רגעי טבע | Nature Moments

עדיף מאוחר … Better Late

ראיתי אותן עוד ממרץ | I saw them even in March

סנונית רפתות | Barn Swallow

רק הבוקר תפסתי | caught only this morning

ממריאה | taking flight

את מבשרות האביב | the heralds of Spring

L

נ.ב. ישראלי – מעניין למה אצלנו 'רפת' ואצלם 'אסם'…

I Don't Get It·המחוייך | With A Smile

הבניין המסוּבב | The Twisted Building

מראה מעיר אחרת | Seen from another city

I've heard this building described as nice, beautiful, gorgeous, stunning, lovely, amazing. I didn't argue with it then, I still don't now, and never will – each to his/her own taste.

שמעתי את הבניין הזה מתואר כ-נאה, יפהפה, נהדר, מהמם, מקסים, מדהים. לא התווכחתי אז, עדיין לא עכשיו, ולעד לא אתווכח על טעם וריח.

But for me? Should I want to be nice, I'd say this building is dancing. Otherwise, I'll say it looks drunk.

אך מצדי? אם ארצה להיות נחמדה, אוֹמַר שהבניין הזה רוקד. אם לא, אומר שנראה לי שיכור.

That's because in any case (to my great sorrow), each time I saw this building I got dizzy…

וזאת מפני שבכל מקרה (לצערי הגדול-עצום-ורב), בכל פעם שראיתי את הבניין הזה, חטפתי סחרחורת…

(strange and weird – up to this building, it always happened to me while up and looking down, never down looking up. But there's always a first).

(מוזר ומשונה – עד אל הבניין הזה, זה תמיד קרה לי כאשר למעלה ומביטה מטה, מעולם לא מלמטה במבט מעלה. אך תמיד יש פעם ראשונה).

מראה מעיר שלישית | Seen from a third city
מראה מעיר שלישית | Seen from a third city

And how do you like the building?
L

ואיך בניין זה נראה לך?
L

P.S. this building stands 53 stories tall. Just last week I read someplace there are plans to build a new one, not too far from this, but to 120 stories tall. And I have to wonder… why?

נ.ב. הבניין הזה בגובה 53 קומות. רק בשבוע שעבר קראתי במקום כלשהו כי מתוכנן בניין חדש, לא כל כך רחוק, בן 120 קומות. ואני חייבת לתהות… למה?

רגעי אזהרה | Warning Moments

סכנה אפשרית | A Possible Danger

לעברית, קליק פה.

Yesterday I published the last post. In an instant, it got views. From Spain mainly, but from Sweden too. And not via WordPress Reader.
To the best of my knowledge, I have no readers in these places.
And anyway, this was totally unprecedented. Immediate views? Seeing as I don't promote my blog on any network, where would readers come from?

In other words – I published, went to another screen to change the interface language back to English, and during those few seconds, I already had views.

Amazing. Also curious. I tried to check. Unfortunately WordPress tools didn't help much, not showing search terms or referrers (as they often don't).
So I sat to think. And the first question that came to my mind was – what is different about this blog posting, in comparison to others?

Well, this has a clear answer. I never wrote about kids and/or anything to do with them. Obviously I never put any tag saying 'kids'. Until the last post.

My anxiety lever shot upwards.
I-myself have no kids. Maybe that is why my sensitivity to them is high. Along criticism I may have on parents, I cannot stand the thought about treating kids other than watching over them, taking good care of them, and protecting the guiltless innocence.

Well, there can be a positive reason. There may be parents that constantly look for new ways to amuse their kids. But I am not naïve enough to think that is what happened. Nor was this my first thought.
My first idea, the fear, was pedophiles.

Which is why I'm very happy to have photographed the play park without kids. Looking back, I did do my best to get there in the early morning, with the vague thought of shooting snaps of the park itself, with no interruptions, in a way. But facing the dark thought above mentioned, maybe something drew my to photograph in the morning so that no kid would fall under the eye of anyone undeserving.

And why write about it? To warn and alert. Even if you write about kids, don't tag with related words. There may be those that are looking for exactly that.
And especially I would recommend to not upload photos of kids.
Brought to you as public service
L


ובעברית:

אתמול העליתי את הפוסט האחרון. בן רגע, צצו צפיות בפוסט. מספרד בעיקר, אך גם משבדיה. ולא מה'קורא' של ה-וורדפרס.
למיטב ידיעתי, אין לי קוראים במקומות הללו.
ובכלל, זה היה מצב ללא שום תקדים. כניסות מיידיות? הרי אני לא מקדמת את הבלוג בשום רשת חברתית… על כן, מניין יגיעו קוראים?

ובמילים אחרות – העליתי את הפוסט, עברתי אל המסך להחזיר את שפת הממשק לאנגלית, וכבר בשניות הללו הצטברו הכניסות אל הפוסט החדש.

נדהמתי. הסתקרנתי. ניסיתי לבדוק. אך לצערי, הכלים של וורדפרס לא עזרו במיוחד, משלא פרטו חיפושים או הפניות (כפי שקורה לעיתים קרובות).
לכן התיישבתי לחשוב. והשאלה הראשונה שעלתה בדעתי הייתה – מה שונה בפוסט האחרון משאר הפוסטים?

ובכן, לזה יש תשובה ברורה. אף פעם לא כתבתי על ילדים ו/או על משהו הקשור בהם. ומן הסתם גם מעולם לא תייגתי פוסט בתגית 'ילדים'. מלבד הפוסט האחרון.

