בחיוך | With A Smile·רגעי ספר | Book Moments

לימוד יכול להרוס | Learning Can Ruin

לעברית, קליק פה.

Way back in the mid 2000s, I went to a few writing workshops. In some of which I actually managed to learn something.
However, woe was me! To my absolute amazement I found out that what I learned ruined my reading!
Meaning – I couldn't re-read books I used to enjoy in the past, having not been written according to the instructor's ideas about writing (not those above!).

The years passed and the Covid-disaster landed on all of us, with its' plethora of lockdowns. Any moment I would have started to clime on the walls. To save myself and my sanity, I embarked on a personal enterprise – to re-read my entire private library.

Which reminds me… during the only year I lived with a room-mate, when the annual book-fair started, we went together to the one in the bigger city. And we stopped thunder-struck facing the enormity of the event. "You go this way" my room-mate pointed. "I'll go that way. And pick up a few books, so we'll have some at home" she ordered and tuned.
'Almost as if sending me to get two kilos of tomatoes' I thought to myself. And with a slight obsession the thought accompanied me through the years since. Each time I went to the book fair I wondered how many kilos of books I'll come back with this time?

Well, with time I managed to pick up quite a few kilos to re-read. Of course, I started with Jane Austen (my all-time favorite author). After her books I moved on to the murder/mystery department, with bated breath anticipating the Agathat Christie shelf. Following which awaited me the two fantasy shelfs (where I found a couple of gems, of which I remembered not a word, therefore I enjoyed both immensely. I also found a huge disappointment but I'll pass that by). And the enterprise goes on (now I'm having fun in Narnia!).

However, I found a shocking discovery! There is hope!
One can forget what one has learned (in the first paragraph). And sometimes that's for the better, for by forgetting one can find enjoyment anew.
All it needs is time (and plenty of it to pass) so as books that have been ruined for me will interest and sweep me again.

Wishing fun to everyone
(as much as possible, especially during this week, that saw my birth day. I am having a nice week only due to the books. The rest hasn't been much)


אי-אז, בסביבות אמצע שנות ה-2000, השתתפתי באי-אילו סדנאות כתיבה. בחלקן אפילו הצלחתי ללמוד משהו.
אבל-ברם-אולם, שוד ושבר! לתדהמתי המוחלטת גיליתי, שמה שלמדתי הרס לי את הקריאה!
כלומר – לא יכולתי לקרוא שוב ספרים מהם נהניתי בעבר, שלא נכתבו בהתאם לדעותיו של המדריך לגבי כתיבה (לא הספרים שבתמונה!).

חלפו השנים ונחת על כולנו האסון הקורוני, על שפע סגריו השונים. אוטוטו והייתי מטפסת על הקירות. על מנת להציל את עצמי ואת שפיותי, פצחתי במבצע אישי – לקרוא מחדש את הספרייה הפרטית שלי.

מה שמזכיר לי… בשנה היחידה בה גרתי עם שותפה לדירה, בהגיע שבוע הספר, הלכנו יחד אל היריד התל-אביבי. הגענו ונעצרנו הלומות רעם למול גודל המאורע. "את – לכי לכיוון הזה" הצביעה השותפה. "אני אלך לכיוון השני. ותאספי כמה ספרים, שיהיו בבית" הורתה ופנתה.
'כמעט כאילו שלחה אותי להביא שני קילו עגבניות' חשבתי לעצמי. ובאובססיה קלה, המחשבה ליוותה אותי לאורך השנים מאז. בכל פעם שהלכתי אל שבוע הספר תהיתי עם כמה קילו ספרים אחזור הפעם?

ובכן, במשך הזמן אספתי לא מעט קילוגרמים לקרוא מחדש. כמובן, שהתחלתי בג'יין אוסטן (הסופרת האהובה עלי מכל). עברתי הלאה אל אגף המתח, מחכה בנשימה עצורה למדף של אגאת'ה כריסטי. לאחריו חיכו לי שני מדפי הפנטזיה (שם מצאתי שתי פנינים, מהן לא זכרתי אף מילה, כך שנהניתי מאד. מצאתי גם אכזבה עמוקה אך על זה אפסח). והמבצע עדיין נמשך (עכשיו אני מכייפת בנארניה!).

