Sorry, English reader, this is too local to be of interest elsewhere.

בשלהי דצמבר האחרון נחתה המהפכה בעולם התחבורה בגוש דן, כזכור (או שלא, ולכן לתזכורת – אפשר להקליק פה). אבל גם ה-19 לינואר חלף עבר. ולאחריו, לא הייתה לי ברירה, ויצאתי להליכה.

ובכן, לא ממש הצלחתי למדוד זמנים, אך לתחושתי האישית והלא בדוקה, הגעתי אל החנות בכ-20 דקות של הליכה נמרצת.
הבונוס – כמעט בפתח החנות ניצבת תחנת אוטובוס, אליה כעבור מספר דקות התקרב קו חדש ולא מוכר. אך יעדו רמז לי שיתכן ויתאים. שאלתי, התברר שצדקתי, עליתי, והגעתי אל היעד (שלי) בפחות ממחצית הזמן שנדרש לי בקו הרגיל…

אבל צעדת הבוקר… די גמרה אותי באותו יום. על כן באותו יום גם השקעתי יותר מאמץ והשלמתי פי שניים מהישגיי ביום נסיעות רגיל. וזה השתלם, היות ורק בחלוף שבוע וחצי נזקקתי ליום נסיעות נוסף. עוד צעדה, עוד סיוט. ובחזרתי…

לאאאא… ש-כה יהיה לי טוב!
יתכן כי סתם הלכתי באותו בוקר. היות ובדרכי חזרה ראיתי שלט של רב-קו ממש פה באזור. יותר מזה – באמצע הדרך אל התחנה הרגילה. אבל משום מה אפילו לא שאלתי דבר. וחבל שכך. אצטרך לזכור לשאול אותו מחר… כי הבוקר עוד לא פתח. ואילו אתמול…

אתמול היה יום יפה, הרגשתי בסדר ביני-לביני, לכן החלטתי לנסות משהו חדשני. ו…

יצאתי להליכה.
אבל לא אל אף אחת מחנויות הטעינה של הכרטיס הארור. אלא אל אחד היעדים אליהם אני בדרך-כלל נוסעת באוטובוס. משך הנסיעה הזו אף פעם לא עלה על אחת-עשרה דקות. לכן, משום מה, הייתה לי תחושה כי בתור אשדודית לשעבר, יש בכוחי להגיע ברגל אל היעד.
(אשדוד בילדותי הייתה עיר כל כך קטנה עד כי לא נסעתי באף אוטובוס עירוני. לכל מקום הגעתי רגלית. ואם כי נכון, התבגרתי מאז, בכל-זאת הליכה… זה בדי.אנ.איי., לא? אבל אחזור אל עניינינו).
ובכן, לא הזיקה העובדה כי בדרך יש פארק שאני לא מכירה. ועוד המעבר בו נדמה (על המפה) כקיצור דרך…
טוב. אל הפארק הגעתי, הצילום לא הצליח, אבל בכל-זאת התעכבתי מעט. וביציאה…

טעיתי בדרך. פניתי שמאלה במקום ימינה. וכנראה שהוספתי לעצמי לפחות עוד קילומטר הליכה… אותו הייתי צריכה גם ללכת חזרה.

נו, בדרכי עברתי על פני סניף של 'מגה'. כל הפרסומים שראיתי אומרים שאפשר להטעין אצלם במזומן. כאשר שאלתי פעם, בסניף לא רחוק מפה, נאמר לי שרק באשראי. החלטתי לנסות לשאול שוב במרחבי המרחק. אולי שינו משהו? אולי יש הבדלים בסניפים? ולא. רק באשראי. שאלתי – אם כך למה מפרסמים שאפשר במזומן? ונעניתי כי לא פתחו להם את האפשרות…
אבל אל פרטי הפרטים באמת שכבר לא הייתה לי סבלנות…

המשכתי ברגל. ולצערי, לא ראיתי שום שלט נוסף של רב-קו… (למען הדיוק המירבי, ל'מגה' אין שלט כזה, אך פרסומים אחרים מציינים את הרשת) ובסופו של דבר הגעתי. והפעם הצלחתי לשים לב לזמן. והתברר כי נדרשו לי שעה וחמישים וחמש דקות להגיע אל היעד. זה, כמובן, כלל את ההליכה לאיבוד והתמהמהות בפארק הלא מוכר. אני מניחה שאלמלא כן, הייתי מגיעה תוך כשעה. ובינינו? שעה של הליכה זה ממש לא נורא.

בדרך חזרה לא הייתה לי שום כוונה לעבור את כל המרחק הזה עדיין רגלית. אבל זכרתי כמה-וכמה שלטי רב-קו במסלול האוטובוס (ש-אגב, נדמה כארוך יותר מהמסלול שיכולתי ללכת, אם לא הייתי מתבלבלת). בשלט הראשון המפרסם הטענה גם באשראי וגם במזומן התברר שלא, רק אשראי (הטעייה בפרסום?).
בלית ברירה, המשכתי ללכת. אם כי עכשיו כבר די נסחבתי.
והנה עוד שלט. נכנסתי, שאלתי, ולתדהמתי המוחלטת נעניתי במילה הכי יפה בשפה העברית.

