I Don't Get It·המחוייך | With A Smile

התחרדנות | Lazing in the Sun

מדי פעם אני נתקלת במשהו לא ברור | Sometimes I stumble on something unclear

כמו הפסלים הללו | like these statues

רעיונות, מישהו – לגבי מה זה ? Ideas, anyone – what can this be

אבל רגע, מה מציץ שם ? But wait, what is that, there

התחרדנות | Lazing in the Sun
התחרדנות | Lazing in the Sun

אני מניחה כי זה שימוש ראוי | I guess this is a good use for it

L

I Don't Get It·המחוייך | With A Smile

The Mercedes

המרצדס

160413 mrcIt happened to me one day. I was walking along in the sun. The wide street was pretty deserted. With me, meaning – on the same sidewalk and in the same direction though a bit apart, were two high-school kids. Otherwise there was no one around. On our right some cars were parked. The one we were all approaching – a new Mercedes – seemed somehow different. Why? I couldn't really understand. When I got nearer, I finally did.

The car was idling.

And what is so weird about that, you might ask.
Well, as mentioned – besides me, there were just two kids, who may have been of a driving age, but at that time I walked with them, on foot, from the corner.
And in more blatant words – the Mercedes just stood there, abandoned.
Its' keys in the ignition, its' motor running and no-one with it, in or within its' environs.

The three of us kept walking, glancing sideways. Though I didn't hear what the kids said, I think that like me they at the very least raised an eyebrow versus the new Mercedes so left alone though started.
I have no idea how long I dawdled, peeked and yet – no one came.

And if the incident had been the one and only, I'd have filed it under 'bizarre'. But it happened to me again, with an old Mazda in a much busier street. And even if I happened to see that person abandoning the keys in the (started) ignition, I was in a hurry. And it seemed to me that so was he. So I didn't stop either of us for questioning.

The third, I don't remember what kind of car it was but, of course – a third is always special. This third was abandoned idling with its' doors wide open.

And still I'd have forgotten the lot if it wasn't for the fourth, upon which I stumbled just the other day. The fourth was a van almost fully loaded with some merchandise…

And (of course – to my own opinion, though maybe not of others'?) I was left wondering at another thing I don't get (maybe a new fashion?) –

Who abandons cars like that, in general, but especially – a new Mercedes?

Any ideas? Feel welcome to share in a comment
L


ובעברית:

160413 mrcזה קרה לי יום אחד. הלכתי לתומי ביום שמש קייצי (כן, אכן חלף זמן-מה מאז). הרחוב הרחב סביבי היה די שומם. יחד איתי, כלומר – על אותו צד מדרכה ובאותו כיוון, אם כי במרחק-מה, הלכו שני תלמידי-תיכון. מעבר לשלושתנו ולאורך כל הרחוב הנראה לעין, לא הייתה כל תנועה. מצד ימין חנו אי-אילו מכוניות. האחת אליה התקרבנו – מרצדס חדשה – נדמתה לי קצת משונה. רק כאשר התקרבתי ממש, הבנתי למה.

מנועה הילך סרק.

ומה כל כך מוזר בתופעה?
ובכן, כפי שציינתי – מלבדי היו בסביבה רק שני תלמידים, שיתכן והיו בגיל-רישיון, אך באותה הזדמנות הלכתי איתם רגלית עוד מהפינה.
ובמילים עוד יותר בוטות – המרצדס פשוט עמדה שם, נטושה.
מפתחותיה במתנע, הילוכה סרק (או פארק?) ואף איש לא שם איתה, לא בה ולא מסביבה.

שלושתנו המשכנו ללכת, שלושתנו הגנבנו מבטים. אמנם לא שמעתי מה הילדים אומרים, אך לדעתי גם הם לכל הפחות הרימו גבה למול המרצדס החדשה, המותנעת והעזובה.
אין לי מושג עד כמה התמהמהתי, התעכבתי, הצצתי ועדיין – איש לא בא.

