טיפים | Useful Tips

טבעת מצב הרוח | Mood Rings

לעברית, קליק פה.

It is true – around these parts they canceled the restrictions on walking distances. There also was some talk about re-opening parks (though that did not really happen yet). It is also true that masks are still a Must, as are body-temperature tests at the entrance to shopping malls. However, a while back I suddenly remembered…

Way back, during the… (well, I don't really remember precisely. Maybe the eighties, or the nineties, although the web mentions a popularity during the seventies. Though during the seventies I was still a child, not buying jewelry to myself. Anyway, it so happened that) Mood Rings* burst onto our local world. Ever since then, I knew I had one of my own even if (I also knew) I never wore it.
Lately, versus all the talk about disease/fever/thermometers, I remembered that within this ring there is a liquid substance, that reacts to precisely this – body temperature.
Luckily (and happily), I did not get rid or it, even though I didn't ware it.

Therefore I looked (in more ways than one) and found. Both the ring itself, and some information about it (little of it and not either scientific or uniform) on the web.
But within all the pieces of information I found, it seems that everyone agrees that when the ring is green – the body temperature wearing it is normal and the blood pressure is not high.

I can add this: while the ring waits on my night stand, until now, it has been black. Yesterday we started experiencing a heat wave, that will worsen during the next few days. This morning I saw that the ring on the night stand is brown. Which leads me to think Black and Brown are also 'safe' colors.

Considering all the above mentioned, lately, every time I went out, I wore the ring. When approaching a temperature-check-stand, unavoidable these days, I threw a look. The ring is green? Wonderfully grate! The information encouraged me to go confident to the test, knowing all is well and I won't be denied entry.

And it seems there still are rings like this on offer* on-line. Anyone can feel free to use them as a portable, personal, available thermometer.
L

* Normally, I see Links as Recommendations. This time, however, among all the links I found to mood rings, I did not find any in English that tallied with what I remembered about the ring from the time it first came to my knowledge. Which is why I linked to the most minimal About.
The link to purchase is not a Recommendation either, but just an example.


ובעברית:

זה נכון. במחוזותינו ביטלו את מגבלות מרחק ההליכה. ואף דיברו על פתיחת הפארקים (אם כי זה עוד לא ממש קרה). עוד נכון כי עדיין חלה חובת המסיכה, ובדיקת חום הגוף בכניסה לכל קניון. אבל לא מזמן נזכרתי לפתע…

אי-אז, בשנות ה- … (ובכן, אני לא ממש זוכרת בדיוק. אולי שנות ה-80 ואולי ה-90, למרות שברשת מדובר בפופולריות בשנות ה-70 דווקא. אם כי בשנות השבעים הייתי ממש ילדה ולא קניתי תכשיטים לעצמי. ובכל מקרה, קרה כי…) טבעת מצב הרוח* התפרצה אל עולמנו המקומי. די מאז ידעתי כי גם לי יש טבעת כזו, אם כי (וגם את זה ידעתי) מעולם לא ענדתי אותה.
לאחרונה, עם כל הדיבורים על מחלות/חוֹם/מדים, נזכרתי כי בטבעת הזו כלוא חומר נוזלי, המגיב בדיוק לזה – לחום הגוף.
די במזל (ולשמחתי הנוכחית) לא נפטרתי ממנה, למרות שלא ענדתי אותה.

על כן חיפשתי (תרתי משמע) ומצאתי. הן את הטבעת עצמה והן את המידע (המזערי ולא מדעי ו/או אחיד) ברשת.
אבל בין כל פיסות המידע שמצאתי נדמה כי כולם מסכימים, שכאשר הטבעת ירוקה, חום הגוף העונד אותה ממוצע ולחץ הדם לא גבוה.

אני יכולה להוסיף את זה: כאשר הטבעת בהמתנה על שידת הלילה שלי, עד כה, הייתה שחורה. אתמול, כידוע, נכנסנו אל גל חוֹם, שעוד יחריף בימים הקרובים. הבוקר ראיתי את הטבעת על השידה חוּמה. וזה גורם לי לחשוב כי גם 'שחור' ו'חוּם' מהווים צבעים 'בטוחים'.

אי לכך ובהתאם לזאת, לאחרונה, בכל פעם שיצאתי מהבית ענדתי את הטבעת. לכשהתקרבתי אל עמדת מדידת-חום, מחויבת-מציאות בימינו, העפתי מבט. הטבעת ירוקה? נהדר ונפלא! המידע עודד אותי לגשת בביטחון אל הבדיקה, בידיעה כי הכל בסדר, ולא יסרבו לי כניסה.

