המיוחדים | Special Moments

L's 2018

לעברית, קליק פה.

Years ago, in the early days of the original 'Life's Moments' (elsewhere), I tried to bring to the blog the positive, smiley, useful, amusing, interesting. These still make the aim, with this renewed blog.
But Life cannot always be only positive, smiley, useful, amusing, or interesting. That was the reason I opened another blog (then and there), a secondary one, for all that is not mentioned above.
As a nickname I decided on L. The rest of my blogging way makes what I originally thought of this nick irrelevant now, not to mention that I no longer remember the reasons for it.

And in any case, with it I almost caused my personality to split!
Many more times than just the once (or twice) I found myself thinking whether this belongs here, and whether that belongs there. And I started grappling with terms like 'me' and 'her', which still is a part of me, though not always.
Recognizing the imminent split and the penny dropped: the L stands for Elle. Meaning – 'her' in French.
Which suited me just great.

Later I found that in Roman numerals L stands for 50. Which annoyed me a little, as it didn't match either my weight or age.
However towards this year I thought of doing something. Maybe looking for and snapping nice 50's on buildings and houses…
But plans aside, and like the famous song says – Life happened.

This year, 2018, was a pretty rough one for me, and almost from the beginning of it, for various causes and reasons, none of which related to it being my fiftieth year. And because of the difficulties I wrote a bit less (to my feeling), I snapped less photos. I was less.
Bottom line – I am really glad this year is finally over. And since some of the issues I had to deal with came to a good end, I can leave them behind.

But of all I did manage to photograph this year, I think I like one of the last ones best:

By the way, it's a different one from the one of the previous post.
And what I like about it most is the open horizon. Everything is possible. Especially ships full of good things, sailing "northward to the port"…
Though I found something in the symbolism as well, the obstacle course that Life can be sometimes.

Wishing everyone (and me) a happy 2019, a good year, full of joy, health, possibilities and creativity.
L


ובעברית:

2018 של L

לפני שנים, בימיו הראשונים של 'רגעי חיים' המקורי (בתפוז), ניסיתי להביא אל הבלוג את החיובי, המחוייך, המועיל, המשעשע, המעניין. והללו עדיין מהווים יעד גם בבלוג המחודש הזה כאן.
אבל החיים לא יכולים להיות תמיד רק חיוביים, מחוייכים, מועילים, משעשעים, או מעניינים. לכן פתחתי (אז ושם) בלוג שני, משני, לכל מה שלא נזכר לעיל.
ככינוי הגעתי אל האות L. המשך דרכי הבלוגית הופך את מה שחשבתי מראש על הכינוי הזה ללא רלוונטי, מה גם שאני כבר לא זוכרת את הסיבות לו.

ובכל מקרה, בזה כמעט גרמתי לעצמי לפיצול אישיות!
היות ולא פעם (ואף לא פעמיים) מצאתי את עצמי חושבת באם הא מתאים לפה, ובאם דא מתאים לשם. וכך התחלתי לחשוב ולהתחבט בין מונחים של 'אני' ו'היא', אשר אמנם מהווה חלק ממני, אך לא תמיד.
עם קליטת הפיצול הממשמש ובא, נחת גם האסימון: ה-L מייצגת את Elle. כלומר – 'היא' בצרפתית.
וזה התאים לי בדיוק.

לימים גיליתי כי בספרוֹת רומיות, L מייצגת 50. טוב, זה קצת הרגיז אותי, היות וזה לא התאים, אם למשקל שלי או לגילי.
אבל לקראת השנה חשבתי לעשות משהו. אולי לחפש ולצלם 50'ים יפים על בתים ובניינים…
אבל תוכניות לחוד, וכמו בשיר המפורסם – החיים קרו.

