הנוסטלגי | Nostalgic Moments

וזהו זה | And That's It

הקודמים: חלק 1, חלק 2, חלק 3, חלק 4 | Previously: Part 1, Part 2, Part 3, Part 4

During his own childhood my dad got bit by the motor-bug. Any engine with wheels was worthy of his attention.

אבא שלי, עוד מילדותו, נדבק בחיידק המוטורי. כל מנוע מחובר אל גלגלים מצא ראוי לתשומת לבו.

As a little girl, I played along with him in boys games, like recognize the car by sight or symbol (but the sound of the engine? That was when I reminded dad that I really was a girl, not a boy).

כילדה, שיתפתי איתו פעולה במשחקי בנים, כמו זהי את המכונית לפי הצורה והסמל (אם כי זהי את רעש המנוע? בשלב הזה הזכרתי לאבא שאני בכל זאת ילדה, לא ילד).

Dad was subscribed to a car-magazine from abroad. Encouraged by our games, he let me leaf through it too.

אבא היה מנוי על כתב עט מוטורי מחו"ל. מעודד מהמשחקים שלנו, הרשה לי לעלעל.

והתאהבתי במבט ראשון | And it was love at first sight

And being only a child, unknown facts could not confuse me even a bit. Which is why I had no problem recognizing the similarity between the love of my life (as was then) and what looked to me (then) almost as her smaller version.

ומהיותי ילדה, עובדות עלומות לא יכולות היו לבלבל אותי ולוּ במעט. על כן לא הייתה לי בעיה לזהות את הדמיון בין אהבת חיי (דאז) לבין מה שנראה בעיניי (דאז) כמעט כמו גרסתה המוקטנת.

Maybe the models I met this time are not exactly the ones of my childhood (which I remember as more similar), but there is still something in the wide front, tapering back and in profile, that at least to me seems similar still.
What do you think?

אולי הדגמים שפגשתי הפעם אינם בדיוק דגמי ילדותי (אותם אני זוכרת כהרבה יותר דומים), אבל יש משהו בחרטום הרחב, באחוריים המוצרים, כמו גם בפרופיל, אשר לכל הפחות בעיניי עדיין נראה די דומה.
מה דעתך?

And how happy I was to meet both the Citroën DS and the Porsche 911 this time! These were exactly the two cars I wished I saw in the previous show, which is the reason I decided to bring them up on the last post in the series of this year's exhibit.

וכמה שמחתי לפגוש גם את הסיטרואן DS, וגם את הפורש 911 הפעם! אלו בדיוק שתי המכוניות שייחלתי לפגוש בתצוגה הקודמת, לכן החלטתי להעלות אותן אל הפוסט האחרון בסדרה השנה.

And what will I wish for next year? Maybe a Bentley? Or a Lamborghini? I don't know. But I'm sure that next year too (as was this year and the one before it) the plethora will be overwhelming. So I will wish not to be too amazed by it, and to not miss anything.

In the hope you enjoyed it as I did, have a good weekend
L

ומה אייחל לפגוש בפעם הבאה? אולי בנטלי? או למבורגיני? לא יודעת. אני משוכנעת שגם בשנה הבאה (כמו השנה ובקודמתה) השפע יהמם מחדש. על כן אייחל לא להידהם מדי ולא להחמיץ דבר.

בתקווה שנהנית כמוני, סופ"ש נעים ושבוע טוב
L

הנוסטלגי | Nostalgic Moments

המשעול המיוחד 2 The Special Lane

הקודמים בסדרה: חלק 1, חלק 2, חלק 3 | Previously in this series: Part 1, Part 2, Part 3

סברה | Sabre

Just thinking this is one car out of only 379 ever assembled, and it seems there is no car more special than this one.

רק לחשוב שזו אחת מבין 379 מכוניות שנוצרו אי פעם, ונדמה שאין מכונית יותר מיוחדת ממנה.


L

הנוסטלגי | Nostalgic Moments

המשעול המיוחד 1 The Special Lane

הקודמים בסדרה: חלק 1, חלק 2 | Previously in this series: Part 1, Part 2

יגואר | Jaguar

If I have any criticism, it has to do with the details. Personally I like knowing what I am looking at. Not just make, but also model and year of production (at the very least). And in many cases these details were lacking. Like in this case.

אם יש לי מילת ביקורת, הרי זו נוגעת אל הפרטים. אישית, אני אוהבת לדעת על מה אני מסתכלת. לא רק שם יצרן, אלא גם שם דגם ושנת ייצור (לכל הפחות). ובמקרים רבים הפרטים חסרו לי. כמו כאן.

