בחיוך | With A Smile·טיפים | Useful Tips

הבעיה עם הרדיו

Sorry English reader, this one is about a local radio station. Can't be translated. Read you next time.

באחד הימים עליתי אל האוטובוס ו… אי.אל.או. ביקשו שלא להוריד אותם.
יש כמה וכמה שירים המעלים חיוך (לפחות על שפתיי, או שפתי-רוחי כאשר בפומבי) וזה אחד מהם.
נותרתי עומדת בסמיכות-מה אל הנהג ונהניתי מהשיר, אותו לא שמעתי זה זמן. ולשמחתי, בסופו, התחנה הכריזה על עצמה.

ובכן, לא אצתי-רצתי חזרה לכאן היות והייתי בדרכי לשם. אך משחזרתי, את הרדיו כיוונתי. וכאשר אני נזכרת, אני דוגמת.
והנה – מני בגר קונן על ביתו, באחד הימים, עם גינה ולול היה ביתו. עוד פנינה נדירה.

אבל זו תחנה מוזרה-מה. בלילה ובבוקר אין חדשות בכל שעה. אם כי באחד מימי השבוע שעבר חשבתי לדגום את השעה חמש אחה"צ. ומצאתי חדשות. מעצבנות מעט אך בכל-זאת. אבל-ברם-אולם, אם כבר הדלקתי, נשארתי לדגום את השיר הבא.
ושמעתי עוד פנינה – 'הכל בחינם' לפי ה'בחירה של קיי'.

ובכן, לאחר ניסיון כל כך מוצלח, למחרת חזרתי עליו. עדיין חדשות מעצבנות (באמת, מה הקטע עם הקולות הללו, עולים ויורדים, מה שבאנגלית מכונה סינג-סונג?) אבל השיר העוקב, הנה – עוד פנינה: 'דמעות לפחדים' עם 'העולם המשוגע'.
וביום הבא – פנינה פנינתית במיוחד! דיוויד בואי עם 'האיש אשר מכר את העולם'.
ולמחרת – הדייר סטרייטס (ש-איזה מזל שלא תרגמו את שמם לעברית תקנית! כי מי במחוזותינו היה מאזין ל'זמנים קשים'?).

'ימים לבנים, ארוכים, כמו בקיץ קרני החמה'…
כן, גם זה היה שם. ולא ממש פיצה על פוליקר (או מאיר אריאל) פתאומי, אשר – סילחו לי אוהדיהם, אני לא נמנית ביניכם. כמובן שאין לי שום דבר נגד האישים עצמם, אך צליליהם צורמים לי. שולחים אותי אל הרדיו כחץ מקשת. כדי לכבות.

וזו בדיוק הצרה עם הרדיו. מישהו אחר בוחר את רשימת השמיעה. כך שלצד בחירות מאד מוצלחות, כבוב דילן והאבנים המתגלגלות, יכול פתאום לצרום צליל אחר. אבל בסך הכל הכללי, שמחתי מאד למצוא תחנה די כלבבי.
לכן אמליץ על 'אקו מיוזיק', תשעים ותשע אף אם.
L

רגעי דעה | Opinions

חדשות

Sorry English reader, this is too local to be of interest elsewhere.

אקדים ואומר שני דברים, בטרם אגיע אל העיקר (גם אם זה מאריך פוסט ארוך מראש, ועימך הסליחה. תודה על הסבלנות):
א) כל הלהלן מורכב מדעותיי והשקפותיי האישיות בלבד, אשר אינן מחייבות אף אחד (מלבדי, כמובן);
ו-ב) גם כאדם בכלל אבל כבלוגרית בעיקר (!) אני א-פוליטית.
ואם ב' זה מפתיע, אסביר – מה שמניע אותי לכתוב דעות, כמעט תמיד, זה עוול כזה או אחר. לא פוליטיקה. (אגב, גם, אם כי לא רק, כאשר העוול נגרם דווקא לשמאל, ע"ע דעתי האחרונה).
ומשהבהרתי, אגש אל העיקר, אשר כאמור – מהווה דעה, אבל גם הצעה לדיון:

נדמה לי שככל האדם, כך סברתי גם אני כי באם יש מי המעוניין בחדשות, עומדים לרשותו (או לרשותה) מספר מקורות – העיתון, הרדיו והטלוויזיה (התייחסות אל הרשת רק תאריך את הפוסט, מה גם שצריכת החדשות שלי החלה לפני התבססותה של זו בחיינו).