'כן'.

אבל כמובן, שהמוכר הסתבך עם הנסיעה הבודדת. אבל היות ובסרט הזה כבר צפיתי מהצד, אמרתי לו איפה למצוא את זה במכשיר שלו (למקרה הצורך – בכותרת של האזור המתאים [במקרה זה – גוש דן] צריך לבחור באפשרות ה'כרטיסייה', משום מה. לא ממש נדמה כבחירה אינטואיטיבית, הלא כן? האם יש מי שזוכר עדיין מה הייתה הכרטיסייה?).

ובכן. הכרטיס נטען, שילמתי ויצאתי, נישאת על רוח ההצלחה החדשה (שעזרה לגרור אותי אל צדו השני של הכביש).
וכעבור כדקותיים, אפילו הגיע אוטובוס מתאים. בשמחה עליתי, את הכרטיס אל המכשיר הצמדתי ו…

לא.
לא טעון.
מה עושים?!
ואין לנהג פתרונים.
כי כבר אין לו שום אפשרות במכשיר שלו.
בסופו של דבר הסכים שאסע איתו עד היעד, הלא רחוק, יש לציין (ולפתע אני שמה לב כי זה זמן-מה שלא ראיתי כרטיסנים… ההמממ… היתכן? האם נתנו לנוסעים תקופת חסד של הסתגלות לתנאים חדשים?).
ונדמה לי שמחשבי העתיק ואני ניאלץ לשנס מותניים (או מרפקים ופרקי ידיים) ולפנות אל הרשות בסופו של דבר. הרי מציבורית התחבורה הזו הפכה, מבחינתי, למוגבלת עד מאד.
ועוד אגב נוסף, לתלונתי אל משרד התחבורה קיבלתי כתגובה את עיקרי המהפך, ללא כל התייחסות (חלילה) לביקורת שלי.
שלכם בתסכול זמני
L

Sorry, English reader, this is something local. Read you next time.

זה זמן-מה ששמעתי כי תל-אביב "מתקדמת". אבל היות ואני לא גרה בתל-אביב, לא התייחסתי. וכי איך זה קשור אליי?
לפתע-פתאום, ואיכשהו, די בתחילת השבוע שעבר, קלטתי שב'תל-אביב' הכוונה למעשה לכל גוש דן.
וערפל אדום טשטש את שדה ראייתי.

כעבור יום-יומיים, עדיין כעסתי מכדי לעשות משהו, אבל בכל-זאת – הרי את החיים יש לחיות. הזדמנתי לתל-אביב. בתחנת האוטובוס, על הרצפה, ראיתי ערימה של דפים מכוסים במשהו שלא עודד נגיעה.
מבט בוחן יותר שכנע אותי שלא לגעת. אבל במקביל גם הבנתי כי הללו היו (כפי הנראה) עלונים המסבירים את השינויים.
לא ראיתי אפילו רבע עלון כזה בשום מקום אחר, לא לפני ההזדמנות הזו ולא לאחריה.

ולפתע-פתאום (כן, שוב!) ביום חמישי האחרון, כלומר – יום לפני כניסת השינוי לתוקף – הופיעה מודעה בעיתון. והפעם לא בכותרת 'תל-אביב', אלא 'גוש דן'.
ואם זו לא הטעייה בפרסום, אני לא יודעת מה כן. ונדמה לי שכבר זה בניגוד לחוק כלשהו.
שלא לדבר על טיפול לוקה לחלוטין בהסברת השינויים.

היום חשבתי שנרגעתי מעט, לכן התחלתי לנסות לברר.
כמו למשל, על אחת מהאפשרויות במודעה מיום חמישי נכתב – 'ללא עמלה'.
אל מה בדיוק זה מתייחס? אי אפשר לדעת. האם באפשרות זו נהוגה עמלה בדרך-כלל והשרות החדש פטור? או שמא זה השרות נטול העמלה היחיד המוצע בין שאר האפשרויות? ואם השאר כרוכים בעמלה – בכמה בדיוק זה ייקר את העניין?

מספר הטלפון היחיד שמופיע במודעה, זה המספר של המוקד. אבל במוקד לא ידעו דבר על אף עמלה והפנו אותי אל מספר טלפון אחר. שם ההמתנה כבר לא עלתה באותו קנה עם הסבלנות המתקצרת שלי. היות וכבר חזרתי להתעצבן.

לכן ניסיתי את ה'מועצה הישראלית לצרכנות'. האתר שלהם מסרב לעלות על המחשב שלי, אך על הדף של גוגל הופיע מספר הטלפון. שם אמרו כי אפשר להתקשר אליהם חזרה בעשר וחצי ולהתייעץ עם המשפטן. אבל הזהירו מפני ההמתנה הארוכה.
במקביל אמרו כי יתכן ועדיף להתקשר אל 'הרשות להגנת הצרכן וסחר הוגן'. האתר של אלו אמנם עולה על המסך שלי, אבל להגשת תלונה יש לדעת את מספר בית העסק. ואין כזה.
ובטלפון – כל העמדות תפוסות, אנא נסה במועד אחר.

