רגעי טבע | Nature Moments

גוונים של ירוק | Shades of Green

Each time I go to the window and look out to the horizon, this is the most pleasant part of what I can see. Here too I like the ensemble.

During these deprivation times, I'm trying to remember what I still have, and to share it with whomever I can.
L

Legend: The upper green – a tree in the public garden behind the building; the middle – the top of a tree of my downstairs neighbors; the lower – the uncut hedge of next door.

Discover Prompts – Distance.


בכל פעם שאני ניגשת אל החלון ושולחת מבט החוצה, אל האופק, זה החלק הנעים ביותר לעין מכל מה שאפשר לראות. גם כאן מוצא חן בעיני השילוב.

בזמנים אלו של חוסרים, אני מנסה להיזכר בכל מה שעדיין יש לי, ולשתף בזה את כל מי שאני יכולה.
L

מקרא: הירוק העליון – עץ בגינה מאחורי הבניין; האמצעי – צמרת עץ של השכן מלמטה; התחתון – גדר חיה לא גזומה של השכנה ליד.

רגעי טבע | Nature Moments

מהחלון | Out of my Window

As long as I have a window into the outside world, the lock-down disturbs me a little less.

כל עוד יש לי חלון אל העולם בחוץ, הסגר מפריע לי מעט פחות.

השביעי לאפריל 2020 The 7th of April

Yesterday, at around two thirty in the afternoon, I peeped out of the said window, and found the 'roof cat' in the downstairs neighbor's sink. Not for the first time…

אתמול, בסביבות שתיים וחצי אחר-הצהריים, הצצתי החוצה מהחלון האמור ומצאתי את 'חתולת הגג' בכיור של השכנה למטה. לא לראשונה…

אוקטובר 2019 October

… and not just her. In this sink all kinds of street cats love to nap…

…ולא רק היא. בכיור הזה כל מני חתולי רחוב אוהבים לנמנם…

העשרים ושלושה למרץ 2020 The 23rd of March

Here it is the strange and bizarre 'beige-and-white' cat (strange because he is rather new in the neighborhood. Bizarre, since his behavior is somewhat in-explicable. He was twice chased away from here by two other cats, yet he sill comes back).
And here's also the 'black-and-white' one:

כאן זה החתול הזר והמוזר, ה'בז'-לבן'.
והנה גם ה'שחור-לבן':

העשרים ושניים למרץ 2020 The 22nd of March

I always find it funny to see them in the sink, in the back yard below my apartment. I hope you do too.

תמיד מצחיק אותי לראות אותם בכיור, בחצר למטה. מקווה שגם אתכם זה יכול להצחיק.

פסח שמח (ככל האפשר) לכל החוגגים | Happy Passover (as much as possible) to all who celebrate

L

רגעי טבע | Nature Moments

לעת שחרית | At Dawn

מאי 2019 May

לעברית, קליק פה.

When I first came to look at this apartment, I met one of the neighbors. You should move in, she told me. It is a very quiet street. All day long you'll hear nothing but birdsong…

And it is true, there's a lot of tweets, caws, calls, shrieks and chat. Indeed.

But the noise? That just seems to be increasing.

That's how I opened a blog posting towards the end of 2018, which really was a very noisy year. And the noise slipped through to the beginning of 2019. There still are too many building sites around (one of them new), that keep the noise level up, even during Corona days.

However, around four-four-thirty before dawn, when all is silent, desisted and quiet, the bird-choir starts to wake up. And greet the new day even before it takes shape.
This choir calls, shrieks, chats and even sings well after sunrise.

Unfortunately, I am awake at these hours, through no fault of my own (seeing as there are neighbors who insist on waking me up at the most damnable hours). Fortunately, I am awake at these hours (and enjoying each time anew the welcome the new days is getting).

But as for photos, I don't have many (clear) ones of songbirds. Mainly of those that knock (after all rhythm is also necessary), the cawing and the shrieking kinds…

And it is also true that these days, when going out is restricted, I am very happy to have a window into nature
L

One of the photos I took in a far away street, in a different city, the other – in the public garden behind the building, and the rest out of the said window, including the top one.

