רגעי צילום | Pix Moments

Got to Love These White Guys

חייבת לאהוב את הלבנים האלו

I know I already posted a photo of a Little Egret (here), but I liked this one better (the above. How delicate…). And the one who got away (below, with the yellow hint of its' feet).

אני יודעת שכבר העליתי תמונה של לבנית קטנה (כאן), אך אהבתי יותר את זו (לעיל. איזו עדינה, לא?). וגם את האחת שברחה (להלן, עם רמז צהוב-כפותיה).

And the third in this series? Can anyone look at it unsmiling?

והשלישית בסדרה הזו? ובכן, הניתן לראותה ולא לחייך?

L

Transient.

נ.ב., המצחיק הוא שבדרך חזרה ירד עלי גשם, ועוד ביום מפנה הקיץ… האם המדינה עברה לאירופה מבלי ששמתי לב?

רגעי צילום | Pix Moments

הביישנים | The Shy Ones

In our world it seems a fact that the daring get more attention (whether positive or negative). The shy ones are, well – shy. Prefer the sidelines to the limelight. And when one focuses on them, they are liable of flight.
Luckily/happily, the camera I'm now using has a small zoom.
Which managed to capture the Glossy Ibis (unfortunately without the gloss):

בעולמנו, נדמה כי עובדה היא שהנועזים תמיד מקבלים את תשומת הלב (אם חיובית ואם שלילית). הביישנים, לעומתם, לעיתים נחבאים אל הכלים. מעדיפים את הצדדים על פני המרכז. וכשמתמקדים בהם, עלולים אף לברוח.
למזלי/שמחתי, למצלמה בה אני משתמשת עכשיו יש זום קטן.
אשר הצליח להנציח מגלן חום (גם אם לא את בוהק כנפיו):

and the (and here I'm not at all sure this is a) Little Egret (?):

ואת (ופה אני לא לגמרי בטוחה שזו) לבנית קטנה (?):

the elusive Mrs. … well, let's just call her Hummingbird though it's a similar yet different species (whose mate I caught here):

גב' צופית החמקמקה (אשר את בן זוגה תפסתי פה):

but what made me happiest is that I finally managed to (really) get myself a Spectacled Bulbul:

אבל מה שהכי משמח אותי, הוא שסוף-סוף הצלחתי (באמת) להשיג לי בולבול:

…hopefully you've managed to disregard the clothes lines on this last one, but at least this bulbul is more visible more than the first

…בתקוה שהצלחת להתעלם מחבלי הכביסה, אך לפחות את הבולבול הזה אפשר לראות יותר מקודמו

L

רגעי צילום | Pix Moments

הראשון שלי | My First

He looked so festive, as if he just put on his new suit. Well, actually, it could be a 'she'. But as I am one too, and the odds are 50-50, I decided it was a 'he'.
My first Spur Winged Lapwing. For more info about them, click here.
Happy holiday
L

הוא נראה כה חגיגי, כמו הרגע לבש חליפה חדשה. ובכן, למעשה, זו יכולה הייתה להיות 'היא'. אך היות וכך גם אני, והסיכויים מתחלקים לחצי-חצי, החלטתי שהציפור הייתה 'הוא'.
הסיקסק הראשון שלי. למידע נוסף, קליק פה.
חג שמח
L

המחוייך | With A Smile

היה יום כזה יפה | It Was Such A Nice Day

Once upon a time a couple of pigeons made a date. The guy-pigeon arrived on time and waited. And waited. A day passed, then two. All of a sudden he saw the gal-pigeon from a distance and flew to her, all annoyed and ruffle-feathered. Where have you been, he demanded. It was such a nice day, she answered, that I decided to walk.

That was one of the first jokes (if not the very first one) that I ever heard as a child. As a grownup, I know it is not at all funny. But something in me always manages to smile whenever I am reminded of it (yes, I know these are ducks. Still, they reminded me).
L

באחד הימים זוג יונים קבעו להיפגש. הזכר הגיע בזמן. חיכה. וחיכה. עבר יום. חלפו יומיים. לפתע ראה את היונה מרחוק ועף אליה, כל-כולו עצבני וסמור נוצות. איפה הייתְ, תבע לדעת. היה יום כזה יפה, ענתה לו היא, עד כי החלטתי ללכת ברגל.

זו הייתה אחת הבדיחות הראשונות (אם לא הראשונה בהא הידיעה) אותן שמעתי בילדותי. כבוגרת, אני יודעת שזו ממש לא בדיחה מוצלחת. אבל משהו בי תמיד מצליח לחייך בכל פעם שאני נזכרת בה (כן, אני יודעת שאלו ברווזים. עדיין, הזכירו לי).
L

רגעי צילום | Pix Moments

On a Good Morning

I went for a walk, and met with Grace

בבוקר טוב, יצאתי לטיול ופגשתי ב-חן

and with what made me smile a bit (a cock loose in the city?).

