ההזוי | The Surreal


לא יאומן

Yesterday. A fine, spring, sunny day, mid peaceful afternoon, not too late. I was spread on my bed, deeply absorbed in the current book. Suddenly a rapid string of noises made me jump. I don't know how else to describe them other than by the words – horizontal hail.
Hail for the knocking quality of the noise. Horizontal because these weren't on the roof but on the wall to my side. The last of them came with another special noise. Like a kind of mini-explosion, like plastic breaking.

I went out to the balcony. I examined said wall. And there, in the side shutters – a hole. A hole in the shutters. I really could not believe my eyes. The balcony shutters are in a square shape, like a bench – one long stretch of them at right angles to two narrow ones, at each end. This hole was in the left narrow shutters. I looked at the ones exactly opposite. Another shock. A matching dent.
The dent was closer so I reached to touch it, as I still couldn't believe what I saw (and I still don't). The gentlest touch loosened the piece of plastic that fell off, making it a full hole.

Is it possible? Could it be my apartment was shot at? I don't live in a war zone. Though a city street, it is a quiet one, housing normal families, as far as I know.
Nevertheless it is hard to argue with eye-sight and touch. A high entry hole and a (originally a dent but now a) lower second one. The "shooting" (if that's what it was) came from above. But the building that would fit is too far off. That is – that's how it looks like… to me… the law abiding citizen…
Besides, I didn't do anything to anyone, surely nothing that can result in… shooting… (?!?)

I thought I'd file it under "bizarre mystery" and move on. I probably watched too many CSI episodes. Crowds of people/teams/gadgets invading my privet life just didn't seem plausible in my reality.
But I couldn't let it go.
I debated the issue for the rest of the evening (and night). The neighbors downstairs have kids… perish the thought of what could have happened, if my impression of it was accurate.
So today I consulted my neighbor. He came up here, had a look and recognized a clear trajectory. He also deduced which building it came from exactly (more than 100 meters away). He thus confirmed all my own thoughts. There was no choice. I called the police:

"Hi, I think I was shot at yesterday…" I could barely say it.
"What?!?" came the astonished response.
So I re-told what happened.
"Are you in a dispute with anyone?"
"No way. I don't know anyone here enough to get into anything of the sort".
"Okay, I'm sending a unit over to have a look".
Who needs suspense books and action movies with such a life…

Twenty minutes later her and him arrived. Came upstairs. Looked around. Called the tech guys. In an hour someone will be by to check it out. It does look like the hole was created by a bullet…

On the dot the guy came. Photographed, looked, photographed, complained, photographed and could not tell me what comes next.
The peak of all peaks: "could be a slingshot" (direct quote).
No Mr CSI. That much I am almost sure of. The affirmation of the far off building, the sequence of the knocks on the wall, the strength with which the last one went through the first shutters, went on in a direct line for more than three meters and was sill forceful enough to dent the ones opposite… it just doesn't seem to me it could be a slingshot.

"Next time call immediately" were his parting words.
Next time?!? I went through all of this now so there wouldn't be a next time
But what do I know.

And what will I know? Will there be an answer to the mystery? Maybe the police will have a clue. And maybe they'll clue me in (or not).
Though to me the whole thing is still unbelievable and surreal, despite the evidence that's right there and the four more people who saw them (including the piece that flew about a meter and a half from the first hole). So I didn't dream nor imagine it. And I don't know what to make of it (except the obvious "why me?!?" passing thought).



אתמול, יום אביב שמשי ובהיר, בשעות אחה"צ השלוות, לא מאוחר. שרועה הייתי פרקדן, לגמרי שקועה בספר התורן. לפתע הקפיצו אותי ממקומי סדרה מהירה של רעשים. לא יודעת איך לתאר אותם מלבד בצמד המילים – ברד אופקי.
ברד, על שום אופי הנקישה של הצליל. אופקי, מפני שצלילים אלה לא מהגג מקורם אלא מהקיר שלצדי. אל האחרון שבהם התלווה עוד רעש מיוחד. כמין ניפוץ, כמו של חומר פלסטי שנשבר.