Discover Prompts – Song


ובעברית:

כאשר רק הגעתי לראשונה לראות את הדירה הזו, הזדמן לי לפגוש אחת מהשכנות. כדאי לך לעבור לפה, אמרה לי. זה רחוב שקט מאד. כל היום שומעים רק ציוץ של ציפורים…

נכון, יש המון ציוצים של ציפורים, וקריאות ושריקות ופטפוטים. בהחלט.

אבל הרעש? זה רק נדמה כמתגבר.

כך פתחתי את אחד הפוסטים לקראת סוף שנת 2018, שאכן הייתה שנה מאד רועשת. והרעש העצום זלג אל תחילת 2019. עדיין יש בסביבה יותר מדי אתרי בניה (אחד מהם חדש), שממשיכים להרעיש, אפילו בימי קורונה.

אבל-ברם-אולם, בסביבות ארבע-ארבע-וחצי לפנות בוקר, כאשר הכל בסביבה שותק, שובת ושקט, מתחילה מקהלת-הציפורים להתעורר. ולקבל את פני היום החדש, עוד בטרם התהווה. המקהלה הזו קוראת, שורקת, מפטפטת ואפילו מזמרת עד אחרי הזריחה.

לצערי הרב, אני ערה בשעות האלה על לא עוול בכפי (היות ויש מי מהשכנים שמתעקשים להעיר אותי בשעות ארורות למדי). לשמחתי הרבה, אני ערה בשעות האלה (ונהנית בכל פעם מחדש מקבלת הפנים לה זוכה היום החדש).

אבל בכל הנוגע לצילום, אין לי הרבה תמונות (ברורות) של ציפורי שיר דווקא. אלא בעיקר של, הנוֹקשוֹת (כי גם המקצב נחוץ) הקוראות והצורמות…

ואכן, בימי מגבלות היציאה מהבית, אני מאד שמחה שיש לי חלון אל הטבע
L

את אחת התמונות צילמתי ברחוב רחוק מפה, בעיר אחרת, השנייה – בגינה מאחורי הבניין, והשאר מהחלון הנ"ל, כולל התמונה הראשית.

בחיוך | With A Smile·רגעי טבע | Nature Moments

התעמלות צהריים | Noon Workout

גם סגורים בבית אפשר ללמוד | Even closed at home one can learn

כל עוד יש חלון זמין. | as long as there's a window

וכך גיליתי שגם חתולי רחוב | That's how I found that even street cats

יכולים להרגיש חופשי | can feel free

לחשוף את הבטן. | to expose their tummy

מה שנדמה לי כמתנגד | Which seems to me opposed

לכל מה שנדמה היה לי | to everything I seemed

שידעתי. | to have known

אבל המתח נראה לי | But the tension seems to me

יותר כתרגיל טאי-צ'י | more like an exercise in T’ai Chi

מאשר חשיפה שמחה ובוטחת | than a happy and secure exposure

השחור-לבן של הבניין | The building's Black&White

עדיין חשוף-בטן | still exposing the belly

ושוקל נמנום | and considering napping

לאחר ההתעמלות | after the workout
L

בחיוך | With A Smile

על הגג 2 On the Roof

הצצתי מחלון הדירה בה אני גרה | I took a peek from my window

היי, מפה רואים יותר | hey, you can see more from here

well, I'm not too fond of this cat (putting it mildly. This is a grumpy street cat, that looks rather aggressive). But when I saw him, not just on a nearby roof but also on top of the hot-water tank upon this roof, I thought – there, he's found himself a special place.

ובכן, אני לא בדיוק מתלהבת מהחתול המסוים הזה (בלשון המעטה. זה חתול רחוב זועף במיוחד, שנראה תוקפני). אבל כשראיתי אותו, לא רק על גג מבנה קרוב אלא מעל דוד המים שעל הגג הזה, חשבתי ש-הנה, מצא לעצמו מקום מיוחד.

למחרת … The next day

רחצת בוקר | morning wash

ראיתי אותו באותו מקום, עסוק בניקיון | I saw him in the same place, busy cleaning up

והבוקר | And this morning

באה מנוחה ליגע | resting

בהחלט מקום מצוין לנמנום | definitely a good place for a nap

L

בחיוך | With A Smile

The Roof Cat and her Mysteries

לעברית, קליק פה.

