הרגעים הקצרים | The Short Moments

At the Beginning of Winter

לעברית, קליק פה.

The sun wakes up later each day –
some times covered in a woolly blanket,
at other times revealed.

And at night the thunder rolls and approaches,
but the cold does not yet pinch with frost fingers.
This is but the beginning of the winter…

Fear not of being swept away with the rain –
you are not a tree planted on the brink of a raging waterfall,
but a steady rock in the heart of a canopying forest.

And even if the whole world storms –
at home there can be the comfort of the routine –
like the sudoku in the papers; washing the dishes;
the morning coffee, accompanied by a bird choir…

The wait might tear the nerves,
to the sound of drums and light of jagged strings,
but as the tempest dies so will its' wrath
and the calm will re-install the peace.
Nature will go on its' way, till the longest night.
Following that, the sun will wake up earlier each day.



בתחילת החורף

השמש מתעוררת מאוחר יותר מדי יום –
לפעמים מכוסה בשמיכה צמרירית
ולעיתים גלויה.

ולעת ליל הרעם מתגלגל ומתקרב,
אך הקור עדיין לא צובט באצבעות של כפור.
זו רק תחילתו של החורף…

אל לך לחשוש להיסחף עם הגשם –
אינך עץ נטוע על שפת מפל גועש,
אלא סלע איתן בלב-לבו של יער מסוכך.

ואף אם כל העולם סוער –
בביתך יכולה להיות נחמת השגרה –
כמו הסודוקו בעיתון; הדחת הכלים;
קפה של בוקר, מלווה במקהלת ציפורים…

ההמתנה אולי מורטת עצבים,
לקול תופים ולאור מיתרים משוננים,
אך בתום הסוּפה יגווע גם זעפה
והרגיעה תשליט מחדש את השלווה.
הטבע ימשיך בדרכו, עד הלילה הארוך ביותר.
לאחריו, השמש תתעורר מוקדם יותר מדי יום.


הרגעים הקצרים | The Short Moments

ריח התה | The Tea Scent

Early in the morning,
outside the night still reigns.
Hushed voices come from the kitchen,
the chink of utensils.
The tea smell spreads.
Not sleeping, nor fully awake –
huddled in the blanket,
I know –
mom is filling dad's thermos,
towards another day of work.
All is well.
It is too early. There's still time before school.
I sink back in a trusting sleep.

The tea scent, the smell of my childhood –
the scent of a loving dad.
Even after all these years, it is still comforting.

Discover Prompts – Scent.

שעת בוקר מוקדמת,
בחוץ הלילה עדיין שולט.
מהמטבח עולים קולות מהוסים,
קרקוש כלים.
ריח התה מתפשט.
לא לגמרי ישנה ועוד לא ערה –
מכורבלת בשמיכה,
אני יודעת –
אימא ממלאת את התרמוס של אבא,
לקראת עוד יום של עבודה.
הכל בסדר.
מוקדם מדי. יש עוד זמן לפני בית-הספר.
אני שוקעת חזרה בשינה בוטחת.

ריח התה, ריח הילדות שלי –
ריחו של אבא אוהב.
גם בחלוף השנים, עדיין מנחם.

הרגעים הקצרים | The Short Moments

הפתעות | Surprises

12 ליוני, 2018 ב-11:14 | June 12, 2018 at 11:14

לעברית, קליק פה.

Scattered and barefoot, the outside surprised*,
rampaged with water shards and thunder.
The sudden weather drew from the depths
memories of other lives –
the life of the she-child, to which the he-child wrote notes
about the rain on the way to pick oranges…
the life of the she-teen, which the he-teen remembered
with any drops from the heavens…
the life of the woman, which the man dragged from the apartment
to surprise her with the first of the rains…

How did these heroes disappear?
Of themselves – they moved in different ways
and as for me?
They were carefully packed
in a stuffed tin box,
full of fragments…
shards of other times…
that unite anew, smiling,
when hearing the sudden outer rage
of water shards and thunder…


* I am told similar rains to this around these parts of the world happened in mid June only 5 more times in more than the last 70 years.


פזורה ויחפה, החוץ הפתיע*,
השתולל ברסיסי מים ורעמים.
המזג פתאומי משך אליו מן הנבכים
זיכרונות מחיים אחרים –
חיי הילדה, לה הילד כתב בפתקים
על הגשם בדרך לקטיף התפוזים…
חיי הנערה, בה הנער נזכר
עם כל טפטוף ממרומים…
חיי האישה, אותה הגבר הבהיל מהדירה
כדי להפתיע עם הראשון שבגשמים…

איך נעלמו גיבורים?
בעצמם המשיכו לכיוונים אחרים
ובאשר לי?
הללו נארזו בקפידה
אל קופסת פח צפופה,
מלאה ברסיסים…
רסיסי זמנים אחרים…
המתלכדים מחדש, מתחייכים,
לשמע חוץ משתולל
ברסיסי מים ורעמים…


* נאמר כי גשמים דומים באמצע יוני נמדדו רק 5 פעמים נוספות במשך יותר מ-70 השנה האחרונות.