יצאתי למרפסת. התחלתי בוחנת את הקיר המדובר. והנה, שם, בתריס הצד – חור. חור בתריס. באמת שלא האמנתי למראה עיני. תריסי המרפסת בצורת האות ח' עם "רגליים" קצרות. החור הזה ב"רגל" השמאלית. העפתי מבט אל התריס שממול (ה"רגל" הימנית) ועוד הלם. שקע תואם.
אל השקע, שהיה יותר קרוב, שלחתי יד לגעת, היות וטרם האמנתי למה שראיתי (ועדיין לא). המגע העדין ביותר שחרר את פיסת הפלסטיק, שנשרה, ונפער החור השני עד סופו.

היתכן? היכול להיות שירו על הבניין? אני לא גרה באזור מועד לפורענות. זהו רחוב אמנם עירוני אך שקט, שעד כמה שהשגתי מגעת מאוכלס במשפחות לגמרי רגילות.
ובכל זאת עם מראה-עיניי ומגע-ידי קשה היה לי להתווכח. חור כניסה גבוה ו(שקע מקורי ועכשיו) חור יותר נמוך. ה"ירי" (אם זה מה שהיה) בא מלמעלה. אבל הבניין שגובהו מתאים מרוחק מדי. כלומר – ככה זה נראה… לי… האזרחית-שומרת-חוק…
מלבד זאת לא עשיתי שום דבר לאף אחד, בטח לא משהו שיצדיק… ירי… (?!?).

חשבתי לתייק את המאורע תחת "תעלומה מוזרה" ולעבור הלאה. כנראה שראיתי יותר מדי סדרות וסרטים. המוני אדם/צוותים/מכשירים פולשים לתוך חיי הפרטיים פשוט לא נראו לי כתסריט אפשרי במציאוּת שלי.
אבל לא יכולתי להניח לזה.
התלבטתי כל הערב (והלילה). לשכנים למטה יש ילדים… אוי ואבוי מה יכול היה להיות אם הרושם שקיבלתי נכון.
לכן, אכן, התייעצתי היום עם השכן. הוא עלה, ראה וזיהה מסלול ברור. גם הבין מאיזה בניין זה בא בדיוק (יותר ממאה מטר מכאן). ובכך אישש את כל מה שחשבתי בעצמי. לא נותרה ברירה. התקשרתי למשטרה:

"היי, אני חושבת שירו עלי אתמול…" אמרתי בקושי.
"מה?!?" הגיעה התשובה הנדהמת.
סיפרתי שוב מה קרה.
"את מסוכסכת עם מישהו?"
"מה פתאום. לא מכירה פה אף אחד מספיק כדי להסתכסך".
"טוב, אני שולח ניידת. שיעיפו מבט".
מי צריך ספרי מתח וסרטי פעולה, כשאלו הם חיי…

תוך עשרים דקות היא והוא התייצבו. עלו למעלה. ראו. קראו למז"פ. תוך שעה יבואו לבדוק. כי אכן זה נראה כאילו קליע יצר את החור…

בול שעה אחרי בא המז"פ. צילם, ראה, צילם, התלונן, צילם ואין לו מושג מה קורה הלאה.
שיא כל השיאים: "אולי זה רוגטקה" (ציטוט מדוייק).
לא, מר מז"פ. בזה אני כמעט משוכנעת. האישור של הבניין הרחוק, רצף הנקישות, העוצמה שבה מה שזה לא יהיה עדיין המשיך במסלולו לאחר שפער חור בתריס, עד כי השאיר שקע יותר משלושה מטר אחרי, פשוט לא נראה לי כרוגטקה.

"בפעם הבאה תתקשרי מיד" היו מילות הפרידה של מר מז"פ.
בפעם הבאה?!? הרי כל הקטע עכשיו הוא כדי שלא תהיה עוד פעם
אבל מה אני מבינה ומה אני יודעת.

ומה אדע? האם תימצא התשובה לתעלומה? אולי למשטרה פתרונים. ואולי יספרו גם לי (ואולי לא).
אם כי לי כל העניין לא יאומן והזוי, למרות ההוכחות שעדיין שם, אותם עוד 4 אנשים ראו (כולל פיסת הפלסטיק שעפה כמטר וחצי מהחור הראשון). כך שלא חלמתי ולא דמיינתי. ולא יודעת מה לחשוב (מלבד, כמובן, "למה אני?!?").