ובכן, באשר לי – התייאשתי מהעיתון עוד בטרם הסתיים האלף הקודם. כמה וכמה מהם פשוט לא עניינו אותי מספיק כדי לקנות אותם, ואם לאחד מהם היה היבט מושך, ברגע שהיבט זה איבד ממשיכתו, העיתון עצמו התגלה לעיניי (הפרטיות, אזכיר) ולדעתי (ביתר שאת, כי לא הייתי לגמרי עיוורת לכך מלכתחילה) כצהובון יותר מאשר עיתון חדשותי רציני. וכך נגמלתי מהעיתונות הכתובה.

אבל עדיין הייתה לי הטלוויזיה (כמאז ומתמיד). שם הייתה לי מהדורת חדשות חביבה למדי. אם כי ויתרתי על הטלוויזיה בכללותה, בעבוֹר המדינה אל עידן הדיגיטל. אך אני חייבת לציין בהקשר הנוכחי כי גם שם לא חסרו העצבים.

נדמה לי שמכנים את התופעה 'עיתונות נשכנית' (או ביטוי אחר שכמו-מצדיק), אולם בעיניי (הפרטיות, אזכיר) ולאוזניי (אותו כנ"ל) זו הייתה פשוט חוצפת יתר, אם לא תירוץ עלוב וסתמי.
כלומר – הוזמן אדם להתראיין, להסביר, להבהיר, לנמק או כל דבר אחר. והנה יושב מולו מי שתוקף (או תוקפת) אותו מילולית. שאלות 'קשות' נוֹרות אל חלל האוויר ביניהם, אבל-ברם-אולם, למרואיין, אשר הוזמן לשם, לא מניחים בכלל לדבר. כל ניסיון שלו להשחיל מילה – מיד נקטע. ומי שקולו נישא ברמה זה דווקא המראיין.

ובכן, החוצפה שבכך (לדעתי, אזכיר) מתבטאת בכל קטיעה של דברי הזולת.
והתירוץ – העיתונאות, ו/או זכות הציבור לדעת – בהזדמנויות אלו נחשף בעליבות, מתגלה כריק מכל תוכן, כאשר כל מטרת הראיון מהסוג הזה (לדעתי, אזכיר) הייתה כנראה רצונו של המראיין להתבטא בעצמו ולא לחשוף לקהלו את מה שיכול להעניק לו המרואיין.
מה שיכול היה להיות לגיטימי, בתור פרשנות או מאמר דעה. אבל שם אין מקום למרואיין, שיספק תפאורה…

לכן, כאשר כיביתי את הטלוויזיה שלי בפעם האחרונה והחזרתי את הממיר, בצד הצער והתהייה לגבי חדשות העתיד, גם נשמתי לרווחה. ועברתי לצרוך חדשות רדיופוניות.

נו, גם כאן לא חסרו תסכולים. גם מכאן לא נאלמו תופעות מעצבנות כמתואר לעיל. לכן נעתי ונדתי בין התחנות. ומה בסה"כ רציתי? רק לדעת מה מתרחש במחוזותינו ובעולם… האם זה כל כך מוגזם?

אבל (!), בנדודיי בעקבות החדשות לגמרי החמצתי את ההסתבכות והרעש סביב עיתוני החינם. אבל כן קלטתי כי בכניסה (יציאה?) אל/מ-מרכול גדול לפתע הוצע משהו, שנראה כעיתון (גם אם דקיק), ונדמה כחינם לכל דורש.
אודה ולא אבוש כי זמן רב עברתי לידו מבלי להושיט יד ולקחת. אולי פשוט מפני שפעולה כזו, שאינה מלוּוה בהעברה מיידית של כסף בתמורה, מושרשת מדי בדעתי כגניבה.