ואם המקרה היה יחידאי, יתכן שהייתי מתייקת אותו תחת סימן שאלה תמוה. אך זה קרה לי שוב. עם איזו מאזדה ישנה, ברחוב הרבה יותר צר ועמוס המולה. ואף אם באותה פעם שנייה ראיתי את מי שיצא ונטש מפתחות במתנע (המותנע!), מיהרתי. ונדמה היה לי שכך גם הוא. לכן לא נעצרתי לעכב ולשאול מה-מי-מו.

בפעם השלישית, אני כבר לא זוכרת איזו מכונית זו הייתה, אך כמובן – השלישית תמיד מיוחדת. המכונית הזו עמדה מותנעת וסורקת והגדילה לפתוח דלתותיה לרווחה.

ועדיין הייתי מתייקת הכל אלמלא הרביעית, בה נתקלתי באחד האתמולים האחרונים.
זו הייתה מסחרית. והעלתה בדעתי שדרוג לפתק הרגיל של 'פקח, פורק סחורה' בנוסח – לא נראה לך מתאים, שאני עומד פה על אדום-לבן? תזיז את האוטו בעצמך.

ו(כמובן, לדעתי, אך אולי לא כך לדעת אחרים?) שנותרתי תוהה למול עוד דבר שאני לא מבינה (ואולי אף אופנה חדשה?) –

מי עוזב מכוניות ככה? בכלל ובמיוחד אותה מרצדס החדשה?
L

I Don't Get It·אומנות | Art

Not Venus, and Not For The Softhearted

לא ונוס, ואף לא נועד למי שלבו רך

With no explanation, details plaque, or a sculpture's name to take the flack (and I was too hot and bothered to find someone to ask) this sculpture sits at the entrance to a city hall. All of him says (to me) depression, maybe even despair. And not for the first time I asked (myself obviously, no one else there) how come and why?

I did try looking at it positively. Something like – there, they didn't forget the elderly. But it doesn't work. His head is down, his shoulders drooping, his hands hang limp. The bowl at his feet can't wait for anything else other than loose change.
And I just don't get it – what is this city trying to say? Don't age around here? (or is it trying to depress in advance all those who didn't pay city-tax?).

So that's the question, and any idea is welcome.
L

For more faces, check out the weekly photo challenge.
On second (and third and forth) thought – yes. I am linking to the Healthy daily prompt. I think a city wanting to contribute to its' citizens health (both physical and emotional), would do better to steer clear from examples like this one.


ובעברית:

בלי שום הסבר, לוחית תיאור, או שם הפָּסַל הנושא באחריות (והיה לי חם מדי ועמוּס, מכדי לחפש למי להציג שאלות), יושב לו האיש המפוסל הזה דווקא לפתחו של בית עירייה.
כל כולו של האיש אומר לי חוסר ודיכאון. אולי אף יאוש. ולא לראשונה שאלתי (מן הסתם – את עצמי) על מה ולמה?

ניסיתי להתייחס בדרך חיובית. משהו כמו – הנה, לא שוכחים את המבוגרים. אך גם זה לא הולך. ראשו רכון, כתפיו שמוטות, ידיו באין מעש. הקערה לרגליו (ברור) מחכה לנדבה.
ואני פשוט לא מבינה – מה העירייה מנסה לומר? אל תזדקנו פה? (או אולי מראש מנסה לדכא את כל מי שמגיע למחלקת הגבייה?).

אז זו השאלה. וכל רעיון יתקבל בברכה.

L

לעוד פרצופים – אתגר הצילום השבועי.

