רגעי צילום | Pix Moments

כִּמעַט | Almost

In Luck and its' Lack I lamented a missed photo… well, I almost (!) got it (met the Night Heron again up close and personal) but this time the tassel on its' head wasn't to be seen…

ב-'מזל והיעדרו' קיטרתי על החמצת תמונה… ובכן, כמעט (!) השגתי אותה (פגשתי שוב את אנפת הלילה מאד מקרוב) אך הפעם לא נראתה ציצת ראשה…

This next photo of it isn't that bad… yet still no tassel (and with a rather annoying Flash that flashes on its own, even when there's no need).

וגם הצילום הנוסף שלה לא נורא… אם כי עדיין ללא ציצה (ועם מבזק מעצבן, הפועל על דעת עצמו, גם כאשר אין בו צורך).

During this walk in the Park I sighted (for the second time in my life) the Cormorants, that came back for the winter (as my leaflet says).
Well, I almost (!) managed to snap a shot of them, but they were much too quick to dive. I was left with the wish/hope that one of these days I'll be as quick with the shutter (they're so sweet with their beaks up, in a pair at both sightings, and diving in unison. Like synchronized swimming).

Although speed didn't help me get close enough (almost! clear photos), and/or identify this next bird… (almost familiar, yet no).

תוך סיבוב זה בפארק, קלטתי (לָשנייה בחיי) את הקורמורנים החוזרים לחרוף (כך על פי העלון שלי).
ובכן, כמעט (!) הצלחתי לצלם אותם, אך הללו היו מהירים לצלול. נותרתי עם השאיפה/תקווה להיות, באחד הימים, מהירה כמוהם עם הצמצם (חמודים כל כך עם מקור נישא מעלה, בזוג בשתי הפעמים בהם ראיתי אותם, וצוללים יחד. כמו שחיה מתואמת).

אם כי מהירות לא עזרה לי להתקרב מספיק (כמעט! צילומים ברורים), ו/או לזהות את הציפור הבאה… (כמעט מוכרת, אבל לא).

It doesn't really show well in these photos but the colors are speckled. All who can identify it – well done! (and I'll be happy if you share).

לא כל כך רואים בתמונות הללו, אך צבעיה די מנומרים. כל המצליח לזהות – כל הכבוד! (ואשמח לשיתוף).

L

P.S. I was just told that the speckled bird is a younger Night Heron.

רגעי דעה | Opinions

תגובה רגשית

Sorry English reader, this is too local to translate. Read you next time.

באחד הבקרים בשבוע שעבר, בהגישו לי את הגיליון היומי, איש העיתונים הסב את תשומת לבי אל אחת הכותרות. פניו אמרו לי הכל.
והאמת היא שהגבתי בדיוק כמוהו. בכעס. מהבטן.
חזרתי והתיישבתי לקרוא כל מילה מהדיווח. הבטן עדיין נהמה…

ערב.
רגיעה.
בלי שום קשר לנ"ל תמיד האמנתי…
לא. זו לא אמונה. זו ידיעה: תמיד ידעתי כי לכל אדם (באשר הוא) יש (!) זכויות אנוש. ובכלל זה – הזכות לדיעה, ולהבעתה.
אם כך למה התגובה הכל-כך רגשית שלי באותו בוקר?

אולי בגלל שהמקרה אליו אני מתייחסת מורכב הרבה יותר מסתם חילוקי דעות. היות ובמקרה זה מדובר באותה מנהלת בית ספר שתמכה בבתה.
(מה שאגב, יאמר לזכותה. לא כל הורה תומך בצאצאיו).

לא אכנס אל כל הפרטים, היות ואותי תפס היבט אחד בלבד מכל אותו סיפור. ציטטו אותה כותבת (וראיתי צילום של זה בעיתון): 'צבא ומוסרי זו סתירה במשפט'.

