I Don't Get It·המחוייך | With A Smile

רגע קסום ? A Magical Moment

לעברית, קליק פה.

One of the days last week I was sitting (in total boredom) in a bus. We were stopped at a red light. All of a sudden I caught something strange through the window.
The one-way street we were standing in had only two lanes. The right for those who turn right, the left for those who go on straight ahead. And it also has to be said that these lanes are not particularly wide.
In my lane, at the head of the queue, stood the city bus.
In the right lane stood a truck that delivers refrigerated foods.
Both of these are not exactly minuscule. However…

Right there between them stood…

a sedan (!?!).

as if there was a third lane (and I assure you there isn't!).

I immediately remembered Harry Potter's world

Ford Anglia of 1967

Well, not exactly the flying car, but those who managed to squeeze in spaces others couldn't and the ones who managed to find themselves magically at the front of the queue (which is exactly where all of us stood).

I won't go on teasing. What happened was pretty simple to understand, after all:
the truck stood just before the stoplight with two wheels on the sidewalk, to unload, when both private car and public bus pass it by.
These passed, the truck turned on and the driver, not at all fussed with the traffic, drove on. Sandwiching the car between him and the bus.

The bus driver seemed amused: the smaller car (compared to the monstrosities at its' sides) wiggled out of the sandwich, stopped aslant, half blocking the truck, (probably half of itself) on the crosswalk, the side window slid down and the (female) driver started arguing with the (male) truck driver. Which, of course – didn't remain in her debt.

As a photograph, I didn't see the photogenic value, especially through a not-too-clean bus window. So I didn't snap the shot. Yet still the image of the three vehicles standing on two lanes remains etched in front of my mind's eye.

This week I passed that way again and I still cannot figure it out and understand. At the sidewalk's edge stand lampposts and trees. So the truck could not have managed driving on it…
And the road really seems (still) not wide enough…

And this is another side of the coin:
there I was, amused by the situation and my own imagination, thinking of magic, that allows what seems impossible in the real world. But in fact, on the road, it seems that between the car and the truck drivers there was no love lost among all the anger and frustration. Not to mention the danger aspect of the situation I described…

But this reminded me that in this life there really could be magical moments, that could just as easily be missed, when one is not looking.
So open your eyes, they are there…
L


ובעברית:

באחד מימות השבוע שעבר ישבתי (השתעממתי לגמרי) באוטובוס. עמדנו באור אדום. לפתע-פתאום, קלטתי משהו מוזר מחוץ לחלון.
ברחוב החד-סטרי בו עמדנו יש רק שני נתיבים. הימני מיועד לפונים ימינה, והשמאלי מיועד לממשיכים קדימה. ויש גם לציין כי הנתיבים לא רחבים במיוחד (מדובר ברח' הרצל פינת הרא"ה, או אורדע, רמת-גן, למי שמכיר).
בנתיב שלי, בראש התור לרמזור, עמד האוטובוס העירוני.
בנתיב הימני עמדה משאית הובלה בקירור.
שני אלו לא בדיוק כלי-רכב מזעריים. אבל-ברם-אולם…

ממש ביניהם עמדה…

מכונית משפחתית (!?!).

כמו היה שם נתיב שלישי (ואני מבטיחה לכם שאין!).

מיד נזכרתי במכוניות שונות בעולמו של הארי פוטר…

פורד אנגליה 1967

ובכן, לא בדיוק המכונית המעופפת, אלא אלו אשר הצליחו להידחס אל רווחים בלתי אפשריים לכל מכונית אחרת, או הללו אשר הגיעו באורח פלא לראש התור של הרמזור (וממש שם עמדנו כולנו).

ובכן, לא אמשיך למתוח. מה שקרה היה, בסופו של דבר, די פשוט להבנה:
המשאית עמדה מעט לפני הרמזור, בגלגליה הימניים על המדרכה, ופרקה סחורה, כאשר עקפו אותה האוטובוס והמכונית הפרטית.
משסיימו הללו לעקוף, המשאית הותנעה, והנהג, כלל לא מוטרד משאר התנועה, נהג קדימה. 'כורך' את המכונית הפרטית בינו לבין האוטובוס.

