם…
או, לפחות, כך נדמה,
עד שנפתחת דלת
ורוח פתאום מסחררת
מילים, תחושה ומחשבה יוצאת
לדרך הארוכה…

והחיים שבים למסלולם…
או, לפחות, כך נדמה,
עד שלאור השקט מתגלה
נוף שונה,
ומציאוּת אחרת ממשיכה
בדרכה הארוכה…

L

הרגעים הקצרים | The Short Moments

The Sum of the Day

סיכום היום

Today a terrorist can
lie on a hospital bed next to
the attacks' victim.
Today a doctor treats
both just the same.
Today a misguided soul
can be so young and so full of
the Hate a lying inciter
with a hidden agenda
can plant in their once innocent heads.
Today I can sit
late at night,
listening to the sum of the day,
feel for the wounded and dead,
be proud of the brave:

All the unwilling heroes
that woke up this morning
thinking this would be just
another ordinary day
and then they are
the bus driver towards which the wounded man staggers;
the medic jumping into action when the wounded manages to climb the steps;
the passerby seeing a 13-year-old boy being stabbed, grabs a stick and gives chase;
the people seeing the soldier attacked in the back of yet another bus and rush to defend.

Can all this happen?
It obviously could,
since it did.

And all I can do
at the sum of today is
feel for the wounded and dead,
be proud of our brave –
men, women, kids,
that jumped in to help,
and hope when I'm called on
to be able to do
at least a fraction
of the same

L


ובעברית:

היום טרוריסט יכול
לשכב על מיטת בית חולים לצד
קורבן התקפתו.
היום רופא מטפל
בשניהם באותו אופן.
היום נפש תועה
יכולה להיות כה צעירה וכה מלאה
בשנאת המסית,
עם האג'נדה החבויה,
המשתיל אותה בראש שהיה תמים.
היום אני יכולה לשבת
מאוחר בלילה,
להקשיב לסיכום היום,
לבָכות את הפצועים והמתים,
להיות גאה באמיצים:

כל הגיבורים בעל כרחם
שהתעוררו הבוקר
חושבים שזה יהיה סתם
עוד יום רגיל
ואז הם
נהג האוטובוס אליו קרטע הפצוע;
החובשת שזינקה לפעולה כשהלה עלה;
עובר האורח שראה את בן ה-13 נדקר, חטף מקל ורדף;
האנשים שראו את החייל מותקף במושב האחורי של עוד אוטובוס ומיהרו להגן.

כל זה יכול לקרות?
מן הסתם יכול היה,
היות וכך קרה.

וכל שאני יכולה
בסיכומו של היום
לבָכות את הפצועים והמתים,
להיות גאה באמיצים שלנו –
גברים, נשים, ילדים,
שזינקו לעזרה,
ולקוות שכאשר אֶקָרַא בעצמי
אהיה מסוגלת לפעול
לפחות במעט
כמוהם

L

הרגעים הקצרים | The Short Moments

Masks

מסכות

Empty words get tossed around,
pseudo-answers with no content
to wants and needs,
like a cloak of indifference that doesn't warm,
with no way to navigate between
perfect masks
and the hidden, bleeding, reality
within

trying to keep one facade
when the mask is the face and
more words get tossed back –
in a pseudo-game, pseudo-reality,
when worlds collide
with others
and words cover what happens
within

in a world without a soul the loss goes on
with more plastic words
and empty hands…
touching-not-touching, almost
removing the mask,
almost awakening
the yearning
to the moment of truth
within

L


ובעברית:

מילים ריקות נזרקות סביב,
כמו-תשובות ללא תוכן
לרצונות וצרכים,
כגלימה של אדישוּת, שאינה מחממת,
באין הדרך לנווט בין
מסכות מושלמות
למציאוּת הנחבאת, המדממת,
שבפנים