מעניין אותי לדעת איך אותה מנהלת תסביר את העלונים בערבית שהוצנחו על כפרים בדרום לבנון, המזהירים את האוכלוסייה שם, האזרחים החפים מפשע, מפני הפגזה עתידית, מפצירים בהם להתפנות ולהציל את עצמם (בעת מלחמת לבנון השנייה).
מעניין אותי לדעת גם איך אותה מנהלת תסביר את שיחות הטלפון אל אזרחים חפים מפשע ברצועת עזה, המזהירות מפני הפגזה עתידית, מפצירות בהם להתפנות ולהציל את עצמם (בעת מבצע צוק איתן).

כאשר צה"ל מתמודד עם אויב, אשר אינו כוח צבאי של מדינה מסודרת הכפוף לחוק כלשהו, אלא ארגון טרור…
הרי גם החיזבאללה בצפון וגם החמ"ס ברצועת עזה הוכרו זה מכבר (בעולם, לא רק כאן) בתור מה שהם – ארגוני טרור… ולא נראה שיש להם אילו נקיפות מצפון להסתתר מאחורי אוכלוסייתם-הם כדי לטווח באוכלוסייתנו-אנו (שאזכיר את המוסר שלהם?).
והצבא להגנתנו? אמור להגן עלינו. עלי, עליך, על אותה מנהלת וגם על הבת שלה.

ובכן… כאשר זה המצב, האם יתכן להפריד בין צבא ההגנה שלנו לבין מוסר?
הרי אם לא הייתה כל התייחסות למוסר, צה"ל היה משיב אש, בלי שום קשר לכל אותם אזרחים חפים מפשע בצד שממול, וללא כל ניסיון להציל את חייהם.

ובל נשכח שצה"ל אינו איזו חברה פרטית, המחולקת לסניפים ויכולה ליישם מדיניות שונה בכל סניף.
צה"ל הינו ארגון היררכי ומדיניותו אחת היא – מלמעלה עד למטה (בין אם החפ"ש מודע לה ובין אם לאו).
כך שאם מוסריותו של צה"ל ניכרת בשטחים מסויימים, אין זו נעדרת משטחים אחרים (וגם כאן – בין אם החפ"ש, ו/או האזרח, מודע או לא).

ועדיין זכותה של אותה מנהלת לדעתה (כמה מרגיז).

בניסיוני להיזכר בימי בית הספר שלי, לא זכור לי כי נתקלתי במי מהמנהלים אי פעם. והמורים/מורות? – נדמה שכלל לא היו להם דיעות כלשהן, מעבר לנושא אותו לימדו והטלת המשמעת בכיתה.
ובכן, מלבד המורֶה לפיזיקה (החתיך!), ששיתף את הכיתה (ברגע בלתי נשכח) בדיעותיו לגבי תזונה והקשר בינה לבין גוף בריא.
אך במחשבה בוגרת, שקולה וקרה, במבט לאחור – אין זאת אומרת שלשאר המורים לא היו דיעות. מן הסתם גם הם, כשאר אוכלוסיית אזרחי המדינה, הצביעו בבחירות, דנו בדברים בקבוצות עם מבוגרים אחרים וכו'. אבל במקביל, מורים/מורות היו אנשי מקצוע (מי טוב יותר ומי פחות) ומעולם לא הביאו את דיעותיהם הפרטיות/אישיות אל הכיתה.

כך שעדיין זכותה של אותה מנהלת לדיעה אישית משלה (עוד יותר מרגיז).

אבל אפריד לרגע בין כל האמור לעיל לבין הלהלן:

-0-

כאשר האנטישמי הממוצע בארצות נכר נתקל בעלילה, מן הסתם יאמין לה בקלות יתרה. היות והבסיס, הלשד, היסוד שבאותו אנטישמי, מראש מוטה כנגדנו (וגם זו זכותו…).

