רגעי טבע | Nature Moments

לא משהו מיוחד | Nothing Special

It's been years that I've been trying to snap a decent shot of a Blackbird. Normally it comes out a blur. In other cases, either the bird turns its' back to me

זה שנים שאני מנסה לצלם שַׁחֲרוּר. בדרך כלל התמונות מטושטשות. במקרה שלא, או שהציפור פשוט מפנה לי את גבה

או שעפה לדרכה | or flies away

And if I've got a few shots that are a tiny bit better, even if it is just a Blackbird, I can't resist. I just love their beak

לכן, אם כבר הצלחתי לצלם תמונות מעט פחות מטושטשות, למרות שזה רק שַׁחֲרוּר, אני לא יכולה להתאפק. מתה על המקור של אלו

ועוד גב | and yet another back

L

Finally.

נ.ב., ממליצה לבקר בקישור לעיל. זו חתולה מקסימה.

רגעי טבע | Nature Moments

בחזרה | Going Back

בחזרה אל הפארק | Going back to the park

And while it is true that this time of the year The park can be boring, still…

גם אם נכון כי בעונה זו של השנה ה-פארק יכול לשעמם, בכל-זאת…

though I am fed up with Egyptian Geese myself (I find it a very violent bird and too common in the city itself) I was still happy to see one of them modeling a perfect profile.

גם אם מאסתי ביאוריות בעצמי (לדעתי, עוף אלים מאד ונפוץ מדי בעיר עצמה) עדיין שמחתי לראות אחד מהם מדגמן פרופיל מושלם.

אם כי עוד לפניו… ובכן … Although even before it… well

I'll be the first to admit – the last is not the best of photos. BUT (!), a right-click on it and choosing to open it in a different window enables to click on it again, which will enlarge it. And will enable to see better that in the lower quarter, to the right of the tree, there's a woodpecker (!). A woodpecker that made me very happy, since I don't get to meet many of them.
(the said right-click also enables to close the window and get right back here).

אודה ואתוודה מלכתחילה – לא צילום מוצלח במיוחד. אבל-ברם-אולם, קליק ימני על התמונה, ובחירה באפשרות לפתוח אותה בחלונית אחרת, מאפשר להקליק שוב על התמונה עצמה. הקליק השני יגדיל אותה. ויאפשר לראות טוב יותר כי ברבע התחתון, לימין גזע העץ, יש נקר (!). נקר ששימח אותי מאד, היות ואני לא פוגשת רבים כאלו.
(קליק ימני יאפשר גם לסגור את התמונה ולחזור בדיוק לכאן).

Mallards seem as common (in this park) almost as much as Egyptian Geese. Although I did wonder at the sight of mainly females… until I met this male, that still seemed pretty lonely at the scene…

ברכיות נפוצות כמעט כמו יאוריות (בפארק הזה). אם כי התפלאתי לראות בעיקר נקבות… עד שפגשתי את הזכר הזה, שמשום מה המשיך להיראות לי די בודד במערכה…

Well, as I've been into flowers recently, I couldn't (this time) not include the following flower

היות ועסקתי בפרחים לאחרונה, לא יכולתי (הפעם) שלא לכלול את הפרח הבא

even if just because I normally meet the purplish variety of it (a light blue-lavender color).

ולו רק בגלל שאני פוגשת בעיקר את הגרסא הסגלגלה (או תכלת-לוונדר בהיר) שלו.

ולבסוף, איך אוכל שלא לכלול את … And finally, how can I not include

… the Jackdaw. I'm always happy to meet these.

… הקאקים. תמיד משמח אותי לפגוש אותם.

And that's it. Slim pickings (it is summer. Some of them have already flown away to cooler pastures), and yet I hope you liked joining me in this visit as much as I did

וזהו-זה. מבחר דל למדי (קיץ. עופות אחרים כבר עפו מכאן למחוזות קרירים יותר) ובכל זאת אקווה כי שמחתם לבקר איתי שם כפי ששמחתי בעצמי

L

רגעי טבע | Nature Moments

שלוש ארוחות | Three Meals

דררה, ב-10 לינואר 2019 Rose-Ringed Parakeet, January 10th

ארוחת בוקר | Breakfast

דוכיפת, ב-13 לינואר 2019 Hoopoe, January 13th

חיפוש ארוחת צהריים | Looking for Lunch

נקר סורי, ב-10 לאפריל 2020 Syrian Woodpecker, April 10th

עוד ארוחת בוקר | Another Breakfast
L

Food.