ובמה שגרם לי לחייך מעט (גבר משוחרר בעיר?).

L

Hmm… I'm sorry, to me Green really spells Nature. And I'm always happy to find it in the middle of the otherwise very urban city in which I live.

ההמממ… מצטערת אך עבורי, ירוק למעשה מתקשר רק לטבע. ואני תמיד שמחה לפגוש בו בעיר המאד עירונית בה אני חיה.

 

ההזוי | The Surreal

לפני ואחרי | Before and After

Before – I found a kind of beauty in the Crane Dance

לפני – מצאתי איזשהו יופי במחול העגורנים

Originally posted here (even if shot with a weak kind of camera).

הועלה לראשונה לכאן (גם אם צולם במצלמה חלשה למדי).

After – one of them lost its' head

אחרי – אחד מהם קופד ראשו

Before – I found this tree kind of charming

לפני – מצאתי את העץ הזה די מקסים

Originally posted here.

הועלה לראשונה לכאן.

After, and though shot from a different direction, you can still tell that the tree lost a limb

אחרי, ואף אם צילמתי מכיוון אחר, עדיין אפשר לראות שהעץ איבד זרוע

Yesterday, a crane-head collapsed, wounding two and ruining a house (and the tree). Luckily (according to what's in today's paper) two cats in one of the apartments were not harmed. I hope they and their human-folk found a place to spend the night.
L

ובכן, בעברית אין לי צורך להסביר. כולי תקווה כי הדיירים וחתוליהם מצאו מקום.
L

המחוייך | With A Smile

Say it with… Words

Way back then, when people used to wash (maybe) their face and hands (though Jane Austen did write something about dirt behind the knees), flowers were a sort of need.

דבר אליי ב… מילים: אי אז בזמנים (ההם), כאשר אנשים רחצו (אולי) רק את הידיים והפנים (למרות שג'יין אוסטן כתבה פעם משהו על ניקיון מאחורי הברך), פרחים היוו סוג של הכרח.

Even the word Nosegay was formed to depict a small bunch of flowers, which one can separate into Nose and Gay (= light-hearted and care free).

באנגלית אפילו המציאו את המילה nosegay (בה אפילו אותה ג'יין השתמשה), לציון זר קטן של פרחים, שאם נפרק טיפ-טיפה לגורמים נגלה את המילה nose – הלא הוא האף, מחובר אל המילה gay – קל-לבב ונטול דאגה.

But since then a lot of water flowed under some bridge or other, that kind of nullified the above mentioned necessity.

אך מאז עברו הרבה מים בכל מני נהרות, נחלים ושאר מקומות. מה ש-די ביטל את הצורך שלעיל.

Now, don't get me wrong, I'm not really criticizing. Some think flowers are so beautiful a room just isn't complete without them.
I-myself think flowers are beautiful in gardens and Nature. Which is why those who really know me, also know not to send me picked flowers.
Which also makes me appreciate all the more the one guy that although thought to bring me flowers, decided that anyone can do that, and showed up on my doorstep with a… watermelon (!). Too bad he didn't check whether I have a proper knife…

כעת, אל תבינו אותי לא נכון. אני לא באמת מעבירה ביקורת. יש החושבים כי פרחים יפים עד כדי לעצב בהם חדרים שלמים, ויבושם להם.
אני-אישית חושבת שפרחים יפים בגינות (עדיף של אחרים) ובטבע. אי לכך ובהתאם לזאת, מי שמכיר אותי היטב, יודע שלא לשלוח לי פרחים קטופים.
וכאן יצויין לטובה אותו בחור שאמנם חשב להביא לי פרחים, אך החליט שלזה כל אחד מסוגל, ונחת על סף ביתי עם… אבטיח (!). חבל רק שלא בדק תחילה אם יש לי סכין…

Well, it isn't just my own preference. Way back (this time in my own lifetime), when I used to share my home with a cat, I was happy to find she felt alike. If someone made a mistake and a bouquet suddenly materialized in our midst, my cat would attack it rather furiously (and of course – leaves, water and vase-shards everywhere made me a bit less happy).

ובכן, זה לא רק עניין של העדפה אישית. אי אז בזמנים (הפעם באלו שלי) כאשר חלקתי את חיי עם חתולה, שמחתי מאד לגלות שההעדפות שלה מאד דומות. אם קרה ומישהו טעה ולפתע צץ זר פרחים בבית, חתולתי נהגה לתקוף אותו בחמת זעם (וכמובן – עלים, מים ושברי אגרטל בכל מקום, שימחו אותי קצת פחות).