נהג האוטובוס נראה משועשע: המכונית הקטנה (יחסית למפלצות לצדיה) התפתלה החוצה מה'כריך', נעצרה באלכסון חוסמת מחצית המשאית, (כנראה מחציתה-שלה) על מעבר החציה, חלון הצד שלה צנח והנהגת החלה להתווכח עם נהג המשאית. אשר, כמובן – לא נשאר חייב.

כצילום – לא ראיתי בזה ערך פוטוגני, במיוחד לא דרך חלון אוטובוס לא הכי נקי, לכן לא צילמתי. ועדיין התמונה של שלושה כלי רכב עומדים על שני נתיבים נותרה חקוקה לנגד עיני רוחי.

השבוע עברתי שם שוב ואני עדיין לא מצליחה לפענח ולהבין. על שפת המדרכה ניצבים עמודי תאורה ונטועים עצים. כך שמשאית הקירור לא יכולה הייתה להמשיך בנהיגה על המדרכה…
והכביש ממש לא נראה רחב מספיק…

והנה עוד היבט של צדי המטבע:
שם הייתי, משועשעת מהמצב ומהדמיון האישי-שלי, חושבת על קסמים, המאפשרים את מה שבעולם הממשי נדמה כבלתי אפשרי. אבל בשטח, בפועל, נדמה לי שבין נהגת המכונית לבין נהג המשאית לא חלף אף רגע חיובי בין כל הכעס, התסכול והעצבים. וזאת מבלי להתייחס אל ההיבט המסוכן במצב אשר תיארתי…

אם כי זה הזכיר לי שיכולים בכל-זאת להתקיים בחיים האלה רגעים קסומים, אותם אפשר להחמיץ די בקלות, אם לא מסתכלים.
פקחו עיניים, הללו שם…
L

הנוסטלגי | Nostalgic Moments

וזהו זה | And That's It

הקודמים: חלק 1, חלק 2, חלק 3, חלק 4 | Previously: Part 1, Part 2, Part 3, Part 4

During his own childhood my dad got bit by the motor-bug. Any engine with wheels was worthy of his attention.

אבא שלי, עוד מילדותו, נדבק בחיידק המוטורי. כל מנוע מחובר אל גלגלים מצא ראוי לתשומת לבו.

As a little girl, I played along with him in boys games, like recognize the car by sight or symbol (but the sound of the engine? That was when I reminded dad that I really was a girl, not a boy).

כילדה, שיתפתי איתו פעולה במשחקי בנים, כמו זהי את המכונית לפי הצורה והסמל (אם כי זהי את רעש המנוע? בשלב הזה הזכרתי לאבא שאני בכל זאת ילדה, לא ילד).

Dad was subscribed to a car-magazine from abroad. Encouraged by our games, he let me leaf through it too.

אבא היה מנוי על כתב עט מוטורי מחו"ל. מעודד מהמשחקים שלנו, הרשה לי לעלעל.

והתאהבתי במבט ראשון | And it was love at first sight

And being only a child, unknown facts could not confuse me even a bit. Which is why I had no problem recognizing the similarity between the love of my life (as was then) and what looked to me (then) almost as her smaller version.

ומהיותי ילדה, עובדות עלומות לא יכולות היו לבלבל אותי ולוּ במעט. על כן לא הייתה לי בעיה לזהות את הדמיון בין אהבת חיי (דאז) לבין מה שנראה בעיניי (דאז) כמעט כמו גרסתה המוקטנת.

Maybe the models I met this time are not exactly the ones of my childhood (which I remember as more similar), but there is still something in the wide front, tapering back and in profile, that at least to me seems similar still.
What do you think?

אולי הדגמים שפגשתי הפעם אינם בדיוק דגמי ילדותי (אותם אני זוכרת כהרבה יותר דומים), אבל יש משהו בחרטום הרחב, באחוריים המוצרים, כמו גם בפרופיל, אשר לכל הפחות בעיניי עדיין נראה די דומה.
מה דעתך?

And how happy I was to meet both the Citroën DS and the Porsche 911 this time! These were exactly the two cars I wished I saw in the previous show, which is the reason I decided to bring them up on the last post in the series of this year's exhibit.