הרגעים הקצרים | The Short Moments

When the Rest of the World Sleeps

When the rest of the world sleeps
one can hear any thought
clear in its' silence

when the rest of the world sleeps
one can flow with the consciousness
free in its' darkness

when the rest of the world sleeps
the night moves around,
wraps and caresses
in a silvery light, drips
a bit of its' wisdom
on anyone awake,
and willing to listen


כאשר שאר העולם ישֵן

כאשר שאר העולם ישֵן
אפשר לשמוע את המחשבה
צלולה בָּשקט שלו

כאשר שאר העולם ישֵן
אפשר לזרום עם התודעה
החופשיה בחשכה שלו

כאשר שאר העולם ישֵן
הלילה נע סביב,
עוטף ומלטף
בְּאור כסוף, מטפטף
מעט מחוכמתו
על כל מי שעֵר,
ומוכן לשמוע אותו


הרגעים הקצרים | The Short Moments



Some sounds dig deep
into heart and soul,
some sounds tear at the spirit –
whether a string of notes in a moving song
or the one note…
of the siren

From womb, the siren in imprinted
in the heart and soul,
of everyone,
who were born here, were taught here
the meaning and value
of human life

Some sounds dig deep
into heart and soul, like that note,
splicing the silence,
during the day when we all remember
each and every fatality,
that consecrated this country with blood



יש צלילים החודרים עמוק
אל לב ונפש,
יש צלילים הקורעים את הנשמה –
אם רצף של תווים בשיר נוגע,
או רק תו אחד…
האחד של הצפירה

עוד מרֶחֶם, הצפירה מוטבעת
בלב ובנפש,
של כל אחד ואחת,
שנולדו כאן, ולמדו כאן
משמעות וערך
חיי אדם

יש צלילים החודרים עמוק
אל לב ונפש, כמו אותו התו,
המפלח את השקט,
ביום בו כולנו זוכרים
כל חלל וחלל,
שקידש את ארצנו בדם


הרגעים הקצרים | The Short Moments

In The Storm


So the storm came again,
making the clouds shed their tears,
and everything seems colder in the rain

Pooling from the heavens –
the glittering bead-strings stream,
with the storm coming again

And while sky-elements reign,
light flashes, thunder they scream,
and all is yet colder in the rain

And all rooted things remain,
pummeled, molested is how they must feel,
yet the storm keeps coming. Again.

Destruction followed by a relax-feign,
is it washing everything clean?
No. It's all just colder in the rain

Souls yearn for quiet, in vain,
while the wreckage brings only pain,
as long as the storm's still coming, again,
and everything keeps getting colder in the rain


(After several weeks of trying, I think I finally got as close as I can to the [impossible] Villanelle. What do you think?).


אז הסערה באה שוב,
גורמת לעננים להשיר את דמעותיהם,
והכל נדמה קר יותר כשגשום

מים ניגרים מהמְרוֹמים –
כחרוזים מנצנצים, זורמים,
עם הסערה, שבאה שוב

ובעוד אלי-שמים מולכים,
בורקים ורועמים, צורחים,
הכל קר יותר כשגשום

וכל המושרש במקומו נותר,
מוכה, לבטח חש מותקף,
אך הסערה עדיין באה. שוב.

אחר ההרס עוקבת רגיעה מדומה,
האם הכל נשטף ומנוקה?
לא. הכל רק קר יותר כשגשום

נפשות כמהות לשקט לשווא
כשההרס מביא רק כאב,
ככל שהסערה ממשיכה לבוא, שוב,
והכל ממשיך להתקרר כשגשום


(נו, אז התרגום הזה לא ממש טוב ואולי הוילנל לא מתאים לעברית. לפחות באנגלית נדמה לי שהצלחתי סופסוף להתקרב לסוג הזה של כתיבה…).

