תגית: עצבים

קיטוּר | Bitching

פרטים

L Weaves Words2 תגובות

Sorry, English readers, this is too localized to translate. Read you next time 🙂

נדמה שאף אחד כבר לא מעוניין ו/או חושב ו/או מתחשב בפרטים. כל מני פרטים.
כמו למשל פרטי הפרטים המופיעים על מסך מחשב למול עיניי עובד (כאילו לא ממש מתפקיד העובד לפענח בדיוק את אלה הפרטים).
כמו למשל כאשר לא קיבלתי את חשבון הארנונה השני של השנה, וניגשתי ממש במו-עצמי עד בניין העירייה, וזו שהנפיקה לי העתק בישרה…

שיש לי חוב של אלפי שקלים.
פרטים…
הפעם כאלה שלאחר ההלם הראשוני (כי – מה פתאום?!) מצאתי מאיימים. כאלה שאוטוטו וכבר התקף-הלב תוקף (ולמי אכפת מה השלכות המעשים והאמירות על אחרים?).
אבל אני כבר מכירה את העירייה הזו. כך שרק לאחר ששילמתי את ההעתק ניגשתי אליהם שוב. דיברתי עם בחור מקצועי קצת יותר, שהסביר –
המסך מודיע לעובד העירייה כמה האזרח אמור לשלם עד סוף השנה. עם כל חשבון, הסכום קטֵן. עד שבסוף השנה הסכום מתאפס וצומח לסה"כ השנתי החדש בתחילת השנה הבאה. כדי להצטמצם עם כל תשלום עד איפוס וצמיחה מחדש, וחוזר חלילה.
פרטים.
והפרט שהוא אני הצליח (סוף-סוף) להירגע.

כלומר, עד שקלטתי שלא קיבלתי את החשבון השלישי של השנה.
פרטים.
כבר לא ניגשתי (באמת, הם בצד השני של העיר, וזו ממש טרחה), אלא התקשרתי. אבל אני לא עובדת שלהם. אין לי מושג אם התקשרתי במועד. בכל-זאת (ודי בשמחה, כי מסתבר שבכל האזור שלי יש בעיה של אי-גבייה) הנפיקו לי העתק. שלחו בדואר. שכמובן – התאחר. כך שבכל מקרה שילמתי לאחר המועד.
כי אלה, כנראה, פרטים חדשים (לעירייה) – העובדה שבדואר יש איחורים.
והנה, כבר הגיע המועד של החשבון הרביעי.
שהגיע במועד.
בסכום כפול.
כמו לא שילמתי את הקודם.
נו, בלית ברירה ניגשתי שוב. הסברתי לבחורה. אמרה לי אל מי לגשת.
פרטים…
"מה, בשביל זה חיכית?" שאלה האישה האחרת… אכן, חיכיתי (כך, שבנוסף לזה שהוטרחתי עד ממש אליהם, עוד זמני התבזבז). התברר העניין והודפס העתק. ניגשתי לקופה, רציתי לשלם. בתשלומים הפעם, בסמיכות כל כך קרובה אל החשבון (המזומן) הקודם.

"הכרטיס שלך לא עובר".
התקשרתי אל חברת האשראי כדי לשאול מה קורה. למיטב ידיעתי לא צריכה הייתה להיות בעיה. תוך המתנה, ההקלטה האוטומטית אישרה – אין בעיה. כשעובדת החברה (האשראי הפעם) חזרה אלי, גם היא אישרה –
כדי שחברת האשראי תאשר או תסרב לתשלום כזה או אחר, צריכה להתקבל בקשה. שום בקשה כזו לא הוגשה, לכן, מן הסתם, לא סורבה, מה גם שלא הייתה סיבה שלא לאשר. אבל כשלא הוגשה? אי אפשר היה לקבל…

בעיית תקשורת.
פרטים.
ואני לא מבינה – מסך המחשב של העירייה סירב לקבל הכרטיס בלי להציע כל סיבה? באמת? או שמא גם זו דוגמה לחוסר מקצועיות של עוד עובד, שלא יודע לפענח את הפרטים?

וכדי לסיים בנימה קצת אחרת, הנה בכל זאת צילום של פרטים אחרים:

L

רגעי מחשבה | Thoughts·רגעי צילום | Pix Moments

Anger

L Weaves Words3 תגובות

כעס

A local poet once wrote – I only knew my own story to tell (or something like it. Not a phrasing that translates all that well). So I'll heed her.

Normally it is hard (if not near impossible) to get me angry. However, today was the fourth morning in succession that various elements managed doing just that. Yesterday, because of the anger, I made a mistake.
While writing a post about a sensitive issue, about which I wanted to be careful of what I express, I considered adding a photo that from one aspect looked fitting. Looking at the combination of words and image I realized how far from fitting it was. I deleted the photo. But instead of clicking the Save my hand shook and the mouse landed on Publish.
Well, no biggie. I deleted everything and started afresh (and while sorry for nagging my followers, still…) I went to bed with a clearer conscience…

… Only to awaken this morning to the fourth successive annoying day…

So, this time it fits. So without further ado, here's the photo of someone angry, that in a blink of an eye, without thought, hurried to attack

160411
In this instance all came out of it in one piece, and Peace to all
L

Thus, hopefully, come bedtime tonight I'd have spoken my mind without offending anyone and my conscience will still be clear…

ובעברית:

"רק על עצמי לספר ידעתי" כתבה המשוררת, והריני להקשיב לה.

בדרך כלל קשה מאד (עד כמעט בלתי אפשרי) לעצבן אותי. ובכל-זאת, זה בוקר רביעי ברציפות שגורמים שונים מצליחים לעשות זאת. אתמול, בגלל זה, בגלל העצבים, טעיתי.
במהלך כתיבת פוסט על נושא רגיש, לגביו רציתי להתבטא בזהירות, שקלתי להוסיף צילום, שמבחינה מסויימת נראה לי מתאים. בבדיקת השילוב בין התמונה למילים הבנתי שנהפוך הוא. מחקתי הצילום. אך במקום להקליק על שמירה היד רעדה והעכבר נחת על הפרסום דווקא.
נו, לא ממש נורא. מחקתי והתחלתי מהתחלה (ומתנצלת על הניג'וס אבל…) ולישון הלכתי במצפון יותר נקי…

… רק כדי להתעורר היום אל הבוקר המעצבן הרביעי ברציפות…

אז הנה, הפעם היא מתאימה. אז מבלי להכביר עוד מילים, תמונה של עוד מישהו/י עצבניים, שכהרף עין ומבלי לחשוב, מיד מיהרו לתקוף

160411
במקרה זה לכולם שלום, ושלום לכולם
L

וכך התבטאתי, בשאיפה, מבלי לפגוע באיש. ועת יגיע שוב זמן שינה, אוכל להירדם ומצפוני עדיין נקי.
(הפרומפט היומי: Bedtime).