וכמה שמחתי לפגוש גם את הסיטרואן DS, וגם את הפורש 911 הפעם! אלו בדיוק שתי המכוניות שייחלתי לפגוש בתצוגה הקודמת, לכן החלטתי להעלות אותן אל הפוסט האחרון בסדרה השנה.

And what will I wish for next year? Maybe a Bentley? Or a Lamborghini? I don't know. But I'm sure that next year too (as was this year and the one before it) the plethora will be overwhelming. So I will wish not to be too amazed by it, and to not miss anything.

In the hope you enjoyed it as I did, have a good weekend
L

ומה אייחל לפגוש בפעם הבאה? אולי בנטלי? או למבורגיני? לא יודעת. אני משוכנעת שגם בשנה הבאה (כמו השנה ובקודמתה) השפע יהמם מחדש. על כן אייחל לא להידהם מדי ולא להחמיץ דבר.

בתקווה שנהנית כמוני, סופ"ש נעים ושבוע טוב
L

הנוסטלגי | Nostalgic Moments

המשעול המיוחד 2 The Special Lane

הקודמים בסדרה: חלק 1, חלק 2, חלק 3 | Previously in this series: Part 1, Part 2, Part 3

סברה | Sabre

Just thinking this is one car out of only 379 ever assembled, and it seems there is no car more special than this one.

רק לחשוב שזו אחת מבין 379 מכוניות שנוצרו אי פעם, ונדמה שאין מכונית יותר מיוחדת ממנה.


L

הנוסטלגי | Nostalgic Moments

המשעול המיוחד 1 The Special Lane

הקודמים בסדרה: חלק 1, חלק 2 | Previously in this series: Part 1, Part 2

יגואר | Jaguar

If I have any criticism, it has to do with the details. Personally I like knowing what I am looking at. Not just make, but also model and year of production (at the very least). And in many cases these details were lacking. Like in this case.

אם יש לי מילת ביקורת, הרי זו נוגעת אל הפרטים. אישית, אני אוהבת לדעת על מה אני מסתכלת. לא רק שם יצרן, אלא גם שם דגם ושנת ייצור (לכל הפחות). ובמקרים רבים הפרטים חסרו לי. כמו כאן.

This separated Jaguar had a board of photos, showing it before restoration. But no other details. What a shame.

אל היגואר המובדלת הזו הצטרף לוח צילומים, אשר הבהיר את מצבה טרום שיפוץ. אך לא פרטים נוספים. וחבל.

L

הנוסטלגי | Nostalgic Moments

משעול השברולט | The Chevrolet Lane

לפרק הקודם בסדרה, קליק פה | For the previous installment in the series, click here

שברולט קורבט סטינגריי מהממת | The amazing Chevrolet Corvette Stingray

שברולט קורבט יפהפייה 1961 The beautiful Chevrolet Corvette

ושברולט בל אייר מדהימה 1957 and the stunning Chevrolet Bel Air

I have absolutely no clue whatsoever why this car pushes my nostalgic button, seeing as I was born more than a decade after it…

אין לי מושג למה דווקא המכונית הזו לוחצת לי על כפתור הנוסטלגיה, במיוחד כאשר נולדתי יותר מעשור אחריה…

In the bitching corner this time – the people. What can I say… there were tens of signs asking not to touch the cars. Yet people touched, opened, peeked in, slammed, leaned on, even got on steps (if the vehicle had one), surrounded the cars and clung to them.
Most of these cars are very important to their owners. Some of which have worked on them by the sweat of their brow. And there the visitors were, despite the signs, treating the cars as their own. Unbelievable.

But this is it. The bitching over and it has to be said I got back from there happy.
The reason for that … to be continued…
L

בפינת הקיטוּר הפעם – האנשים. מה אגיד-אומר-אדבר… עשרות שלטים ביקשו שלא לגעת במכוניות. ואילו האנשים… נגעו, פתחו, הציצו, טרקו, נשענו, אפילו עלו על מדרגות (אם לרכב הייתה מדרגה), הקיפו, נצמדו.
רוב המכוניות הללו חשובות מאד לבעליהן. חלקם ממש עבדו על המכונית בזיעת אפם. והנה, על אף השילוט, רבים התנהגו עם המכוניות כבשלהם. פשוט לא יאומן.

