I Don't Get It·בחיוך | With A Smile

Optical Illusions

לעברית, קליק פה.

The title does not refer to this bench.
Here's what happened: English readers have no way of knowing that there's been a local change in public transport, which prompted me to go out to more and more long walks. On such a one, I encountered a public garden, totally new to me. In which I found this bench, that I thought special.

I was there twice – on my way to and from. Both times I tried different angles of the bench/es. Finally it seemed to me that in the above photo the bench looks better than the other photos.

But my first time there, after the initial surprise the bench/es caused wore off (there were several benches), I looked away and…

nearly fell off my feet. Honestly. Because my glance took this in:

Is it just me and my challenged eyes, or does the floor seem rising and falling in sharp angles to you too?

And I'm not exaggerating, a closer look made me dizzy. To feel better I had to look up to the horizon. To walk, I had to feel the floor with my feet, to convince myself it is indeed flat.

And I don't get it – who could have thought this was a good idea to tile a walk in a public garden like this?
What do you think?

P.S., without noticing I seem to have started a new collection of chairs and benches… be warned. To be continued.


אשליות אופטיות

הכותרת לא מתייחסת אל הספסל.
מעשה שהיה, כך היה: לאחרונה, כפי שקוראי הבלוג אולי ניחשו, אני יוצאת ליותר ויותר הליכות ארוכות. באחת מהן, נתקלתי בגינה ציבורית חדשה לי לחלוטין, ובה מצאתי את הספסל לעיל, שנראה לי מיוחד.

פעמיים עברתי שם – בדרך אל, ובדרך חזרה. ובשתי הפעמים ניסיתי זוויות שונות של הספסל/ים. אך בסופו של דבר נראה לי כי בצילום לעיל הספסל נראה טוב יותר.

אך בפעם הראשונה, לאחר שפגה הפתעת המפגש הראשוני עם הספסל/ים הללו (היו כמה וכמה), הפניתי מבט ו…

כמעט נפלתי. בכנות. היות ומבטי נפל על זה:

האם זו רק אני והעיניים המאותגרות שלי, או שמא גם לך נראית הרצפה כמורכבת מפסגות ושקעים בזוויות חדות?

ואני לא מגזימה, במבט בוחן יותר פשוט חטפתי סחרחורת. כדי להתאושש, היה עלי להרים את המבט אל האופק. כדי ללכת, הייתי חייבת להרגיש את הרצפה בכפות רגלי, להשתכנע בזה שזו אכן רצפה שטוחה.

ואני לא מבינה את זה – מי יכול היה לחשוב שזה רעיון טוב לרצף כך שביל בגינה ציבורית?
מה דעתך?

נ.ב., כנראה שמבלי משים לאחרונה התחלתי לאסוף כיסאות וספסלים… ראו כי הוזהרתם. המשך יבוא.