תגית: זמן

בחיוך | With A Smile·רגעי טבע | Nature Moments

לא סגורה | In Two Minds

L Weaves Words2 תגובות

Following my first encounter with these I was helped to identify (and since then I verified it on line) that these indeed are Swan Geese (though I would have been better off without the recipes bombardment…). When I next visited I was happy to see all four still there.

לאחר המפגש הראשון שלי עם אלו, עזרו לי לזהות (ומאז אף הצלחתי לוודא ברשת) שזה אכן אווז ברבורי (אם כי הייתי מעדיפה ללא מתקפת המתכונים שספגתי…). בפעם הבאה שביקרתי, שמחתי לראות שכל הארבעה עדיין שם.

These geese are new to me and still manage to raise my curiosity, but I'm not sure whether I will like them or not, eventually. So far I find them rather peculiar (though 'peculiar' is not necessarily 'dangerous' or 'contagious').

הללו אווזים חדשים לי ועדיין מצליחים לסקרן אותי, אבל לא ברור לי אם ימצאו חן בעיניי או לא, בסופו של דבר. בינתיים אני מוצאת אותם מוזרים למדי (למרות ש'מוזר' לא בהכרח 'מסוכן', או 'מדבק').

And there, even on my third visit I found them. Though this time not together as the preceding two meets. And I wondered – why?
(maybe the above awoke early and chose not to disturb the others lying in? Or perhaps these appoint sentinels and keep rounds?)

והנה, גם בביקור השלישי מצאתי אותם. אם כי הפעם, לא יחד כפי שהיו בפעמיים הקודמות. ותהיתי – למה?
(אולי הלעיל התעורר מוקדם ובחר שלא להפריע ללהלן להמשיך בתנומה? או שמא הללו ממנים שומר-תורן וקובעים משמרות?)

Yesterday I went to look for them again. I thought to use the new daylight saving time to go out at the crack of dawn (which isn't so early now). But I haven't yet fallen into that bad habit, so (naturally) I was late and (of course) dawn stood me up. Went on and rose without me. And clearly, goes without mention, that by the time I reached the park, the sun was already at a challenging hight – both to photographic-angle, and the human eye (obviously).
Still I was a bit disappointed to discover them yet apart.

אתמול יצאתי לחפש אותם שוב. חשבתי לנצל את שעון הקיץ כדי לצאת עם שחר (שלא כל כך מוקדם עכשיו). אבל עדיין לא פיתחתי את ההרגל המגונה הזה, כך שאיחרתי (כמובן) ושחר הבריז (מן הסתם). זרח והפציע בלעדיי. ועוד ברור ומובן מאליו שעד שהגעתי אל הפארק השמש כבר הייתה בזווית מאתגרת גם צילום וגם עין-אנוש (איך לא?).
בכל-זאת, התאכזבתי מעט לגלות אותם עדיין בנפרד.

Well, Time and I have always been at odds, no wonder it still messes my thought and logic. After all, if I wanted to find them in different positions, I should have gone later, not earlier!
Lesson to self – no point going out at the crack of dawn, nothing good will come of it…

נו, 'זמן' ואני תמיד היינו מסוכסכים, לא פלא שזה עדיין ממשיך לשבש לי מחשבה והיגיון. הרי אם רציתי לתפוס את האווזים בתנוחות אחרות, היה עלי לאחר, לא להקדים!
לקח לעצמי – אין טעם לצאת עם שחר, שום דבר טוב לא ייצא מזה…

L

PS for the previous post: I went over the Kingfisher bank and was happy to find the digging over, and that there are three more tunnels (two on the left and another to the right of the new one), and that there does not seem to be any damage done by the last rains 🙂

נ.ב. לפוסט הקודם: עברתי שוב על-פני גדת השלדגים ושמחתי לגלות שחפירת המנהרה הסתיימה, שיש עוד שלוש כאלו (שתיים משמאל ועוד אחת מימין לחדשה), ושלא נראה שום נזק מהגשמים האחרונים 🙂

