רגעי צילום | Pix Moments

Got to Love These White Guys

חייבת לאהוב את הלבנים האלו

I know I already posted a photo of a Little Egret (here), but I liked this one better (the above. How delicate…). And the one who got away (below, with the yellow hint of its' feet).

אני יודעת שכבר העליתי תמונה של לבנית קטנה (כאן), אך אהבתי יותר את זו (לעיל. איזו עדינה, לא?). וגם את האחת שברחה (להלן, עם רמז צהוב-כפותיה).

And the third in this series? Can anyone look at it unsmiling?

והשלישית בסדרה הזו? ובכן, הניתן לראותה ולא לחייך?

L

Transient.

נ.ב., המצחיק הוא שבדרך חזרה ירד עלי גשם, ועוד ביום מפנה הקיץ… האם המדינה עברה לאירופה מבלי ששמתי לב?

רגעי צילום | Pix Moments

הראשון שלי | My First

He looked so festive, as if he just put on his new suit. Well, actually, it could be a 'she'. But as I am one too, and the odds are 50-50, I decided it was a 'he'.
My first Spur Winged Lapwing. For more info about them, click here.
Happy holiday
L

הוא נראה כה חגיגי, כמו הרגע לבש חליפה חדשה. ובכן, למעשה, זו יכולה הייתה להיות 'היא'. אך היות וכך גם אני, והסיכויים מתחלקים לחצי-חצי, החלטתי שהציפור הייתה 'הוא'.
הסיקסק הראשון שלי. למידע נוסף, קליק פה.
חג שמח
L

המחוייך | With A Smile

היה יום כזה יפה | It Was Such A Nice Day

Once upon a time a couple of pigeons made a date. The guy-pigeon arrived on time and waited. And waited. A day passed, then two. All of a sudden he saw the gal-pigeon from a distance and flew to her, all annoyed and ruffle-feathered. Where have you been, he demanded. It was such a nice day, she answered, that I decided to walk.

That was one of the first jokes (if not the very first one) that I ever heard as a child. As a grownup, I know it is not at all funny. But something in me always manages to smile whenever I am reminded of it (yes, I know these are ducks. Still, they reminded me).
L

באחד הימים זוג יונים קבעו להיפגש. הזכר הגיע בזמן. חיכה. וחיכה. עבר יום. חלפו יומיים. לפתע ראה את היונה מרחוק ועף אליה, כל-כולו עצבני וסמור נוצות. איפה הייתְ, תבע לדעת. היה יום כזה יפה, ענתה לו היא, עד כי החלטתי ללכת ברגל.

זו הייתה אחת הבדיחות הראשונות (אם לא הראשונה בהא הידיעה) אותן שמעתי בילדותי. כבוגרת, אני יודעת שזו ממש לא בדיחה מוצלחת. אבל משהו בי תמיד מצליח לחייך בכל פעם שאני נזכרת בה (כן, אני יודעת שאלו ברווזים. עדיין, הזכירו לי).
L

רגעי צילום | Pix Moments

On a Good Morning

I went for a walk, and met with Grace

בבוקר טוב, יצאתי לטיול ופגשתי ב-חן

and with what made me smile a bit (a cock loose in the city?).

ובמה שגרם לי לחייך מעט (גבר משוחרר בעיר?).

L

Hmm… I'm sorry, to me Green really spells Nature. And I'm always happy to find it in the middle of the otherwise very urban city in which I live.

ההמממ… מצטערת אך עבורי, ירוק למעשה מתקשר רק לטבע. ואני תמיד שמחה לפגוש בו בעיר המאד עירונית בה אני חיה.

 

רגעי צילום | Pix Moments

Set the cat among the… well, they're winged anyway

I'm not at all sure what kind of winged creatures these are, but they certainly made quite a racket (though maybe that was for me, not the cat).