And why this burst of memories? Because I opened my door this morning and found… A bunch of flowers (sorry, the stairs are dark in this building. I couldn't take their picture).

וכל כך למה פרץ הזיכרונות? כי פתחתי את דלתי הבוקר ועל מעקה המדרגות גיליתי… זר פרחים (מצטערת, חשוך במדרגות הבניין, לא הצלחתי לצלם).

I don't know what it was doing there. Obviously it wasn't looking for me. So I let it alone, though I was sorry that being picked they didn't lighten the nose they were meant for.

אין לי מושג מה הזר הזה חיפש על המעקה. בוודאי לא אותי. לכן הנחתי אותו לנפשו, למרות שהצטערתי שאם כבר הפרחים נקטפו, לא הצליחו לשמח את האף להם נועדו.

And in short – if you send flowers, make sure there is a note…
Always at your service,
L

ובקיצור – אם אתם שולחים פרחים, וודאו כי מצורף להם פתק…
לשרותכם תמיד,
L

המחוייך | With A Smile·רגעי מחשבה | Thoughts

The Sides of the Coin

צדי המטבע

For a while now I've been bothered by the idea that "there are two sides to every coin".
Whoever coined this idiom, I have a feeling that they meant well:
That they wanted to say – watch out. What seems clear may be just one aspect, but let's not forget there could always be another.

Does anyone else see where this idea fails?

Well, despite the well-meaning intention to expand thought, this idea actually limits the options – to only two.
As if there could not be a third, fourth, tenth side to anything and everything. Even a coin…
So, being bothered as I was, at some point I observed and experimented (in an uncontrolled environment) and made a (not at all shocking) discovery:

Every coin has at least three sides (!).

It is not just the symbol side and the number side. A coin also has a thickness.
Therefore it always has a third side – the circumference.
Albeit thin and easy to ignore, still it exists nevertheless (and already a bit better metaphor).

I also found that some coins (if I'm not mistaken, Euro money has them) have even more sides to them:
the symbol side + the number side + the outer edge of the one white metal + the inner rim of it + the circumference of the other golden metal within = (to my own count make) 5 sides…

However, when trying to find a real-life example for this, I-myself failed. (Was I limited by the original two-sided-coin idea?)

That is – until I remembered this shot:

Seemingly a very simple shot, in which nothing happens. But I will now analyze it a bit and add the missing details:

First – it is rather surprising to walk in the everyday, mundane street, and meet a free balloon devoid of a person coming my way (1).
On second thought (2) – I rather liked the overall shot (which is why I snapped it).
Right after clicking, other thoughts came aboard – (3) did a child lose it and now he (or she) are sad?; (4) did it break free from a shop along the street, selling it and the like?; (5) was there a party planed in one of the apartments around (it was mainly a residential street, until the shopping center ahead) and one of the balloons emancipated itself?
I haven't a clue. But, oh, this last thought reminded me of the time I lost my personal liking of balloons (6):

It was years and years ago. I was living alone.
It was my birthday.
I came home at the end of the day, expecting an empty apartment, as usual. Opening the door, the light from the stairwell spilled into the darker apartment, almost reaching (yet not quite) something rounded at a somewhat unreasonable hight. Which immediately made me feel it is the head of a too tall someone (therefore much more threatening than just a someone being where there should be no one at all).
Really trembling I turned on more light and found a balloon stuck there. One of many…
It turned out that some friends that lived nearby, having a key (for emergencies only) took it upon themselves to decorate for the occasion.
Yet another well-meaning intention that rather missed its mark. For I am sure they didn't want to give me a heart attack.

And these were the six aspects of the seemingly simple balloon.
I'm sure there could be more, of which I'm too limited (by my own experience) to think. So whoever sees more, is welcome to share in a comment.
L

a rather late entry to Conventional Wisdom


ובעברית:

זה זמן שהרעיון כי "לכל מטבע שני צדדים" (או "הצד השני של המטבע") מטריד אותי.

יהיה מי שהיה זה (או זו) שטבעו את מטבע הלשון הזה, לתחושתי האישית – הכוונה המקורית הייתה חיובית:
כלומר, רצו לומר – שימו לב. אולי מה שנדמה הכי ברור הוא צד אחד בלבד, אבל בל נשכח שתמיד יכול להיות עוד צד.

האם עוד מישהו רואה איפה הרעיון הזה נכשל?

