ידי העץ העירומות שלוחות
על פני הרקע המתעצם,
קרני שמש בודדות
מבליחות הבטחות
דרך כל פתח מזדמן

השקט כבר לא כל כך שָקֵט,
כשמתח האותות מתגבר,
עת איתנים מתמודדים
ומנסים כוחם –
מי מהם יפרוץ ויסתער

פאת בד מרמזת
על הרוח המתכנסת
ללחש בינות לחרכים חבויים,
והשקט…
הגיע תורו לעצום עיניו.
הוא ישוב להרגיע אחרי

L

Naked the tree hands hold out
stretched over the mounting background,
solitary sun rays
slither promises
through every opening

The silence no longer so silent now,
as tension rises,
while elements battle,
trying their strengths –
which of them will prevail

A fluttering cloth-corner tells
of a gale converging
to whisper in hidden crevices,
and the silence…
it is its turn to shut its eyes.
It'll come back to restore calm later

L