אבל גיליתי תגלית מרעישה! יש תקוה!
האדם יכול לשכוח את מה שלמד (בפסקה הראשונה). ולפעמים טוב שכך, היות וזה מאפשר למצוא את ההנאה מחדש.
כל מה שדרוש זה רק זמן (ומספיק ממנו שיעבור), כדי שספרים שנהרסו לי בעבר הרחוק יעניינו ויסחפו אותי שוב.

מאחלת כיף לכולם
(ככל האפשר, בעיקר השבוע, בו היה יום ההולדת שלי. ועובר עלי שבוע נחמד רק בזכות הספרים. כל השאר לא משהו)

בחיוך | With A Smile·רגעי ספר | Book Moments

אגדות | Fairy Tales

היֹה היה פעם | Once upon a time there was

יצור מהאגדות | a creature of fairy tales

גם אם לא ממש הופיע | even if it never really appeared

בשום אגדה ידועה לי | in any tale I know

יצור זה נושא בחובו סוד גלוי | this creature carries an open secret

זו ספרייה ציבורית | it is a public library

ונדמה שגם משתמשים בה … which seems used


רגעי ספר | Book Moments


הגרסא העברית בהמשך לאנגלית 🙂

Och… 18-97… what a year, eh?
Well, I don't really think even the elder-sages can remember that far back in time. Luckily there's the Wiki, which remembers very well the year which saw the foundation of Oldsmobile; the birth of Jiroemon Kimura (that was to be the World's oldest person, living till 2013); J.J. Thomson discovering the electron; and… another minor event…

Dracula by Bram Stoker came out.

I knew next to nothing about the book. I was never really into the Vampire genre. Nevertheless, when my gaze fell upon it, for some inexplicable reason, I immediately took it and sat down to read.
And… what a book…

I'll start with a bit of the superficial aspect that surprised me –
Not a drop of holly water throughout the whole.
The garlic… maybe appears once or twice in form of a clove (where the description's unclear) but mostly features as garlic flowers (!).
And all the Vampire traits never seen on screen, such as a lizard-like downward crawl on a wall; Dracula traveling from place to place in the form of dust in the wind; being a dust-creature making his body mass-less (which is why he doesn't appear in looking-glasses).
In short – there's not much between the written Dracula and what was made of him in the visual world.
But it's so much more than that.

Bram Stoker seems to me to have been a very interesting person.
Among other of his merits, I liked how he related to women.
He didn't hesitate (for instance) to fantasize about the future day in which women will propose marriage to men (and do it better). But that's just the tip of the iceberg.

What's more is what is still relevant today.
Stoker based his story on "Progress", while cementing it (in parentheses, because it's the 19th century's Progress, that 21st century's eyes see as beyond outdated and in-valid).
But (!) then he started finding the restrictions of Progress, culminating in the need to find unconventional solutions in the ancient wisdom of the distant past (and what's more relevant to a hyper-advanced technology-based world, in which there is still room for a spiritual New Age and all its alternatives).

And there's still more to it than that.
Fighting evil he placed the Elite of his time – the best and prettiest the Victorian society could offer. However, as the story unfolds, a doubt starts coming up, about the principals that society was based on. And yet again women's position is the best example to this. The woman at the beginning of the story is both admired and perceived as in constant need of protection/be spared. By the end – woman was recognized as fully capable of anything, including self-protection.
(the last two paragraphs are my take on the Afterward of the book, written by Jonty Claypole).

I'll finish up by saying that in this book (of all places) I found a salutation I liked:

"Come freely. Go safely. And leave something of the happiness you bring!"