ובכן, על אף שהכוונה כנראה הייתה הרחבת המחשבה, המשפט הזה דווקא מגביל: לשני צדדים בלבד.
כמו לא יכול להיות שלישי, רביעי, עשירי… לכל דבר ועניין. אפילו למטבע…
לכן, בהיותי מוטרדת, באיזשהו שלב ערכתי תצפיות וניסיונות (בסביבה לא מבוקרת) ועליתי על תגלית (ממש לא מרעישה):

התברר לי שלכל מטבע יש לפחות שלושה צדדים (!).

הרי אין זה רק צד הסמל וצד המספר. למטבע יש גם עובי.
כך שתמיד יש לו גם את הצד השלישי – ההיקף.
אמנם דק וכזה שממנו קל להתעלם, אך בכל זאת ממשיך להתקיים (וכבר מטפורה קצת יותר מוצלחת, לטעמי).

עוד גיליתי כי למטבע עשרת השקלים יש אפילו יותר היבטים:
צד הסמל + צד המספר + היקף חיצוני של החלק המוכסף + היקף פנימי של החלק המוכסף + היקף חיצוני של החלק המוזהב = (לספירתי) 5 צדדים…

אך כשניסיתי לחשוב על דוגמה לכך מהחיים, אני-עצמי נכשלתי. (האם הוגבלתי על-ידי רעיון המטבע המקורי?)

כלומר – עד שלפתע נזכרתי בצילום הזה:

לכאורה, צילום מאד פשוט, שלא קורה בו הרבה. אך הריני לנתח קמעה, ולהוסיף את הפרטים שלא מופיעים בתמונה:

תחילה – זה די מפתיע ללכת ברחוב היום-יומי הרגיל ולפתע לפגוש בלון משוחרר נטול-איש מתקדם מהכיוון הנגדי (1).
במחשבה שנייה (2) – אהבתי את התמונה הכללית (לכן צילמתי).
ומיד לאחר שהקלקתי, החלו מחשבות נוספות לצוץ – (3) האם ילד איבד בלון, ועכשיו הוא (או היא) עצובים?; (4) האם הבלון חמק לחופשי מחנות בהמשך הרחוב, שמוכרת אותו ושכמותו?; (5) או שמא מתוכננת חגיגה באחד הבתים הסמוכים (זה היה רחוב מגורים בעיקרו, עד לחנויות בקצהו) ואחד הבלונים ברח אל עצמאותו?
אין לי מושג. אבל, הו, זה הזכיר לי את ההזדמנות בה איבדתי את חיבתי האישית אל בלונים (6):

היה זה לפני שנים על גבי שנים. גרתי לבד.
הגיע יום הולדתי.
חזרתי הביתה בסוף היום, מצפה למצוא דירה ריקה, כהרגלי. בפותחי את הדלת, אור המדרגות חדר מעט אל חלל הדירה האפלולי. וכמעט הגיע (אם כי לא ממש) אל משהו מעוגל, בגובה קצת לא הכי סביר, אשר מיד העלה בדעתי את החשש שזה ראשו של מישהו גבוה מדי (ולכן עוד יותר מאיים מאשר סתם מישהו שנמצא במקום בו לא אמור להיות אף אחד).
בחיל ורעדה הדלקתי אור וגיליתי בלון מודבק שם. אחד מני רבים…
התברר שחברות שגרו לא רחוק, להן היה מפתח (למקרי חירום), לקחו על עצמן את המטלה לקשט את הדירה לכבוד המאורע.
והנה עוד מטרה טובה שקצת החמיצה את הכוונה. כי אני משוכנעת שלא רצו להעניק לי התקף לב במתנה.

והרי לנו ששת ההיבטים של הבלון הלכאורה פשוט הזה.
ואני משוכנעת שיכולים להתקיים עוד, עליהם הוגבלתי (על-ידי ניסיוני האישי) מכדי לחשוב. לכן, מי שרואה עוד, מוזמן לשתף בתגובות.
L

המיוחדים | Special Moments·רגעי צילום | Pix Moments

The End of a Year

סופה של שנה

While thinking of the end of this year just about a few days ago, when out running errands, I happened to look up. I had no reason to check the sky, I heard nothing and no shadow passed me by, and still I was observing the clouds. When all of a sudden a couple of silhouettes crossed my line of sight.
These were two winged-creatures, too far off for eye-recognition (let alone poor Tablet ability). Yet they seemed bigger (than the average crow, for instance) and what was even weirder than what I usually get to see – their necks were much longer.
And (almost) immediately I remembered my very first post of this year, of January – a rather verbal record of my first (ever, as far as I remember) meeting with a couple of surprising, unexpected duck-goose type winged creatures, and in that moment – totally unknown to me.