כאמור, אני א-פוליטית. כנראה שזו עוד סיבה לכך שנעלם ממני (לגמרי) המאבק עצמו בחינמונים (החמצתו רק עזרה). כל שידעתי היה כי לפתע, רגע-שניים לאחר שהתרגלתי לאסוף אותו, נעלם אחד מהם. על כן חיפשתי עוד יותר את השני. ש… מה אומר-אגיד ואדבר, פשוט היה עיתון מעניין. מלכתחילה.
מתישהו קלטתי שיתכן, יכול להיות, אולי, שיש איזו בעיה עם החינמון הזה.
העיתון נחשב 'מוּטה' (לא עלינו!).

טוב. רק רגע. כי טענות כאלו אני לא מקבלת כפי שנאמרות, ומנסה תמיד לבדוק, ולגבש לעצמי ובעצמי את דעתי. במיוחד כאשר מדובר כאן בעיתונאות חדשותית. הרי אין לי סיבה להתייחס בכלל אל מאמרי פרשנות ודעה. זה לא מה שאני מחפשת.
ולפתע-פתאום גיליתי (בזמנו) כי היה לי כלי בדיקה, לא רק נגיש אלא אפילו אובייקטיבי.
לפני כל סיפור ה'כאן' (התאגיד), מצאתי ברשת ב' של קול ישראל, ב-5 לפנות בוקר, שעה בה הקריין הקריא את כותרות כל העיתונים.
אהבתי את זה. מאד.

הקריין ממש הקריא כותרות, ללא כל דעה, ואיפשר (לי) להשוות בין העיתונים השונים.
הקשבתי לתקופת-מה ומה שגיליתי (אזכיר שוב – דעה, השקפה ותחושה אישיות שלי) די הדהים אותי.
כמעט כל החדשות הופיעו בכל העיתונים. הוספתי את המילה 'כמעט' רק בגלל שקרו מקרים בהם חדשה, אשר יתכן כי אופיה היה יותר בגדר עניין אנושי, נעדרה דווקא מהעיתונות הנחשבת כ'בלתי-מוטה'.

הפסקתי להקשיב לתוכנית ההקראה הזו רק כאשר נעלמה מעל גלי האתר (בתפר המעבר ל'כאן'). אבל כבר התרגלתי. לכן חיפשתי אם הייתה לה מקבילה בתחנה אחרת.
להפתעתי, מצאתי. דווקא בגל"צ. לאכזבתי (הגדולה-עצומה-ורבה!) שם לא מצאתי את האובייקטיביות.

אם תוכנית כזו בכלל מתקיימת, הרי מטרתה צריכה להיות הקראה נטו של הכותרות, אם לצורך השוואה ביניהן ואם ככלי ושירות למאזין, ותהיה סיבתו להאזין אשר תהיה.
לכן, בפעם הראשונה ששמעתי הקראה אובייקטיבית של כל (!) השאר, אך מעין התנצלות וגמגום, ובאופן כללי – שידורו של הקריין בין מילותיו ש'אני בעצם לא רוצה להתייחס אבל מחייבים אותי' – לפני החינמי, הרמתי גבות (צר לי, אין לי הכישרון לזקור רק אחת מהן).
אבל כאשר אותו גמגום-מיאוס חזר על עצמו בכל בוקר ובוקר (!?), פשוט סגרתי את הרדיו בשאט נפש. אוה… "איך להגיד?" * דעתו של הקריין לא הייתה לעניין. וכלל לא מעניין אותי מה נדמה היה לו ש"כולם יודעים שזה כך" או אחרת (האם להזכיר הטיה?).