This separated Jaguar had a board of photos, showing it before restoration. But no other details. What a shame.

אל היגואר המובדלת הזו הצטרף לוח צילומים, אשר הבהיר את מצבה טרום שיפוץ. אך לא פרטים נוספים. וחבל.

L

הנוסטלגי | Nostalgic Moments

משעול השברולט | The Chevrolet Lane

לפרק הקודם בסדרה, קליק פה | For the previous installment in the series, click here

שברולט קורבט סטינגריי מהממת | The amazing Chevrolet Corvette Stingray

שברולט קורבט יפהפייה 1961 The beautiful Chevrolet Corvette

ושברולט בל אייר מדהימה 1957 and the stunning Chevrolet Bel Air

I have absolutely no clue whatsoever why this car pushes my nostalgic button, seeing as I was born more than a decade after it…

אין לי מושג למה דווקא המכונית הזו לוחצת לי על כפתור הנוסטלגיה, במיוחד כאשר נולדתי יותר מעשור אחריה…

In the bitching corner this time – the people. What can I say… there were tens of signs asking not to touch the cars. Yet people touched, opened, peeked in, slammed, leaned on, even got on steps (if the vehicle had one), surrounded the cars and clung to them.
Most of these cars are very important to their owners. Some of which have worked on them by the sweat of their brow. And there the visitors were, despite the signs, treating the cars as their own. Unbelievable.

But this is it. The bitching over and it has to be said I got back from there happy.
The reason for that … to be continued…
L

בפינת הקיטוּר הפעם – האנשים. מה אגיד-אומר-אדבר… עשרות שלטים ביקשו שלא לגעת במכוניות. ואילו האנשים… נגעו, פתחו, הציצו, טרקו, נשענו, אפילו עלו על מדרגות (אם לרכב הייתה מדרגה), הקיפו, נצמדו.
רוב המכוניות הללו חשובות מאד לבעליהן. חלקם ממש עבדו על המכונית בזיעת אפם. והנה, על אף השילוט, רבים התנהגו עם המכוניות כבשלהם. פשוט לא יאומן.

אבל זהו. נגמר הקיטור ויש לציין כי חזרתי משם די מאושרת.
ההסבר לזה… בהמשך…
L

הנוסטלגי | Nostalgic Moments

משעול הזיכרונות 2018 Memory Lane

Every year there is this meeting of antique car owners, where the cars are put on show. This year I have many pickings. If you're not interested, read you in a few more posts.

כן. מועדון החמש. השנה הבאתי שלל רב. אחלק אותו למנות. אציין מראש – הסדר יהיה לפי סדר הצילום (למעט מספר הפתעות, אותן אשמור לסוף).

I have absolutely no idea which car this is, but I liked its' propeller…

אין לי מושג איזו מכונית זו, אבל מצא חן לי הפרופלור…

(וסיפרו לי כי זו סיטרואן אמי | and I was told this is Citroën Ami)

And here's a Chevrolet (V8 ?), looking good:

והנה שברולט (V8 ?), נראית טוב:

And a Classic Tiffany…

וקלאסיק טיפאני…

I couldn't find information on it, all I know is what was written on its' back.

לא מצאתי מידע על המכונית, כל שיש לי זה מה שנכתב עליה מאחור.

ובכן, נראה לי די בינתיים | Well, seems enough for now

עדיין מועדים לשמחה ושבת שלום | Have a good weekend

L

P.S. For last year's haul click here for part one, or click here for part two, that were shorter than the above.

נ.ב. לשלל של השנה שעברה, קליק פה לחלק א', או קליק פה לחלק ב', שהיו יותר קצרים מהנ"ל.

המחוייך | With A Smile

Collections

לעברית, קליק פה.

As far as I'm aware at least two of my ancestors liked to collect things. Though on a small scale.

My maternal grandfather collected coins. Only a few. I inherited a small and rather heavy box from him. But it always amuses me quite a bit to see, alongside those of his own country, a surprising coin with Greek writing (in the photo there's two of these, to show both sides), or one with writing that looks (to my untrained eyes) Arabic. Or (which is possibly more probable) Turkish.

By the way, in the photo I included a Russian coin (the one of 1924 with someone wielding something that looks like a hammer) and the top bronze German one.

Unlike granddad, my father collected stamps. Though that's hardly surprising. In his days inter-family communication had to rely on letters, sent and received by Air Mail (does anyone remember it still?). But photographing stamps is not that interesting. And needless to say that both these collections have stopped growing, right?