From the very first glance I hurried to document. And went on ever since: a good place to nap…

a wonderful camouflage for the hunter…

But I didn't manage to document her investigation of, and her lounging on, the roof itself, seeming to think – 'all this is mine…'.
In all my enthusiasm I totally forgot cats do not really like to be looked at. And this one is funny in this aspect. This mystery (what does she do there? A mystery that puzzled me since the first photo) I managed to solve. This is what she does: she sits and stares at this window or that, trying to hypnotize whoever lives behind it to feed her. But apparently she does not like it when one is looking back at her.
So, lately, whenever she catches the crazy woman, she vanishes. 'Crazy' to her because not only did I not get hypnotized into feeding her (how could I? Not my roof, not for me to drop things on it, especially when I have no access to clean up after her), but also with this weird black box, with the silver cylinder popping out, attached to my hand (read – camera).

So, this mystery solved (meaning – why has she stopped inspecting and resting on the roof. And, of course, I stopped burdening her with my glances), another mystery remained – how did this cat even get on the roof of the neighbors' extension in the first place? Especially considering the neighbors are dog people, and always have one, generally unchained in the yard…

Well, this is how it normally looks:

Legend: on the right, the clothes lines of the neighbor from the right. In the middle – a hedge. On the left, the neighbors form the left, that have added an awning of sorts above the walk between their home and the hedge.
Since the awning, the occasional gardener (from the right) trims the hedge on the side and on top, to where he can see/reach. Which leaves what was not trimmed to cover the awning.

This cat climbs through the hedge to the awning, either on its' near side (from the right neighbor, next to the building's wall) or from the far side (seen in the photo above, from the garden preceding the one of the neighbor). From there, the jump to the roof is not much (a meter, maybe. That is 3.28 feet).

To me, this seems a pretty wise cat. Others of her kind have discovered the tiled roof above me and the space between it and me (above my ceiling). But those treated it like some kind of race course. Every now and then (more precisely – at night, when I was asleep) they would land heavily (right above my head) and gallop through the space. Sometimes – several times during the same night.
Unlike them, this cat has set up her residence in there (most nights, not all). Pretty smart of her, since it can provide her some protection from the winter. It may not be warm there, and probably is dusty, filthy and musty. But at least it is protection from the wind (maybe) and the rain (mainly).

And that is it, mysteries solved.
Keep warm,
L

בחיוך | With A Smile·קיטוּר | Bitching

ציוץ של ציפורים | Birdsong

הבלתי ניתן לתרגום בגינה | The Y's in the garden

לעברית, קליק פה.

When I first came to look at this apartment, I met one of the neighbors. You should move in, she said to me. It is a very quiet street. All day long you'll hear nothing but birdsong…

And it is true, there's a lot of tweets, caws, calls, shrieks and chatter. Indeed.

But the noise? It seems to keep increasing. And this year, at least to my thinking, we probably broke some kind of record.

It all started mid January, when the neighbor in the apartment right bellow mine started renovations. On the very same day, the neighbor in the apartment right next to mine started renovations. I don't remember anymore if they joined the building right opposite, across the street, and the total renewal of its' facade, or if that joined them a bit later.
In short – hammers, saws, drills and whatnot. On all sides. Including sanding the outer envelope of the building across with such noise, that I couldn't think in clear words. But hey, that is just temporary… right?

The first to quiet down was next door. Even the building across came to the end of the project. The downstairs neighbor, too, manged to finish. Only in his case it took about six months… (!).
Half a year of hammers, saws, drills and whatnot.

And right when he finished (finally!)…

His next door, right bellow the one next to mine, started…

You have probably guessed it: Renovations!

Hammers, saws, drills and whatnot…

However, I didn't complain then and I still don't now. When you have to – you have to. After all no one destroys their own home just for the joy of noise, dust, cost and hard work (all of my three busy neighbors are somewhat of the DIY guys).

The third neighbor managed to finish too (and may all three have it with good luck). And I think I had a quiet weekend between this last one and the…

the day they opened up the street, to replace the water pipes…
Tractors, diggers, hammers, beeping, saws, drills and whatnot… plus the sand and pits to negotiate each coming and going. And I haven't even mentioned the accompanying and (apparently) unavoidable cockroach infestation (I almost wrote about it here but eventually decided going through it was bad enough).
But I will say this for the water guys – they finished way before the preannounced due date.