בניסיון לשמר חזית אחת
בה המסכה היא הפנים ו-
עוד מילים נענות –
בכמו-משחק, כמו-מציאות,
כשעולמות מתנגשים
באחרים
ומילים מכסות על המתרחש
בפנים

בְּיקוּם ללא נשמה האיבוד נמשך
עם עוד מילים פלאסטיות
וידיים ריקות…
נוגעות-לא-נוגעות, כמעט
מסירות את המסיכה,
כמעט מעירוֹת
את הכמיהה
לרגע האמת
שבפנים

L

הרגעים הקצרים | The Short Moments

Free

In the midst of everything,
of Life with its' joy
and suffering, jewel-bright
Nature is a gift –
free for all who are free
to see beyond any shading

L

(Inspiration: A Clever Little Hummingbird).

חופשי

בעיצומו של הכל,
של חיים עם הנאות
וסבל, ברק-מתכת
של טבע הוא מתת –
חופשי לכל מי שחופשי
לראות מעבר לצל

L

(השראה: צופית קטנה וחכמה).

צילומים ניתן לראות | Photos can be viewed at

 Photo#1, and bit more

הרגעים הקצרים | The Short Moments

The Truth

האמת

Sometimes everything suffocates.
The enclosed scream
holds within
everything
that can't escape

stuck between the will
to throw off everything
and disrobe,
and the withering cold
that urges to deepen and entrench

and then…

then a Truth can surface:
the gullible believes there is Control
other than controlling the Self;
the naive believes there is
some Divine Guidance;
and the fool invents Order and System
to enforce on the existential turmoil

And who am I?
Maybe all of those,
maybe none,
when everything suffocates
and the scream is enclosed
and the horizon empty
and the Truth is…
an abstract and relative idea

L


ובעברית:

לפעמים הכל חונק.
הצרחה הכלואה
אוצרת בפנים
את כל מה
שלא יכול לצאת

תקועה בין החשק
להעיף מעלי הכל
ולהתפשט,
לבין הקור המצמית
הדוחק להעמיק ולהתכרבל

ואז…

אז יכולה להתגלות איזושהי אמת:
הפתי מאמין שיש שליטה
מלבד שליטה עצמית;
התם מאמין שיש בעולם
איזו הכוונה רוחנית;
והשוטה ממציא סדר ושיטה
להלבישם על המערבולת הקיומית

ומי אני?
אולי כולם,
אולי לא אף אחת מהם,
כשהכל חונק
והצרחה כלואה
והאופק ריק
והאמת היא…
רעיון מופשט ויחסי

L

הרגעים הקצרים | The Short Moments

The Whole Story

כל הסיפור

In the beginning there was a lump –
stark naked and almost shapeless.
The sculptor's hands started to caress,
to feel it,
study and teach it

With a chisel and a file the sculptor
etched, scored, smoothed,
honed here and there
and like a slow wonder the lump became a body –
unfinished, not yet perfect

The sculptor goes on gouging,
engraving and imprinting
the marks,
till completion,
till the body will be gathered to its' fathers

L


ובעברית:

בתחילה היה הגוש –
עירום ועריה, כמעט חסר צורה.
ידי פָּסַל החלו ללטפו,
להרגישו,
ללמוד אותו וללמדו

באיזמל ושופין הפָּסַל
חרט, חרץ, החליק,
הוסיף שיוף פה ושם
וכפלא איטי הגוש היה לגוף –
עדיין לא גמור, עוד לא מושלם

והפָּסַל ממשיך לפצוע,
לחרוט ולהטביע
את סימניו,
עד השלמה,
עד יאסף הגוף אל אבותיו

L

הרגעים הקצרים | The Short Moments

The Heat is On

להתעורר אל גל חוֹם

Indecision-indecision –
Should I open a window or close it?
Should I shut up or say it?
How should I dress it?
Will I choke in it?

Decisions-decisions –
when the day comes
with its breath scorching my skin,
boiling my soul,
torturing my spirit…

And on the outskirts
always seems to lurk…
the disappointment.