מאז ועד היום כבר התרגלתי לאסוף את החינמון הזה (ה'מוטה') בכל יום. ואודה עוד כי אם היה עומד לצדו עוד איש עם העיתון השני, סביר מאד להניח כי הייתי אוספת גם אותו על בסיס יומי. כפי שזה, באותו חינמון שני אני נתקלת רק אחת לשבוע-שבועיים (אם בכלל, היות ובשבועיים האחרונים זה לא קרה).
ובכל אחת מהפעמים בהם קראתי את השני במקביל, לא מצאתי אותו מעניין יותר, ו/או מפורט יותר, ו/או מחדש יותר מזה הנגיש לי יומית.
ואם יש לשני בכל-זאת יתרון על הראשון, מבחינתי זה מתבטא בחוברת הפנאי של הסופ"ש.
ואם יש לשני חיסרון, זה מתבטא דווקא (היכונו להפתעה, תיפוף מהיר) ב…

הטיה קלה…
כלומר – יותר תחושות נגד עומדות מאחורי המילים, מאשר דיווח אובייקטיבי ובאמת נקי של התרחשות. אם כי, כאמור, זו רק דעתי.

ועניין אחרון ממש קצרצר:
באמת? שטויותיו של ילד, נטול תפקיד, בהקלטה בת שנתיים, זה חדשות?
לפתע ממש משמח אותי היעדר הטלוויזיה מחיי, היות וחדשות כאלו הן עוול לכולנו (שלא לומר עלבון לאינטליגנציה). וכלל לא מפליא אותי שלמחרת, בחינמון ה'מוטה' (כביכול), התייחסו לכך רק במאמר דעה, דיווח על התגובה והבהרת רקע (אותה לא מצאתי באתר שלהם לקישור).
L

* דברי הקריין כל כך הרתיחו אותי, עד שרשמתי לי אותן וזה הציטוט המדויק. היות וכן, כך מסתבר, אפשר לגרום עוול גם לעיתון…

רגעי דעה | Opinions

Home… is a many-faceted idea

מכורה שלי, ארץ נוי עשירה…

At first I thought there is no way I can translate this post to English. 'It's too localized', I told myself. But then I worked on it some more, and realized that at least a part of it can be a world-wide message. So here it (sort of) is:

During the previous week I blogged about a radio station I listened to. I also seized a local opportunity to appeal to two elements within said radio station, with comments I wished a reply to. One of it got ignored, the other received a response that the best that can be said about it is how fast it arrived. By the end of the same day. But as for its' contents…
Well, the response related to the most superficial aspect of my comment, totally ignoring the big picture.

So, all right. Non of the (very busy) people I appealed to owe me anything. Still, I had a little hope. I couldn't be other than a little disappointed. Maybe a bit more than just a little. Actually – enough to consider some kind of action. But what could I do? (And who the hell am I? A lowly listener?).

While thinking the thing, a small voice woke up within me and whispered in my minds' ear – 'you weren't born listening to this station… your radio-home used to be totally different…'.
And the little voice grew stronger until (even if this cannot possibly affect any rating whatsoever)…

To the radio I went, within the scale I dug and I found it.
THE station.
The place that in my childhood taught me what is Rock. What is music in general and who is David Bowie (for instance. And ho, how it hurts to know he'll sing no more…).
Well, I moved station and it was good to know there are other possibilities.

While it is true – I am (re)listening to them but a few days, things that bothered me elsewhere are missing from here.
So, what I'm saying this time, basically, is this – one can be used to something, adhere to it, be loyal (all good principles!) while ignoring other options, that can be even better. In other words –

Don't be afraid of moving onward (and upward) from disappointment.

L


ובעברית:

כן, אני יודעת, ציטוט הפוך למקור. ובכל-זאת, היות ו"מכורה" היא "מולדת, מקום-מוצא" (לדעת אבן-שושן לפחות) נראה לי מתאים. גם אם בהשאלה.

בשבוע שעבר קרו מספר מאורעות ש-כפי הנראה, חסרו כל חשיבות שהיא.
הראשון שבהם – ישראל ציינה את יום העברית (בימים ראשון-שני. כאמור – בשבוע שעבר).
כמנותקת תקשורתית (מהיותי מחוברת רק לרדיו ולבלוגי-שלי), אין לי שום דרך לדעת אם וכיצד היום הזה צויין, מלבד במסגרות (המוגבלות-מה) המפורטות בסוגריים הלפני אחרונים.

