רגעי צילום | Pix Moments

Vertigo and Claustro-Sensitivity

What this is is a view from a clear and empty elevator shaft (can't remember whether off the seventh or ninth floor).
The reasons this is Against The Odds are that (a) I really don't like either looking down from or even being at any height, nor (b) can I appreciate tiny enclosed spaces (like, for example, elevators). Yet I didn't have any choice, since I couldn't locate the stairwell (logically and in hindsight I know there must have been one).
Nevertheless architects seem to keep combining the two (see-through elevators for buildings over 2-3 floors high? Who the hell thought this up in the first place?), though I doubt I'm that special to be the only one to (thoroughly!) dislike the idea.
However, I did like the lines and angles…
L

ורטיגו וקלאוסטרו-רגישות – מה שזה, זה מה שנראה דרך פיר מעלית שקוף וריק (לא זוכרת אם מהקומה השביעית או התשעית).
הסיבות שהצילום הזה הינו כנגד כל הסיכויים הן ש(א) אני מאד לא אוהבת להסתכל מ- או להימצא בכלל בגובה כלשהו; ו(ב) אני גם לא יכולה להעריך במיוחד מקומות מזעריים וסגורים (כמו, למשל, מעליות). אך לא הייתה לי ברירה, היות ולא מצאתי את חדר המדרגות (אם כי במחשבה הגיונית שלאחר מעשה ברור לי כי אחד כזה חייב היה להיבנות).
ועדיין אדריכלים ממשיכים לשלב את השניים (מעליות שקופות בבניינים של יותר מ-2-3 קומות? מי לעזאזל חשב על זה מלכתחילה?), למרות שאני מאד מפקפקת בכך שאני כל כך מיוחדת עד כדי להיות היחידה ש(ממש!) לא מתלהבת מהרעיון.
ובכל זאת, אהבתי את הקווים והזוויות…
L

רגעי מחשבה | Thoughts

Point of View – Part 2

זווית ראיה – חלק 2

I'll state upfront that this post's aim is to promote understanding, so please bear with me and excuse the length (reading is not obligatorry).

The previous post (for a reminder click here) sprung from an experience –
I read a sentence and imagined it a certain way. And then it hit me – in the writer's imagination the same scene played out exactly the reverse to what I saw in my minds' eye.
The attempt to reverse my own imagination proved somewhat difficult.

Seeing as what I'm always most curious about is Human Nature, and the above seemed related, I immediately tried to understand what actually happened, why, and does it even matter.

That sentence included driving and walking. It seems to me, if I'm not mistaken, that both of them are two of the most mundane and popular actions, worldwide.
Furthermore, they seem interconnected. In most cases a walker should be alert and aware of those driving nearby and vice versa – the driver should (very much) be alert and aware of those walking around.

However, these specific alertness and awareness are dependent mostly on location.

For starters:
If one is living where the steering wheel of most cars is on the car's left, and driving (by law) is done on the right side of the road, when one reaches a pedestrian cross (for instance) one looks to the left first. For that's where the nearer car would be coming from.
If one is living where the steering wheel of most cars is on the car's right, and driving (by law) is done on the left side of the road, when one reaches a pedestrian cross (for instance) one looks to the right first. For that's where the nearer car would be coming from.

Moving on to:
It is not just a matter of habit/law to look to where nearer cars come from, but also, to some extent, a matter of life and death.
Since our childhoods we've been taught (one would hope) to watch out for those huge, fast, cumbersome, heavy wheeled metal boxes, that so easily can become lethal.

Ending (this part) with:
Whoever has been looking to left first (with all the above mentioned) it is so much a part of them and their consciousness, so deeply rooted/embedded in them, that when they read of a different world to theirs – their mind will bring to its' eye the reverse scene to the described.

And that's totally regardless to anyone's natural and provem ability to understand and grasp where the scene is set.

You might ask – so what, why is this important? And I would say that in itself it is a minor detail. That's why writing the previous post I continued with the possible difficulty in describing a specific color.

So far the clarification, and now the expansion:

In my opoinion, both these examples show how anyone can be very clear (to themselves) in describing a thing, a person, a situation, all three together, or anything else.
The describer can invest time, effort, thought, choosing the exact words, demonstrate and illustrate it, believing it to be an exact and accurate description of whatever is meant (including colors), so that anyone will understand the meaning.