הרגעים הקצרים | The Short Moments


One is born
and begins to learn
what is right and what's wrong
out of all one knows

One grows
and continues to sort
the "Yes" and "No",
the "Possible" and "Impossible",
and still, in one's mind, exists
only what one knows

And all that is wonderful will
forever hide
from the extinguished eye


האדם נולד
ומתחיל ללמוד
מה נכון ומה לא
מכל מה שידוע לו

האדם גדל
וממשיך למיין
את ה"לא" וה"כן",
את ה"אפשר" וה"לא יתכן",
ועדיין מתקיים בדעתו
רק מה שידוע לו

וכל מה שנפלא
לעד יסתתר
מהעין הכבויה


אומנות | Art·הרגעים הקצרים | The Short Moments

An Urban Scene

סצינה עירונית

Night – a blanket of anonymity,
willing to gently cover
anyone venturing out
into the night

Street lamps – cut the dark,
ready to shroud
anyone passing
near them
in the night's light

Bars – sending
into the atmosphere
sporadic beats of music,
providing broken rhythms
through some of the doors
dotting sight

An artistic spirit
may come out of one,
at any moment,
fueled with bags
of creative energy,
ready to spout it out,
looking for an empty space
to fill with
whatever haunts their minds –

either a message,
a drawing,
a dream or nightmare
(or a poem…).
Come morning it will be
where it never before was,
catching a new eye,
igniting an imagination,
inspiring a fresh
message, drawing, dream,
nightmare (or poem),
to come out
into the hug of the
next night's light


160228 grft 2


לילה – שמיכה של אנונימיות
מוכנה לכסות ברכּות
כל מי שמעז לצאת
אל הלילה

פנסי רחוב – קוטעים את החשיכה,
מוכנים לעטוף
כל מי בקרבתם,
גם אם זמנית,
בְּאור הלילה

ברים – שולחים
אל האטמוספרה
פעימות מוזיקה מקריות,
מסַפקים מקצבים שבורים
דרך כמה מהדלתות
המנקדות את המבט

נפש אמן יכולה
לצאת מאחת,
בכל רגע נתון,
מתודלקת בשקים
של אנרגיה יוצרת,
מוכנה להוציא אותה החוצה,
מחפשת את החלל הריק
למלא עם מה שרודף את רוחה –

חלום או סיוט
(או פואמה…).
בבוא הבוקר
אלו יהיו שם,
תופסים עין חדשה,
מתניעים דמיון,
מעניקים השראה טרייה
לְהודעה, ציור, חלום,
סיוט (או פואמה) חדשים,
לצאת החוצה
אל חיבוק
אור הלילה הבא


160228 grft 6

הרגעים הקצרים | The Short Moments



I see Red.
The Red of Life,
of blood rushing through veins
to flush the shy face of loneliness
when it opens to

I feel Love.
The Love of Life,
the Love that brings
into every mundane
the possibility of
spreading wings,
souring high,
just like the Pegasus
that came to my dream-window last night,
with his naked voice
and transparent eyes
reflecting World and Life

I saw Red,
(though Pegasus was white),
when he spoke of Life and Love,
which stayed with me when I woke up,
dressed me in Red and walked me out
into the light



אני רואה אדום.
אדום החיים,
אדום הדם הממהר בעורקים
להסמיק פני בדידות ביישנית

אני מרגישה אהבה.
אהבת החיים,
האהבה המביאה
לכל רגע יום-יומי
את האפשרות
לפרוס כנפיים,
בדיוק כמו הפגאסוס
שהגיע הלילה אל חלון-חלומי,
עם קולו הערטילאי
ועיניו השקופות
ששיקפו עולם וחיים

ראיתי אדום,
(למרות שהפגאסוס היה לבן),
כשדיבר על חיים ואהבה,
שנותרו עימי ביקיצה,
שהלבישו אותי באדום והוציאו אותי החוצה
אל אור היום


הרגעים הקצרים | The Short Moments·רגעי עץ | Tree Moments·רגעי צילום | Pix Moments

Along The Way


A long way…

Along a fixed and winding route,
even when the mist mounts,
closing in the In,
fogging out the Out,
it's still a long way…

And Life flows along this way…
or, at least, so it seems,
until a door opens
and a sudden wind spins
words, feelings and a thought embarks on
the long way…

And Life goes back to flow along this way…
or, at least, so it seems,
'till the light of silence reveals
a different landscape,
and a changed reality continues along
the long way…



דרך ארוכה…

לאורך מסלול קבוע ומפותל,
גם כשמתאבכים האדים,
מערפלים את החוץ,
סוגרים על הפְּנים,
הדרך עוד ארוכה…

והחיים זורמים בה לדרכם…
או, לפחות, כך נדמה,
עד שנפתחת דלת
ורוח פתאום מסחררת
מילים, תחושה ומחשבה יוצאת
לדרך הארוכה…

והחיים שבים למסלולם…
או, לפחות, כך נדמה,
עד שלאור השקט מתגלה
נוף שונה,
ומציאוּת אחרת ממשיכה
בדרכה הארוכה…