ומסתבר כי עדיין ניתן לרכוש טבעות כאלו* ברשת. וכל אחד יכול להרגיש חופשי להשתמש בטבעת בתור מד-חום נייד, אישי וזמין.
L

* בדרך-כלל אני מתייחסת אל 'קישורים' כ'המלצות'. הפעם, הקישור ל'אודות' הטבעת בעברית התאים עם מה שזכור לי לגביה מזמן היכרותי הראשונה עם הטבעת (לא באנגלית, שם קישרתי אל תיאור מינימלי במיוחד).
בנוסף, גם הקישור אל ה'רכישה' לא מהווה המלצה, אלא רק הדגמה.

בחיוך | With A Smile·קיטוּר | Bitching

Successful Failure

לעברית, קליק פה.

Well, way back when, a long time ago, there was this book – How to Fail Successfully. I've never actually read it. Nevertheless… this is what happened:

The last Weekly Photo Challenge spoke of Serenity. And though I managed to find some among this years' photos, I really needed a bit more of it.
In my experience – whoever is looking for serenity, may find it (sometimes) when walking to the park, for instance. (Unless one tries to photograph the frustrating and illusive Cormorant. I'm almost convinced that these Cormorants have a sixth sense, that makes them move exactly when one focuses on them. You can barely see the splashes. Yet, since I never lied here, I'll simply ask to be believed that there was a Cormorant there. That dived immediately upon my focus… By the way, right-click on the photo should give the option to open in another window).
And not only that. I also caught a cold. So walking anywhere is a bit impossible… especially when such an action requires breathing (and indeed one has to breath also while chasing pills and tissues, yet that's a must. Not so walking anywhere else).

All of a sudden it hit me…
Knitting!
That's another thing that can calm (me). And here, what can be better during this autumn that is so not an autumn, with thirty degrees (C. In F. it should be around 85) in the shade… (well maybe a couple of degrees less but who's counting, especially with a fever, maybe even delirium), such an… well – annoying autumn!
[that's how it was around here until today. This morning was still not cold, yet the rain came back].

All the knit caps I worked through time are lying needless in the closet. Who can stand wearing them when it is this hot? However…
I have plenty of leftover yarn, some of it thin… I thought to myself – why not knit a cap exactly fitted to a hot autumn?

And indeed I didn't slack. I went online, toiled and found…
Well, I really wanted a beret. Like in French-style, tilting it to a jaunty angle… And I was very happy when I found instructions to knit just that!

As happy as a clam I went straight to…
the new chase.
No, not the pills (that finished already) but the circular needles. Which I didn't find. Never mind, seeing as I do have a set of five in that size. So even happier still I went to the actual work. I worked and knitted until all of a sudden…

I realized what the problem is with the 5-set. But of course this problem doesn't at all interest he/she who don't knit. I however got very frustrated by the stiffness of the situation.

Meaning – a circular needle is not at all circular.
If you imagined a no-end-no-begging-circle, you'd be disappointed.
It is two very short needles joint blunt-end to blunt-end by a plastic string – thin, flexible (!) and long (!) (sometimes 90 centimeters, other times a whole meter). This needle enables to knit mostly cylindrical things (such as caps, for example). And because it is flexible, it is maneuverable. Which still says nothing to whoever doesn't knit, so I'll be brief:
when it got to where I had to measure the diameter of the work that far, I discovered the stiffness of the 5 inflexible needles…
(a few words to clarify the photo – yes. Those are only four [short] needles. Because the fifth is the one used for the actual knitting).

So, I tossed and turned ideas in my mind until it seemed there could be, somehow, a way to measure the radius (and what is a radius if not half a diameter? And there I was thinking all those lessons back at school were futile, with absolutely no usage applicable in a day-to-day life…). So I stretched and measured and calculated and figured I'm just about at the next stage of the work.

Well… right exactly when it was too late to undo… right there and then I discovered that… I was wrong… (so even a helpful tip to the knitter-that-lost-the-circular-needles-and-had-to-use-the-5-set wouldn't come out of this).
I missed the measurement… (and maybe the above mentioned lessons were wasted after all?).
Ouch… the failure seemed almost complete. However, I went on with the knitting (while improvising). This time I thought – the worst that can happen is my stopping a stranger on the street and offering her a hat for her daughter (which could be embarrassing to more than just me).

But when all is said and (mainly) done, and at rest, the beret doesn't look all that bad. The trouble is wearing it. Not at all a jaunty beret but just another cap. Although indeed wearable and not too cumbersome during a hot autumn (and luckily I also got to use it. That is – yesterday! [like said, today is wintery again]).

So, How to Fail Successfully? With a lot (really a lot!) of luck (and no brain at all, while the improvisations were totally arbitrary). Which also cannot be a useful tip (as long as one cannot buy 'luck' at a store). Which leaves but a venting post with a smile…

Stay warm and safe
L
Now looking for a matching scarf that I can wreck accordingly.