And then another can see it, naturally, from an opposite direction, influenced by other colors, and understand, imagine, feel and/or think about it the total reverse to what was meant.

As a closing example – long ago (and elsewhere) I wrote something inspired by (and rather about) rolling a tobacco cigarette. In reply I was told it was a great description of an orgasm… (though that was totally fine then, I wasn't trying to be rightly understood).

To finish I'll add that no human being is capable of being aware to EVERYthing.
All anyone can do is express oneself to the best of one's ability, hope for the best, and accept (understand) that there is a chance one will be totally misunderstood.

L


ובעברית:

אקדים ואצהיר מפורשות כי מטרת הפוסט הנוכחי היא קידום הבנה. סליחתכם על הארכנות ותודה על הסבלנות (ללא שום חובת קריאה).

הפוסט הקודם (לתזכורת אפשר להקליק פה) נולד כתוצאה ממקרה שקרה לי בפועל –
נתקלתי במשפט ודמיינתי אותו בדרך מסויימת. ואז קלטתי שבדמיון הכותב/ת הסיטואציה שתוארה הייתה בדיוק הפוכה לזו שראיתי בעיני-רוחי.
לנסות ולהפוך את הסצנה בדמיון שלי התברר ככרוך באיזשהו קושי.

היות ומה שמסקרן אותי הכי הוא הטבע האנושי, והיות והמתואר לעיל נראה לי כקשור, מיד ניסיתי להבין מה בעצם קרה, למה והאם זה בכלל חשוב.

אותו משפט דיבר על הליכה ונהיגה. נדמה לי, אם אני לא טועה, כי שתי אלה הן מהפעולות היומיומיות ביותר והנפוצות ביותר בעולם כולו.
בנוסף, הן נראות לי כקשורות זו בזו, משום שברוב המקרים כדאי להולך להיות ער ומודע לנהגים סביבו ולהיפך – ראוי (מאד) לנהג להיות ער ומודע להולכי הרגל בסביבה.

אולם ערות ומודעות ספציפיות אלו מאד תלויות במיקום.

החל ב:
אם האדם חי במקום בו הגה המכונית הנפוצה נמצא בצדה השמאלי, והנהיגה (לפי החוק) צמודה לימין, כאשר ייגש אל מעבר חציה (למשל) יסתכל קודם כל שמאלה, כי משם תגענה המכוניות הקרובות אליו.
אם האדם חי במקום בו הגה המכונית הנפוצה נמצא בצדה הימני, והנהיגה (לפי החוק) צמודה לשמאל, כאשר ייגש אל מעבר חציה (למשל) יסתכל קודם כל ימינה, כי משם תגענה המכוניות הקרובות אליו.

המשך ב:
זה לא רק מנהג/חוק להסתכל לכיוון המתאים, אלא גם עניין של חיים ומוות באיזשהו מקום.
כלומר – עוד משחר ילדותנו מלמדים אותנו (יש לקוות) להיזהר מקופסאות המתכת הענקיות, המהירות, המגושמות והכבדות האלה, על גלגליהן, שבקלות יכולות להפוך לקטלניות.

וכלה (חלק זה) ב:
מי שמילדותו מסתכל ראשית לשמאל (על כל שפורט לעיל) זה כל כך חלק ממנו ומתודעתו, כל כך מושרש/מוטבע בו עמוק, עד כי כאשר יקרא על עולם הפוך משלו – מוחו יעלה לעיני רוחו את הסצנה המוכרת והטבעית לו. גם כשהיא הפוכה לנקרא.

וזאת בלי שום קשר קלוש שבקלושים ליכולת הטבעית המוכחת שלו להבין ולקלוט איפה הסצנה מתרחשת.

תשאלו – אז מה זה חשוב? ואשיב – כשלעצמו, אולי פרט קטן ושולי. לכן, בפוסט הקודם, המשכתי עם הקושי האפשרי בתיאור צבע מסויים.

עד כאן ההבהרה, ומכאן ההרחבה:

לדעתי, שתי הדוגמאות האלה ממחישות איך מישהו-כלשהו יכול להיות מאד ברור (לעצמו) בתיאורו של דבר, אדם, מצב, שלושתם יחד, או כל דבר אחר.
המתאר יכול להקדיש זמן, מאמץ, מחשבה, לבחור היטב את מילותיו, להדגים ולהמחיש, ולהאמין שתיאר בדיוק את מה שרצה לתאר (על צבעו), כך שיהיה ברור לכולם לְמה הוא מתכוון.

