I saw somewhere (I'm sorry I don't remember where) a photo of a bird and its' reflection and I liked the idea. To my (double!) happiness, I encountered such last Sunday. I am just not sure which I prefer, the above or the next one… And 'double' because of the other happiness – this (in my humble opinion) is a Black-Headed Gull and it is my very first sight of it.
ראיתי באיזשהו מקום (לצערי אני לא זוכרת איפה) תמונה של ציפור והשתקפותה והרעיון מצא חן בעיני. לשמחתי (הכפולה!) נתקלתי בזה ביום א' האחרון. אני רק מתלבטת בין התמונה לעיל לבין זו דלהלן… ו'כפולה' בגלל השמחה השנייה – זה (לעניות דעתי) שחף אגמים וזו הפעם הראשונה בה נתקלתי בו/ה.
I would prefer the second, if not for the duck in the back busy with his morning wash, causing all the ripples… What do you think?
הייתי מעדיפה את השנייה, אלמלא הברווז ברקע, עסוק בשכשוך הבוקר שלו וגורם לכל האדוות… ודעתך?
L
P.S. I was puzzled by the 'Black-Headed' name, until I read the explanation in my leaflet – that the head turns black come spring. I wish these guys will still be around for me to see the change (and I wish to remember to look for it, which is why I wrote it down. Maybe this will help me to remember…).
נ.ב. הפליא אותי השם באנגלית – שחור-ראש, עד שקראתי בעלון שלי כי הראש משנה צבע לשחור באביב. אני מקווה שהללו יישארו מעט בסביבה ויאפשרו לי לראות את השינוי (ואני מקווה לזכור לחפש, לכן ה-נ.ב. הזה. אולי זה יעזור לי לזכור…).
P.S. II: When I just saw the last Weekly Photo Challenge of this year, I took a look at my own photos and decided the last ones I took are my favorite of all. That's because what I truly love about these challenges is how much I learn from you all just by looking at the way you look at things. In this instance I learned how to look at reflections, which I hadn't noticed so much in the past. So thank you all for sharing your photos and letting everyone learn.
A good month for summations… well, what have we had this year? World wide – not too many good news. But in my own private world – a camera…
I never said that still during the first quarter of this year I got a compact camera. Though automatic and with but a tiny zoom, still a real camera, much better than the photographic tools I used before it.
חודש טוב לסיכומים… ובכן, מה היה לנו השנה? עולמית – לא כל כך הרבה חדשות טובות. אבל במקרה הפרטי שלי – מצלמה…
מעולם לא אמרתי כי עוד ברבעון הראשון של השנה הצלחתי להשיג מצלמונת קטנה וקומפקטית. אמנם אוטומטית ועם זום מזערי, אבל בכל זאת אחת אמיתית, שעדיפה בהרבה מהכלים הצילומיים בהם השתמשתי לפניה.
And looking back at its' products… some of them I still really love.
Like this one for instance:
ובמבט לאחור על תוצריה… את חלקם אני ממש אוהבת. עדיין.
כמו למשל:
מרץ 2017 March
A shot that was among the ten first photos snapped with this camera.
צילום אשר היה בין העשרה הראשונים אותם צילמתי במצלמה הזו.
(By the way, this was built in 1967, and it could be reached by boat only, until they built the first bridge to it. Any and all businesses opened in it failed, and I really don't see why. The place was abandoned but wasn't demolished because it is a symbol of the park and the town it is in. The original bridge got destroyed in a storm and the current one was built in 2013).
(אגב, בוויקי גיליתי שבנו אותו בשנת 1967, ושניתן היה להגיע אליו רק בסירות לפני שבנו את הגשר הראשון אליו. כל בית עסק שנפתח בו נכשל, ואני ממש לא מבינה למה. המקום ננטש, אך לא נהרס עדיין בגלל היותו סמל לפארק ולעיר. עוד גיליתי כי הגשר המקורי נהרס בסערה וכי את הנוכחי הוסיפו ב-2013).
I know I already posted a photo of a Little Egret (here), but I liked this one better (the above. How delicate…). And the one who got away (below, with the yellow hint of its' feet).
אני יודעת שכבר העליתי תמונה של לבנית קטנה (כאן), אך אהבתי יותר את זו (לעיל. איזו עדינה, לא?). וגם את האחת שברחה (להלן, עם רמז צהוב-כפותיה).
And the third in this series? Can anyone look at it unsmiling?
Despite the different ways people show their respects, one cannot escape the fact that the tombs are the graves of the dead.
Of which there already are too many.
To which none of the still living has any right to add.
My heart goes out to all the grieving.
L
Dense
Of course – there is no connection whatsoever between the photo and current events.
בבית העלמין: למרות הדרכים הרבות בהן אנשים מבטאים את רגשותיהם, אי אפשר להתעלם מהעובדה כי המצבות מסמנות את קברי המתים.
מהם כבר יש יותר מדי.
להם לאף אחד אין כל זכות להוסיף.
עולמית – ליבי יוצא אל האבלים.
מקומית – הרי השנה בקושי בת רבעון ועל הטרור העולמי (והמקומי) כבר נוספו ארבעה מקרים המתחרים ביניהם בגודל הזוועה: החל מהאימא-שאינה-אימא, דרך האבא-שאינו-אבא (או שכן), והחולה-החולה, וכלה בגרוש מהשבוע שעבר. לא כולל את שתי הנשים שנרצחו לאחרונה…
יהי זכר כולם ברוך.
L
כמובן – אין כל קשר קלוש שבקלושים בין מצבות אלו לכל מה שקרה השנה.
וההתנצלות – כאשר אתגר הצילום האחרון הציע צפוף, סמיך, דחוס (או, בקיצור, התרגום ל-Dense), בגלל כל הכל, פשוט לא יכולתי לחשוב על שום דבר מלבד צפיפות בית העלמין. המוות סמיך לי מדי השנה.
Life's Moments 