אבל זהו. נגמר הקיטור ויש לציין כי חזרתי משם די מאושרת.
ההסבר לזה… בהמשך…
L

הנוסטלגי | Nostalgic Moments

משעול הזיכרונות 2018 Memory Lane

Every year there is this meeting of antique car owners, where the cars are put on show. This year I have many pickings. If you're not interested, read you in a few more posts.

כן. מועדון החמש. השנה הבאתי שלל רב. אחלק אותו למנות. אציין מראש – הסדר יהיה לפי סדר הצילום (למעט מספר הפתעות, אותן אשמור לסוף).

I have absolutely no idea which car this is, but I liked its' propeller…

אין לי מושג איזו מכונית זו, אבל מצא חן לי הפרופלור…

(וסיפרו לי כי זו סיטרואן אמי | and I was told this is Citroën Ami)

And here's a Chevrolet (V8 ?), looking good:

והנה שברולט (V8 ?), נראית טוב:

And a Classic Tiffany…

וקלאסיק טיפאני…

I couldn't find information on it, all I know is what was written on its' back.

לא מצאתי מידע על המכונית, כל שיש לי זה מה שנכתב עליה מאחור.

ובכן, נראה לי די בינתיים | Well, seems enough for now

עדיין מועדים לשמחה ושבת שלום | Have a good weekend

L

P.S. For last year's haul click here for part one, or click here for part two, that were shorter than the above.

נ.ב. לשלל של השנה שעברה, קליק פה לחלק א', או קליק פה לחלק ב', שהיו יותר קצרים מהנ"ל.

המחוייך | With A Smile·קיטוּר | Bitching

Back to the Past

לעברית, קליק פה.

The phone rang. I answered.
L?
Yes?
I'm calling from the bank.
(Okay, already scary. The bank won't call to wish a happy holiday).

We've been notified there's a suspicion your credit card has been copied, when you drew cash this morning. So I canceled your card just now.
(??!!?? I'm in shock).

I've ordered you a new card. It'll take a week.
(Today is Tuesday…).

It'll be here maybe Wednesday next week. Probably Thursday.
(Meaning – a week and a half! And I have only a bit over 10 US$…).

You can always come over and draw cash from the bank clerk…
(Do you remember those days?).

Well, nice Ms. Bank, that canceled and ordered, couldn't tell me if the copied card was used or not. So another call to the credit card company:

I see a deal made today, but have no details.
(What can that mean?).

It depends on the business. They sometimes broadcast all at the end of the day, sometimes every other day…
(Did you know that?).

In short – maybe Thursday I'll know if it is my deal of this morning or someone else's… (and I might have to wait to know till next Tuesday).

And what in the meantime?
Seemingly – I'm stuck. No card to charge, and since it is the same one – it won't work at the cash machine. And what I have on me is a ridicules sum that won't see me through the weekend…

On the other hand – I won! It seems to me that the last paragraph already says I went back in time. But I most certainly will be the woman who traveled further to the past (meaning – once I go to the bank, stand in front of a clerk and draw cash).

Someone once advised me to hide money in the car for emergencies.
(But I have no car. And if I did, I'd be afraid it would be stolen).
Ms. Bank advised a second credit card, just in case.
(But I don't like credit… hardly ever use it).
So I have no choice but to slug my feet (to the bus) and actually step back to the past…
It'll be alright (I typed hopefully).

Happy Sukkot (those who celebrate)
L


ובעברית:

בחזרה אל העבר

הטלפון צלצל. עניתי.
L?
כן?
מדברים מהבנק.
(או.קיי., רק רגע – זה כבר מפחיד. בנק לא יתקשר לאחל חג שמח).

קיבלנו הודעה על חשד להעתקת כרטיס האשראי שלך, כאשר משכת כסף הבוקר. לכן ביטלתי לך את הכרטיס הרגע.
(??!!?? אני בהלם).

הזמנתי לך כרטיס חדש. יידרש לזה בערך שבוע.
(אנחנו ביום שלישי…).

