רגעי דעה | Opinions

Lines

קווים | Lines

לעברית, קליק פה.

And some more lines:
Just like that, without any advance warning, the Daily Post announced its' closing.

When I first joined the WordPress, there were several options to (well, sort of) post an invitation to other bloggers to stop by and visit a post. These options gradually dwindled to three. One of which is aimed more at new bloggers. Therefore only two could suit this blog. Lately I've been inviting other bloggers to my own blog only via the Weekly Photo Challenge.
The last of which will come up this week.
Before it does, I have no clue if I'll participate.

Whether I do or don't, on the one hand – I have no real basis of complaint.
The WordPress is aimed at tens of millions of bloggers. Therefore, some inside-initiated activities (such as forums) and a following mechanism based on some sort of personal messaging system are simply inapplicable.
The Following system, which the planners of this platform managed to think of, is the Reader.

On the other hand – the Reader never seemed to me as especially effective. Bloggers tend to follow so many blogs that their Reader is inundated, which in turn seems as an encouragement to miss this post or the other. Especially, also, if a blogger didn't post exactly at the time the follower checks their Reader (or around that time).

In my case – with only one local reader and over sixty others, some of which are inactive blogs, others tend to miss posts, and with no place left to invite others here, I'm not convinced there's much point for me to go on.

Besides, stopping the activities of the Daily Post seems to me the sure way towards gradually stopping WordPress in its' entirety.
With no inside-initiated activities to encourage traffic, only the established groups around one or more bloggers will survive.
With no inside-initiated activities to encourage traffic, new/future bloggers won't manage to find anything, even these established bloggers' activities.
With no inside-initiated activities to encourage traffic,natural fallout of veteran bloggers will gradually diminish even the activities of these established bloggers.

And all that's left for me to add is –

What a shame.

L


ובעברית:

ושורות:
ככה סתם וללא כל התרעה מראש, בלוג הבית הודיע פתאום על סגירת שעריו בסוף החודש.

כאשר הצטרפתי אל ה-WP לראשונה, היו מספר אפשרויות אותן ראיתי כמעיין פורום הבלוגיה, כלומר – מקום בו אפשר להזמין בלוגרים אחרים לביקור-הצצה. אפשרויות אלו הלכו והצטמצמו אל שלוש. אחת מהן נועדה לבלוגים חדשים. לכן שתיים מהן בלבד יכולות היו להתאים לי. לאחרונה נעזרתי רק ב'אתגר הצילום השבועי'.
האחרון שבהם יעלה ביום חמישי.
בטרם יעלה ממש, אין לי מושג אם אשתתף.

בין אם כן ובין אם לאו, מצד אחד – אין לי כל יסוד אמיתי לטענה.
ה-WP נועד לעשרות מיליוני משתמשים. לכן, גם פעילויות יזומות פנים-מערכתיות אחרות (כגון פורומים למיניהם) וגם שיטת מעקב/מנוי מבוססת מסר אישי (כזה או אחר) פשוט לא ישימים.
שיטת המעקב, עליה הצליחו לחשוב המתכננים של הפלטפורמה, זו שיטת ה'קורא'.

מצד שני – ה'קורא' מעולם לא נראה לי יעיל במיוחד. אנשים עוקבים אחרי כל כך הרבה בלוגים עד כי ה'קורא' שלהם מוצף, מה שתמיד נדמה לי כמעודד החמצה של פוסטים יחידים. במיוחד אם בלוגר זה או אחר לא קלע בול אל השעה בה המנוי/עוקב בודק את ה'קורא'.

ובמקרה שלי – עם מנוי ישראלי יחיד ועוד כשישים ומשהו מנויים אחרים, מהם בלוגים בלתי פעילים ומהם כאלו שבעיקר מחמיצים, וללא כל מקום להזמין אחרים, אני לא משוכנעת שיש לי טעם להמשיך.

מלבד זאת, הפסקת הפעילות של בלוג הבית נראית לי כדרך המלך אל השבתה הדרגתית של ה-WP בכללותו.
בהיעדר גורם פנים-מערכתי לעידוד תנועה, תשרודנה רק קבוצות סגורות של פעילויות יזומות של בלוגרים מסוימים.
בהיעדר גורם פנים-מערכתי לעידוד תנועה, בלוגרים חדשים/עתידיים, לא יצליחו למצוא דבר, גם לא את פעילויות הבלוגרים הנ"ל.
בהיעדר גורם פנים-מערכתי לעידוד תנועה, נשירה טבעית של בלוגרים ותיקים תצמצם בהדרגה גם את פעילויות אותם בלוגרים.

וכל שנותר לי להוסיף זה –

כמה חֲבָל.

L

המיוחדים | Special Moments

כשעוזבים את הבית

אז מסתבר שלעזוב בית בלוגי לא כל כך שונה בהרבה מעזיבת בתי לְבֵנָה-וָטיח…

כמובן שטרום-מעשה רבים הלבטים, בשני המקרים, עד שמגיע הרגע ופשוט מחליטים. אך המעשה עצמו…
גם הוא לא נטול קשיים. וגם זאת בשני המקרים.

הרי כדי לעזוב מקום אחד יש צורך למצוא לו תחליף. מה שמוביל אל שלב הבדיקות המעשיות.
כמו הביקור בדירות ריקות (אם עם מתווך ואם דרך מוֹדעות עצמאיות) כך גם ברשת – חייבים להקדיש זמן להסתובב ולהציץ לפה ולשם, להתרשם מכיווני אוויר, גודל חלונות, צבע קירות, ריהוט חסר/חלקי/מלא, אבזור, שלל אפשרויות עתידיות ועוד.

ואז מגלים את השוני בין המקרים.
אם לא מוצאים דירה הולמת, בחיי החומר אין שום אפשרות למצוא איזה שטח פנוי ולהתחיל להערים לבנה על לבנה, לכסות בטיח, לצבוע ולעבור לגור.
אבל ברשת – אם לא מוצאים את ה"בית" שבדיוק-בול מתאים לכל הדרישות, אחרי לא מעט דם יזע והקלדות, מסתבר שאפשר די בקלות ליצור.

ברוכים הבאים לביתי הפרטי שברשת האינטרנטית :-)

ומה יימצא בזה הבית?
יכול להיות שיגיע לכאן רוב מה שסקרנותי הטבעית תוביל אותי לבדוק, אפשרי קורטוב של כתיבה מקורית, אולי איזה רעיון, הגיג או מחשבה, לפעמים איזו דעה, יתכן גם הטיפ המעשי המקרי.

ובמילים אחרות, הבלוג יהיה כשמו: רגעים מהחיים, כפי שאני חוֹוָה אותם בהתהוותם (כלומר – אלו שאמצא לנכון להעלות לכאן).

בכל מקרה – בואו חופשיים, המשיכו הלאה בבטחה, ובין לבין – מוזמנים להשאיר תגובה… (לא חובה).

ובון שאנס
L