ברדיו שידרו דיונים מאד מעניינים (אני מנחשת. כי שעת השידור…) מחצות ואל תוך הלילה… (נו, נשפכתי אחרי ארבעים דקות).
בבלוג שלי, לא ציינתי את היום ההוא באופן גלוי, היות ולפני כמעט שנה פתחתי את הבלוג הזה, שחשף אותו (ואותי) לפעילות יותר בינלאומית מאשר מקומית. וטרם מצאתי את התמהיל הנכון (לשנינו) בין מה שנראה לי מקומי טהור לבין מה שיכול לעניין גם אחרים.

אבל (!) כשלעצמי, גם כתבתי את פוסט הרדיו (המאורע השני נטול החשיבות), וגם ניצלתי את הִזדמנות אותו יום לעיל לפנות אל שני גורמים שונים, מבין פעילי הרדיו לו הקשבתי, בנושא העברית (פנייה ונושא ש-שוב, ככל הנראה על פניו, לחלוטין שוליים ומעוררי שום עניין שהוא, גם בין אלו שאמורים להתעסק, אם בלעדית ואם בעקיפין, ממש בכך).

באחת הפניות הזמנתי מישהו/י לקרוא בפוסט הרדיו ולהגיב (פוסט שבשורה התחתונה, ביקש להעדיף לשדר את העברית על פני שפות אחרות, הרי גם ככה את תרגומן קשה להעביר אל מאזיני-רדיו, בו-זמנית עם הדוברים עצמם).
זכיתי להתעלמות מוחלטת.

בפנייה השנייה הערתי הערה מורכבת יותר לגבי העברית המשודרת בתחנה לה הקשבתי.
זכיתי לתגובה, שהמיטב הניתן להיאמר עליה הוא שהייתה מהירה. ממש בסוף אותו יום.
מבחינת תוכנהּ…
ובכן, התגובה התייחסה אל הפרט השולי/שטחי של הערתי, תוך התעלמות מוחלטת מהתמונה הגדולה.

אז נכון, אף אחד לא חייב לי כלום, בוודאי שבטח לא הגורמים (העסוקים מאד, אני חייבת להניח) אליהם פניתי. ועדיין, היות והתקיימה-לה תקווה קטנה, לא יכולתי שלא להתאכזב קמעה. אולי אפילו קצת יותר מ-קמעה. למעשה – מספיק כדי לשקול פעולה. אבל מה כבר יכולתי לעשות? (ומי אני בכלל? רק אחת המאזינות?).

תוך שיקול ומחשבה, קול קטן התעורר ביני לביני ולחש לאוזן-רוחי – 'הרי לא נולדת מאזינה לתחנה הספציפית הזו… הן מכורתך הרדיופונית לגמרי אחרת…'.
והקול הקטן הזה התחזק והלך (גם אם אין סיכוי שזה ישפיע על הרייטינג של הקודמים, או החדשים), עד ש…

לרדיו ניגשתי, בסקלה חפרתי, ומצאתי אותה.
ה-תחנה.
המקום שבילדותי לימד אותי מה זה רוק. מהי מוזיקה בכלל, ומיהו דיוויד בואי (למשל. ו-הו, כמה כואב לדעת שהוא לא ישיר שוב…).
ובכן, עברתי תחנה וראיתי-זה-פלא. עוד יש אפשרות אחרת…

אז נכון. אני מקשיבה להם (מחדש) רק זה מספר ימים. אבל יודעים מה? הגעתי אליהם חושבת ש'נו, ניחא – מהם אני לא מצפה לעברית, לבטח לא אתאכזב'. והופתעתי! (לטובה!).
גם כאחת שאין לה שום יומרה לדעת עברית על בורייה, אני פשוט נהנית לשמוע אותם, ללא מה שצרם לי בתחנה הקודמת.