אולי ביום רביעי בשבוע הבא. יותר בטוח – ביום חמישי.
(כלומר – שבוע וחצי! ויש עלי רק כ-40 שקל…).

את תמיד יכולה למשוך מהפקיד בסניף…
(אתם זוכרים את הימים?).

טוב, הגברת הנחמדה שביטלה לי והזמינה, לא ידעה להגיד לי אם השתמשו למעשה בכרטיס המועתק. לכן עוד שיחה עם חברת האשראי:

נקלטה עסקה יחידה, עדיין ללא פרטים.
(מה זאת אומרת?).

תלוי בבית העסק, לפעמים משדרים לנו בסוף היום את הכל, לפעמים אחת ליומיים…
(הידעתם את זה?).

ובקיצור, אולי ביום חמישי אדע אם זו העסקה שלי מהיום או של מי שאינו אני… (ואולי אחכה עד אחרי שמחת תורה…).

ומה בינתיים?
לכאורה – אני תקועה. אין כרטיס אשראי להעביר בשום מכונה, אין דרך למשוך כסף מזומן, וכבר ציינתי כי יש עלי סכום מגוחך, אשר לא יעביר אותי את הסופ"ש…

מצד שני – זכיתי! נדמה לי שהפסקה הקודמת כבר אומרת שחזרתי בזמן. אבל לבטח אהיה האישה היחידה שממש תחזור עוד יותר אל העבר (כלומר – ברגע שאסע אל הבנק ואתייצב מול הפקיד/ה כדי למשוך כסף).

מישהו יעץ לי פעם להחביא סכום כסף במכונית למקרי חירום.
(אבל אין לי מכונית. ואם הייתה, הייתי חוששת מגניבה).
הגברת מהבנק ייעצה לי להזמין עוד כרטיס, שיהיה כגיבוי.
(אבל אני בכלל לא בעד אשראי… בקושי משתמשת).
על כן אין ברירה ואכתת רגלי (עד האוטובוס) ואחזור אל העבר.
יהיה בסדר (הקלדתי בתקווה).

מועדים לשמחה
L

רגעי טבע | Nature Moments

Drama

לעברית, קליק פה.

Drama, simply put, is more interesting than still waters.
True it is that we all need to be still waters sometimes, and that too is pretty simple – in order to rest. However, most of us either read and/or watch (mostly, in my opinion) some kind of drama. Whether Action (book or movie), or cerebral (court-room drama?), or spiritual (well, you tell me which genre fits here).
Even in the Fantasy realm there has to be drama. Otherwise the story would be boring.

I'll admit freely that in the greenery world I haven't met with drama yet. Plants are watered, they absorb the sun and grow. What else is new?

And then I passed this bush, and I had to document:

Isn't this dramatic?
L

P.S. There has to be said a word or two in favor of the sun, that plays a considerable part here…


ובעברית:

דרמה

דרמה, בפשטות, יותר מעניינת ממי מנוחות.
נכון, כולנו זקוקים למי מנוחות מדי פעם, וגם זה די בפשטות – כדי לנוח. אבל-ברם-אולם רובנו קוראים, ו/או צופים (בעיקר, לדעתי) באיזושהי דרמה. אם פעלתנית/גופנית (סרטי/ספרי פעולה), אם מושכלת (דרמה משפטית?) ואם רוחנית (ובכן, תגידו לי אתם איזו סוגה מתאימה פה).
גם בממלכת הפנטזיה חייבת להיות דרמה. אחרת הסיפור ישעמם.

אודה ולא אבוש כי דווקא בממלכת הצומח טרם הזדמן לי להיתקל בדרמה. צמחים מושקים, סופגים את השמש וצומחים. ומה חדש בזה?

אבל לפתע עברתי ליד השיח הזה, והייתי חייבת לתעד:

האין זה דרמתי?
L

נ.ב. יש לומר מילה-שתיים גם לזכות השמש, המשחקת כאן תפקיד לא מבוטל…

המחוייך | With A Smile·רגעי מחשבה | Thoughts

The Sides of the Coin

לעברית, קליק פה.

For a while now I've been bothered by the idea that "there are two sides to every coin".
Whoever coined this idiom, I have a feeling that they meant well:
That they wanted to say – watch out. What seems clear may be just one aspect, but let's not forget there could always be another.