מפלס החרדה שלי הרקיע שחקים.
לי-אישית אין ילדים. אולי בגלל זה הרגישות שלי אליהם גבוהה. לצד הביקורת על הורים, שאכן יש לי, אני לא יכולה לסבול מחשבה על יחס אחר אל ילדים, מלבד שמירה, טיפול נאות והגנה על תמימות חפה מפשע.

נו, יכולה להיות לזה סיבה חיובית. יכולים להתקיים בעולם הורים המחפשים ללא הרף דרכים חדשות לשעשע את ילדיהם. אבל אני לא כל כך תמימה לחשוב שזה מה שקרה. ולא זו הסיבה הראשונה שעלתה בדעתי.
הרעיון הראשון שעלה בדעתי, החשש, היה פדופילים.

על כן אני שמחה מאד שצילמתי את המתקנים ללא ילדים. במבט לאחור, אמנם השתדלתי לצלם בשעות הבוקר המוקדמות, במחשבה המעורפלת-מה לצלם את המתקנים עצמם, כמו ללא הפרעה. אם כי לנוכח המחשבה האפלה המאוחרת דלעיל, אולי משהו דחף אותי לצלם בבוקר כדי שאף ילד לא ייפול לעיני אף אחד לא ראוי.

ולמה לכתוב על זה? בכדי להזהיר ולהתריע. גם אם תכתבו על ילדים, אל תתייגו במילים הקשורות אל ילדים. היות ויתכן שיש מי שמחפשים בדיוק את התגיות הללו.
ובמיוחד הייתי ממליצה שלא להעלות תמונות ילדים אל הרשת.
הוגש כשרות לציבור
L

המחוייך | With A Smile

לא פלא . . . No Wonder

שהילדים מתלהבים | that the kids are enthused

את הדבר הבא קשה לתאר | This next thing is hard to describe

גובה של קומה וחצי-שתיים, לדעתי | about 1.5-2 stories high, seems to me

אבל מה שלא ברור לי זה החורים | But what I don't get are the holes

אם כי ממש היום ראיתי עוד כאלו | although today I saw more of these

וזהו, שיהיה להם לבריאות ובכיף :-) and that's it, more fun to them

L

מעורב | Mixed

פארק של ספורט | The Sports Park

ביום גשום | In the rain

Last November I wrote about what a noisy year 2018 has been. And it didn't stop then and there, but went on as the park was renewed. But yesterday, with a very noisy (!!!) ceremony, the park was revealed.
Turns out there is also a gym in the open air.

בנובמבר האחרון קיטרתי על השנה הרועשת ש-2018 הייתה. והרעש לא נגמר שם, אלא נמשך עם חידוש הגינה. אבל אתמול הוסר הלוט, בטקס רועש מאד (!!!), מהגינה החדשה.
והתגלה גם חדר כושר באוויר הפתוח.

הבוקר 1 this morning

The noise level, by the way, only increased. From the kids play area. The original kids area was where the gym is now, and away from me. The new one is right opposite my kitchen…
Every day the screams coming from there are deafening.
I haven't yet managed a good snapshot of it. To be continued.

במאמר ישראלי אוסיף כי כמובן, הפארק נפתח עם פתיחת המקלטים, אך עדיין המשיכו לעבוד שם. מפלס הרעש, אגב, רק עולה. מפינת המשחקים. הפינה המקורית ניצבה במקום חדר הכושר החדש ורחוק ממני. עכשיו זה בול מול המטבח…
בכל יום הצרחות שם מחרישות אוזניים.
עוד לא הצלחתי לצלם את החלק הזה צילום טוב דיו. המשך יבוא.

הבוקר 2 this morning

L

ההזוי | The Surreal

התרנגולת והכביש | The chicken and the road

ובכן, לא הייתי זריזה מספיק | Well, I was not quick enough

לתפוס את הצמד על הכביש | to catch the two on the road

אלא כשסיימו לחצות | only when they were there

The other one seemed a chicken. The first, I'm not clear about. Because of the shock, during the first few seconds, when the two were on the road, I just stood and stared. When I whipped the camera out, a boy arrived. We snapped shots and wondered together. Is it a turkey? (and I still don't know. I didn't find this one exactly on-line. It had a uni-corn, even if it is not so clear in the photos. If you know what it is, tell me, please. Adding now that I was told this is a Wild Turkey. Thanks!).
Anyway, for the first time in my life I met such a lovely odd pair… that I had to post to the blog.
Happy weekend :-)
L

השנייה נראתה תרנגולת. לא ברור לי מה הראשון. מרוב הלם, בשניות הראשונות, כאשר הצמד עוד היה על הכביש, רק עצרתי כדי לבהות. עד ששלפתי את המצלמה והתחלתי להקליק, הגיע נער. הקלקנו ותהינו יחד. שמא זה תרנגול הודו? (ואני עדיין לא יודעת. לא מצאתי בדיוק כזה ברשת. יש לזה חד-קרן, גם אם הצילום לא לגמרי ברור. מי שיודע מה זה, אנא, גלו גם לי. ואוסיף עכשיו כי אכן נאמר לי שזה תרנגול הודו פראי. תודה!).
ובכן, לראשונה בחיי פגשתי צמד-חמד כל כך מוזר… עד שהייתי חייבת להעלות אל הבלוג.
סופ"ש נעים :-)
L