הרגעים הקצרים | The Short Moments

The Whole Story

L Weaves Wordsכתיבת תגובה

כל הסיפור

In the beginning there was a lump –
stark naked and almost shapeless.
The sculptor's hands started to caress,
to feel it,
study and teach it

With a chisel and a file the sculptor
etched, scored, smoothed,
honed here and there
and like a slow wonder the lump became a body –
unfinished, not yet perfect

The sculptor goes on gouging,
engraving and imprinting
the marks,
till completion,
till the body will be gathered to its' fathers

L

ובעברית:

בתחילה היה הגוש –
עירום ועריה, כמעט חסר צורה.
ידי פָּסַל החלו ללטפו,
להרגישו,
ללמוד אותו וללמדו

באיזמל ושופין הפָּסַל
חרט, חרץ, החליק,
הוסיף שיוף פה ושם
וכפלא איטי הגוש היה לגוף –
עדיין לא גמור, עוד לא מושלם

והפָּסַל ממשיך לפצוע,
לחרוט ולהטביע
את סימניו,
עד השלמה,
עד יאסף הגוף אל אבותיו

L

בחיוך | With A Smile

זמן | Time

L Weaves Words6 תגובות

For English, please scroll down 🙂

המשימה האחרונה במסגרת קורס הכתיבה של בלוג הבית הציעה לכתוב על העתיד. זה, כמובן, הוביל אותי לחשוב (שוב) על מהות הזמן. כנראה שזה עניין תקופתי אצלי, היות ולפתע שמתי לב כי כל כמה זמן אני מוצאת עצמי תוהה מהו זמן…

ובכן, זה זמן שהאדם שם לב כי סיבוב כדור הארץ על צירו סוגר יממה, המחולקת לבוקר, צהריים, אחה"צ, ערב ולילה. מה שהפך את כל אלו ליחידות זמן מקובלות עליו. וכבר כאן אפשר לעצור ולהסתכל על הרעיון מכל מני כיוונים וזוויות ראייה.

הזווית שבחרתי לי להיום היא שלא משנה כל כך מה יעשה האדם (או לא) – עדיין אין ביכולתו לשנות את כוח הטבע המסובב את כדור הארץ על צירו (וטוב שכך! לא בדקתי אך נדמה לי שיש כל מני דברים אחרים הקשורים ל/תלויים בסיבוב הזה).

מה שמוביל אותי להסיק של"זמן", בעצם, למעשה, למול עוצמת הטבע, גודל כדור הארץ והכוחות הפועלים, אין כל כך משמעות…

ורעיון זה, בתורו, הוביל אותי לחשוב כי מה שמשמעותי הרבה יותר, אם זה לא הזמן, אזי זה מה שעושים איתו.
או. זה רעיון כביר, שניסה בכל כוחו לאחוז במחשבותיי ולגרור אותן איתו. ונכשל.
כי מה שלא מפסיק להטריד אותי היום הוא התקדמות הזמן מרגע לרגע, שעה לשעה, יום ליום.
ובקיצור – גיל.

מצד אחד – ככל שמישהו מתקיים יותר, כך הוא גם יכול לצבור ניסיון: חיים, מקצוע, ידע ועוד. וכל הכבוד!
מצד שני – היות האדם צעיר, אין פירושו "חסר ניסיון", לפחות לא בהכרח.
ובמקביל – אז מה? אז לזלזל בחסרי הניסיון? לא אשמתם שנולדו מאוחר…
חוץ מזה שיש כאלה שרק נראים צעירים מכפי גילם…

השלכה נוספת של גיל יכולה להיות הבריאות (טפו-טפו-חמסה-וכו', ושנהיה כולנו בריאים!).
אבל גם כאן – כל אחד לגופו…
למשל אחד מידידיי משירותי הצבאי התגאה בסבא, שחגג בזמנו 94 שנות חיים עלי אדמות, בעודו בריא לחלוטין ומעשן שתי קופסאות ליום.
מן הסתם (ולצערי הרב מאד!) גם לזה יש צד שני, כי לְמוות ממחלה לא חייב להיות קשר לגיל בכלל.

