בחיוך | With A Smile·טיפים | Useful Tips

הבעיה עם הרדיו

Sorry English reader, this one is about a local radio station. Can't be translated. Read you next time.

באחד הימים עליתי אל האוטובוס ו… אי.אל.או. ביקשו שלא להוריד אותם.
יש כמה וכמה שירים המעלים חיוך (לפחות על שפתיי, או שפתי-רוחי כאשר בפומבי) וזה אחד מהם.
נותרתי עומדת בסמיכות-מה אל הנהג ונהניתי מהשיר, אותו לא שמעתי זה זמן. ולשמחתי, בסופו, התחנה הכריזה על עצמה.

ובכן, לא אצתי-רצתי חזרה לכאן היות והייתי בדרכי לשם. אך משחזרתי, את הרדיו כיוונתי. וכאשר אני נזכרת, אני דוגמת.
והנה – מני בגר קונן על ביתו, באחד הימים, עם גינה ולול היה ביתו. עוד פנינה נדירה.

אבל זו תחנה מוזרה-מה. בלילה ובבוקר אין חדשות בכל שעה. אם כי באחד מימי השבוע שעבר חשבתי לדגום את השעה חמש אחה"צ. ומצאתי חדשות. מעצבנות מעט אך בכל-זאת. אבל-ברם-אולם, אם כבר הדלקתי, נשארתי לדגום את השיר הבא.
ושמעתי עוד פנינה – 'הכל בחינם' לפי ה'בחירה של קיי'.

ובכן, לאחר ניסיון כל כך מוצלח, למחרת חזרתי עליו. עדיין חדשות מעצבנות (באמת, מה הקטע עם הקולות הללו, עולים ויורדים, מה שבאנגלית מכונה סינג-סונג?) אבל השיר העוקב, הנה – עוד פנינה: 'דמעות לפחדים' עם 'העולם המשוגע'.
וביום הבא – פנינה פנינתית במיוחד! דיוויד בואי עם 'האיש אשר מכר את העולם'.
ולמחרת – הדייר סטרייטס (ש-איזה מזל שלא תרגמו את שמם לעברית תקנית! כי מי במחוזותינו היה מאזין ל'זמנים קשים'?).

'ימים לבנים, ארוכים, כמו בקיץ קרני החמה'…
כן, גם זה היה שם. ולא ממש פיצה על פוליקר (או מאיר אריאל) פתאומי, אשר – סילחו לי אוהדיהם, אני לא נמנית ביניכם. כמובן שאין לי שום דבר נגד האישים עצמם, אך צליליהם צורמים לי. שולחים אותי אל הרדיו כחץ מקשת. כדי לכבות.

וזו בדיוק הצרה עם הרדיו. מישהו אחר בוחר את רשימת השמיעה. כך שלצד בחירות מאד מוצלחות, כבוב דילן והאבנים המתגלגלות, יכול פתאום לצרום צליל אחר. אבל בסך הכל הכללי, שמחתי מאד למצוא תחנה די כלבבי.
לכן אמליץ על 'אקו מיוזיק', תשעים ותשע אף אם.
L