Oh, thought I, this can characterize my year, when starting and ending with winged creatures…
Though it's true that I snapped a lot of other things, some even got to my blog; and it is also true that there were other happenings; still – for a retrospective, I decided to focus on the positive, on what I enjoyed most.

And I think my favorite shot of the year is the Morning Walk (first published here):

טיול בוקר | A Morning Walk

Shot on August 8 this year, at 7:40 am. Definitely morning.

Later this year I was given the solution to the mystery of the unknown creatures of January. These were a couple of Egyptian Geese, a shot of the one I uploaded here, but from my second (and last) actual meeting with them I still had another shot of both:

Of October 16.

It could very well be that the couple of silhouettes from the beginning of this post were these. Then again it could be not them at all.

But to end this post (with my fondness for threes), I chose another photo that never saw the light of blog:

Of April 18.

Though not so distinguishable (which is why I didn't upload it so far), these were a couple of Mallards (duck and not goose, yet still somewhat similar). And a photo I rather like (which is why I didn't delete it), that has something romantic about it.

Seems a good goose year, right?
Wishing a new and good year to you, me and all, and filled with Love
L


ובעברית:

סופה של שנה –
לקראת סופה של השנה (האזרחית), כאשר רבים עוסקים בספירות מלאי וסיכומים, העפתי גם אני מבט מהיר על השנה שהייתה. בבלוגי, כמו גם בחיי האישיים. תוך כדי מחשבות והרהורים, ואך לפני ימים ספורים, בעת סידורים, משום-מה הרמתי מבט למרומים. לא הייתה לי סיבה לחפש בשחקים, לא שמעתי שום קול, לא עבר אותי אף צל, ועדיין מצאתי עצמי בוחנת עננים. כשלפתע זוג צלליות חצה את שדה ראייתי.
הללו היו צמד יצורים מכונפים, רחוקים מדי לזיהוי-עיני (ועוד יותר כן לצילום בטאבלטי) ובכל-זאת, נדמו לי יותר גדולים (למשל, מ-עורב מצוי) ומה שעוד יותר מוזר מכפי שאני רגילה לראות – הצווארים שלהם היו הרבה יותר ארוכים.
ו(כמעט) מיד נזכרתי בפוסט הראשון שלי הש"ז, בינואר – תיעוד מילולי של המפגש הראשון שלי (בחיי בכלל, עד כמה שזכור לי) עם יצורים מכונפים דמויי אווז/ברווז, מפתיעים, בלתי צפויים, ובאותו רגע – לחלוטין בלתי מוכרים לי.

הו, חשבתי לי, זה יכול לאפיין את הש"ז שלי, בהתחילה והסתיימה ביצורים מכונפים…
אז נכון, צילמתי לא מעט דברים אחרים, חלקם אף עלו לפה. ולצדם חלו עוד התרחשויות. אך למען הרטרוספקטיבה, החלטתי להתמקד במה שהיה (בעיניי) הכי חיובי הש"ז, מה שנהניתי ממנו הכי בעצמי.

ונדמה לי כי הצילום החביב עליי מכל הוא טיול הבוקר (שפורסם במקור פה):

טיול בוקר | A Morning Walk

צולם ב-8 לאוגוסט, ב-7:40. בהחלט בוקר.

בהמשך השנה, ידידי מוטי סיפק לי פתרון לתעלומת היצורים המכונפים הבלתי מזוהים מינואר. הללו היו צמד יאוריות, צילומה של אחת מהן העליתי לכאן, אך מהמפגש האישי השני שלי איתן (והאחרון) יש לי עוד צילום, של שתיהן גם יחד:

מה-16 לאוקטובר.

ויכול מאד להיות שהצלליות מראשית הפוסט הזה היו אלו. אם כי גם יכול להיות שלא.

אך לסיום הפוסט (ומחיבתי לשלשות), בחרתי להוסיף עוד צילום, שטרם ראה אור-בלוג:

מה-18 לאפריל.

אם כי לא כל כך קלים לזיהוי (וזו הסיבה שלא העליתי צילום זה עד כה), הללו היו צמד ברכיות (נו, ברווז ולא אווז. אבל דומה איכשהו). וצילום שדווקא מוצא חן לי (לכן לא מחקתי) היות ויש בו משהו רומנטי.

ובכן נדמה כי הש"ז (לפחות מבחינתי) הייתה שנת אווז חביבה, לא?
באיחולים לשנה אזרחית חדשה וטובה לכם ולי ולכולנו, ומלאה באהבה
L