רגעי טבע | Nature Moments

אחריי | After Me

טיול בוקר | A Morning Walk
טיול בוקר | A Morning Walk

On 8 August 2016 (before I bought my digital camera, so please excuse the quality), I encountered this 'morning walk'. While thinking of a 'list', and its' visual aspect, I couldn't help remembering this photo. Advancing in a column seems to me in-keeping with a 'list'.

ב-8 לאוגוסט 2016 (לפני שקניתי את המצלמה הדיגיטלית שלי, על כן אנא, סליחתכם לגבי האיכות), נתקלתי ב'טיול הבוקר' הזה. בעודי חושבת על 'רשימה', ועל המחשתה בצילום, לא יכולתי שלא להיזכר בתמונה הזו. טור מתקדם מסתדר לי עם 'רשימה'.

L

Discover Prompts – List.

רגעי טבע | Nature Moments

לעת שחרית | At Dawn

מאי 2019 May

לעברית, קליק פה.

When I first came to look at this apartment, I met one of the neighbors. You should move in, she told me. It is a very quiet street. All day long you'll hear nothing but birdsong…

And it is true, there's a lot of tweets, caws, calls, shrieks and chat. Indeed.

But the noise? That just seems to be increasing.

That's how I opened a blog posting towards the end of 2018, which really was a very noisy year. And the noise slipped through to the beginning of 2019. There still are too many building sites around (one of them new), that keep the noise level up, even during Corona days.

However, around four-four-thirty before dawn, when all is silent, desisted and quiet, the bird-choir starts to wake up. And greet the new day even before it takes shape.
This choir calls, shrieks, chats and even sings well after sunrise.

Unfortunately, I am awake at these hours, through no fault of my own (seeing as there are neighbors who insist on waking me up at the most damnable hours). Fortunately, I am awake at these hours (and enjoying each time anew the welcome the new days is getting).

But as for photos, I don't have many (clear) ones of songbirds. Mainly of those that knock (after all rhythm is also necessary), the cawing and the shrieking kinds…

And it is also true that these days, when going out is restricted, I am very happy to have a window into nature
L

One of the photos I took in a far away street, in a different city, the other – in the public garden behind the building, and the rest out of the said window, including the top one.

Discover Prompts – Song


ובעברית:

כאשר רק הגעתי לראשונה לראות את הדירה הזו, הזדמן לי לפגוש אחת מהשכנות. כדאי לך לעבור לפה, אמרה לי. זה רחוב שקט מאד. כל היום שומעים רק ציוץ של ציפורים…

נכון, יש המון ציוצים של ציפורים, וקריאות ושריקות ופטפוטים. בהחלט.

אבל הרעש? זה רק נדמה כמתגבר.

כך פתחתי את אחד הפוסטים לקראת סוף שנת 2018, שאכן הייתה שנה מאד רועשת. והרעש העצום זלג אל תחילת 2019. עדיין יש בסביבה יותר מדי אתרי בניה (אחד מהם חדש), שממשיכים להרעיש, אפילו בימי קורונה.

אבל-ברם-אולם, בסביבות ארבע-ארבע-וחצי לפנות בוקר, כאשר הכל בסביבה שותק, שובת ושקט, מתחילה מקהלת-הציפורים להתעורר. ולקבל את פני היום החדש, עוד בטרם התהווה. המקהלה הזו קוראת, שורקת, מפטפטת ואפילו מזמרת עד אחרי הזריחה.

לצערי הרב, אני ערה בשעות האלה על לא עוול בכפי (היות ויש מי מהשכנים שמתעקשים להעיר אותי בשעות ארורות למדי). לשמחתי הרבה, אני ערה בשעות האלה (ונהנית בכל פעם מחדש מקבלת הפנים לה זוכה היום החדש).