However, I think here too I had a quiet weekend, before fences were put up and blocked some of the public garden behind our building. And the equipment was back…
Tractors, diggers, hammers, beeping, saws, drills and whatnot… including this weird really loud and startling booms, and we've just started the fourth month running…

You think that is all? Far from it.
This is a one-way street. At its' beginning there's a building site (maybe for the last two years or so?), which recently, for whatever reason, increased activity. Twice already, at some godforsaken hour (around six-six-thirty in the morning) a truck arrived and made a lot of rumbling noise for a long while (on the left: the After shot, on the right: the Before. It amuses me to think that I stood almost on the building site to snap the first).

Unfortunately, these are actually two building sites, to which another joins up the street (that isn't that long). Because of all this building, heavy trucks keep passing by. And really, some of them sound like tanks from time to time. And with the heavy artillery out back? It's almost as living in a battle field…

And should I mention the hedge trimming and lawn mowing? Around this building and the one next to it? Well, even to me I seem to exaggerate, but that too is happening anyway. And pretty often.

But it seems there are those who are not at all bothered by all this. The birds.
Those keep going as forever. Tweets, caws, calls, whistles, imitations and whatnot… and they're still nice amongst all the noise pollution.
Though from the human point of view I really think some record must have been broken, right?

And another question remains: Why is this all happening to me?
L

P.S.
If you are curious, a right-click on any of the smaller photos can open a bigger version in a different window.


ובעברית:

כאשר רק הגעתי לראשונה לראות את הדירה הזו, הזדמן לי לפגוש אחת מהשכנות. כדאי לך לעבור לפה, אמרה לי. זה רחוב שקט מאד. כל היום שומעים רק ציוץ של ציפורים…

נכון, יש המון ציוצים של ציפורים, וקריאות ושריקות ופטפוטים. בהחלט.

אבל הרעש? זה רק נדמה כמתגבר. והשנה, לכל הפחות – לעניות דעתי, כנראה ששברנו פה איזשהו שיא.

הכל החל בסביבות אמצע ינואר השנה, כאשר השכן ממש מתחתי החל לשפץ. ובדיוק באותו יום עצמו גם השכן שממש דלת לידי החל לשפץ. אני כבר לא זוכרת אם שניהם הצטרפו אל הבניין שממול, ושיפוץ כל חלקו החיצוני, או שהבניין הזה הצטרף אליהם מעט מאוחר יותר.
ובקיצור – פטישים, מסורים, קידוחים ומה לא. מכל הכיוונים. כולל שיוף מעטפת הבניין ממול ברעש כזה, שאף אי אפשר היה לחשוב במילים ברורות. אבל הרי זה רק עניין זמני… הלא כן?

הראשון להשתתק היה זה שמעבר לקיר. גם הבניין ממול בסופו של דבר הגיע אל סוף הפרויקט. ואפילו השכן מלמטה הצליח לסיים. רק שבמקרה שלו נדרשו בערך שישה חודשים… (!).
חצי שנה של פטישים, מסורים, קידוחים ומה לא.

ומיד לכשסיים את השיפוץ (סופסוף!)…

החל השכן לידו, זה שמתחת לזה שלידי…

לבטח ניחשתם: לשפץ!

פטישים, מסורים, קידוחים ומה לא…

אבל, בעצם, לא באתי בטענות אל מי משכניי היקרים, ועדיין איני מתלוננת כעת. כשצריך – צריך. הרי אף אחד לא מחריב לעצמו את ביתו רק משום חדוות הרעש, אבק, הוצאות, ועבודה קשה (כי שלושת השפצים החרוצים מהבניין שלי הם מהסוג ששולחים ידם בעצמם בשיפוצים).