השנה הזו, 2018, הייתה לי די קשה, ודי מתחילתה, ממגוון סיבות ובעיות, בלי שום קשר אל היות השנה הזו שנת היובל שלי. ובגלל הקשיים קצת כתבתי פחוֹת (לפחות לתחושתי), קצת צילמתי פחוֹת. הייתי פחוֹת.
ובשורה התחתונה – אני מאד שמחה לראות את השנה הזו נגמרת סוף-סוף. מה גם שחלק מהעניינים שהעסיקו אותי מצאו את פתרונם בטוב, ואפשר להשאירם מאחור.

אך מבֵּין מה שבכל-זאת הספקתי לצלם השנה, נדמה לי שמוצאת חן בעיניי יותר דווקא אחת מהתמונות האחרונות:

אגב, זו תמונה אחרת מזו שהעליתי בפוסט האחרון.
ומה שאני אוהבת בה בעיקר זה האופק הפתוח לכל. הכל אפשרי. במיוחד ספינות עמוסות בדברים טובים, שָׁטוֹת "צפונה לכיוון הנמל"…
אבל גם בסמליות מצאתי משהו, מסלול המכשולים, כפי שהחיים יכולים להיות לפעמים.

מאחלת לכולכם (כמו גם לעצמי) 2019 שמחה, טובה, מאושרת, שופעת בריאות, אפשרויות ויצירה.
L

הנוסטלגי | Nostalgic Moments

וזהו זה | And That's It

הקודמים: חלק 1, חלק 2, חלק 3, חלק 4 | Previously: Part 1, Part 2, Part 3, Part 4

During his own childhood my dad got bit by the motor-bug. Any engine with wheels was worthy of his attention.

אבא שלי, עוד מילדותו, נדבק בחיידק המוטורי. כל מנוע מחובר אל גלגלים מצא ראוי לתשומת לבו.

As a little girl, I played along with him in boys games, like recognize the car by sight or symbol (but the sound of the engine? That was when I reminded dad that I really was a girl, not a boy).

כילדה, שיתפתי איתו פעולה במשחקי בנים, כמו זהי את המכונית לפי הצורה והסמל (אם כי זהי את רעש המנוע? בשלב הזה הזכרתי לאבא שאני בכל זאת ילדה, לא ילד).

Dad was subscribed to a car-magazine from abroad. Encouraged by our games, he let me leaf through it too.

אבא היה מנוי על כתב עט מוטורי מחו"ל. מעודד מהמשחקים שלנו, הרשה לי לעלעל.

והתאהבתי במבט ראשון | And it was love at first sight

And being only a child, unknown facts could not confuse me even a bit. Which is why I had no problem recognizing the similarity between the love of my life (as was then) and what looked to me (then) almost as her smaller version.

ומהיותי ילדה, עובדות עלומות לא יכולות היו לבלבל אותי ולוּ במעט. על כן לא הייתה לי בעיה לזהות את הדמיון בין אהבת חיי (דאז) לבין מה שנראה בעיניי (דאז) כמעט כמו גרסתה המוקטנת.

Maybe the models I met this time are not exactly the ones of my childhood (which I remember as more similar), but there is still something in the wide front, tapering back and in profile, that at least to me seems similar still.
What do you think?

אולי הדגמים שפגשתי הפעם אינם בדיוק דגמי ילדותי (אותם אני זוכרת כהרבה יותר דומים), אבל יש משהו בחרטום הרחב, באחוריים המוצרים, כמו גם בפרופיל, אשר לכל הפחות בעיניי עדיין נראה די דומה.
מה דעתך?

And how happy I was to meet both the Citroën DS and the Porsche 911 this time! These were exactly the two cars I wished I saw in the previous show, which is the reason I decided to bring them up on the last post in the series of this year's exhibit.

וכמה שמחתי לפגוש גם את הסיטרואן DS, וגם את הפורש 911 הפעם! אלו בדיוק שתי המכוניות שייחלתי לפגוש בתצוגה הקודמת, לכן החלטתי להעלות אותן אל הפוסט האחרון בסדרה השנה.

And what will I wish for next year? Maybe a Bentley? Or a Lamborghini? I don't know. But I'm sure that next year too (as was this year and the one before it) the plethora will be overwhelming. So I will wish not to be too amazed by it, and to not miss anything.

