I Don't Get It·בחיוך | With A Smile

הבניין המוזר | The Weird Building

Walking along a street interests me a little less than a walk in the park, seeing as the street is mostly business-like. One has to go from here the there, for a certain purpose, and come back. Along the way, one has to be careful crossing streets and of other dangers.
A walk in the park can be full of interest (animal, plant, inanimate) and one does not have to be too careful.

And yet, even a street can interest (me). Like in the case of the weirdest building I know:

הליכת רחוב מעניינת אותי מעט פחות מההליכה בפארק, היות והרחוב ענייני בעיקר. יש להגיע מפה לשם, לצורך כזה או אחר, ולחזור. על הדרך, יש גם להיזהר בחציית כבישים ומעוד סכנות.
הליכה בפארק יכולה להיות מוצפת עניין (חי, צומח, דומם) ולא חייבים להיזהר מדי.

ובכל-זאת, גם הרחוב יכול לעניין (אותי). כמו במקרה של הבניין המוזר ביותר שאני מכירה:

I still have not managed to understand whether the building of this edifice has finished, or not?

עוד לא הצלחתי להבין אם הבנייה של הבניין הזה הסתיימה, או שלא?

Though it might be that the (seemingly endless) building in the front has to do with another thing altogether. However, as long as this one goes, here's another angle:

אם כי יתכן כי הבנייה (הנצחית, כפי הנדמה) בחזית קשורה למבנה לגמרי אחר. אך כל עוד עסקינן במבנה הקיים, מזווית אחרת:

ובתקריב-מה | and in somewhat of a close-up

Of course, here too there is room for regret. In my own opinion, any human being is prone to think there is plenty of time. And if one has not yet done something (like, in this instance – I haven't got to the other side of this building, and/or even found out how to get there), it is not too bad. There's always the next time.
Until suddenly the order was issued way back when (a few weeks ago), that we can't leave our immediate surroundings. And thus severed in one fell swoop all the next times, till further notice…

כמובן, גם כאן יש מקום לחרטה. לדעתי, כל בן-אנוש תמיד חושב שיש זמן בשפע. ואם לא הספקנו משהו (כמו במקרה הזה – עוד לא הצלחתי להגיע אל צדו השני של הבניין, ו/או לגלות איך בכלל מגיעים לשם), לא נורא. בפעם הבאה.
עד שלפתע יצאה ההודעה אי-אז (לפני שבועות ספורים), שאין יותר להתרחק ממקומנו המיידי. ובכך קטעה בחטף את כל הפעמים הבאות, עד להודעה חדשה…

מחכה בקוצר רוח לפעם הבאה | Can hardly wait till the next time
L

Discover Prompts – Street

I Don't Get It·בחיוך | With A Smile

הבניין המסוּבב | The Twisted Building

מראה מעיר אחרת | Seen from another city

I've heard this building described as nice, beautiful, gorgeous, stunning, lovely, amazing. I didn't argue with it then, I still don't now, and never will – each to his/her own taste.

שמעתי את הבניין הזה מתואר כ-נאה, יפהפה, נהדר, מהמם, מקסים, מדהים. לא התווכחתי אז, עדיין לא עכשיו, ולעד לא אתווכח על טעם וריח.

But for me? Should I want to be nice, I'd say this building is dancing. Otherwise, I'll say it looks drunk.

אך מצדי? אם ארצה להיות נחמדה, אוֹמַר שהבניין הזה רוקד. אם לא, אומר שנראה לי שיכור.

That's because in any case (to my great sorrow), each time I saw this building I got dizzy…

וזאת מפני שבכל מקרה (לצערי הגדול-עצום-ורב), בכל פעם שראיתי את הבניין הזה, חטפתי סחרחורת…

(strange and weird – up to this building, it always happened to me while up and looking down, never down looking up. But there's always a first).

(מוזר ומשונה – עד אל הבניין הזה, זה תמיד קרה לי כאשר למעלה ומביטה מטה, מעולם לא מלמטה במבט מעלה. אך תמיד יש פעם ראשונה).

מראה מעיר שלישית | Seen from a third city
מראה מעיר שלישית | Seen from a third city

And how do you like the building?
L

ואיך בניין זה נראה לך?
L

P.S. this building stands 53 stories tall. Just last week I read someplace there are plans to build a new one, not too far from this, but to 120 stories tall. And I have to wonder… why?

נ.ב. הבניין הזה בגובה 53 קומות. רק בשבוע שעבר קראתי במקום כלשהו כי מתוכנן בניין חדש, לא כל כך רחוק, בן 120 קומות. ואני חייבת לתהות… למה?

מעורב | Mixed

פארק של ספורט | The Sports Park

ביום גשום | In the rain

Last November I wrote about what a noisy year 2018 has been. And it didn't stop then and there, but went on as the park was renewed. But yesterday, with a very noisy (!!!) ceremony, the park was revealed.
Turns out there is also a gym in the open air.