ובעברית:

כישלון מוצלח

ובכן, היה פעם, מזמן, ספר כזה – איך להיכשל בהצלחה. לא קראתי אותו מעולם. ובכל זאת, טוב… מעשה שהיה – כך היה:

אתגר הצילום האחרון דיבר על שלווה. ואמנם מצאתי כזו בין תצלומי השנה, אך למעשה, נזקקתי למעט יותר ממנה.
מניסיוני – מי שמחפש שלווה, יכול למצוא אותה (אולי) בהליכה אל הפארק, למשל. (אלא אם מנסים לצלם את הקורמורן המתסכל והחמקמק. אני כמעט משוכנעת שיש להם חוש שישי, לקורמורנים הללו, שגורם להם לזוז בדיוק-בול כאשר מתמקדים בהם. בקושי רואים את ההתזות. ובכל זאת, היות ומעולם לא שיקרתי פה, אבקש להאמין לי שהיה שם קורמורן. שצלל מיד עם המיקוד… אגב, קליק-ימני אמור להציע פתיחת צילום בדף נפרד).
ולא רק זה. חטפתי צינון. כך ש-איפה אני ואיפה ללכת… במיוחד כאשר זו פעולה המחייבת לנשום (ואמנם חייבים לנשום גם כאשר רודפים אחרי האקמול והטישו, אבל זה מחוייב. לא כן ללכת לכל מקום אחר).

לפתע נזכרתי…
סריגה!
זה עוד משהו שיכול להרגיע (אותי). והנה, מה טוב יותר לעת סתיו כל כך לא סתווי עם שלושים מעלות בצל… (טוב – עשרים ושבע אבל מי סופר, במיוחד עם חום, ואולי אף הזיות…), סתיו ממש… נו – מעצבן!

כל הכובעים עליהם טרחתי עם הזמן שוכבים בארון ללא כל צורך. מי יכול לסבול אותם על הראש כשחם כל כך? אבל…
הרי יש לי שאריות צמר, חלקן צמר דק… חשבתי לתומי – למה לא לסרוג לי כובע בדיוק-בול לסתיו חם?

ואכן, לא התעצלתי, אל הרשת הגעתי, יגעתי ומצאתי…
ובכן, חשקה נפשי דווקא ב-בֶּרֶט (אגב, במילון כתוב – כומתה, כובע עגול חסר-מִצְחָה… [באמת? מיצחה?] אבל זה נשמע צבאי מדי [לא שיש לי משהו נגד צה"ל, חלילה! להיפך, יש לי משהו נגד מלעיזיו…] אם כי במקרה הזה דווקא חשקה נפשי בברט בסטייל צרפתי-מה. כזה שאפשר לחבוש בזווית משעשעת), לכן מאד שמחתי כשמצאתי… ממש ברט!

בשישו ושמחו ניגשתי אל…
המרדף החדש.
לא, כבר לא האקמול (שנגמר גם ככה) אלא המסרגה העגולה. ולא מצאתי אותה. ניחא, יש לי מערכת של חמש-מסרגות בדיוק במידה. על כן בשישו ושמחו (מחודשים) ניגשתי ממש אל המלאכה עצמה. עמלתי וסרגתי עד שלפתע…

קלטתי מה הבעיה עם סט-החַמְשָה (מה יש, מיצחה אפשר ולא חמשה? בוודאי שאפשר. היות ומשמע המילה טור או קבוצה של חמישה אנשים, או דברים. כמו חמשת הקווים עליהם רושמים תווי נגינה… למשל).

כמובן שהבעיה עם סט-החמשה ממש לא מעניינת את מי שלא סורגת אבל אותי מאד תיסכל נוּקשוּת המצב.

כלומר – מסרגה עגולה, כשמה כן איננה!
מי שמדמיין עיגול של ממש (ללא סוף וללא התחלה) יתאכזב.
היות ומדובר בשתי מסרגות מאד קצרות שמחוברות אחת אל השנייה בשרוך פלסטיק דק, גמיש (!) וארוך (!) (לפעמים תשעים סנטימטר ולעתים מטר). מה שמאפשר סריגה של משהו גלילי-ברובו (כמו – כובע, למשל). והיות וזה גמיש, אפשר גם להתגמש עם זה. מה שעדיין לא אומר הרבה למי שלא סורג לכן אקצר:
כשהגיע זמן מדידת הקוטר של החלק הסרוג – גיליתי את בעיית הנוקשות של חמש מסרגות בלתי גמישות…
(מילים ספורות של הבהרה לתמונה – כן. נכון שיש שם רק ארבע מסרגות [אגב, באורך 20 סנטימטר האחת] וזאת כי המסרגה החמישית משמשת בדרך-כלל לסריגה עצמה).