Well, no. That's not entirely accurate. It has happened that one passed to another (who passed on to me) coins resembling local ones, that on closer inspection turned out to be in one case Hungarian, in the other – unknown (I'd hazard a wild guess at Chinese or Japanese. It's the one with flowers in the above photo).
Let's assume these were simple mistakes, but what else can I do with these coins other than add to the collection?

But my newest friend here on WordPress reminded me of my dad's other collection. Also a small one and mostly packed away. Yet I lately liberated my three favorites.

And here I am capable of a bit more detail:

The blue one – Rolls Royce Silver Shadow, Corgi Toys, made in Britain. I've already said (here) this was my dad's absolute favorite.
The golden one – No. Y-15 1930 Packard Victoria, Matchbox, made in England.
The green one – 1911 Renault No. 2, made in England (and my favorite of the three, even if I would never wish to drive it. And one of the ones I was allowed to play with, which explains its' condition).

However, if I could start a new collection…
And despite my lack of liking to no-roof (that is in real cars), I may have been tempted to start it with this… (though maybe on condition that together with it the collection will include a whole car, or as a friend I once knew used to say – an umbrella/air-conditioning with wheels).

L

Details about the Audi can be viewed here.

הנוסטלגי | Nostalgic Moments

משעול הזיכרונות חלק 2 Memory Lane Part

Well, the next sight amused me. Though no wonder the girl is interested, it seems just her size of a car.

ובכן, אותי המראה הבא שעשע. אם כי לא פלא שהילדה מתעניינת, המכונית הזו נראית בדיוק במידה שלה.

אוסטין הילי Austin Healey 1955

However the next is an automobile (maybe of 1957. I forgot to note it to myself while there and in the photo the sign with the details isn't all that clear).

אבל הבא בתור כבר ממש כלי רכב (אולי משנת 1957. שכחתי לרשום לעצמי כאשר הייתי שם ובצילום, שלט הפרטים לא לגמרי ברור).

קאדילק | Cadillac

But this next one is simply wonderful, no need for more words. (And between you and me – this one is more like what I expected to see at such a show).

אם כי זו פשוט נהדרת, ואין צורך בעוד מילים. (ובינינו – נראית הרבה יותר כמו מה שציפיתי לראות במן תצוגה שכזו).

אקסקליבר (הייתי אומרת, אך אין לי מושג איך לבטא את ההמשך) | Excalibur Phaeton

Anyway, I can't wait to see what other gems I'll find next year.
L

ובכל מקרה, כבר מדגדג לי לגלות אילו פנינים נוספות אמצא בשנה הבאה.
L

הנוסטלגי | Nostalgic Moments

משעול הזיכרונות חלק 1 Memory Lane Part

לדוד שלי היה אחד כזה | My uncle had one of these

פולקסווגן (לה קראנו במשפחה 'דובה') | Volkswagen Type 2
פולקסווגן (לה קראנו במשפחה 'דובה') | Volkswagen Type 2

אבל אבא שלי חלם על אחת כזו | But my dad dreamed of one of these

רולס רויס סילבר שאדו Rolls-Royce Silver Shadow 1976
רולס רויס סילבר שאדו Rolls-Royce Silver Shadow 1976

רבים אחרים חלמו על כזו | Many others dreamed of one of these

ת'אנדרברד | Thunderbird
ת'אנדרברד | Thunderbird

Once a year the local old-cars-club puts on a show. This was it for this year and I gathered some more impressions. Tomorrow or the day after I'll post them too.
But the disappointments? Though I got there early, I couldn't reach every car without some people getting in my lens. I also don't understand why the vehicles had to be so crowded together. And lastly – too bad my own dreams were not there (no Porsche 911 nor Citroen DS… oh, well, maybe next year).

Happy weekend to everyone
L

כן, זה היה המפגש השנתי של מועדון החמש, משם אספתי עוד כמה רשמים. מחר-מחרתיים אעלה גם אותם.
אך האכזבות? למרות שהגעתי די מוקדם, לא אל כל מכונית הגעתי בזמן לקלוט אותה ללא אנשים. בנוסף, לא הבנתי למה היה צורך לצופף גם את כלי הרכב עצמם. ולסיום – כמה חבל שהחלומות שלי בלטו בחסרונם (מה, אין בארץ אף פורש 911 או סיטרואן DS לרפואה? כמה חבל… אולי בשנה הבאה).

