רגעי צילום | Pix Moments

Vertigo and Claustro-Sensitivity

What this is is a view from a clear and empty elevator shaft (can't remember whether off the seventh or ninth floor).
The reasons this is Against The Odds are that (a) I really don't like either looking down from or even being at any height, nor (b) can I appreciate tiny enclosed spaces (like, for example, elevators). Yet I didn't have any choice, since I couldn't locate the stairwell (logically and in hindsight I know there must have been one).
Nevertheless architects seem to keep combining the two (see-through elevators for buildings over 2-3 floors high? Who the hell thought this up in the first place?), though I doubt I'm that special to be the only one to (thoroughly!) dislike the idea.
However, I did like the lines and angles…
L

ורטיגו וקלאוסטרו-רגישות – מה שזה, זה מה שנראה דרך פיר מעלית שקוף וריק (לא זוכרת אם מהקומה השביעית או התשעית).
הסיבות שהצילום הזה הינו כנגד כל הסיכויים הן ש(א) אני מאד לא אוהבת להסתכל מ- או להימצא בכלל בגובה כלשהו; ו(ב) אני גם לא יכולה להעריך במיוחד מקומות מזעריים וסגורים (כמו, למשל, מעליות). אך לא הייתה לי ברירה, היות ולא מצאתי את חדר המדרגות (אם כי במחשבה הגיונית שלאחר מעשה ברור לי כי אחד כזה חייב היה להיבנות).
ועדיין אדריכלים ממשיכים לשלב את השניים (מעליות שקופות בבניינים של יותר מ-2-3 קומות? מי לעזאזל חשב על זה מלכתחילה?), למרות שאני מאד מפקפקת בכך שאני כל כך מיוחדת עד כדי להיות היחידה ש(ממש!) לא מתלהבת מהרעיון.
ובכל זאת, אהבתי את הקווים והזוויות…
L

רגעי עץ | Tree Moments

The Sycamore

Towards the mid 1950's, when they started to build the surrounding buildings, this tree was supposed to be several centuries old. I couldn't find anywhere any more information about it, like how old exactly it is.
When I saw the latest Weekly Photo Challenge Weathered, I remembered this tree, and thought about the other meaning of weather, of coming safely through the centuries.

השקמה – לקראת אמצע שנות ה-50 של המאה הקודמת, כאשר החלו לבנות בניינים סביב השקמה הזו, התייחסו אליה כאל בת מאות שנים. בשום מקום לא הצלחתי למצוא מידע נוסף על העץ הזה, כמו בן כמה בדיוק, מי נטע (אם בכלל אפשר לדעת), או כל פרט אחר.
כאשר ראיתי את אתגר הצילום השבועי הבלתי ניתן לתרגום, נזכרתי בעץ הזה ועמידותו לאורך המאות.

The space within, so I read someplace while searching for information, is big enough for a grown person. It does look like it, but I didn't dare get too close.

החלל בתוך העץ, כך קראתי איפשהו במסגרת חיפושיי, יכול להכיל אדם בוגר. זה אמנם נראה כך, אם כי לא העזתי להתקרב מדי.

L

I Don't Get It·אומנות | Art

Not Venus, and Not For The Softhearted

לא ונוס, ואף לא נועד למי שלבו רך

With no explanation, details plaque, or a sculpture's name to take the flack (and I was too hot and bothered to find someone to ask) this sculpture sits at the entrance to a city hall. All of him says (to me) depression, maybe even despair. And not for the first time I asked (myself obviously, no one else there) how come and why?

I did try looking at it positively. Something like – there, they didn't forget the elderly. But it doesn't work. His head is down, his shoulders drooping, his hands hang limp. The bowl at his feet can't wait for anything else other than loose change.
And I just don't get it – what is this city trying to say? Don't age around here? (or is it trying to depress in advance all those who didn't pay city-tax?).

So that's the question, and any idea is welcome.
L

For more faces, check out the weekly photo challenge.
On second (and third and forth) thought – yes. I am linking to the Healthy daily prompt. I think a city wanting to contribute to its' citizens health (both physical and emotional), would do better to steer clear from examples like this one.


ובעברית:

בלי שום הסבר, לוחית תיאור, או שם הפָּסַל הנושא באחריות (והיה לי חם מדי ועמוּס, מכדי לחפש למי להציג שאלות), יושב לו האיש המפוסל הזה דווקא לפתחו של בית עירייה.
כל כולו של האיש אומר לי חוסר ודיכאון. אולי אף יאוש. ולא לראשונה שאלתי (מן הסתם – את עצמי) על מה ולמה?

ניסיתי להתייחס בדרך חיובית. משהו כמו – הנה, לא שוכחים את המבוגרים. אך גם זה לא הולך. ראשו רכון, כתפיו שמוטות, ידיו באין מעש. הקערה לרגליו (ברור) מחכה לנדבה.
ואני פשוט לא מבינה – מה העירייה מנסה לומר? אל תזדקנו פה? (או אולי מראש מנסה לדכא את כל מי שמגיע למחלקת הגבייה?).