את הביטוי המקורי באנגלית הייתי מתרגמת (מילולית) ל: שלח את החתול אל בין היונים. ובכן, הללו לא יונים, אך מכונפים בכל מקרה. איזה מן יצור הם – אין לי מושג. אבל ספר הביטויים שלי גורס כי המקבילות העבריות לביטוי הנ"ל יכולות להיות: התחיל/פתח מחול שדים; או עורר מהומה רבתי. והיצורים הללו אכן חוללו מהומה קולנית (אם כי יתכן שזה קרה בגללי ולא בגלל החתול).

הנ"ל היו עוד מצילומי האתמול, מהיקף האגם | These were more of my shots around the lake yesterday

It's good a match was avoided and no one got hurt

L

המחוייך | With A Smile

Say it with… Words

Way back then, when people used to wash (maybe) their face and hands (though Jane Austen did write something about dirt behind the knees), flowers were a sort of need.

דבר אליי ב… מילים: אי אז בזמנים (ההם), כאשר אנשים רחצו (אולי) רק את הידיים והפנים (למרות שג'יין אוסטן כתבה פעם משהו על ניקיון מאחורי הברך), פרחים היוו סוג של הכרח.

Even the word Nosegay was formed to depict a small bunch of flowers, which one can separate into Nose and Gay (= light-hearted and care free).

באנגלית אפילו המציאו את המילה nosegay (בה אפילו אותה ג'יין השתמשה), לציון זר קטן של פרחים, שאם נפרק טיפ-טיפה לגורמים נגלה את המילה nose – הלא הוא האף, מחובר אל המילה gay – קל-לבב ונטול דאגה.

But since then a lot of water flowed under some bridge or other, that kind of nullified the above mentioned necessity.

אך מאז עברו הרבה מים בכל מני נהרות, נחלים ושאר מקומות. מה ש-די ביטל את הצורך שלעיל.

Now, don't get me wrong, I'm not really criticizing. Some think flowers are so beautiful a room just isn't complete without them.
I-myself think flowers are beautiful in gardens and Nature. Which is why those who really know me, also know not to send me picked flowers.
Which also makes me appreciate all the more the one guy that although thought to bring me flowers, decided that anyone can do that, and showed up on my doorstep with a… watermelon (!). Too bad he didn't check whether I have a proper knife…

כעת, אל תבינו אותי לא נכון. אני לא באמת מעבירה ביקורת. יש החושבים כי פרחים יפים עד כדי לעצב בהם חדרים שלמים, ויבושם להם.
אני-אישית חושבת שפרחים יפים בגינות (עדיף של אחרים) ובטבע. אי לכך ובהתאם לזאת, מי שמכיר אותי היטב, יודע שלא לשלוח לי פרחים קטופים.
וכאן יצויין לטובה אותו בחור שאמנם חשב להביא לי פרחים, אך החליט שלזה כל אחד מסוגל, ונחת על סף ביתי עם… אבטיח (!). חבל רק שלא בדק תחילה אם יש לי סכין…

Well, it isn't just my own preference. Way back (this time in my own lifetime), when I used to share my home with a cat, I was happy to find she felt alike. If someone made a mistake and a bouquet suddenly materialized in our midst, my cat would attack it rather furiously (and of course – leaves, water and vase-shards everywhere made me a bit less happy).

ובכן, זה לא רק עניין של העדפה אישית. אי אז בזמנים (הפעם באלו שלי) כאשר חלקתי את חיי עם חתולה, שמחתי מאד לגלות שההעדפות שלה מאד דומות. אם קרה ומישהו טעה ולפתע צץ זר פרחים בבית, חתולתי נהגה לתקוף אותו בחמת זעם (וכמובן – עלים, מים ושברי אגרטל בכל מקום, שימחו אותי קצת פחות).

And why this burst of memories? Because I opened my door this morning and found… A bunch of flowers (sorry, the stairs are dark in this building. I couldn't take their picture).

וכל כך למה פרץ הזיכרונות? כי פתחתי את דלתי הבוקר ועל מעקה המדרגות גיליתי… זר פרחים (מצטערת, חשוך במדרגות הבניין, לא הצלחתי לצלם).