Does anyone else see where this idea fails?

Well, despite the well-meaning intention to expand thought, this idea actually limits the options – to only two.
As if there could not be a third, fourth, tenth side to anything and everything. Even a coin…
So, being bothered as I was, at some point I observed and experimented (in an uncontrolled environment) and made a (not at all shocking) discovery:

Every coin has at least three (!) sides.

It is not just the symbol side and the number side. A coin also has a thickness.
Therefore it always has a third side – the circumference.
Albeit thin and easy to ignore, still it exists nevertheless.

I also found that some coins (like the one on the left in the above photo, that is Hungarian) have even more sides to them:
the symbol side + the number side + the outer edge of the one white metal + the inner rim of it + the circumference of the other golden metal within = (to my own count make) 5 sides…

However, when trying to find a real-life example for this, I-myself failed. (Was I limited by the original two-sided-coin idea?)

That is – until I remembered this old shot:

Seemingly a very simple shot, in which nothing happens. But I will now analyze it a bit and add the missing details:

First – it is rather surprising to walk in the everyday, mundane street, and meet a free balloon devoid of a person coming my way (1).
On second thought (2) – I rather liked the overall shot (which is why I snapped it).
Right after clicking, other thoughts came aboard – (3) did a child lose it and now he (or she) are sad?; (4) did it break free from a shop along the street, selling it and the like?; (5) was there a party planed in one of the apartments around (it was mainly a residential street, until the shopping center ahead) and one of the balloons emancipated itself?
I haven't a clue. But, oh, this last thought reminded me of the time I lost my personal liking of balloons (6):

It was years and years ago. I was living alone.
It was my birthday.
I came home at the end of the day, expecting an empty apartment, as usual. Opening the door, the light from the stairwell spilled into the darker apartment, almost reaching (yet not quite) something rounded at a somewhat unreasonable hight. Which immediately made me feel it is the head of a too tall someone (therefore much more threatening than just a someone being where there should be no one at all).
Really trembling I turned on more light and found a balloon stuck there. One of many…
It turned out that some friends that lived nearby, having a key (for emergencies only) took it upon themselves to decorate for the occasion.
Yet another well-meaning intention that rather missed its mark. For I am sure they didn't want to give me a heart attack as a birthday present (or erase ten years of my life).

And these were the six aspects of the seemingly simple balloon.
I'm sure there could be more, of which I'm too limited (by my own experience) to think. So whoever sees more, is welcome to share in a comment.
L

P.S. Suddenly, during the weekly clean-up, the penny dropped – the only thing that truly has only two sides is…

a dish cloth…


ובעברית:

צדי המטבע

זה זמן שהרעיון כי "לכל מטבע שני צדדים" (או "הצד השני של המטבע") מטריד אותי.

יהיה מי שהיה זה (או זו) שטבעו את מטבע הלשון הזה, לתחושתי האישית – הכוונה המקורית הייתה חיובית:
כלומר, רצו לומר – שימו לב. אולי מה שנדמה הכי ברור זה צד אחד בלבד, אבל בל נשכח שתמיד יכול להיות עוד צד.

האם עוד מישהו רואה איפה הרעיון הזה נכשל?

ובכן, על אף שהכוונה כנראה הייתה הרחבת המחשבה, המשפט הזה דווקא מגביל: לשני צדדים בלבד.
כמו לא יכול להיות צד שלישי, רביעי, עשירי… לכל דבר ועניין. אפילו למטבע…
לכן, בהיותי מוטרדת, באיזשהו שלב בחנתי, ניסיתי והתנסיתי (בסביבה לא מבוקרת) ועליתי על תגלית (ממש לא מרעישה):

התברר לי שלכל מטבע יש לפחות שלושה (!) צדדים.

הרי אין זה רק צד הסמל וצד המספר. למטבע יש גם עובי.
כך שתמיד יש לו גם את הצד השלישי – ההיקף.
אמנם דק וכזה שממנו קל להתעלם, אך בכל זאת ממשיך להתקיים.

