המיוחדים | Special Moments·רגעי ציטוט | Quotes

David Bowie

דיוויד בואי

I remember that Monday morning, a week ago. I was furiously typing my (then) next post. The radio rattled in the background. Suddenly the voice coming from it said rumors claim David Bowie is dead.
I couldn't go on.

Though it is the way of the world, unlike other renown people who passed on, this passing struck me mute.
And now I can finally find some words.

The knowledge that David Bowie exists in this world accompanied my life just like the knowledge that there is a sky and the sun shines in it – whether in full summer mode or hidden by a storm. The sun is always there, waiting to shine when possible.
Not to the be taken for granted, but… well… as a force of nature. And…
Some sort of sun did go out by his passing. But not exactly. Maybe just an aspect of it. Because…
With the sadness that he won't sing again, won't come out with something new, won't renovate, David Bowie is still here, there and everywhere. His songs and albums. The ones I know and the ones I haven't yet encountered. Parts of him will always exist.

I took the albums I have, looked through them, and found a quote:

"For me a chameleon is something that disguises itself to look as much like its environment as possible. I always thought I did exactly the opposite of that".
David Bowie, 1993
As attached to the Dream Anthology 1966-68.

And for me that is enough said. For now.



אני זוכרת את אותו בוקר יום שני, לפני שבוע. ישבתי והקלדתי בשטף את הפוסט שרציתי ותכננתי להעלות באותו יום. הרדיו קרקש ברקע. לפתע הקריין אמר ששמועות אומרות שדיוויד בואי הלך לעולמו.
לא יכולתי להמשיך.

זו אמנם דרכו של העולם. אבל בשונה מאנשי-שם אחרים שהלכו לעולמם, מותו של דיוויד בואי היכה אותי לפחות באלם.
אבל עכשיו, סוף-סוף, אני יכולה למצוא אילו מילים. כלשהן.

הידיעה שדיוויד בואי מתקיים בעולם ליוותה את חיי בדיוק כמו הידיעה שיש שמיים וזורחת בהם שמש – בין אם בולטת ביום קיץ ובין אם נחבאת ביום סערה. השמש תמיד שם, מחכה לזרוח כשאפשר.
לא כ-מובן מאליו, כי אם… ובכן… ככוח-טבע. ו…
שמש כלשהי כבתה עם מותו. אבל לא בדיוק. אולי רק פן שלה.
כי עם העצב על כך שהוא לא ישיר שוב, לא יחדש שוב, לא יתחדש שוב, דיוויד בואי עדיין שם, כאן ובכל מקום. שיריו ואלבומיו. אלו שהכרתי ואלו שטרם. חלקים ממנו תמיד יתקיימו.

לקחתי את האלבומים שיש לי לידי, הצצתי בהם וגיליתי ציטוט שלו:

"לדעתי, זיקית מהווה דבר המסווה את עצמו כדי להיראות כמה שיותר כמו סביבתו. תמיד חשבתי שנהגתי בדיוק להיפך".
דיוויד בואי, 1993
כמופיע בעלון המצורף לאנתולוגיית החלום 1966-68.

ומבחינתי זה די והותר, לעת עתה.


רגעי דעה | Opinions·רגעי ציטוט | Quotes

A Camouflaged Quote, or Part II

ציטוט מוסווה, או החלק השני

At the previously mentioned WP activity (in Part I), participants were offered another quote:

"Camouflage is a game we all like to play, but our secrets are as surely revealed by what we want to seem to be as by what we conceal".
Russell Lynes

And yet again (as previously) I didn't bother to look it up.
I don't know who Russell Lynes is. He may be the highest intellect around. I'm not really judging Russell Lynes the person.
Plus – let me be clear: I have nothing whatsoever (!) against anyone responding well to this quote (perish the thought).

Now, I'd be the first to admit I may have been influenced either by my (then) reading material and/or by local current affairs. Be that as it may, the fact remains that as for myself, I'm sorry, but there hardly was (or is) any part of this quote I agree with, including the wording.
Hardly, since the one (and only) thing I can accept is that sometimes people lacking self-confidence may act like the most confident of all.

