For English, click here.

אני לא מבינה איך לא לומדים אפילו משגיאות עתיקות…

בסביבת מגדל שלום בתל-אביב קיימת (כנראה שעדיין, אלא אם מצאו לזה פתרון) כמו 'מנהרת רוח' טבעית. למרגלות המגדל עצמו, אנשים כבדים ממני (כפי הנראה בערך פי שתיים, לכל הפחות) כמעט עפו שם.
עבדתי בסביבה בתחילת שנות ה-90' וחששתי לצאת החוצה בנשוב הרוח. כולל ההליכה לאורך הרחוב שהוביל מטה אל תחנת האוטובוס. היה עלי להעמיס על עצמי משקל עודף (משקולות בכיסים? מזל שאני אישה, במיוחד בזמנו נשאתי תיק כבד).

והנה, אחרי שלושה עשורים, לא למדו דבר על בניית רבי-קומות והשפעתם על הרוח ברחוב למטה. עכשיו אני תקועה בבית, בניסיון לחשב לעצמי מסלול מחדש – עוקף רוח.

בסוף הרחוב, מעבר לעיקול קל בדרך, הושלמו בשנתיים-שלוש האחרונות שני רבי קומות (לעיל). בתחילת הרחוב, בשטח בינו לבין הרחוב המקביל, ניצבים שניים כאלה זה מול זה (להלן). הללו במיוחד משפיעים על כל השכונה מסביבם.

ואם גם יירד גשם בנוסף לכל (כאמור בנבואה להיום)? אני יכולה לשכוח מהמטרייה, שלא אשחק את מרי פופינס, בגרסת המציאות.
לחלופין – שהמטרייה תתהפך לקערה משוננת (למרות שהמטרייה הזו לא אמורה) ותתחיל לצבור מי גשם בכמויות.

נו, גם אלו רגעים (והרפתקאות) מהחיים. חישבתי וחשבתי ועכשיו – אצא אל כל הרוחות…
L

הללו היו המחשבות שלי אתמול בבוקר. אכן יצאתי והתמודדתי, לא ירד גשם (כך שסתם לקחתי את המטרייה לטיול), צילמתי וחזרתי. שום דבר ואף אחד לא נפגעו.