וכספיח מהפוסט הקודם, במסגרת פינת העברית (שתגיח, אולי, גם בעתיד) – להזכיר כי רק על היהודי אפשר לומר 'נפטר' (שלדעתי מהווה קיצור ל'נפטר מעול מצוות', ותקנו אותי אם אני טועה).
על הלא יהודי ה'מנוח' אפשר לומר 'הלך לעולמו', 'נאסף אל אבותיו', או פשוט – 'מת'.
צרם לי במיוחד לקרוא (בתרגומים בעיקר, אך גם אצל כותב עברי אחד) על נאצים ש… טוב, אני לא יכולה אפילו להקליד זאת…

I Don't Get It

אני לא מבינה את זה # 3, או – פרטיות בסימן שאלה

אזהרה הוגנת – אפשר שהדברים הבאים יימצאו כ-לא הכי ראויים. בו-זמנית, אלה הם אכן רגעי החיים שלי, מהם כמה (לצערי) יכולים להיות פחותים מאחרים.

הלכתי לאורכו של שביל להולכי רגל, עם שוליים נטועים, בין בניינים. בשלב כלשהו השביל מתרחב להכיל אי במרכז. לאחר דוגמית-חורף של מזג אוויר, ולמרות האור העמום, אותו אמצע בוקר בו מדובר היה חד וברור, עם ראות מצויינת והרבה אוויר לנשום.

גם אם הייתי ערה לעובדה שלפניי הולך גבר באותו כיוון כמוני, הייתי עסוקה מדי ב-לנשום ולהסתכל סביב (ולהנות!) מכדי להקדיש לו יתר תשומת לב (ובכל-זאת קלטתי אי-אילו פרטים. כמו העובדה שבידו הייתה פחית שתייה מאיזשהו סוג. אבל, מן הסתם, בטח לא בירה באמצע הבוקר… הרי זה לא יתכן…).

אמרו ששוב ירד גשם מאוחר יותר, כך שהמטרייה הייתה בהיכון. אבל זה טרם החל, כשלפתע-פתאום שמעתי משהו נוזלי מהדהד ממשטח מוצק בשצף-זרם.
מיקדתי מבט וראיתי…

הגבר עצר באחת מפינות הקירות, סביב אחד הבניינים ו… אהמ… החליט להתפנות…

כעת אל תבינו אותי לא נכון. אני מוּדעת היטב לפעולות הגוף האנושי. והצורך הספציפי הזה יכול להיות לעיתים עצום.
יחד עם זאת (אולי אני נאיבית, אך לתומי חשבתי כי) אי-אז, כאשר האדם קלט שבני מינו מסוגלים לקצת יותר משאר ממלכת החי, התגלתה גם יכולת ההתאפקות (בד בבד עם ההיגיון הישר). ועם התפרסות התַרבּוּת האנושית, ההתפנות התכנסה יותר ויותר אל חדרי כיסא פרטיים (שלא לדבר על הבחירה בשתייה כאשר אחד מאלו בסביבה המיידית).

כך שאני מצטערת. הפעם נדמה כי איבדתי את חוש ההומור. שום דבר לא מצחיק אותי בהתפנות בפומבי. במיוחד לאור העובדה שנאלצתי לעבור ממש לידו (כאשר הוא עוד היה בשלו) רק כדי לחמוק ממנו.

160228 P 5

א) בצילום לעיל, הלא-כל-כך ברור, צילמתי את אותו שביל ביום אחר (כמובן). בכל-זאת ניתן לראות כי במקום בו נגמר האי השביל הופך צר. בצד השמאלי של ההיצרות יש חומה נמוכה מקיפה את חניון הבניין שליד. צריך לעבור שם כדי לפנות שמאלה ולהגיע אל החלק המוסתר בתמונה, הכולל את המדרגות מעלה אל רמת הרחוב.
ב) כנראה שלא הייתי כותבת על זה כלל, אם לא היה קורה לי מקרה מאד דומה ממש היום.
פתגם רומני עתיק גורס כי אם שניים אומרים לך שאתה שיכור, עדיף שתלך לישון. על אותו משקל, אם שניים מתפנים בפומבי (וזה של היום ביותר פומבי מקודמו, ממש בכניסה לסופּר!), ועוד תוך מספר שבועות בלבד (כאשר מימיי קודם לכן לא נתקלתי בתופעה), עדיף שאנסה למחות.
אז ניסיתי.

L