בנובמבר האחרון קיטרתי על השנה הרועשת ש-2018 הייתה. והרעש לא נגמר שם, אלא נמשך עם חידוש הגינה. אבל אתמול הוסר הלוט, בטקס רועש מאד (!!!), מהגינה החדשה.
והתגלה גם חדר כושר באוויר הפתוח.

הבוקר 1 this morning

The noise level, by the way, only increased. From the kids play area. The original kids area was where the gym is now, and away from me. The new one is right opposite my kitchen…
Every day the screams coming from there are deafening.
I haven't yet managed a good snapshot of it. To be continued.

במאמר ישראלי אוסיף כי כמובן, הפארק נפתח עם פתיחת המקלטים, אך עדיין המשיכו לעבוד שם. מפלס הרעש, אגב, רק עולה. מפינת המשחקים. הפינה המקורית ניצבה במקום חדר הכושר החדש ורחוק ממני. עכשיו זה בול מול המטבח…
בכל יום הצרחות שם מחרישות אוזניים.
עוד לא הצלחתי לצלם את החלק הזה צילום טוב דיו. המשך יבוא.

הבוקר 2 this morning

L

קיטוּר | Bitching

אפשר להשתגע

Sorry, English reader, this is something local. Read you next time.

זה זמן-מה ששמעתי כי תל-אביב "מתקדמת". אבל היות ואני לא גרה בתל-אביב, לא התייחסתי. וכי איך זה קשור אליי?
לפתע-פתאום, ואיכשהו, די בתחילת השבוע שעבר, קלטתי שב'תל-אביב' הכוונה למעשה לכל גוש דן.
וערפל אדום טשטש את שדה ראייתי.

כעבור יום-יומיים, עדיין כעסתי מכדי לעשות משהו, אבל בכל-זאת – הרי את החיים יש לחיות. הזדמנתי לתל-אביב. בתחנת האוטובוס, על הרצפה, ראיתי ערימה של דפים מכוסים במשהו שלא עודד נגיעה.
מבט בוחן יותר שכנע אותי שלא לגעת. אבל במקביל גם הבנתי כי הללו היו (כפי הנראה) עלונים המסבירים את השינויים.
לא ראיתי אפילו רבע עלון כזה בשום מקום אחר, לא לפני ההזדמנות הזו ולא לאחריה.

ולפתע-פתאום (כן, שוב!) ביום חמישי האחרון, כלומר – יום לפני כניסת השינוי לתוקף – הופיעה מודעה בעיתון. והפעם לא בכותרת 'תל-אביב', אלא 'גוש דן'.
ואם זו לא הטעייה בפרסום, אני לא יודעת מה כן. ונדמה לי שכבר זה בניגוד לחוק כלשהו.
שלא לדבר על טיפול לוקה לחלוטין בהסברת השינויים.

היום חשבתי שנרגעתי מעט, לכן התחלתי לנסות לברר.
כמו למשל, על אחת מהאפשרויות במודעה מיום חמישי נכתב – 'ללא עמלה'.
אל מה בדיוק זה מתייחס? אי אפשר לדעת. האם באפשרות זו נהוגה עמלה בדרך-כלל והשרות החדש פטור? או שמא זה השרות נטול העמלה היחיד המוצע בין שאר האפשרויות? ואם השאר כרוכים בעמלה – בכמה בדיוק זה ייקר את העניין?

מספר הטלפון היחיד שמופיע במודעה, זה המספר של המוקד. אבל במוקד לא ידעו דבר על אף עמלה והפנו אותי אל מספר טלפון אחר. שם ההמתנה כבר לא עלתה באותו קנה עם הסבלנות המתקצרת שלי. היות וכבר חזרתי להתעצבן.

לכן ניסיתי את ה'מועצה הישראלית לצרכנות'. האתר שלהם מסרב לעלות על המחשב שלי, אך על הדף של גוגל הופיע מספר הטלפון. שם אמרו כי אפשר להתקשר אליהם חזרה בעשר וחצי ולהתייעץ עם המשפטן. אבל הזהירו מפני ההמתנה הארוכה.
במקביל אמרו כי יתכן ועדיף להתקשר אל 'הרשות להגנת הצרכן וסחר הוגן'. האתר של אלו אמנם עולה על המסך שלי, אבל להגשת תלונה יש לדעת את מספר בית העסק. ואין כזה.
ובטלפון – כל העמדות תפוסות, אנא נסה במועד אחר.