נו, חשבתי ויגעתי והיה נדמה לי שאפשר, איכשהו, למדוד רדיוס (והרי מהו רדיוס אם לא מחצית הקוטר? ולתומי חשבתי שכל השיעורים המתמטיים היו מיותרים, ללא שום יישום מעשי בחיים…). כך שמתחתי ומדדתי וחישבתי והגעתי למסקנה שהנה, אוטוטו אגיע אל השלב הבא.

ובכן… בדיוק-בול בשלב שכבר לא איפשר פרימה… ממש שם ואז גיליתי… שטעיתי… (כך שאפילו פוסט טיפ-לסורגת-הנתקלת-בחוסר-מסרגה-עגולה-ונאלצת-לסרוג-בסט-החמשה לא ייצא מזה).
החמצתי את המידה… (ואולי כן בוזבזו אותם שיעורים שהזכרתי לעיל?).
אוי… כך שהכישלון נדמה היה לי כמעט מוחלט. ובכל זאת המשכתי לסרוג (באלתורים). הפעם חשבתי – מקסימום, אעצור מישהי ברחוב ואתן לה כובע לילדה שלה (מה שיכול להביך לא רק אותי).

בסופו של דבר, במצב מנוחה, הברט נראה דווקא לא כל כך נורא. הבעיה מתחילה עם החבישה. לא ברט חביב מוטה הצידה בשובבות-מה. אלא סתם עוד כובע. אם כי אכן בר-חבישה ולא מציק מדי בסתיו חם (ואיזה מזל שהספקתי גם לחבוש אותו. כלומר – אתמול!).

אם כן, איך נכשלים בהצלחה? עם המון (המון!) מזל (וכלום שכל, שהרי האלתורים היו לגמרי שרירותיים…). כך שגם זה אינו יכול להיות טיפ מוצלח (כל עוד אי אפשר לקנות 'מזל' בחנות כלשהי). ומה שנותר זה פוסט קיטור מחוייך.

היו חמימים ומוגנים
L
המחפשת עכשיו צעיף תואם שאוכל להרוס בהתאם…

בחיוך | With A Smile·רגעי מחשבה | Thoughts·רגעי צילום | Pix Moments

Blissful Moments

האושר הוא רגעים

"Bliss is found in moments here and there" told me the one I thought 'the one' (? …), and turned out to be the one just for then. Though he's long gone, (somewhat like a legacy) his words stayed. And through time I found I better understand…

… that bliss can very well be (for example) the moment a cry called me to the window to reveal …

Mr Hummingbird taking a moment to rest on my clothes-line
Mr Hummingbird taking a moment to rest on my clothes-line

… or the moments I passed once more by the neglected yard, to find …

wild Poppies in an otherwise very neglected front yard
brand new wild Poppies

… or when I searched for the tree (again!), and finally managed to snap …

the Almond tree blossom
the Almond tree blossom

(despite the compromise of taking the shot with a building as background instead of the sky)…

… or the table at the café …

come on and have some fun
come on and have some fun

… inviting to sit with friends and pamper ourselves with hot soup on a cloudy day…

… or getting the new newspaper…

Screw Up Diseases Of Knowledge Undermining
Screw Up Diseases Of Knowledge Undermining

Wishing blissful moments to all (and the ability to recognize them)
L


ובעברית:

"האושר הוא רגעים פה ושם" אמר לי בזמנו מי שחשבתי 'האחד' (?…) והתגלה כ'האחד' לאותם רגעים (וכן, חלקם היו גם מאושרים). כמובן, הוא נעלם מזמן, אך מילותיו נשארו איתי. ועם הזמן הבנתי…

… שהאושר (למשל) יכול מאד להיות הרגע בו קריאה מושכת אותי אל החלון ומגלה לעיני …

מר צופון נח לרגע על חבלי הכביסה שלי
מר צופון נח לרגע על חבלי הכביסה שלי

… או הרגעים בהם עברתי שוב ליד החצר המוזנחת, ופריחה חדשה גיליתי…

פרגי בר בחצר מוזנחת
פרגי בר בחצר יום-יומית

… או כשחיפשתי (שוב!) את העץ, ו(סופסוף!) הצלחתי…

פריחת השקד
פריחת השקד

(למרות ההתפשרות על צילום על רקע בניין במקום שמיים).

… או שולחן בית הקפה …

בואו נשב ונכייף
בואו נשב ונכייף

המזמין לבלות עם חברים, ולהתפנק במרק חמים…

או איסוף העיתון היומי …

סיכול והדברת דְּוַי ומחלה קוגנטיביים ומוחיים
סיכול והדברת דְּוַי ומחלה קוגנטיביים ומוחיים

מאחלת רגעי אושר לכולם (והיכולת לזהותם)
L