But what really provoked me is (a) the accusation of "concealment" and (b) seeing the whole as a "game".

You see, in my actual life (off-line) I never met anyone who didn't, at some point in their lives, get hurt in some way or other (emotionally hurt in various degrees. Even if just a still rankling childhood insult, which lingers like that because it did hurt at the time).
(A quick explanation – people open up to me faster and deeper than I would have in their place. Almost as if something in me triggers their confession).
Thinking of my own past-hurt (and the confided ones), I regret the need to touch the issue but I see it nonetheless.

Some past-hurt may be so colossal, that it can even get buried in the subconscious in its entirety, when the conscious part of the human just can't deal with it.
Some may glide off our backs (so to speak).
In between there's such a myriad of degrees, I won't even attempt to define.

However, keeping it to the self is just keeping it private.
Not at all like concealment.
To keep something, in my own way of thinking, is just let it be. As in tucked away somewhere and semi-forgotten.
To conceal involves some action. Even if just of the mind finding ways to go around it.
To conceal also associates with a concealed weapon that is later to be used against another.
Privacy isn't against anyone. It is just no one's business.

Well, that part might just be a poor word choice. What is more severe to me is that in any case what we're dealing with here are human feelings and emotions.

My apologies for being so blunt, but to illustrate my meaning please imagine for a moment a rape victim.
She (or he) never chose to become one, and may never feel comfortable talking about their experience, since talking about it is too akin to re-living it.
They might also suffer lasting consequences (such as affecting their sex lives, for example). And that really is on one's business but their own.

Treating them and their experience, or its' consequence, as a game is (at the very least) inconsiderate and insensitive.
Or maybe even adding an insult…
(and maybe Russell Lynes is the first person I encountered who never got hurt in any way. Or, he may be one of those really smart people who sometimes surprise me by forgetting what they should know).

So far as to the camouflaged quote. And here's my suggestion to convey the idea that I think was meant:

We all can breach our own privacy with an accidental slip of the tongue, that might say about us more than we are comfortable with.

This sentence might be scarier than the original quote. But if we care about consideration, and sensitivity, and honesty (the one from the previous post), this phrasing seems to me more appropriate.
Do you think I'm either wrong or missing something? Or have you a better phrasing? Feel free to share in the comments.


Fair disclosure – in between completing this post and publishing it I did check out who Russell Lynes was, and found out he is no longer among the living. So I couldn't take it up with him. Which is why I decided to post this to my blog.


במסגרת הפעילות האינטרנטית שהזכרתי (בחלק I) הוצע למשתתפים ציטוט נוסף (אותו דווקא אעז לתרגם, שלא כמו הקודם):

"הסוואה היא משחק אותו כולנו אוהבים לשחק, אבל הסודות שלנו נחשפים על-ידי מה שאנו רוצים להיראות כמו גם על-ידי מה שאנו מסתירים".
ראסל ליינס (אולי, אין לי מושג איך מבטאים את שם המשפחה).

ושוב (כבמקרה הקודם) לא טרחתי לבדוק מי ומה.
אין לי מושג מיהו ראסל זה. הוא יכול להיות גאון הדור. אני לא שופטת את האדם שהוא.
חוץ מזה שכמובן – אין לי שום דבר (חלילה!) כנגד כל מי שהגיב חיובית לציטוט הזה.

אהיה הראשונה להודות שיכול מאד להיות שהייתי מושפעת מהספר שקראתי (אז) ו/או מהעניינים שבאקטואליה (תחילת הרינונים סביב השר לשעבר). יהי המקרה אשר יהיה, עובדה היא כי כשלעצמי ולצערי, כמעט לא היה (ועדיין אין) חלק במשפט הזה איתו אוכל להסכים, כולל בחירת המילים.
כמעט. הדבר האחד (ויחיד) אותו אני יכולה לקבל הוא שיש אנשים חסרי ביטחון-עצמי המתנהגים כמאד בטוחים בעצמם.

אבל מה שהקפיץ אותי באמת הוא (א) ההאשמה בהסתרה ו-(ב) ההסתכלות על כל העניין כעל משחק.