In the hope you enjoyed it as I did, have a good weekend
L

ומה אייחל לפגוש בפעם הבאה? אולי בנטלי? או למבורגיני? לא יודעת. אני משוכנעת שגם בשנה הבאה (כמו השנה ובקודמתה) השפע יהמם מחדש. על כן אייחל לא להידהם מדי ולא להחמיץ דבר.

בתקווה שנהנית כמוני, סופ"ש נעים ושבוע טוב
L

הנוסטלגי | Nostalgic Moments

המשעול המיוחד 2 The Special Lane

הקודמים בסדרה: חלק 1, חלק 2, חלק 3 | Previously in this series: Part 1, Part 2, Part 3

סברה | Sabre

Just thinking this is one car out of only 379 ever assembled, and it seems there is no car more special than this one.

רק לחשוב שזו אחת מבין 379 מכוניות שנוצרו אי פעם, ונדמה שאין מכונית יותר מיוחדת ממנה.


L

הנוסטלגי | Nostalgic Moments

המשעול המיוחד 1 The Special Lane

הקודמים בסדרה: חלק 1, חלק 2 | Previously in this series: Part 1, Part 2

יגואר | Jaguar

If I have any criticism, it has to do with the details. Personally I like knowing what I am looking at. Not just make, but also model and year of production (at the very least). And in many cases these details were lacking. Like in this case.

אם יש לי מילת ביקורת, הרי זו נוגעת אל הפרטים. אישית, אני אוהבת לדעת על מה אני מסתכלת. לא רק שם יצרן, אלא גם שם דגם ושנת ייצור (לכל הפחות). ובמקרים רבים הפרטים חסרו לי. כמו כאן.

This separated Jaguar had a board of photos, showing it before restoration. But no other details. What a shame.

אל היגואר המובדלת הזו הצטרף לוח צילומים, אשר הבהיר את מצבה טרום שיפוץ. אך לא פרטים נוספים. וחבל.

L

הנוסטלגי | Nostalgic Moments

משעול השברולט | The Chevrolet Lane

לפרק הקודם בסדרה, קליק פה | For the previous installment in the series, click here

שברולט קורבט סטינגריי מהממת | The amazing Chevrolet Corvette Stingray

שברולט קורבט יפהפייה 1961 The beautiful Chevrolet Corvette

ושברולט בל אייר מדהימה 1957 and the stunning Chevrolet Bel Air

I have absolutely no clue whatsoever why this car pushes my nostalgic button, seeing as I was born more than a decade after it…

אין לי מושג למה דווקא המכונית הזו לוחצת לי על כפתור הנוסטלגיה, במיוחד כאשר נולדתי יותר מעשור אחריה…

In the bitching corner this time – the people. What can I say… there were tens of signs asking not to touch the cars. Yet people touched, opened, peeked in, slammed, leaned on, even got on steps (if the vehicle had one), surrounded the cars and clung to them.
Most of these cars are very important to their owners. Some of which have worked on them by the sweat of their brow. And there the visitors were, despite the signs, treating the cars as their own. Unbelievable.

But this is it. The bitching over and it has to be said I got back from there happy.
The reason for that … to be continued…
L

בפינת הקיטוּר הפעם – האנשים. מה אגיד-אומר-אדבר… עשרות שלטים ביקשו שלא לגעת במכוניות. ואילו האנשים… נגעו, פתחו, הציצו, טרקו, נשענו, אפילו עלו על מדרגות (אם לרכב הייתה מדרגה), הקיפו, נצמדו.
רוב המכוניות הללו חשובות מאד לבעליהן. חלקם ממש עבדו על המכונית בזיעת אפם. והנה, על אף השילוט, רבים התנהגו עם המכוניות כבשלהם. פשוט לא יאומן.

אבל זהו. נגמר הקיטור ויש לציין כי חזרתי משם די מאושרת.
ההסבר לזה… בהמשך…
L