אבל הישראלי, אשר בעצמו היה אמור לשרת בצה"ל, אשר חי את חייו כאן ועכשיו… בעיצומה של המציאות שלנו… שהישראלי יאמין לעלילות… ?
זה, בקלות יתרה, מרתיח את שאר הישראלים, אשר שרתו בצה"ל ויודעים מה טיבו של צבא הגנתנו. כך שמובן מאליו כי התגובה למקרה כזה רגשית.
הרי זה עלבון אישי לכל מי ששרת בצה"ל לדורותיו.

אך אם אחזור לרגע אל עניין ההצהרה של אותה מנהלת, ואניח בצד את השאלה האם הצהרה זו מנוסחת בעברית או לא, בהתייחס אל התוכן…

אין ולא יכולה להיות סתירה בין צה"ל לבין מוסר, כל עוד בצד השני יש חפים מפשע המנוצלים על-ידי גורמי טרור. נקודה.
וזה לא עניין של חילוקי דיעות. זה לא עניין של ימין או שמאל.

זה עניין של אנושיות.

זה עניין גם של מדינה, המנסה להתקיים למול אויביה, להמשיך להעניק לאזרחיה (החפים מפשע בעצמם) את המקום הבטוח לחיות את חייהם ובין היתר גם להתבטא ולהביע דיעותיהם.
ומי שחושב אחרת בנושא המסויים הזה, יתכן ופשוט אינו מודע לכל העובדות.

ועדיין זכותה של אותה מנהלת לדעתה (הכי מרגיז), גם כאשר היא טועה, מוטעת ומטעה.
אבל זו רק דעתי (זכותי?).
L

רגעי עץ | Tree Moments·רגעי צילום | Pix Moments

To Effect or Not to Effect

A few explanatory words: the Weekly Photo Challenge urging to Experiment, sent me to this corner of the Park, housing some statues* (that I don't really like much). After experimenting with the photography itself, I tried some of the camera options/effects (which I don't normally mess with).
And the above result? I actually like. The Dream/Fantasy atmosphere sort of (in my own mind) makes it okay that some trees are flat…
Below you can see the original photo. Which do you prefer?

מספר מילות הסבר ל-'אפקט או לא': אתגר הצילום השבועי המציע 'להתנסות', שלח אותי אל הפינה הזו בפארק, ביתם של מספר פסלים* (אשר לא ממש מוצאים חן בעיניי). לאחר שניסיתי צילומים שונים, התנסיתי גם בכמה מהאפשרויות/אפקטים המציעה המצלמה (איתם אני לא מתעסקת בדרך כלל).
והתוצאה לעיל? דווקא מוצאת חן בעיניי. אווירת החלום/פנטזיה (לדעתי האישית) הופכת את העובדה שכמה מן העצים שטוחים למעין בסדר…
למטה אפשר לראות את הצילום המקורי. איזה מוצא חן לך יותר?

L

* The name of this piece – Eight Positive Trees, by Menashe Kadishman. 1975, Corten Steel. Gift of the Philip & Muriel Berman Foundation, Allentown, Pennsylvania.

* שם היצירה – שמונה עצים פוזיטיביים, מאת – מנשה קדישמן. 1975, פלדת קורטן. מתנת פיליפ ומיוריאל ברמן, אלנטאון פנסילבניה.

רגעי צילום | Pix Moments

Delicate Grace

Delicate grace was what I thought when I first saw both these Winged guys…

חן מעודן היה מה שחשבתי ברגע שראיתי את שני המכונפים הללו…

מַגְלָן חום | Glossy Ibis
מַגְלָן חום | Glossy Ibis

On the other hand, they don't exactly pause long enough to pose…

מצד שני, הללו לא בדיוק עומדים די זמן במקומם לצילום…

אנפה אפורה | Grey Heron
אנפה אפורה | Grey Heron

And the Grey Heron? Only here for the winter…

והאנפה האפורה? רק הגיעה לחרוף כאן…

L

אתגר הצילום השבועי – זמני | The Weekly Photo Challenge – Temporary

רגעי צילום | Pix Moments

מזל והיעדרו | Luck and its' Lack

(העברית לאחר התצלום).