אז מסר הפוסט הפעם – לא רק שאפשר אחרת, זה גם יכול להיות טוב יותר. וביתר תמצות –

אל פחד מלעבור הלאה מהאכזבות.

L

בחיוך | With A Smile

"Video Killed the Radio Star"

"הוידאו הרג את כוכב הרדיו"

(Not entirely my choice of a title, but still…) Once upon a time there was a song. However, here we are, several years afterwards (and then some) and the radio is still here (at least in my own life) whereas the video (cassette recorder) is gone (as is the TV that ruled it).
I have no (operational) screens but this one, at which I'm looking right now, while typing these words, that will amount to the next post about to be published on this blog.

And this screen (what can I do, it is what is) is connected to a grandpa-computer. A truly ancient museum piece, that like any other grandpa is a bit rusty, forgetful, new acquaintances aren't as easy as they once were, and it is a bit hard of hearing (and in my case – of sounding too). So if I wanted some news, the same radio, despite being even more ancient than my computer (long may it live), is my source.

Come morning I get up and go to the kettle (oh, well, washing face, brushing teeth and then boiling water for the first caffeine dose of the day). And on my way I flick a switch and let there be voice, telling me every morning what happened the day before (almost. Not including the weekend, when there are different programs). And every 17:00 (television habits die hard. I loved the five o'clock edition before the TV disappeared from my life). And every 23:00 (after all I need to know what kind of day amounted to today). And sometimes, when something really happens, in between times.

And with all my thanks and gratitude to this device, that keeps my in the loop, I can't help but wonder…

Forget the repetition. That's as it should be. Hourly news should be repeated every hour for those who haven't previously heard, until replaced by new hourly news. But… What I really don't understand…

What are they thinking (or is it just the network I'm glued to?), that ALL their listeners are Polyglots?

I don't see myself as something special. Far from it. But it seems to me that like everyone in my position I too understand mainly my native language and English (or should I say "International"?).
And there, on the radio that tells me what's going on, they broadcast each and every speaker. And for some elusive reason they don't seem to care whether he (or she) speak my language or Arabic, English, Turkish, Russian, French, German, Persian, Egyptian, Hungarian, Japanese, Polish and the devil knows what else 'cause I surly can't decipher.

Do the honorable busy toilers (at their important work!) think that over the air waves the subtitles float towards the listeners as well?
So (a) I'm more than willing to trust their translation is accurate. And (b) if they have extra time between one commercial and the next (I'm not complaining. Not really. They too need to make a living to keep broadcasting) why would they waste both my and their time airing words most of us can't understand? Why not air a song instead?

Luckily listening can be done while… (any other activity). However I here by send forth a small hope for them to act differently.

Besides, I just recently heard that it may be that other radio stations in different parts of the world are not general-journalism-based but are there to broadcast a specific point of view. I find it hard to wrap my mind around this idea. So, reader, feel free to let me know what's it like in you province of the world and how you feel about it.

Excellent New Year everyone, full of good news
L

I'm sorry. For some reason, embedding the clip didn't work. To watch it, click here.


ובעברית:

(הכותרת לא ממש מבחירתי החופשית, אך בכ"ז –) היֹה היה פעם שיר. והנה, כמה וכמה (ועוד כמה) שנים לאחריו, עדיין הרדיו פה (לפחות בחיי-שלי) והוידאו (המכשיר) כבר לא (אף לא הטלוויזיה ששלטה בו).
מה לעשות ואין לי מרקעים (פועלים) מלבד זה בו אני צופה עכשיו, עת כתיבת מילים אלו, המצטרפות לפוסט, שעומד לעלות אל זה הבלוג.

והמסך הזה, (מה לעשות? גם זה מה יש) מחובר למחשב-סבא. מוצג מוזיאוני עתיק של ממש, שכמו כל סבא – קצת חורק, קצת שוכח, היכרויות חדשות מקשות עליו וחוץ מזה שהוא קצת לא שומע (ובמקרה שלי – גם לא משמיע). כך שאם בחדשות חפצתי, אותו רדיו, על אף עתיקותו ה-עוד-יותר-רבה ממחשבי (שיחיה!) – הוא ה-ספק.