עוד גיליתי כי למטבע עשרת השקלים יש אפילו יותר היבטים:
צד הסמל + צד המספר + היקף חיצוני של החלק המוכסף + היקף פנימי של החלק המוכסף + היקף חיצוני של החלק המוזהב = (לספירתי) 5 צדדים…

אך כשניסיתי לחשוב על דוגמה לכך מהחיים, אני-עצמי נכשלתי. (האם הוגבלתי על-ידי רעיון המטבע המקורי?)

כלומר – עד שלפתע נזכרתי בצילום הזה:

לכאורה, צילום מאד פשוט, שלא קורה בו הרבה. אך הריני לנתח קמעה, ולהוסיף את הפרטים שלא מופיעים בתמונה:

תחילה – זה די מפתיע ללכת ברחוב היום-יומי הרגיל ולפתע לפגוש בלון משוחרר, נטול-איש, מתקדם לעברי מהכיוון הנגדי (1).
במחשבה שנייה (2) – אהבתי את התמונה הכללית (לכן צילמתי).
ומיד לאחר שהקלקתי, החלו מחשבות נוספות לצוץ – (3) האם ילד איבד בלון, ועכשיו הוא (או היא) עצובים?; (4) האם הבלון חמק לחופשי מחנות בהמשך הרחוב, שמוכרת אותו ושכמותו?; (5) או שמא מתוכננת חגיגה באחד הבתים הסמוכים (זה רחוב מגורים בעיקרו, עד לחנויות בהמשכו) ואחד הבלונים ברח אל עצמאותו?
אין לי מושג. אבל, הו, זה הזכיר לי את ההזדמנות בה איבדתי את חיבתי האישית אל בלונים (6):

היה זה לפני שנים על גבי שנים. גרתי לבד.
הגיע יום הולדתי.
חזרתי הביתה בסוף היום, מצפה למצוא דירה ריקה, כהרגלי. בפותחי את הדלת, אור המדרגות חדר מעט אל חלל הדירה האפלולי. וכמעט הגיע (אם כי לא ממש) אל משהו מעוגל, בגובה קצת לא הכי סביר, אשר מיד העלה בדעתי את החשש שזה ראשו של מישהו גבוה מדי (ולכן עוד יותר מאיים מאשר סתם מישהו שנמצא במקום בו לא אמור להיות אף אחד).
בחיל ורעדה הדלקתי אור וגיליתי בלון מודבק שם. אחד מני רבים…
התברר שחברות שגרו לא רחוק, להן היה מפתח (למקרי חירום), החליטו (על דעת עצמן) לקשט את הדירה לכבוד המאורע.
והנה עוד מטרה טובה שקצת החמיצה את הכוונה. כי אני משוכנעת שלא רצו להעניק לי התקף לב כמתנת יום הולדת (או למחוק לי עשר שנות חיים).

והרי לנו ששת ההיבטים של הבלון הלכאורה פשוט הזה.
ואני משוכנעת שיכולים להתקיים עוד, עליהם הוגבלתי (על-ידי ניסיוני האישי) מכדי לחשוב. לכן, מי שרואה עוד, מוזמן לשתף בתגובות.
L

נ.ב. לפתע פתאום, בזמן הניקיון השבועי, נחת האסימון – הדבר היחידי שבאמת יש לו אך ורק שני צדדים, זה…

סמרטוט…

אומנות | Art·המחוייך | With A Smile

אומנות אולי ? Art Maybe

מעבר לרחוב היה מוזיאון | Across the street there was a museum

פעם סגרה את האזור גדר חיה | the area was once enclosed by a hedge

הגדר נעלמה והייתה פעילות | the hedge was gone but there was activity

כאשר הוסרו שאר המכשולים | when all the obstacles were removed

התגלו אלו הדברים | these things appeared

מבנה לצדם גם יהיה מוזיאון | an adjacent structure will also be a museum

בין המוזיאונים… האם גם זה אומנות ? Between the museums… is this art too

L

P.S. Doesn't it look like a giant passed by, with a hole in his pocket, through which some of his M&M's spilled to the ground, and inspired all the rest?

נ.ב. האם זה לא נראה כאילו עבר שם ענק עם חור בכיס, ממנו נשרו ארצה כמה מהסוכריות שלו, והישרו על כל השאר?