Luckily, I decided last Friday to go for a walk. Unfortunately, the camera's batteries gave me some troubles. Luckily, the photo for which I went out in the first place succeeded (as can be viewed in my previous post). Unfortunately, other than that one photo, the camera with its' problematic batteries refused to snap more shots.
For my own pleasure, I spotted many winged creatures around me (including my very first Pied Wagtail of the season. Around here it announces the Autumn).
For my very great sorrow, as I already said, the camera refused to commemorate.
So I went there again today.

Luckily, I met again what I think is a Night Heron.
Unfortunately, this photo isn't as good as it could be. Last Friday with the uncooperative camera I met one of these much closer (so much so, that I noticed the rather bizarre 2-string-tassel on its' head).

And that's it for now. There are some more winged ones that I didn't snap today but since the weather is not hot and humid anymore, I foresee more walks.
Till next time, fare well
L

למזלי – החלטתי בשישי האחרון ללכת. לצערי – הסוללות של המצלמה היקשו עליי מאד. למזלי – הצילום לשמו יצאתי דווקא הצליח (ולראייה – הפוסט הקודם לזה). לצערי – מלבדו המצלמה, על סוללותיה הבעייתיות, סירבה לצלם עוד.
להנאתי הפרטית – קלטתי המון מכונפים סביבי (כולל הנחליאלי הראשון שלי העונה! סתיו, סתיו, סתיו…).
לצערי הגדול-עצום-ורב – כפי שאמרתי, המצלמה סירבה להנציח.
על כן הלכתי לשם גם היום.

למזלי, ראיתי שוב את מה שנדמה לי כאַנְפַת לילה.
לצערי, הצילום הזה אינו טוב כפי שיכול היה להיות. בשישי עם המצלמה הבעייתית פגשתי ציפור כזו מקרוב מאד (כל כך קרוב עד כדי הבחנתי בציצה המוזרה-מה על ראשה).

וזהו זה לעת עתה. עוד יש שם כמה מכונפים אותם לא הצלחתי 'לצוד' היום, אך היות וכבר לא חם ולח אני צופה עוד הליכות.
עד לפעם הבאה, היו שלום
L

הנוסטלגי | Nostalgic Moments

The Round Building

The moment I saw this week's photo challenge (rounded) I thought about the round building in the middle of the lake in the national park. And since today was noted here the international walking day, I went there for a walk.

(By the way, this was built in 1967, and it could be reached by boat only, until they built the first bridge to it. Any and all businesses opened in it failed, and I really don't see why. The place was abandoned but wasn't demolished because it is a symbol of the park and the town it is in. The original bridge got destroyed in a storm and the current one was built in 2013).

L

המבנה העגול

ברגע שראיתי את אתגר הצילום השבועי (מעוגל), חשבתי על המבנה העגול באמצע האגם בפארק הלאומי. ומכיון שהיום צויין בארץ יום ההליכה הבינלאומי, יצאתי להליכת בוקר דווקא לשם.

(אגב, בוויקי גיליתי שבנו אותו בשנת 1967, ושניתן היה להגיע אליו רק בסירות לפני שבנו את הגשר הראשון אליו. כל בית עסק שנפתח בו נכשל, ואני ממש לא מבינה למה. המקום ננטש, אך לא נהרס עדיין בגלל היותו סמל לפארק ולעיר. עוד גיליתי כי הגשר המקורי נהרס בסערה וכי את הנוכחי הוסיפו ב-2013).

L

הנוסטלגי | Nostalgic Moments

משעול הזיכרונות חלק 2 Memory Lane Part

Well, the next sight amused me. Though no wonder the girl is interested, it seems just her size of a car.

ובכן, אותי המראה הבא שעשע. אם כי לא פלא שהילדה מתעניינת, המכונית הזו נראית בדיוק במידה שלה.