ראו, בחיי הממשיים (לא ברשת) מעודי לא פגשתי מי שמעולם לא נפגע, בשלב זה או אחר של חייו, בחומרה כזו או אחרת (ואני מתייחסת לפגיעה רגשית. גם אם זה סתם שריד-עלבון מן הילדות שעדיין צורב מדי פעם. זה ככה מפני שזה כאב בזמנו).
(עוד מילת הסבר – אנשים נפתחים אלי במהירות ולעומק כאלו, שאני במקומם הייתי מהססת. כמעט כמו יש בי איזה תריגר מוודה).
ובחושבי על כאבי-עבר משלי (כמו אלו של אחרים), מצער אותי להצטרך להתקרב לנושא, אך אני רואה את הצורך בכל זאת.

כאבי-עבר מסויימים יכולים להיות כה עצומים עד כי הם נקברים בתת-מודע בכללותם, כאשר חלקו המודע של האדם לא יכול להתמודד איתם.
כאבים אחרים יכולים להחליק מעלינו כמו מים, מבלי להידמות כמשאירים משקע (אם אפשר להתבטא כך).
בין שני הקצוות הללו יש מנעד כה מגוון של דרגות כאב, עד כי לא אנסה כלל להגדיר.

אולם, לשמור משהו לעצמנו הוא רק להשאיר אותו פרטי.
בכלל לא כמו הסתרה.
עניינים פרטיים, לפי איך שאני רואה דברים, משמעם להניח אותם. כמו לתייק אותם באיזו מגירת-לב צדדית וחצי נשכחת.
הסתרה כרוכה באיזושהי פעולה. גם אם זו רק דרכו של המוח לעקוף את המוסתר.
הסתרה גם מעלה את האסוציאציה של נשק סמוי (מצטערת, באנגלית האסוציאציה הזו יותר בולטת), שיישלף מאוחר יותר וישמש כנגד אחר.
פרטיות איננה כנגד אף אחד, אלא רק לא עניינו של אף אחד.

ובכן, החלק הזה יכול היה להיות רק ניסוח לא מוצלח. מה שחמור יותר בעיניי הוא שבכל מקרה אנו מתעסקים כאן עם רגשות ותחושות של בני אדם.

התנצלותי על היותי בוטה אבל כדי להמחיש את כוונתי בואו נדמיין לרגע קורבנות אונס.
היא (או הוא) לא בחרו להפוך לכאלה, ויתכן שלעולם לא ירגישו בנוח לדבר על חווייתם, היות והדיבור על כך קרוב מדי לחיות מחדש את הסיוט.
הם יכולים גם לסבול השלכות מתמשכות (כמו כאלה שישפיעו על חיי המין שלהם, למשל) וזה באמת לא עניינו של איש מלבדם.

להתייחס אליהם ואל חווייתם, או השלכותיה, כאל משחק הוא (לכל הפחות) בלתי מתחשב וחסר רגישות.
אולי אף הוספת חבורה למכה…
(ויכול להיות שאותו ראסל הוא האדם הראשון בו נתקלתי שמעולם לא נפגע בשום צורה. או, שיכול להיות, שהוא אחד מאותם אנשים מאד חכמים שמדי פעם מפתיעים אותי כשהם שוכחים את מה שהיו צריכים לדעת).

עד כאן על הציטוט המוסווה. והנה הצעתי להבעת הרעיון, שנדמה לי שאליו הייתה הכוונה:

כולנו יכולים להפר את פרטיותנו-שלנו בפליטת פה מקרית, אשר עלולה לחשוף עלינו יותר מכפי שנוח לנו.

זה אולי משפט מפחיד יותר מהציטוט המקורי. אך אם חשובים לנו גם ההתחשבות, גם הרגישות וגם הכּנוּת (ההיא מהפוסט הקודם), ניסוח כזה נראה לי יותר הולם.
האם אני טועה או מפספסת משהו? או שמא אפשר להביע את הרעיון טוב יותר? בואו, ספרו לי (בתגובות).