ויהי בוקר, ואקום, ואלך אל הקומקום (טוב, נו – שטיפת פנים, צחצוח שיניים ואז הרתחת מים למנת הקפאין הראשונה של היום). ובדרכי – ואפליק את המתג, ויהי קול, המבשר לי בכל בוקר מה קרה אתמול (כמעט. לא כולל שבת, יום בו התוכניות אחרות). ובכל 17:00 (הרגלים טלוויזיונים קשה לשבור. מאד אהבתי את מהדורת החדשות של חמש, וגם ברדיו זה זמן היומן של היום). ובכל 23:00 (הרי אני גם צריכה לדעת לאיזה מן יום הסתכם היום). ולפעמים, במיוחד כשממש קורה משהו, גם בין-לבין.

ועם כל תודתי והוכרתי למכשיר הזה, המחבר אותי לאקטואליה (גם אם לא דרך האינפוזיה הישראלית, שנדמה כי מחוברת לכל וריד מלבד שלי) אין לי אלא לתהות…

ניחא החזרות. כמובן שיש לחזור על חדשות השעה בכל שעה, הן יש שלא שמעו בשעה הקודמת ויש לעדכנם, עד שחדשות חדשות מחליפות את קודמותיהן. אבל… מה שאני באמת לא מבינה…

מה הם חושבים להם שם, באולפנים (או, שמא, הדבר כך רק ברשת אליה אני מחוברת?), האם נדמה להם ש-כל מאזיניהם רב-לשוניים?

אני לא רואה את עצמי כמישהי מיוחדת. בכלל לא. נדמה לי שכמו כולם, גם אני מבינה בעיקר את שפתנו, ובנוסף לה, את השפה האנגלית (או "בינלאומית"?).
אבל הנה, ברדיו המספר לי מה קורה אצלנו ובעולם, משמיעים כל דובר. ומשום מה לא נראה שאכפת להם אם הוא (או היא) דוברים שפת עבר, או ערבית, אנגלית, טורקית, רוסית, צרפתית, גרמנית, פרסית, מצרית, הונגרית, יפנית, פולנית והשד יודע מה עוד כי אני בוודאי שבטח לא מסוגלת לפענח.

האם חושבים הנכבדים העוסקים במלאכה (החשובה!) כי מעל גלי האתר מרחפות אל השומעים גם כתוביות התרגום של גוף הטקסט?
אז (א) אני מוכנה ומזומנה לסמוך ידיי ולהאמין להם שתרגומם את הדברים מדוייק. ו-(ב) אם יש להם עודף זמן בין פרסומת אחת למשניה (ואני לא מקטרת. לא באמת. גם הם צריכים להתפרנס כדי להמשיך לשדר. ועדיף ככה על פני אגרה אזרחית), למה להם לבזבז את הזמן, שלהם ושלי גם יחד, בהשמעת דברים אותם הרוב לא מסוגל להבין? למה לא, במקום זאת, לשדר איזה שיר?

מזלי (ומזל כולנו, לדעתי) ששמיעה אפשרית תוך כדי… (מה שלא יהיה). אבל-ברם-אולם הריני שולחת מעל פני הרשת תקווה קטנה להתנהלות אחרת.

חוץ מזה, ממש לאחרונה שמעתי שיכול להיות ותחנות רדיו במחוזות אחרים אינן מבוססות עיתונות כללית אלא דעה ספציפית. די קשה לי (אם לשאול בכ"ז משפות אחרות) "לעטוף את המוח שלי" סביב הרעיון הזה. כך שאם מגיעים לכאן קוראים אחרים, הרגישו חופשי לספר לי איך זה אצלכם ומה דעתכם.

שנה אזרחית מעולה לכולם, רצופה בחדשות טובות
L

אני מצטערת, משום מה הטמעת הסרטון לא עובדת היום. לצפייה, קליק כאן.