אבל בכל הנוגע לצילום, אין לי הרבה תמונות (ברורות) של ציפורי שיר דווקא. אלא בעיקר של, הנוֹקשוֹת (כי גם המקצב נחוץ) הקוראות והצורמות…

ואכן, בימי מגבלות היציאה מהבית, אני מאד שמחה שיש לי חלון אל הטבע
L

את אחת התמונות צילמתי ברחוב רחוק מפה, בעיר אחרת, השנייה – בגינה מאחורי הבניין, והשאר מהחלון הנ"ל, כולל התמונה הראשית.

בחיוך | With A Smile·רגעי טבע | Nature Moments

מעלה ומטה | Ups and Downs

My new habit lately is a 'walk in the park' down 'memory lane' (meaning – going through all the photos I ever snapped there). And here, I found two more, that always make me smile.

ההרגל החדש שאימצתי לי לאחרונה, זה 'טיול בפארק', ב'משעול הזיכרונות' (כלומר – בין התמונות מן העבר). והנה, מצאתי עוד שני צילומים, שתמיד מצליחים לגרום לי לחייך.

פבר' 2018 Feb

ואת זאת הספקתי לצלם השנה | and this one I managed this year

1 לינואר 2020 1st of January

כפי שנאמר באנגלית – As the saying goes – Bottoms Up
בתקווה שחייכת | Hoping you smiled
L

רגעי טבע | Nature Moments

סיפורי ציפורים | Birds Tales

לעברית, קליק פה.

Or – with no fun present, during Corona days, one can still throw a longing look back, with the hope for a better future:

One of the yesterdays, that now seems years ago (!) (though it happened not so long ago), I was standing at a bus station noshing on a local snack (salty, made of peanuts mostly). Suddenly I caught movement from the corner of my eye. I took a closer look. I saw a Myna bird, a bit fat, hopping towards me. Staring it's eye at me. Coming a bit closer. Staring it's other eye at me. Hopping even closer. Moving it's head to stare at me again with it's first eye.
In the end I got it – 'will the she-human care to share?'
And the she-human did. I drew a piece out, broke and crumbled it and shared. The first Myna pounce on the booty. Another Myna bird joined the party. I very much hope it didn't disturb their stomach. Anyway, I shared some more, and the birds didn't seem to mind (on the contrary), until the bus showed on the horizon. I closed the snack in my shopping bag and got on board.

And I learned from the Mynas. If I want to snap a shot or two, I should bring a proper offering.

The next times I went to the park (when I remembered) I took a slice of bread with me. I meant to share and (hopefully) snap some shots. I meant to sit on a bench and mimic a statue. If and when a bird would come close, I meant to crumble the slice and share. In my optimistic imagination I saw clear and precise photos of a Pied Wagtail and a Graceful Prinia (two of the smallest birds, which I would very much like to snap a good shot of, but haven't managed yet).

It did not happen.
Both Pied Wagtail and Graceful Prinia just steer clear of humans (and for ever I will regret that time, a while back, when I was sitting in the kitchen balcony reading and suddenly a Graceful Prinia landed on my un-used clothes line. At the time I feared moving, lest I would scare it. Which is why I didn't run to get the camera and commemorate the moment, that passed and did not repeat itself).

While going over past photos of the park that I have, with the present longing, while I cannot go there during Corona Days, I found this photo:

Really not a good photo, neither a clear one, yet – a Pied Wagtail nonetheless.

One of my most favorite birds ever, maybe because around these parts of the world, it heralds the Autumn…

While closed at home (mostly) and as long as winter is about to come to its' end (and soon the Pied Wagtails will fly away), I'm happy to have (at least) have these photos.