גילוי נאות – לאחר השלמת הפוסט ובטרם העלאתו לבלוג, בכל זאת בדקתי את הראסל הזה. לצערי, הוא כבר לא בין החיים, כך שלא יכולתי לדון איתו. לכן החלטתי להעלות את הפוסט לבלוג. (מצטערת, לא מצאתי תרגומו לעברית…).

רגעי מחשבה | Thoughts·רגעי ציטוט | Quotes

Yes, It's Quoting Time Again, Part I

כן, זמן ציטוט שוב, חלק I

During this last WP activity I was a part of (and is now over), a lot has been written (very well, I may add) about a lot. Some of it reminded me of a quote I once stumbled on in a (different) book:

"This above all: to thine own self be true, and it must follow, as the night the day, thou canst not then be false to any man".

You may know (though I had to look it up) it's from Shakespeare's Hamlet.
However, because I had to look it up, I didn't bother at first. I just marked the page, mulled the idea over a bit and ended up taking it as is. Literally. Without a single thought either of the time it was written, by whom or for which character.

Which is probably why what this sentence said to me is "be yourself" (as in true = loyal), and if you are you at all times, you'd be you when you're with others. And that's just honesty to me.
Why was being less you (or not you?) called "false" (the dictionary says it's 1) not true or correct; 2) fake, artificial; 3) mistaken) – I left aside to think of at another time.
(Although the meaning intended might have been totally opposite).

Now, look – I do practice what I say:
Some may think my never having read anything of Shakespeare's a fact I should not want to draw attention to.
But I'm being both true to you and me. I instinctively didn't like him at school and it's too late now. Pretending otherwise would be just plain lies. (hhmmm… hence the "false" part? I still don't know).
Though I do like the above mentioned quote (even if it was his).

I have so much more to say that part II will soon follow, maybe even part III.
What think you in the meantime? Feel free to let me know and happy weekend everyone



במהלך הפעילות הבלוגית האחרונה בה השתתפתי (שהסתיימה הרגע), הרבה נכתב (ודי טוב) על הרבה. חלק מזה הזכיר לי ציטוט בו נתקלתי באיזה ספר (אחר):

"This above all: to thine own self be true, and it must follow, as the night the day, thou canst not then be false to any man".

יש מי שיידע כבר (אם כי אני נאלצתי לבדוק) שזה בא מהמלט של שייקספיר.
אולם, מפני שנאלצתי לבדוק, בתחילה לא טרחתי. רק סימנתי לי את העמוד, הפכתי ברעיון ובסופו של דבר קיבלתי אותו כמו שהוא. מילולית. ללא שמץ מחשבה על מתי נכתב, על-ידי מי ובעבור איזו דמות.

מה שיכול להסביר את המשמעות שנתפסה בתודעתי – "היה אתה" (כלומר – ב-true ראיתי "נאמן"). ואם תהיה אתה בכל הזמנים, תהיה אתה גם עם אחרים. מה שנראה בעיניי די בפשטות כ-כנות.
ולמה להיות פחות אתה (או לא אתה?) נקרא false (שמשמעו המילוני: לא אמיתי; או לא נכון; או מזוייף/מלאכותי; או מוטעה) – השארתי לפעם אחרת.
(אם כי הכוונה המקורית יכולה הייתה להיות לחלוטין מנוגדת).

כעת ראו – אני מיישמת, לא רק אומרת.
אחדים יכולים לחשוב שהעובדה שמעולם לא קראתי את שייקספיר תהיה משהו שלא הייתי רוצה להסב אליו תשומת לב.
אך אני כנה עם עצמי ואתכם. אינסטינקט גרם לי לא לסמפט אותו בשיעורי ספרות ועכשיו מאוחר מדי. להעמיד פנים שהמצב אחר יהיה לגמרי שקרי. (ההמממ… האם מכאן חלק ה-false שבציטוט? עוד לא ברור לי).
אם כי עדיין מוצא חן בעיניי הציטוט לעיל (גם אם מפרי עטו).