והנה העניין עצמו: עד יום שישי אפשר היה לעלות לכל אוטובוס, לשלם לנהג כרגיל מימים ימימה ולנסוע. וכמובן, רק במזומן.
מיום שישי האחרון כבר אי אפשר, בחברת 'דן' בלבד.
האפשרויות השונות המוצעות לטעינת רב-קו (כמו בטלפון נייד, מחשב וכספונט, והללו גם האפשרויות המודגשות ביותר במודעות הגדולות על תחנות האוטובוס) מתמקדות בתשלום באשראי בלבד.

אבל זו תחבורה צי-בו-רית! אמורה להיות נגישה לכל אחד. עניין שנולד במזומן ונמשך כך מאז. האם חוקי בכלל להעביר אותו לאשראי?

ובכן, אמנם עדיין אפשר גם במזומן ב: *
"עמדות אוטומטיות לטעינה עצמית הפזורות ברחבי גוש דן ותחנות רכבת" (ואמנם ראיתי עמדה יחידה שכזו לקראת צומת עלית, אליה אני יכולה להגיע רק באוטובוס…);
"במרכזי שרות 'על הקו' בתחנה המרכזית וברחבי גוש דן" (יש משרד כזה בכופר הישוב, אליו אני יכולה להגיע ברגל, אני הולכת לשם מדי פעם. אבל זו הליכה של לכל הפחות חצי שעה, אם לא יותר, לא ממש תזמנתי את עצמי. ולא בכל יום אני מסוגלת לזה);
"בסניפי רשתות, קיוסקים ובבתי עסק נבחרים ברחבי גוש דן".
(* הציטוטים הללו מהמודעה מיום חמישי).

הו. ובכן, בהליכה קצרה של מספר דקות אני יכולה לצאת אל רחוב רחב יותר, מול מבנה מספר 90. אליבא ד'אתר פירוט עמדות הטעינה, העמדה הקרובה ביותר נמצאת במספר 29.
60 מבנים זה לא מעט ללכת, אבל גם את המרחק הזה אני יכולה לעבור, ואף יותר בקלות, כפי שמתברר מהפעמים (הרבות מדי) שחָסַר משהו בסוּפּר לידי והלכתי אל הסוּפּר שם.
מבנה 29 זה קיוסק. ואני לא זוכרת את הפעם האחרונה שראיתי אותו פתוח.
כלומר – אם ארצה להטעין את הרב-קו במזומן (כפי שאכן ארצה) עליי לחלוף על פני כל 90 המבנים ובחנות בפינה של הרחוב אולי אוכל להטעין. אבל אם החנות סגורה (ולמה שתהיה פתוחה לפני 8 בבוקר?) עלי להמשיך עוד 22 מבנים אל חנות שנפתחת כבר ב-7:30.

ועל ההליכה הזו, הנוגדת לחלוטין את רעיון הנסיעה, עליי להודות! כי מסתבר שיש עיר בגוש (כרגע אני לא זוכרת איזו, אולי חולון) שבכלל אין בה אף עמדה במזומן.

באתר של 'הרשות להגנת הצרכן וסחר הוגן' נאמר משהו גם על הפעלת השפעה בלתי הוגנת (אם כי לא בדקתי מה בדיוק זה אומר). לי אישית, ההנגשה וההדגשה היתרה של האשראי, הזר לתחום כמעט לגמרי, וההדרה וההצנעה של המזומן, יכול להיות השפעה בלתי הוגנת…

והנה עוד השגה. כאשר אוטובוס מתחיל לנסוע מאד מוקדם, הרבה לפני פתיחת בתי עסק, וממשיך לנסוע אל תוך הלילה, הרבה אחרי סגירת בתי עסק, והנוסע במזומן חייב לחכות לבית העסק, לפתע התחבורה נדמית לי פחות ציבורית.

כל הסיפור נדמה כמהלך רק חצי מבושל, לכן לא פלא שאני לא מסוגלת לעכל אותו.
בישול מלא היה מוציא אל הפועל מהלך כזה אך ורק לאחר שהותקנו עמדות טעינה בכל התחנות.
ולסיכום עליי להוסיף כי מצד אחד – אף אחד לא יכול לחייב אותי לעבור לאשראי אם לא מתאים לי (ולא מתאים לי). ומצד שני – בכלל לא סביר שאצא אל מן מסע כומתה שכזה רק כדי לעלות אל האוטובוס במזומן.
אם כי עדיין יש זמן. בחברות אחרות עוד ניתן לשלם לנהג, וזה מה שאעשה. כלומר – עד ה-18 לינואר. מה-19 גם זה ייפסק.
כך שמצד שלישי – אם כבר מסע כומתה, אולי אוותר על האוטובוס לגמרי ואחזור ללכת ברגל… (מה שנוגד את ההצהרה המלווה את כל זה – הבטיחות בדרכים. כהולכת רגל אהיה בטוחה הרבה פחות).

L
המתוסכלת