המיוחדים | Special Moments

Almost the End of 2020

לעברית, קליק פה.

And what a weird year it has been?
Seems to me that many would agree this was the craziest year ever, that could not have been even imagined before it occurred. Enmity and upheaval, the pandemic and its' disasters, lockdowns and the vaccine that is already here (not to mention positive developments in the Mid East).

And yet, the blog goes on…
Ever since I started uploading photos to the blog I also adopted the habit to choose one of every year as the photo of that year. And this time I chose this one of January 31st:

Not only this seems to me the best photo I ever took, but as I have already said: what I (still) like most is the glow of the raindrops, that remain after the rain has stopped. Also the little blue patch (up and to the right), that symbolizes the hope for clearance.

This year has been just like this: cloudy in many ways. Among which – I remember the multitudes (not just the over three thousands in these parts, but also throughout the rest of the world, over a million and a half!) that found their death in the pandemic, and feel for their families.

But to those of us that are still here, this year ends with some positive hope for the future.
Wishing a much better 2021 to all

המיוחדים | Special Moments

דואליזם | Dualism

Even if lately this blog has quieted down a bit, both blog and I are still here, healthy and whole but certainly not complete.
And as long as we're here, as every year so now – I went over this year's photographic products.
And suddenly I remembered – last month I already picked my photo of the year. However, maybe because of the quality of this year, in which I went through positive moments as well as negative, hard and easy, problems and solutions, and more… the title of Dualism seems appropriate. And this title fits two photos, one from the beginning of this year, and the other that I already picked. Similar yet different photos.

Which do you like better?

גם אם נכון שבזמן האחרון הבלוג הזה השתתק מעט, גם הבלוג וגם אני עדיין כאן, בריאים ושלמים וממש לא מושלמים.
ואם כבר שנינו עדיין כאן, כבכל שנה כך גם השנה – עברתי על תוצריה המצולמים.
לפתע נזכרתי – כבר בחרתי בחודש שעבר את תמונת השנה שלי. אבל, אולי בגלל איכותה של השנה הזו, בה חוויתי רגעים חיוביים בצד אלו השליליים, קשים וקלים, בעיות ופתרונים, ועוד… הכותרת דואליזם נראית לי מתאימה. ולכותרת הזו מתאימות שתי תמונות, האחת מתחילת השנה והשנייה בה כבר בחרתי. תמונות דומות ושונות.

איזו נראית לך יותר?

רואים-כל | All-Seeing
רואים-כל | All-Seeing

אל הפוסט המקורי | to the original posting

חיים | Life
חיים | Life

אל הפוסט המקורי | to the original posting

בשאיפה לשנה אזרחית טובה יותר לכולנו | Hoping for a better year for us all

המיוחדים | Special Moments

L's 2018

לעברית, קליק פה.

Years ago, in the early days of the original 'Life's Moments' (elsewhere), I tried to bring to the blog the positive, smiley, useful, amusing, interesting. These still make the aim, with this renewed blog.
But Life cannot always be only positive, smiley, useful, amusing, or interesting. That was the reason I opened another blog (then and there), a secondary one, for all that is not mentioned above.
As a nickname I decided on L. The rest of my blogging way makes what I originally thought of this nick irrelevant now, not to mention that I no longer remember the reasons for it.

And in any case, with it I almost caused my personality to split!
Many more times than just the once (or twice) I found myself thinking whether this belongs here, and whether that belongs there. And I started grappling with terms like 'me' and 'her', which still is a part of me, though not always.
Recognizing the imminent split and the penny dropped: the L stands for Elle. Meaning – 'her' in French.
Which suited me just great.

Later I found that in Roman numerals L stands for 50. Which annoyed me a little, as it didn't match either my weight or age.
However towards this year I thought of doing something. Maybe looking for and snapping nice 50's on buildings and houses…
But plans aside, and like the famous song says – Life happened.