יש לי עוד מה להגיד, כך שחלק II יעקוב בקרוב, אולי אף חלק III.
מה דעתך בינתיים?
וסופשבוע חמים ונעים


רגעי ציטוט | Quotes



Chinese Lin Yutang was a writer, translator, linguist and inventor. You can read a lot more about him right here.

Turns out he was quoted a lot. But the quote of him that I found a while back and liked was:

When small men begin to cast big shadows, it means that the sun is about to set.

I haven't found (which doesn't mean it's not there, just that I didn't find it) the full article from which this sentence was taken. So I don't really have a clue as to the true intent. However I always thought about it not in terms of physical measurements.

It is widely known that the lower the sun in the sky – its' light hits everything at an angle that lengthens the shadow. So I don't think the man bothered to state the obvious.
I do think he meant small people in everything non-physical that makes a human (which many names have attempted to describe. Like soul, psyche, spirit, personality, character and more).
In the idea that something non-physical can cast a shadow I understood – influence and consequence.

After all a deed does not have to be physical. A deed can be a saying.
And sayings can have many influences and consequences (and they usually do, including the unpredictable and unconscious ones).

For a while now I've been wondering versus all kinds of sayings – how much (if at all) did the sayer stop to think about the possible consequences.

Of course I don't mean you, dear reader, but in general. In the world (wide and local). Sayings of all kinds, at times, reach my knowledge. And it made me want to send the world at large a short reminder, of what an old Chinese guy said once.
It seemed relevant to me, so I offered as food for thought…



סיני חכם אחד, שענה לשם Lin Yutang (סלחו לי, לא אסתכן בביטוי השם הזה, בטח שלא באיותו בעברית), היה סופר, מתרגם, בלשן וממציא. אפשר לקרוא עליו עוד הרבה יותר (באנגלית) בדיוק כאן.

מסתבר שהאיש צוטט מספר פעמים, אך הציטוט אותו, בו נתקלתי בעבר הרחוק יותר ואהבתי, היה:

כאשר אנשים קטנים מתחילים להטיל צללים ארוכים, סימן שהשמש עומדת לשקוע.

לא מצאתי (מה שלא אומר שאין, רק שלא מצאתי) העתק של המאמר המלא ממנו נלקח המשפט הזה. כך שלמעשה, אין לי מושג ממשי ל-מה התכוון באמת. אם כי תמיד חשבתי על הרעיון שלא במובן של מידות פיזיות.

מן הידועות הוא כי ככל שהשמש מנמיכה בשמיים, אורה נתקל בכל דבר מזווית שמאריכה את צלו. כך שלא נראה לי כי האיש טרח לציין את המובן מאליו.
מה ש-כן נראה לי הוא כי כוונתו הייתה לאנשים קטנים בכל המובנים הלא פיזיים המהווים את האדם (ולזה ניסו להדביק כל מני שמות. כמו נשמה, נפש, רוח, אישיות, אופי ועוד).
וברעיון של צל המוטל על-ידי כל מה שלא פיזי, הבנתי – השפעה והשלכה.

הרי מעשה אינו חייב להיות פיזי. מעשה יכול בהחלט להיות אמירה (למשל).
ולאמירות בהחלט יכולות להיות השלכות והשפעות (ובדרך כלל יש להן המונים כאלו, כולל הבלתי צפויות ולא מוּדעות).

זה זמן אני תוהה, למול אמירות כאלה ואחרות – עד כמה נעצר (אם בכלל) המתבטא לחשוב על השלכות אפשריות של מעשהו.

כמובן שאני לא מתכוונת אליך. אלא בכלל, בעולם (המקומי והרחב). התבטאויות של בני אדם המגיעות מדי פעם לטווח הידיעה שלי, גרמו לי לרצות לשלח אל העולם בכללותו תזכורת קצרה ל-מה שסיני חכם אחד אמר פעם.
נראה לי רלוונטי, כך שהגשתי כחומר למחשבה…


רגעי ציטוט | Quotes

Quoting Corner

פינת הציטוט

Once upon a time I found a quote that, how surprising, was not (!) followed by the specifics of its' origin. On the one hand that seemed unfair and undignified. On the other (oops!) when I found out whose words they were, I also discovered gaps in my education.
On the third, somehow, the whole thing made me think about quotes in general.
Meaning – why do we quote another's words anyway?