אוסטין הילי Austin Healey 1955

However the next is an automobile (maybe of 1957. I forgot to note it to myself while there and in the photo the sign with the details isn't all that clear).

אבל הבא בתור כבר ממש כלי רכב (אולי משנת 1957. שכחתי לרשום לעצמי כאשר הייתי שם ובצילום, שלט הפרטים לא לגמרי ברור).

קאדילק | Cadillac

But this next one is simply wonderful, no need for more words. (And between you and me – this one is more like what I expected to see at such a show).

אם כי זו פשוט נהדרת, ואין צורך בעוד מילים. (ובינינו – נראית הרבה יותר כמו מה שציפיתי לראות במן תצוגה שכזו).

אקסקליבר (הייתי אומרת, אך אין לי מושג איך לבטא את ההמשך) | Excalibur Phaeton

Anyway, I can't wait to see what other gems I'll find next year.
L

ובכל מקרה, כבר מדגדג לי לגלות אילו פנינים נוספות אמצא בשנה הבאה.
L

הנוסטלגי | Nostalgic Moments

משעול הזיכרונות חלק 1 Memory Lane Part

לדוד שלי היה אחד כזה | My uncle had one of these

פולקסווגן (לה קראנו במשפחה 'דובה') | Volkswagen Type 2
פולקסווגן (לה קראנו במשפחה 'דובה') | Volkswagen Type 2

אבל אבא שלי חלם על אחת כזו | But my dad dreamed of one of these

רולס רויס סילבר שאדו Rolls-Royce Silver Shadow 1976
רולס רויס סילבר שאדו Rolls-Royce Silver Shadow 1976

רבים אחרים חלמו על כזו | Many others dreamed of one of these

ת'אנדרברד | Thunderbird
ת'אנדרברד | Thunderbird

Once a year the local old-cars-club puts on a show. This was it for this year and I gathered some more impressions. Tomorrow or the day after I'll post them too.
But the disappointments? Though I got there early, I couldn't reach every car without some people getting in my lens. I also don't understand why the vehicles had to be so crowded together. And lastly – too bad my own dreams were not there (no Porsche 911 nor Citroen DS… oh, well, maybe next year).

Happy weekend to everyone
L

כן, זה היה המפגש השנתי של מועדון החמש, משם אספתי עוד כמה רשמים. מחר-מחרתיים אעלה גם אותם.
אך האכזבות? למרות שהגעתי די מוקדם, לא אל כל מכונית הגעתי בזמן לקלוט אותה ללא אנשים. בנוסף, לא הבנתי למה היה צורך לצופף גם את כלי הרכב עצמם. ולסיום – כמה חבל שהחלומות שלי בלטו בחסרונם (מה, אין בארץ אף פורש 911 או סיטרואן DS לרפואה? כמה חבל… אולי בשנה הבאה).

מועדים לשמחה
L

רגעי צילום | Pix Moments

My Home Town

I moved from my home town decades ago. During this year I happened to visit and was pretty amazed. So each new visit I go on a bus and take a tour. Like a tourist. And today I reached this unusual thing:

עיר הולדתי – עקרתי מעיר הולדתי לפני עשורים. בשנה האחרונה, יצא לי לבקר בה, ודי נדהמתי. לכן בכל ביקור נוסף, אני עולה על אוטובוס ומסיירת. כתיירת. והיום הגעתי אל הדבר המוזר הזה:

חזית | Front
צד | Side
גב (1) | Back (1)
גב (2) | Back (2)

I just don't know what it is, and/or what it is supposed to represent (although to me it looks like a Frisbee from outer space…). On my way back, I met with this:

פשוט אין לי מושג מה זה, ו/או מה זה אמור לייצג (אם כי זה נראה לי כמעט כמו פריזבי מהחלל החיצון…).
בדרכי משם נתקלתי בזה:

עוד דבר בלתי רגיל | Another unusual thing

L

Unusual