This year, 2018, was a pretty rough one for me, and almost from the beginning of it, for various causes and reasons, none of which related to it being my fiftieth year. And because of the difficulties I wrote a bit less (to my feeling), I snapped less photos. I was less.
Bottom line – I am really glad this year is finally over. And since some of the issues I had to deal with came to a good end, I can leave them behind.

But of all I did manage to photograph this year, I think I like one of the last ones best:

By the way, it's a different one from the one of the previous post.
And what I like about it most is the open horizon. Everything is possible. Especially ships full of good things, sailing "northward to the port"…
Though I found something in the symbolism as well, the obstacle course that Life can be sometimes.

Wishing everyone (and me) a happy 2019, a good year, full of joy, health, possibilities and creativity.


2018 של L

לפני שנים, בימיו הראשונים של 'רגעי חיים' המקורי (בתפוז), ניסיתי להביא אל הבלוג את החיובי, המחוייך, המועיל, המשעשע, המעניין. והללו עדיין מהווים יעד גם בבלוג המחודש הזה כאן.
אבל החיים לא יכולים להיות תמיד רק חיוביים, מחוייכים, מועילים, משעשעים, או מעניינים. לכן פתחתי (אז ושם) בלוג שני, משני, לכל מה שלא נזכר לעיל.
ככינוי הגעתי אל האות L. המשך דרכי הבלוגית הופך את מה שחשבתי מראש על הכינוי הזה ללא רלוונטי, מה גם שאני כבר לא זוכרת את הסיבות לו.

ובכל מקרה, בזה כמעט גרמתי לעצמי לפיצול אישיות!
היות ולא פעם (ואף לא פעמיים) מצאתי את עצמי חושבת באם הא מתאים לפה, ובאם דא מתאים לשם. וכך התחלתי לחשוב ולהתחבט בין מונחים של 'אני' ו'היא', אשר אמנם מהווה חלק ממני, אך לא תמיד.
עם קליטת הפיצול הממשמש ובא, נחת גם האסימון: ה-L מייצגת את Elle. כלומר – 'היא' בצרפתית.
וזה התאים לי בדיוק.

לימים גיליתי כי בספרוֹת רומיות, L מייצגת 50. טוב, זה קצת הרגיז אותי, היות וזה לא התאים, אם למשקל שלי או לגילי.
אבל לקראת השנה חשבתי לעשות משהו. אולי לחפש ולצלם 50'ים יפים על בתים ובניינים…
אבל תוכניות לחוד, וכמו בשיר המפורסם – החיים קרו.

השנה הזו, 2018, הייתה לי די קשה, ודי מתחילתה, ממגוון סיבות ובעיות, בלי שום קשר אל היות השנה הזו שנת היובל שלי. ובגלל הקשיים קצת כתבתי פחוֹת (לפחות לתחושתי), קצת צילמתי פחוֹת. הייתי פחוֹת.
ובשורה התחתונה – אני מאד שמחה לראות את השנה הזו נגמרת סוף-סוף. מה גם שחלק מהעניינים שהעסיקו אותי מצאו את פתרונם בטוב, ואפשר להשאירם מאחור.

אך מבֵּין מה שבכל-זאת הספקתי לצלם השנה, נדמה לי שמוצאת חן בעיניי יותר דווקא אחת מהתמונות האחרונות:

אגב, זו תמונה אחרת מזו שהעליתי בפוסט האחרון.
ומה שאני אוהבת בה בעיקר זה האופק הפתוח לכל. הכל אפשרי. במיוחד ספינות עמוסות בדברים טובים, שָׁטוֹת "צפונה לכיוון הנמל"…
אבל גם בסמליות מצאתי משהו, מסלול המכשולים, כפי שהחיים יכולים להיות לפעמים.

מאחלת לכולכם (כמו גם לעצמי) 2019 שמחה, טובה, מאושרת, שופעת בריאות, אפשרויות ויצירה.