Well, as for me, when I try examining the how-why-when of my quoting others, I find that when I stumble upon an inspiration, definition, novelty, clarification, wit, why shouldn't I pass it on? Why not spread it amongst the multitudes? (ha! What multitudes… chuckle).

And so a new blog-category is born – the quotes one. The first of which is Patricia Cornwell's from her novel Cruel and Unusual, published in 1993:

"It is sad to realize, if you're a thinking person, how much truth there is in corny sayings". *

Which is another issue that's been hovering around the outskirts of my mind for a while – how and why did clichés get such a bad name?
After all they turn into one when people keep saying over and over what is, basically, an absolute truth.

One possible answer might be that the constant repetition is boring. Another and pretty related to the former – what, can't you express yourself in a more original way?
Yet, it seems to me one cannot separate a cliché from its' truth.

But Ms. Cornwell, when touching on an issue that's been touched by many before and since, to my own opinion which obligates no one but me, offered an interesting addition. If you're a thinking person.

It seems to me that the non-thinker may adopt sayings for the times when the non-thought is low on offerings. The thinker may use whatever saying comes to mind and seems appropriate to time-place-situation, including clichés, about which another thinker may wonder.

Offered as food for thought, fell free to share yours in the comments area bellow

* Full disclosure: what I own is a translation, I don't really know how it was originally phrased, but I tried to translate it back as best I can.


יום אחד נתקלתי בציטוט ש, כמה מפתיע, לא (!) לוּוה בשם אומרו המקורי. מה שמצד אחד נראה לי לא הכי הגון או הוגן ומצד שני, (אופס!) כשגיליתי מילות מי אלו היו, התברר לי כי אכן מתקיימים פערים בהשכלתי.
ומצד שלישי, משום מה ואיכשהו, כל העניין גרם לי לחשוב על ציטוטים באופן כללי.
כלומר – למה בכלל להציע דברי אחרים?

ובכן וכלשעצמי, כשאני מנסה לבחון איך-למה-ומתי אני מצטטת אחרים, הרי שבדרך-כלל אם נתקלתי בהברקה, הגדרה, חידוש, הבהרה, חידוד, למה שלא אעביר הלאה? למה שלא אפיץ ברבים? (הא! איזה רבים, איזה… צחקוק).

וכך נולד לו מדור חדש – מדור הציטוטים. והראשון שבהם, מאת פטרישיה קורנוול, מספרה אכזר ומוזר משנת 1993:

"עצוב לגלות, אם אתה אדם חושב, כמה אמת יש באמירות נדושות".

וגם זה עניין שזה זמן מרחף בירכתיי תודעתי – על מה ולמה השם הרע שיצא לקלישאה? הרי קלישאות הופכות לכאלו כאשר בני אדם חוזרים שוב ושוב על מה שהינו, למעשה, אמת צרופה.

תשובה אפשרית אחת יכולה להיות כי החזרה החוזרת ונשנית משעממת. אחרת ודי קשורה לקודמת – מה, אין לך דרך מקורית יותר להתבטא?
ובכל זאת לא נראה לי כי ניתן להפריד בין הקלישאה לבין אמיתותה.

אך גב' קורנוול הנכבדה, כשנגעה בעניין בו רבים לפניה ולאחריה נגעו גם, ולדעתי האישית שאינה מחייבת איש מלבדי, הוסיפה תוספת מעניינת. אם אתה אדם חושב.

ונראה לי כי האדם הלא חושב יכול לאמץ לעצמו אמרות שפר לעת הצורך, כאשר האין-מחשבה דל בהצעות. האדם החושב, לעומתו, יכול להשתמש בכל מה שעולה בדעתו ונראה לו מתאים למקום-זמן-מצב, כולל קלישאות, לגביהן אדם חושב אחר יכול לתהות.

הוגש כחומר למחשבה, אשמח להיוודע לשלך באזור התגובה