טוב, זה בעיקר מעצבן

Previously in Life, I used to have a Tablet (a Handheld?).
I wasn't too enthused until I discovered its ability to freeze moments in time (like a camera but an especially limited one). And then…
It broke. And that's it. No more pictures.

Today…
I went to get the paper. Reaching the square (the one with the fountain) a strange sound greeted my ears. A bit croaky, rhythmic, somewhat monotonous. But very much sounding like Ga-Ga (not the lady). I started looking around and…

I couldn't really believe my eyes. So I got closer (and they let me. And not just me, others as well).

They were two. Strutting along. Their color ranging between light tan and dark brown. Their heads (and their longish necks) seemed bristly if not hairy. Their feet (?) were red and webbed.

So here it is – I don't know whether these were ducks or geese. And of course I couldn't snap a shot… how annoying…

Granted, I couldn't document. But I knew that at home I had a leaflet with about 100 common winged friends. I hurried back to check and at least tell about them and…

I went through all the species and they're not there. Even more annoying. I still don't know what kind they were.

However this doesn't seem an everyday experience (I don't know how many times I've already passed there and never saw anything like these two).
And to open a year with a special occurrence (of the positive kind) is the reason I now document it in writing:
today, Sunday the 3rd of January 2016, just before noon, I met for the first time two of the fowl variety, even if currently unidentified.

Wishing you too a wonderful moment like that
L

---

ובעברית:

קודם לכן ב(ובכן, לא ברגעי חיים אלא סתם ב-) חיים, היה לי טאבלט.
לא התלהבתי מי-יודע-מה, עד שגיליתי את אפשרותו להקפיא רגעים בזמן (בדמוי-מצלמה מוגבלת במיוחד). ואז…
הטאבלט נשבר. וזהו. אין יותר צילומים.

היום…
הלכתי להביא עיתון. בהגיעי אל הרחבה (זו עם המזרקה) צליל משונה קידם את אוזניי. חורקני-מה, קצבי איכשהו, די חד-גוני. אבל מאד (מאד!) מזכיר את ה-גע-גע מספרי הילדים. התחלתי להסתכל סביבי ו…

לא ממש האמנתי למראה עיניי. התקרבתי לראות (והם נתנו לי. ולא רק לי אלא לעוד סקרנים כמוני).

הם היו שניים. מהדסים להנאתם. צבעם נע בין בז' בהיר לחום כהה. ראשם (וצווארם הארוך) נראה לפחות זיפני אם לא שעיר. רגליהם אדומות עם קרומים בין ה… טפרים?

אז זהו. שאין לי מושג אם אלו היו אווזים או ברווזים. וכמובן, שאין לי איך לצלם… איזה מעצבן…

ניחא. אז לא יכולתי לתעד. אבל ידעתי שיש לי בבית עלון מנויילן עם כ-מאה זני בעלי כנף נפוצים. מיהרתי לחזור לבדוק מה ראיתי ולפחות לספר עליהם. ו…

עברתי על כל הצלמיות ואין להם זכר. עוד יותר מעצבן. אין לי מושג מאיזה זן הם היו.

ובכל זאת חוויה שלא נראית לי כל כך יומיומית (כבר לא זוכרת כמה פעמים עברתי שם בימי חיי ומעולם לא נקרתה כזאת בדרכי).
ולפתוח את השנה עם אירוע יותר מיוחד (ומהסוג החיובי) נראה לי חסר במחוזותינו (במיוחד לאחר יום שישי בדיזנגוף, שבגללו הלכתי להביא עיתון… וחדשות היום ההזויות ובגללן העיתון של מחר).
לכן הריני לתעד בכתב:
היום – יום ראשון, ה-3 לינואר 2016, לפני הצהריים, פגשתי לראשונה עופות מיוחדים גם אם בלתי מזוהים (בינתיים) ברחבת המזרקה.

מאחלת גם לך מן כזה רגע נפלא
L