Does it matter the words were put in Dracula's mouth? Not to me. Stoker could have conducted a vast research into Transylvanian habits/customs. It may have come from there.
And because I liked the salutatuin and the book it came from so much, I took the liberty to paraphrase it on my about page 🙂

אווךךך… 1897… איזו שנה זו הייתה, הא?
טוב, לא נראה לי שאפילו זקני צפת מסוגלים לזכור בעצמם כל כך רחוק בזמן. ואיזה מזל שיש וויקי, הזוכרת מצויין את השנה בה נוסדה חברת אולדסמוביל; נולד היפני שזכה להיות האיש הכי מבוגר בעולם (בחיותו עד 2013); ג'יי.ג'יי. ת'ומסון גילה את האלקטרון; ו… עוד פרט קטן שולי…

דרקולה של בראם סטוקר יצא לאור.

ידעתי כמעט כלום על הסיפור. מעודי לא הייתי מחסידי הז'אנר הערפדי. ובכ"ז משום מה, כאשר מבטי נפל פתאום על הספר – מיד לקחתי ליד והתיישבתי לקרוא.
ו… אי-זה ס-פר…

אתחיל בפרטים השטחיים שקצת הפתיעו אותי –
אף טיפת מי קודש לרפואה לכל האורך.
השום… אולי מופיע פעם או פעמיים בצורת שן/ראש (באותן פעמים זה לא ממש ברור). אבל לְרוב אורך הסיפור זה לא השום עצמו, אלא הפרחים שלו.
וכל תכונות הערפד אותן מעולם לא ראיתי על מסך – זחילה על קיר כלפי מטה (כמו לטאה); מעברו ממקום למקום בצורת אבק; וכתוצאה מהיותו יצור-אבק – חוסר החומריות של גופו (שבגללה אין לו השתקפות במראות).
בקיצור – אין הרבה קשר בין דמות הערפד בספר לבין מה שעשו ממנו בעולם הויזואלי.
אבל זה הרבה יותר מכך.

בראם סטוקר נראה לי כטיפוס מאד מעניין.
בין היתר אהבתי את התייחסותו אל נשים.
הוא לא היסס (למשל) לפנטז שיבוא יום ונשים תהינה אלו שתצענה נישואין לגברים (ועוד תעשנה זאת הרבה יותר טוב מהם). אבל זה סתם. בקטנה.

מה שהכי, הוא מה שעדיין רלוונטי להיום.
סטוקר התבסס על וביסס את ה"קידמה" (במרכאות, מפני שזו הייתה קידמת המאה ה-19, שבעיני המאה ה-21 כבר מעבר למיושנת ולא תקפה). אבל (!) אז הוא החל למצוא את מגבלותיה של קידמה, עד כדי הצורך לחפש פתרונות בלתי קונוונציונאליים בחוכמת העבר הרחוק יותר (ומה רלוונטי יותר לעולם סופר-מתקדם טכנולוגית בו עדיין יש מקום לעידן חדש רוחני וכל האלטרנטיבות).

יותר מזה.
במאבק למול כוח הרשע, הוא הציב קבוצת עילית – מהמיטב שבין הטובים והיפים של החברה הויקטוריאנית. אך עם התקדמות הסיפור נוסף פקפוק במהות העקרונות עליהם אותה חברה התבססה. ושוב מעמד האישה הוא הדוגמא הכי טובה. בתחילת הסיפור היא דמות נערצת מצד אחד אך נזקקת להגנה מצד שני; ובסופו – היא מוכרת כבהחלט מסוגלת לכל, כולל הגנה עצמית.
(שתי הפסקאות האחרונות מבוססות על הבנותיי את סיכומו של ג'ונטי קלייפול, בסיפא של הספר שיש לי).

לסיום אוסיף רק שדווקא בספר הזה מצאתי ברכה שמאד אהבתי (בתרגומי האישי):

"בוא בחופשיות. לך בבטחה. והשְאֵר מעט מהשמחה שהבאת".

וכי אכפת לי שהמילים בפיו של דרקולה עצמו? עד כמה שהשגתי מגעת, סטוקר יכול היה לנהל תחקיר טרנסילווני מקיף… אולי זה בא משם…
כל כך אהבתי את הברכה ואת הספר ממנו באה, עד כי ניסחתיה מחדש בדף ה-אודות שלי 🙂