רגעי צילום | Pix Moments

Got to Love These White Guys

חייבת לאהוב את הלבנים האלו

I know I already posted a photo of a Little Egret (here), but I liked this one better (the above. How delicate…). And the one who got away (below, with the yellow hint of its' feet).

אני יודעת שכבר העליתי תמונה של לבנית קטנה (כאן), אך אהבתי יותר את זו (לעיל. איזו עדינה, לא?). וגם את האחת שברחה (להלן, עם רמז צהוב-כפותיה).

And the third in this series? Can anyone look at it unsmiling?

והשלישית בסדרה הזו? ובכן, הניתן לראותה ולא לחייך?

L

Transient.

נ.ב., המצחיק הוא שבדרך חזרה ירד עלי גשם, ועוד ביום מפנה הקיץ… האם המדינה עברה לאירופה מבלי ששמתי לב?

רגעי דעה | Opinions

At the Cemetery

Despite the different ways people show their respects, one cannot escape the fact that the tombs are the graves of the dead.
Of which there already are too many.
To which none of the still living has any right to add.
My heart goes out to all the grieving.
L

Dense
Of course – there is no connection whatsoever between the photo and current events.

בבית העלמין: למרות הדרכים הרבות בהן אנשים מבטאים את רגשותיהם, אי אפשר להתעלם מהעובדה כי המצבות מסמנות את קברי המתים.
מהם כבר יש יותר מדי.
להם לאף אחד אין כל זכות להוסיף.
עולמית – ליבי יוצא אל האבלים.
מקומית – הרי השנה בקושי בת רבעון ועל הטרור העולמי (והמקומי) כבר נוספו ארבעה מקרים המתחרים ביניהם בגודל הזוועה: החל מהאימא-שאינה-אימא, דרך האבא-שאינו-אבא (או שכן), והחולה-החולה, וכלה בגרוש מהשבוע שעבר. לא כולל את שתי הנשים שנרצחו לאחרונה…
יהי זכר כולם ברוך.
L

כמובן – אין כל קשר קלוש שבקלושים בין מצבות אלו לכל מה שקרה השנה.
וההתנצלות – כאשר אתגר הצילום האחרון הציע צפוף, סמיך, דחוס (או, בקיצור, התרגום ל-Dense), בגלל כל הכל, פשוט לא יכולתי לחשוב על שום דבר מלבד צפיפות בית העלמין. המוות סמיך לי מדי השנה.

רגעי צילום | Pix Moments

On a Good Morning

I went for a walk, and met with Grace

בבוקר טוב, יצאתי לטיול ופגשתי ב-חן

and with what made me smile a bit (a cock loose in the city?).

ובמה שגרם לי לחייך מעט (גבר משוחרר בעיר?).

L

Hmm… I'm sorry, to me Green really spells Nature. And I'm always happy to find it in the middle of the otherwise very urban city in which I live.

ההמממ… מצטערת אך עבורי, ירוק למעשה מתקשר רק לטבע. ואני תמיד שמחה לפגוש בו בעיר המאד עירונית בה אני חיה.

 

רגעי צילום | Pix Moments

Set the cat among the… well, they're winged anyway

I'm not at all sure what kind of winged creatures these are, but they certainly made quite a racket (though maybe that was for me, not the cat).

את הביטוי המקורי באנגלית הייתי מתרגמת (מילולית) ל: שלח את החתול אל בין היונים. ובכן, הללו לא יונים, אך מכונפים בכל מקרה. איזה מן יצור הם – אין לי מושג. אבל ספר הביטויים שלי גורס כי המקבילות העבריות לביטוי הנ"ל יכולות להיות: התחיל/פתח מחול שדים; או עורר מהומה רבתי. והיצורים הללו אכן חוללו מהומה קולנית (אם כי יתכן שזה קרה בגללי ולא בגלל החתול).

הנ"ל היו עוד מצילומי האתמול, מהיקף האגם | These were more of my shots around the lake yesterday

It's good a match was avoided and no one got hurt

L

רגעי צילום | Pix Moments

Vertigo and Claustro-Sensitivity

What this is is a view from a clear and empty elevator shaft (can't remember whether off the seventh or ninth floor).
The reasons this is Against The Odds are that (a) I really don't like either looking down from or even being at any height, nor (b) can I appreciate tiny enclosed spaces (like, for example, elevators). Yet I didn't have any choice, since I couldn't locate the stairwell (logically and in hindsight I know there must have been one).
Nevertheless architects seem to keep combining the two (see-through elevators for buildings over 2-3 floors high? Who the hell thought this up in the first place?), though I doubt I'm that special to be the only one to (thoroughly!) dislike the idea.
However, I did like the lines and angles…
L

ורטיגו וקלאוסטרו-רגישות – מה שזה, זה מה שנראה דרך פיר מעלית שקוף וריק (לא זוכרת אם מהקומה השביעית או התשעית).
הסיבות שהצילום הזה הינו כנגד כל הסיכויים הן ש(א) אני מאד לא אוהבת להסתכל מ- או להימצא בכלל בגובה כלשהו; ו(ב) אני גם לא יכולה להעריך במיוחד מקומות מזעריים וסגורים (כמו, למשל, מעליות). אך לא הייתה לי ברירה, היות ולא מצאתי את חדר המדרגות (אם כי במחשבה הגיונית שלאחר מעשה ברור לי כי אחד כזה חייב היה להיבנות).
ועדיין אדריכלים ממשיכים לשלב את השניים (מעליות שקופות בבניינים של יותר מ-2-3 קומות? מי לעזאזל חשב על זה מלכתחילה?), למרות שאני מאד מפקפקת בכך שאני כל כך מיוחדת עד כדי להיות היחידה ש(ממש!) לא מתלהבת מהרעיון.
ובכל זאת, אהבתי את הקווים והזוויות…
L

הנוסטלגי | Nostalgic Moments·רגעי צילום | Pix Moments

A Somewhat Rigid Resilience

To have stood the test of I know not how many decades, and still be running, this must be resilient.
(Should be a Willys Jeep Truck).
L

יכולת התאוששות קשיחה-מה – לעמוד למבחן של אני-לא-יודעת-כמה עשורים ועדיין לנסוע, לטנדר הזה חייבת להיות יכולת התאוששות.
(וכמובן, ידידי מוטי צודק. אך לא מצאתי מידע בעברית על הדגם הספציפי. למידע כללי על וויליס בארץ, קליק כאן).
L

 אתגר הצילום השבועי – יכולת התאוששות | Weekly Photo Challenge – resilient

המחוייך | With A Smile·רגעי צילום | Pix Moments

Part-time Path

While trying to think about my life's path, as suggested by the WPC (Path), and maybe influenced by my current doings, I couldn't help thinking of the yarn moments that dot my time.
Granted I can't think of it during the hot-humid summer months, but at winter, I often knit. And my latest favorite project is this.
(instructions for knitting this scarf, can be found here).

Happy and warm Holidays to you all
L

מסלול חלקי: בנסותי לחשוב על מסלול חיי, כהמלצת אתגר הצילום השבועי (מסלול), ואולי בגלל עיסוקי העכשווי, לא יכולתי שלא לחשוב על רגעי הצמר המנקדים את זמני.
אז נכון, שבימות הקיץ החמים-לחים אני לא יכולה אף להעלות זאת בדעתי. אך בחורף הסריגה כמעט תמיד מלווה אותי. והפרוייקט האחרון החביב עלי ביותר עד כה הוא זה.
(הוראות סריגה לצעיף הזה, לצערי באנגלית, אפשר למצוא פה).

חנוכה חמים שמח לכולכם
L