L


ובעברית

התלבטויות-התלבטויות –
האם לפתוח או לסגור חלונות?
להתבטא או לשתוק?
ואיזה לבוש לעטות?
האם לא יחנוק?

החלטות-החלטות –
כשהיום בא
והבל פיו לוהט על עורי,
מרתיח נשמתי,
מענה את רוחי…

ובשוליים, כתמיד,
נדמות כאורבות…
אכזבות.

L

הרגעים הקצרים | The Short Moments

The Place

המקום

The place
where woe and joy
exist side by side,

The place
that's divided within
and united we thrive,

The place
that suffers its dead
and sanctifies life,

That's where I'm from

L

At dVerse Mary asked "Where are you from", which has always been a kind of a loaded question around here. I attempted to answer it anyway.


המקום

המקום בו
יגון ושמחה
מתקיימים צד בצד,

המקום
המפולג מבפנים
ונבנה מאוחד,

המקום
הכואב את מתיו
והחיים הם העליון בערכיו,

משם אני

L

בקהילת כותבי השירה נשאלנו "מאיפה את/ה?", שנדמית לי כשאלה, שמאז ומתמיד הייתה די טעונה במחוזותינו. ניסיתי לענות עליה בכל זאת.

הרגעים הקצרים | The Short Moments

Flickering

The candles' wick accepts the spark
that brings it to its measured life,
a flickering fire-life
that packs joy and sorrow –
the light, heat, beauty of fire,
with the burn-danger when too close.
Joy and sorrow emphasize each other
to the last

L

Linked to dVerse OLN. Written after Bill's 8-line prompt.
If you wish to comment, please check the tip on the sidebar 🙂


 

ריצוד

פתיל הנר מקבל את הניצוץ
המדליק את חייו המדודים,
חיי-אש מרצדים
באיחוד של אושר ויגון –
אורה, חומה, יופייה של אש,
עם סכנת הכווייה כשמתקרבים.
אושר ויגון מדגישים זה את זה
עד ריצוד אחרון

L

 

הרגעים הקצרים | The Short Moments

On-line words

מילים ברשת במרחק קליק 🙂

Anyone can read on-line words
everywhere in the world.
How will mine come across?
If I wrote "Dark"…
will it convey the
vast majestic magic of the night,
or evoke an ominous dread?
Or can "Dark" be read as "Light"
by someone different?

L

~~~

Diaphanous Diction on d'Verse made me smile. I too love words. Without them there'd be no imagination, thought, expression and understanding (to name but a few).
However they do sometimes lead to misunderstanding too. Even when I blogged locally, in my native language, I was amazed at the times I was understood as saying the exact opposite to what I meant. Which is why "going global", in English on WordPress, was a bit daunting. Hence the above on-line words…

And as for my go-to poet, that would be Rachel. Click here if curious 🙂


 

מילים ברשת

כל אחד יכול לקרוא מילים ברשת
מכל מקום בעולם.
איך שלי מתקבלות?
לוּ כתבתי "חשיכה"…
ההיה מובהר
קסמו המלכותי העצום של הלילה,
או שהייתה מתעוררת תחושת פחד?
או שמא "חשיכה" הייתה נקראת כ"אור"
על-ידי מישהו אחר?

L

~~~

פוסט המילים בדיוורס העלה חיוך על פני. גם אני אוהבת מילים. בלעדיהן לא יהיו דמיון, מחשבה, הבעה והבנה (אם לציין אך קמעה).
אולם, הן לפעמים יכולות להוביל לאי-הבנה. גם כשכתבתי מקומית ובעברית, נדהמתי בכל פעם שהובנתי כאומרת את ההיפך ממה שהתכוונתי. לכן המעבר לכתיבה גלובלית, באנגלית בוורדפרס, היה מעט מפחיד. על כן המילים שברשת לעיל…