I don't know what it was doing there. Obviously it wasn't looking for me. So I let it alone, though I was sorry that being picked they didn't lighten the nose they were meant for.

אין לי מושג מה הזר הזה חיפש על המעקה. בוודאי לא אותי. לכן הנחתי אותו לנפשו, למרות שהצטערתי שאם כבר הפרחים נקטפו, לא הצליחו לשמח את האף להם נועדו.

And in short – if you send flowers, make sure there is a note…
Always at your service,
L

ובקיצור – אם אתם שולחים פרחים, וודאו כי מצורף להם פתק…
לשרותכם תמיד,
L

רגעי צילום | Pix Moments

שחר | Dawn

The air is clean. Most of life noises are minimal. Only a bird-symphony rattles in the background. Light starts spreading, with its' unique colors. Touches the world gently, hesitating. Testing. Lambent. Growing, diluting. Is established.

It doesn't matter where the person is, or what the person is facing, the sun reaches their day. Even if they're asleep, not paying any attention, taking it for granted, or even forgetting to relate to it at all. Even when resenting it for rising into their universe while it has already set for good in another's dead world.

The air is clean, most life's noises – minimal. A beginning, normally cool, even to the hottest days.
The air, light, color, sound – all merge into Nature's greeting. A celebration of a new day.
In life on earth, it doesn't get much purer than this.

האוויר נקי. רוב הרעשים של החיים – מינימליים. רק סימפוניה ציפורית מקרשקשת ברקע. אור מתחיל להתפשט בצבעיו היחודיים. נוגע קלות בעולם, כמהסס. בודק. מרפרף. ומתעצם, מזדקק. מתבסס.

לא משנה איפה האדם נמצא ועם מה הוא מתמודד, השמש מגיעה אל יומו. גם אם הוא ישן, לא שם לב, מתייחס אליה כאל משהו מובן מאליו, או אף שוכח להתייחס. או אפילו נוטר לה בזריחתה אל עולמו, כשכבר שקעה לעד על עולמו של אחר, שהלך לעולמו.

האוויר נקי, רוב רעשי החיים מינימליים. התחלה, קרירה בדרך-כלל, גם לימים הכי חמים.
האוויר, האור, הצבע, הצליל – הכל מתמזג אל ברכת הטבע. אל חגיגתו של יום חדש.
בחיים עלי אדמות אין הרבה יותר טהור מזה.

L

אתגר הצילום השבועי, טהור | Pure, the Weekly Photo Challenge

רגעי עץ | Tree Moments·רגעי צילום | Pix Moments

סגול-ורדרד | Pinkish-Purple

ככלל – אין לי חיבה יתרה ל-ורוד | As a rule – I don't like pink, much
סגול, לעומתו, בהחלט כן | Purple, however, I definitely do
אם כי בטבע, הכל הולך | Though in Nature – anything goes
והרי לכם – העץ הכי | And there you go – my favorite tree

הסיגלון בשיא פריחתו | The Jacaranda Mimosifolia at its' best bloom

לא, לא טיפסתי על ענפיו הדקים | No, I didn't climb its' thin limbs
המוצג לעיל צומח, במקרה, ליד גשר | The specimen above grows next to a bridge

ענן סגלגל, כך נראה בעיני בשיאו | A purplish cloud, that's how it seems
מה חבל שממהר כל כך להשיר פרחיו | Too bad it hurries so to deflower
אך גם אז המרבד לרגליו די מדהים | But even then the rug at its feet is pretty

L

אתגר הצילום השבועי: אדמה | The Weekly Photo Challenge: Earth

נ.ב. | P.S

תמיד עוצר נשימתי למצוא טבע עירוני | It always takes my breath away to find Nature in the City
הו, וכן, יש מדור עצים חדש, למי שרוצה להיזכר | Oh, and there's a new Tree category