Still missing the park.
L

Photos from January 27, 2019


ובעברית:

או – באין הווה כיפי, בימי הקורונה, עדיין אפשר להעיף מבט מתגעגע אל העבר, בתקווה לעתיד טוב יותר:

באחד האתמולים, ש-עכשיו נדמה לי כלפני שנים (!) (אף כי זה קרה ממש לא מזמן), עמדתי בתחנת אוטובוס ונשנשתי מעט במבה. לפתע קלטתי תנועה בזוית הראיה. העפתי מבט ממוקד יותר. ראיתי ציפור מיינה, שמנמנה-משהו, מדלגת לעברי. לוטשת בי את עינה. מתקרבת עוד מעט. לוטשת בי את עינה השנייה. מדלגת קרוב יותר. מסיטה ראשה ללטוש בי שוב את עינה הראשונה.
בסופו של דבר הבנתי – 'האם תואיל בת האנוש לחלוק?'
ובת האנוש הואילה. שלפתי מהשקית, שברתי ופוררתי וחלקתי. המיינה הראשונה עטה על השלל. מיינה נוספת הצטרפה אל החגיגה. אני מאד מקווה כי הבמבה לא הרעה עם קיבתן. בכל מקרה, חלקתי עוד מעט, ולא נראה לי שהייתה לציפורים התנגדות (להיפך), עד שהאוטובוס נראה באופק. סגרתי את שקית הבמבה בשק הקניות ועליתי אל האוטובוס.

ולמדתי מהמיינות. אם אני רוצה לחטוף צילום-שניים, כדאי שאביא תשורה הולמת.

בפעמים הבאות שהלכתי אל הפארק (כאשר זכרתי) לקחתי איתי פרוסת לחם. התכוונתי לחלוק ו(בשאיפה!) להשיג תמונות. התכוונתי לשבת על ספסל ולדמות לפסל. ואם וכאשר תתקרב ציפור, לפורר ולחלוק. בדמיוני האופטימי ראיתי תמונות תקריב ברורות ומדויקות של נחליאלי ופשוש (שתי הציפורים הקטנות ביותר, אותן הייתי מאד רוצה לצלם, אך טרם הצלחתי).

זה לא קרה.
גם נחליאלי וגם פשוש פשוט מתרחקים מבני אנוש (ולעד אתחרט על אותה פעם, די מזמן, שישבתי במרפסת המטבח וקראתי ולפתע פשוש נחת על חבלי הכביסה הלא-בשימוש שלי. בזמנו – חששתי לזוז, פן אבהיל. לכן לא רצתי להביא את המצלמה ולהנציח את הרגע, אשר חלף-עבר ולא חזר על עצמו).

בעודי עוברת על תמונות הפארק שיש לי, בגעגוע הנוכחי, בעת שאסור לי ללכת לשם בימי הקורונה, מצאתי את התמונה הזו:

ממש לא תמונה טובה, או ברורה, ובכל-זאת – נחליאלי.

אחת הציפורים האהובות עלי במיוחד, אולי בגלל בשורת הסתיו…

בעודי סגורה בבית (רוב הזמן) ובעוד החורף בדרכו להיגמר (ותיכף נחליאלים יעופו לדרכם) אני שמחה שהשגתי לפחות את אלו.

עדיין מתגעגעת אל הפארק
L

התמונות מה-27 לינואר, 2019

ונוסטלגיה ישראלית

רגעי טבע | Nature Moments

ימי קורונה | Corona Days

Yes, Corona has reached these parts as well, and this week the instructions for the public have been the strictest ever. What concerns me most is the 'no walking for more than ten minutes', plus the 'no going to the park'. Which means I can't go to the nearest park, that I haven't visited in over a month (probably). And I just miss it. So I went over all the photos I ever snapped there, and found this one of a year ago. I haven't uploaded it to my blog yet, but I still find it amusing.
L

ההחמרה של ההוראות השבוע, במחוזותינו, ידועה. ומה שמפריע לי יותר מכל זה האיסור על ההליכה יותר מעשר דקות, בשילוב האיסור לבקר בפארקים. מה שאומר שאין לי איך להגיע אל הפארק הלאומי, בו לא ביקרתי (כפי הנראה) כבר כחודש. ואני פשוט מתגעגעת. לכן עברתי על כל התמונות שצילמתי שם אי פעם, ומצאתי את זאת, מהשנה שעברה. תמונה שלא העליתי אל הבלוג ועדיין נראית לי משעשעת.
L