אך בסופו של דבר… בשורה התחתונה… שם אני תמיד מוצאת את התחושה.
כי זהו גיל בעיניי – תחושה. והתחושה היא אישית לכל אחד ואחת (בכל יום ויום).

לתחושתי האישית – יש ימים בני 20, יש בני 30 ויש ימים בני 100…
התחושה קשורה לבערך מיליון שבע מאות אלף חמש מאות תשעים ושמונת'אלפים גורמים, ולא על כולם יכולה להיות למישהו/י שליטה כלשהי.

הרידר דייג'סט (כך שמעתי) פרסם מאמר המספר לקוראיו כי אולי הרפואה טרם הבינה למה ומדוע הגוף צריך שינה, אך ידוע מזמן כי חסך בה יכול להיות איום ונורא (לא עלינו!).
כלומר – עבור מי שישן (לדעתם) פחות מ-7 עד 9 שעות שינה בלילה.
ואני יכולה להעיד על עצמי מניסיוני כי זה די ככה.
לאחר שינה בריאה, אני בשקט מרגישה בת 20. כמו כלום.
לאחר הפרעה… ובכן, היו לי ימים בהם הרגשתי בהחלט בת 100.

אז לילות בריאים לכולם ושבוע נפלא 🙂
L

The last task offered by the Writing 201: Poetry Course has prompted the Future. That, of course, led me to think (again) about the meaning of time. It seems a periodic thing with me, since every now and then I find myself wondering about time…

Well, it's been awhile since Man realized that the spinning of Planet Earth on its axis is completed in 24 hours, which divides into morning, noon, afternoon, evening and night. The realization made those acceptable time units. And right here one may stop and look at the idea from several view points.

The one I chose today is that no matter what Man does (or not) – Man still cannot change the force of Nature that makes the planet spin like that (and that's a good thing!
I haven't checked it out but it seems to me there are all sorts of other things that relate to/depend on said spin).

Which leads me to conclude that "Time", actually, has no meaning, considering the Force of Nature, the vastness of the planet and the powers that move it…

This idea in its turn led me to think that what matters much more, if not the Time itself, is what one does with Time.
Ho. An immense idea, that tried with all its might to engage my mind and failed.
Cause what nags at me today is the passage of Time from moment to moment, hour to hour, day to day.
In short – one's age.

On the one hand – the more one is alive the more one gathers experience: of life, profession, knowledge and more. Well done!
On the other – being young doesn't necessarily mean inexperienced. And even if so, so what? Shall we look down on the inexperienced? It's not their fault they were born late…
Besides, there are also those who don't show their age…

Another implication of age can be Health (touch wood, and good health to all!).
But here – to each his own (body).
For instance during my late teens I had a friend who boasted a grandfather that celebrated 94 years of age while in excellent health, despite smoking two packs a day.
Here again (and most unfortunately!) there's another side. Dying of a disease isn't necessarily age-related.

But in the end, at the bottom line, that is where I always find the feeling.
That is what age is to me – a feeling. And that is personal to each and every one (each and every day at a time).

There are days that one can feel 20 years old, others – 30, and still there are also days that one can feel a 100 years of cumbersome age…
And this feeling can be affected by about a million seven thousands five hundred and sixty eight factors, not all of which one can control.

The Reader's Digest just published an article telling its readers that even if medicine hasn't yet figured out exactly why the body needs sleep, it is already well know that the lack of it can be terrible (perish the thought). Meaning – 7 to 9 sleep hours per night is more than highly recommendable.
And I can testify that it is so.
Following a good night I can easily feel 20.
A disturbed one (two or more)… well, I've definitely had days when I felt a 100 years old…

So healthy nights everyone and have a pleasant week 🙂
L