מועדים לשמחה
L

הנוסטלגי | Nostalgic Moments·רגעי צילום | Pix Moments

A Somewhat Rigid Resilience

To have stood the test of I know not how many decades, and still be running, this must be resilient.
(Should be a Willys Jeep Truck).
L

יכולת התאוששות קשיחה-מה – לעמוד למבחן של אני-לא-יודעת-כמה עשורים ועדיין לנסוע, לטנדר הזה חייבת להיות יכולת התאוששות.
(וכמובן, ידידי מוטי צודק. אך לא מצאתי מידע בעברית על הדגם הספציפי. למידע כללי על וויליס בארץ, קליק כאן).
L

 אתגר הצילום השבועי – יכולת התאוששות | Weekly Photo Challenge – resilient

רגעי מחשבה | Thoughts

Science… Fiction… Science

מדע… פיקציה… מדע

One fine day (a few years ago) I was walking up a quiet side street. A man was walking down, towards me. Suddenly he lifted a hand, aimed a tiny thing it held, pressed a (conceivable) button and presto – the parked car I was passing got ignited into (motorized) life.

To say I was surprised would be an understatement (I almost jumped out of my own skin). To say he didn't notice would simply be a lie (after all the man had eyes, we were alone there and close by). So, if both of us were aware that we're aware to each other, I couldn't help it –

"Does she drive for you as well?" I hopefully asked as memory, imagination and thought were totally absorbed by another car.
"No" the man answered and was quick to take refuge in his own, in full readiness for the road.

And lo and behold, just this weekend I (finally) heard of new investments and developments
I might have reenacted the historic disbelief in the feasibility of a horseless carriage when thinking of a driverless car. It may be good and well on a screen, but on real-life streets? To my surprise I found myself in two minds:

While a computer is less prone to err than a human and probably will pay more heed to rules and regulations, it may be less appropriate, these days, to provide new hacking challenges (seeing as some hackers are less than friendly). Especially when dealing with a ton-ton-and-a-half weighing tool that can so easily become a weapon, not to mention a lethal one at that.

Tough but a momentary opinion, as long as science is turning sci-fi into reality, I'm a bit sorry the autonomous car got its' chance first. Cause I'm suddenly thinking a HoverCar a much safer idea all around, wouldn't you agree?
L


ובעברית:

יום בהיר אחד (לפני כמה שנים) הלכתי לתומי ברחוב שקט וצדדי. ממול התקדם אדם לעברי. הלז לפתע הרים ידו, כיוון את החפץ המזערי שהחזיק, לָחַץ על כפתור (משוער) והופס – המכונית החונה לידה בדיוק עברתי הותנעה לחיים מוטוריים.

לומר שהופתעתי יהיה לשון המעטה (היות ודי קפצתי מעורי). לומר שהוא-מצדו לא שם לב יהיה סתם שקר (בכל-זאת, לאיש היו עיניים, היינו שם לבדנו ובקרבה יחסית). ואם כבר שנינו מודעים לכך ששנינו מודעים זה לזו ולהיפך, לא התאפקתי –

"היא גם נוהגת במקומך?" שאלתי בתקווה, בעוד מכונית אחרת משתלטת לי במהירות על זיכרון, דמיון ומחשבה.
"לא" השיב האיש ומיהר להיבלע בשלו, המוכנה לצאת לדרכה.

והנה, אך במהלך הסופ"ש האחרון שמעתי (סופסוף) על השקעות ופיתוחים
אולי שחזרתי ביני לביני את אי האמון ההיסטורי למול מרכבה בלי סוס, כאשר חשבתי על מכונית ללא נהג. אולי טוב ויפה על מסכים, אך בכבישים הממשיים? להפתעתי מצאתי עצמי מתלבטת:

בעת שמחשב טועה פחות מבן-אנוש ויתכן גם כי יקפיד יותר על חוקים, אולי קצת פחות ראוי, בימינו-אנו, לספק אתגר חדש להאקרים (חלקם בלתי-ידידותיים בעליל). במיוחד כשמדובר בכלי במשקל טון-טון-וחצי, היכול להפוך בקלות לכלי נשק, שלא לומר קטלני.

גם אם דעה רגעית, בכל הנוגע להפיכת מד"ב למציאות, קצת מצער אותי שמכונית-עצמונית קיבלה הזדמנות. מפני שלפתע נראה לי כי מכונית-רחפת יכולה להיות רעיון הרבה יותר בטוח מכל הכיוונים, לא ככה?
L