ואז יכול לבוא מי שמטבעו מסתכל מהצד השני, מי שרואה צבעים אחרים ולהבין את התיאור, לדמיין אותו, להרגיש לגביו ו/או לחשוב עליו בדיוק הפוך למכוּון.

כדוגמא מסכמת – כתבתי פעם רגע קצר שקיבל השראתו מ- (ודי היה על) גלגול סיגריות טבק. בתגובה נאמר לי שזה היה תיאור נהדר של אורגזמה… ((וזה היה לגמרי בסדר בזמנו, לא ניסיתי להיות מובנת נכון).

לסיום אוסיף כי אף בן-אנוש אינו מסוגל להיות מודע ל-ההההההכל.
כל מה שכל אחד יכול לעשות הוא רק להתבטא כמיטב יכולתו, לקוות לטוב, ולקבל (בהבנה) שיש סיכוי שלא יובן כלל.

L

רגעי מחשבה | Thoughts

Point of View

זווית ראיה

Imagine – she's walking on the sidewalk, a car stops next to her, the driver comes out and they talk.
A simple scene, right?

Well, maybe not so much.
If the reader is imagining this somewhere like New-York, Paris, or Berlin – it will be one scene.
But if the reader is imagining this somewhere like London, Johannesburg, or Sydney – this will be another scene, and the exact reverse to the one. For in the second places the steering wheel is on the other side of the car, drivers stay close to the other side of the road and if they get out of their car, that's where they'll be… on the other side of the one scene.
(And I'd say that's quite confusing, wouldn't you?).

Imagine something else – Sapphire-Blue.
Those who know this is a color's name, will see it in their minds' eye. Those who don't… well, there are more possibilities here. Maybe they'll see any "blue", and maybe they'll remember grandma's ring. The question then will be was it really a Sapphire or a Lapis? And if it was a Sapphire, where from – the blue shades of the gem differ according to the origin.
And if grandma's ring was set with a diamond, maybe the imaginer will think "Sapphire" sounds a bit like "Zephyr" (a gentle wind) and there are all kinds of blues in the sky-light-cloud when the wind is blowing…

Not for nothing all kinds of sayings have been coined in the attempt to remind us that any subject and issue can have a myriad of aspects. Enough if I mention "the other side of the coin".

Presented as food for thought
L


ובעברית:

דמיינו – היא הולכת על המדרכה, מכונית עוצרת לצדה, נהג המכונית יוצא מהאוטו והם מדברים.
סצנה פשוטה, לא?

ובכן, אולי לא כל כך.
אם המדמיין קורא משפט זה במקום כניו-יורק, פריז, ברלין או תל-אביב – הסצנה היא אחת.
אך אם המדמיין קורא משפט זה במקום כלונדון, יוהנסבורג או סידני – הסצנה הזו אחרת ובדיוק הפוכה לאחת. שהרי במקומות השניים ההגה נמצא בצדה השני של המכונית, הנוהגים נצמדים לצידו השני של הרחוב, ומן הסתם שם הם יהיו אם ייצאו מרכבם… בצד השני לסצנה האחת.
(והייתי אומרת שזה מבלבל למדי, לא?).

דמיינו משהו אחר – כחול-ספיר.
מי שמכיר את הצבע שזהו שמו, יראה אותו לעיני-רוחו. מי שלא… ובכן, כאן יש יותר אפשרויות. יתכן שכל "כחול" יצטבע, ואולי ייזכר מישהו בטבעת הספיר של סבתא. ואז נשאלת השאלה האם אכן זו הייתה אבן ספיר, או שמא לאפיס? ואם ספיר, מהיכן – גווני הכחול של האבן שונים בהתאם למוצאה.
ואם הטבעת של סבתא שובצה ביהלום, אולי המדמיין יחשוב שהמילה "ספיר" מזכירה "צפריר" (רוח בוקר) ויחשוב על כחולים של שמים-אור-ענן של זריחה…

לא לחינם טובעו כל מני מטבעות לשון בניסיון להזכיר לנו שלכל דבר ועניין יכולים להיות מגוון של היבטים. די אם אזכיר את "הצד השני של המטבע" (ובמחוזותינו נאמר גם כי "דברים שרואים מכאן, לא רואים משם").

הוגש כחומר למחשבה
L