גם השכן השלישי הצליח לסיים את שיפוציו (ושיהיה בשעה טובה ומוצלחת לשלושתם). ונדמה לי שהיה לי סופשבוע שקט בינו לבין…

היום בו פתחו את הרחוב, כדי להחליף את צנרת המים…
טרקטורים, חפירות, פטישים, צפצופים, מסורים, קידוחים ומה לא… ועוד החול והבורות אותם צריך היה לצלוח בכל יציאה וחזרה. ועוד לא הזכרתי את מכת התיקנים הנלווית ובלתי נמנעת (כמעט כתבתי עליה אבל בסופו של דבר החלטתי כי מספיק נורא היה לעבור את התופעה. רק אמליץ על 1- התקשרות אל המוקד העירוני והזמנת הדברה; 2- K רב קוטל; ו-3- התאזרות בסבלנות ועצבי ברזל, כי הג'וקים גם ככה הפסיקו להגיע בזמנם החופשי, בלי שום קשר למעשים או תרסיסים).
אם כי על חברת המים אני חייבת לציין שהגיעו אל סוף הפרוייקט הרבה לפני התאריך שהובטח מראש.

אבל-ברם-אולם, נדמה לי שגם כאן היה לי סופשבוע שקט, לפני שהגיעו הגדרות וחסמו חלק מהגינה הציבורית מאחורי הבניין. והציוד הכבד חזר…
טרקטורים, חפירות, פטישים, צפצופים, מסורים, קידוחים ומה לא… כולל מן בומים מוזרים, רועשים ומחרידים, והרגע נכנסנו אל החודש הרביעי ברציפות… (אה, בעצם – לא, דווקא היה שקט בסוכות).

חושבים שזה הכל? ולא היא.
זה רחוב חד סטרי. בתחילתו יש אתר בנייה (אולי זו השנה השנייה?), אשר דווקא לאחרונה משום מה לא מפסיק להגביר פעילות. כבר פעמיים הגיעה לשם משאית במן שעה שכוחת אל שכזו (משהו כמו שש-שש-וחצי בבוקר) והרעישה במעין טרטור כזה בקול גדול ולאורך זמן-מה (משמאל: תמונת ה'לפני'. מימין: ה'אחרי'. משעשע אותי לחשוב שעמדתי כמעט באתר הבנייה עצמו).

לצערי, הללו בעצם שני אתרים צמודים, להם מצטרף עוד אתר בנייה בהמשך הרחוב (הלא כל כך ארוך). ובגלל כל הבנייה הזו, לא מפסיקות משאיות כבדות לעבור ברחוב. בחיי, הללו נשמעות כמו טנקים לפעמים. ובתוספת המטחים הכבדים שמאחור? ממש לגור בשדה הקרב…

והאם אזכיר את הגיזום והכיסוח? בבניין כאן ובזה הסמוך? אמנם אפילו לי נראה שהגזמתי, אבל גם הגיזום הזה בכל זאת מתרחש. ובתדירות גבוהה למדי.

אך נראה שיש מי ש-כל זה ממש לא מפריע להן. הציפורים.
הללו ממשיכות כעולם שמנהגו נוהג. ציוצים, קריאות, שריקות, חיקוים ומה לא… וזה עדיין נחמד בין כל שאר זיהומי הרעש.
אך בכל הקשור אל הפן האנושי, נדמה לי שחייב היה להישבר פה שיא כלשהו, לא?

והשאלה הנוספת: למה כל זה קורה דווקא לי?
L

נ.ב.,
אם אתם סקרנים, קליק ימני על כל אחת מהתמונות המוקטנות יכול לפתוח אותה בחלון אחר בגדול.

בחיוך | With A Smile

מציצים | Peeping

Every morning I like to open the shades and peep out, to see for myself what kind of day we're going to have. If ever I was looked back at, it was either a winged creature or a human, that had climbed the neighbor's roof to fix this or that.
Therefore you can imagine how much I was surprised when…

בכל בוקר אני אוהבת לפתוח את התריס והחוצה להציץ, כדי לגלות בעצמי איזה מן יום יהיה לנו. אם אי פעם הסתכלו עלי חזרה, היו אלו יצורים מכונפים, או בני אדם, שעלו על גג השכנים לתקן משהו פה ושם.
אי לכך ובהתאם לזו, ניתן בהחלט לדמיין כמה הופתעתי כאשר…

חתול/ה על גג השכנים | a cat on the neighbor's roof

בתקווה לחודש נעים | hoping for a pleasant month
L

לפוסט השני עליה, קליק פה | for the second posting on her, click here