והנה העניין עצמו: עד יום שישי אפשר היה לעלות לכל אוטובוס, לשלם לנהג כרגיל מימים ימימה ולנסוע. וכמובן, רק במזומן.
מיום שישי האחרון כבר אי אפשר, בחברת 'דן' בלבד.
האפשרויות השונות המוצעות לטעינת רב-קו (כמו בטלפון נייד, מחשב וכספונט, והללו גם האפשרויות המודגשות ביותר במודעות הגדולות על תחנות האוטובוס) מתמקדות בתשלום באשראי בלבד.

אבל זו תחבורה צי-בו-רית! אמורה להיות נגישה לכל אחד. עניין שנולד במזומן ונמשך כך מאז. האם חוקי בכלל להעביר אותו לאשראי?

ובכן, אמנם עדיין אפשר גם במזומן ב: *
"עמדות אוטומטיות לטעינה עצמית הפזורות ברחבי גוש דן ותחנות רכבת" (ואמנם ראיתי עמדה יחידה שכזו לקראת צומת עלית, אליה אני יכולה להגיע רק באוטובוס…);
"במרכזי שרות 'על הקו' בתחנה המרכזית וברחבי גוש דן" (יש משרד כזה בכופר הישוב, אליו אני יכולה להגיע ברגל, אני הולכת לשם מדי פעם. אבל זו הליכה של לכל הפחות חצי שעה, אם לא יותר, לא ממש תזמנתי את עצמי. ולא בכל יום אני מסוגלת לזה);
"בסניפי רשתות, קיוסקים ובבתי עסק נבחרים ברחבי גוש דן".
(* הציטוטים הללו מהמודעה מיום חמישי).

הו. ובכן, בהליכה קצרה של מספר דקות אני יכולה לצאת אל רחוב רחב יותר, מול מבנה מספר 90. אליבא ד'אתר פירוט עמדות הטעינה, העמדה הקרובה ביותר נמצאת במספר 29.
60 מבנים זה לא מעט ללכת, אבל גם את המרחק הזה אני יכולה לעבור, ואף יותר בקלות, כפי שמתברר מהפעמים (הרבות מדי) שחָסַר משהו בסוּפּר לידי והלכתי אל הסוּפּר שם.
מבנה 29 זה קיוסק. ואני לא זוכרת את הפעם האחרונה שראיתי אותו פתוח.
כלומר – אם ארצה להטעין את הרב-קו במזומן (כפי שאכן ארצה) עליי לחלוף על פני כל 90 המבנים ובחנות בפינה של הרחוב אולי אוכל להטעין. אבל אם החנות סגורה (ולמה שתהיה פתוחה לפני 8 בבוקר?) עלי להמשיך עוד 22 מבנים אל חנות שנפתחת כבר ב-7:30.

ועל ההליכה הזו, הנוגדת לחלוטין את רעיון הנסיעה, עליי להודות! כי מסתבר שיש עיר בגוש (כרגע אני לא זוכרת איזו, אולי חולון) שבכלל אין בה אף עמדה במזומן.

באתר של 'הרשות להגנת הצרכן וסחר הוגן' נאמר משהו גם על הפעלת השפעה בלתי הוגנת (אם כי לא בדקתי מה בדיוק זה אומר). לי אישית, ההנגשה וההדגשה היתרה של האשראי, הזר לתחום כמעט לגמרי, וההדרה וההצנעה של המזומן, יכול להיות השפעה בלתי הוגנת…

והנה עוד השגה. כאשר אוטובוס מתחיל לנסוע מאד מוקדם, הרבה לפני פתיחת בתי עסק, וממשיך לנסוע אל תוך הלילה, הרבה אחרי סגירת בתי עסק, והנוסע במזומן חייב לחכות לבית העסק, לפתע התחבורה נדמית לי פחות ציבורית.

כל הסיפור נדמה כמהלך רק חצי מבושל, לכן לא פלא שאני לא מסוגלת לעכל אותו.
בישול מלא היה מוציא אל הפועל מהלך כזה אך ורק לאחר שהותקנו עמדות טעינה בכל התחנות.
ולסיכום עליי להוסיף כי מצד אחד – אף אחד לא יכול לחייב אותי לעבור לאשראי אם לא מתאים לי (ולא מתאים לי). ומצד שני – בכלל לא סביר שאצא אל מן מסע כומתה שכזה רק כדי לעלות אל האוטובוס במזומן.
אם כי עדיין יש זמן. בחברות אחרות עוד ניתן לשלם לנהג, וזה מה שאעשה. כלומר – עד ה-18 לינואר. מה-19 גם זה ייפסק.
כך שמצד שלישי – אם כבר מסע כומתה, אולי אוותר על האוטובוס לגמרי ואחזור ללכת ברגל… (מה שנוגד את ההצהרה המלווה את כל זה – הבטיחות בדרכים. כהולכת רגל אהיה בטוחה הרבה פחות).

L
המתוסכלת