אז זו השאלה. וכל רעיון יתקבל בברכה.

L

לעוד פרצופים – אתגר הצילום השבועי.

וכספיח מהפוסט הקודם, במסגרת פינת העברית (שתגיח, אולי, גם בעתיד) – להזכיר כי רק על היהודי אפשר לומר 'נפטר' (שלדעתי מהווה קיצור ל'נפטר מעול מצוות', ותקנו אותי אם אני טועה).
על הלא יהודי ה'מנוח' אפשר לומר 'הלך לעולמו', 'נאסף אל אבותיו', או פשוט – 'מת'.
צרם לי במיוחד לקרוא (בתרגומים בעיקר, אך גם אצל כותב עברי אחד) על נאצים ש… טוב, אני לא יכולה אפילו להקליד זאת…

רגעי מחשבה | Thoughts·רגעי צילום | Pix Moments

Possibilities and Probabilities

160409

אפשרויות והסתברויות

Besides all that is in this photo, the rest probably needs some explaining…
It's at a construction site (full of optimistic possibilities). The day before they held a sales event. I haven't decided yet if the balloons were whimsically festive or just  plain silly. In any case, just one day later and they fell from grace. The weather is dismal (I don't know the name of this phenomena in English but it means the air is full of dust, the light gloomy), which relates to Global Warming, full of probabilities humanity is trying to prevent (and may win or might lose).

The day before, this is how it looked:

The Before Photo
The Before Photo

L

For more Futures check this week's photo challenge.


ובעברית:

בצד כל מה שיש בתמונה לעיל, כנראה שאת השאר עלי להסביר…
זה אתר בניה (מלא באפשרויות אופטימיות). ביום האתמול התרחש שם אירוע מכירות. עוד לא החלטתי ביני לביני אם הבלונים שובבים-חגיגיים או סתם אוויליים. בכל מקרה הבלונים איבדו חינם ביום המחרת. מזג האוויר עגום, אביך (מה שמשפיע גם על האור), ומתייחס להתחממות כדור הארץ, עניין בו האנושות מנסה להילחם (ויכולה להצליח או עלולה להפסיד).

יום קודם לכן האתר נראה כך:

ה"לפני"
ה"לפני"

L

העתיד כאתגר צילום שבועי.

רגעי צילום | Pix Moments

When Mind And Eye Agree

כשהראש והעין מסכימים

As it so often happens to me – I was walking along. This time my mind was buzzing with all kinds of thoughts. Memories, reveries, problems, ideas.
'Like dry leaves' I suddenly realized. 'Whirling all over in a flurry, fluttering to gather and rest in corners, till the next breeze will go through them'.
As I was just putting it into words I looked and saw…

160227 angles

I rather like not only the connection between thought and sight, and the image that both brought to my mind, but also the blend of the colors (though I once heard the gray matter isn't gray at all).

L

In response to WPC – Harmony, and the Daily Prompt – Connection.


ובעברית:

כפי שקורה לי לא אחת – הלכתי. הפעם ראשי המה בכל מני מחשבות. זיכרונות, הגיגים, בעיות, רעיונות.
'כמו עלים יבשים' הבנתי לפתע. 'מסתחררים סביב, מרחפים למנוחה בפינות, עד הפעם הבאה שרוח תעבור בהם'.
רק ניסחתי לי את הדברים, הרמתי מבט וראיתי…

160227 angles

אני די אוהבת את הקשר בין מחשבה ומראה עין, והתמונה ששניהם העלו. אני אוהבת גם את השתלבות הצבעים (גם אם שמעתי שהתאים האפורים לא באמת אפורים).

L

אתגר הצילום היה הרמוניה, והפרומפט היומי היה קשר… נראה לי מתאים.

רגעי צילום | Pix Moments

A Wintry Reflection

השתקפות חורפית

We don't really have much of a winter around here, more a sample-there-of, though the current and the previous one seem colder, stormier, and wetter.
Maybe (despite the last two) the norm is why what really signifies winter to me is just the simplest leaf, yielding to a passing wind-gust, and coming to rest in the nearest puddle…

My apologies for the poor quality of the photo. I snapped it with a phone-camera.

L

In response to the weekly photo challenge – Seasons.

160223 pud 4
החורף שלנו פה נראה לי יותר כדוגמית מאשר חורף חורפי של ממש, אם כי הנוכחי וקודמו נדמים קרים יותר, סוערים יותר, רטובים יותר. אולי, למרות השניים האחרונים, הנורמה היא מה שאומר לי כי "חורף" הוא העלה הכי פשוט, שנענה למשב הרוח החולף והגיע לנוח בשלולית הקרובה…

התנצלותי על איכות התמונה. צילמתי עם מצלמת-טלפון-נייד.

L

הנ"ל במענה לאתגר הצילום השבועי – עונות.