רגעי צילום | Pix Moments

…Going for a walk on a winter's day

…I didn't expect finding a somewhat similar cat to the one Michelle posted for the WPC. Anticipating flight (which could also be this post's title), I got as close as I might, to the cat anticipating the woman who feeds them. Can you spot it?

לטיול יצאתי ביום חורפי וכלל לא ציפיתי למצוא חתול דומה-משהו לאחד שמישל העלתה לאתגר הצילום השבועי. בציפייה לבריחה (מה שגם יכולה להיות כותרת הפוסט הזה), התקרבתי ככל האפשר, אל החתול המצפה לאישה המאכילה אותם. האם רואים אותו?

Even less easy to spot is this Eurasian Jay (sorry, it's all my camera can do). Which I particularly didn't want to scare off, as I don't get to see them as often as I'd like. (He's on the green railing).

ועוד יותר קשה להבחין בעורבני (מצטערת, רק לזאת המצלמה שלי מסוגלת). אותו במיוחד לא רציתי להפחיד, היות ולא יוצא לי לפגוש אותם לעיתים מספיק תכופות לטעמי. (הוא על הגדר הירוקה).

Though the cat being in a different garden, the Jay agreed to show me his back…

אך מהיות החתול בגינה אחרת, העורבני הסכים להראות לי את גבו…

L

אתגר הצילום השבועי – ציפייה | The Weekly Photo Challenge – Anticipation

רגעי צילום | Pix Moments

אהבה | Love

kr

Nothing is worth celebrating more than the undefinable and illusive feeling of all – Love:
the greatest motivator and the best force, that comprehends acceptance, respect and consideration of another.
Usually understood as romance a deux, one can very easily extend it to include mankind and the entire world, if one but lets it mean that.

At the birth of a new weekend-day, clean and serene yet full of possibilities, these two could be seen as dancing the dawn to life…
L

Brought to you as per the weekly photo challenge – Jubilant.

דבר אינו ראוי לחגיגה יותר מאשר התחושה הבלתי ניתנת להגדרה והחמקמקה, העונה לשם – אהבה:
המניע הגדול ביותר והעוצמה הטובה ביותר, המגלמת קבלה, כבוד, והתחשבות בזולת.
לרוב המחשבה על אהבה מתמקדת ברומנטיקה בין שניים. אך בקלות אפשר להרחיב אותה לכלול את כלל האדם והעולם כולו, אם רק יינתן לה.

בלידתו של יום שבת חדש, נקי ושלו אך מלא אפשרויות, אפשר היה לראות את שני אלה כרוקדים את היום לחיים…
L

אתגר הצילום השבועי – צוהל

רגעי מחשבה | Thoughts

A Clever Little Hummingbird

צופית קטנה וחכמה

I always thought that seeing a hummingbird means watching a colored blur. And personal experience didn't convince me I was wrong:

Outside my kitchen window there's a flowering tree top (sorry, don't know what kind). Once upon a time (over a year ago) I happened to approach that window and saw a hummingbird in action outside. The wings' speed was unbelievable, and its metallic-hued body was barely visible through them. In any case, this unexpected sight turned that day into an almost Holy Day, adorned with this surprising, beautiful and rather rare luster. After all how many times this kind of thing happens?

That side of my humble abode is affluent with bird chatter. Among which stands out the song of a bird I never saw (and am curious about). But, of course, there also are plenty of Spectacled Bulbuls, Rose-Ringed ParakeetsHooded Crows and Common Myna to name but a few (rare too but I also caught a glimpse or two of a Eurasian Jay).

One day, not so long ago, I heard a different kind of call. I tiptoed over, peaked through slits in the shutters and was amazed.

The said tree spreads its top all over my washing lines, which I don't use. And there, right there, on one of the lines, stood…

A Hummingbird.
The little one discovered it can stand on the line and happily suck away with no effort whatsoever…

Sadly, my opening the shatters for a better look scared it off.

Since then I wised up. I picked up the habit of leaving the shutters open to cracks, affording the sight of the clothes line with no scaring danger. And last evening, again a cry called me to that window. And again I tiptoed and again – there it was.
No more than half a meter away. A jewel-bright, hopping to and fro hummingbird, leisurely looking at the flowers, deciding which to visit next.

I felt as if Life has handed me a gift. My guest offered me its variegated luster to liven up my dull day. My heart expanded with Love for it, for beauty in general and life itself.
My heart contracted in compassion, thinking of the summer heat wilting the flowers and then what will become of it, my charming hummingbird, that adopted my otherwise useless lines?
A clever little hummingbird… how wonderful…

-0-

This bird sighting fitted wonderfully with what I was thinking lately. Despite being an atheist myself, I can't help pondering over a Jewish concept, that is  commemorated these days: Unjustified Hatred (next Sunday Jews will be fasting for the loss brought on them by unjustified hatred).
This is always closely followed by Love, as the Jewish equivalent of Valentine's will be celebrated next Friday.

Something in the world out there seems almost Hate-Oriented and what justification can there be for it, while life also offers moments of love and beauty, one just needs to watch out for, before they fly off and disappear amongst the blinding daily cares.
L

(Some photos can be found at The Ambush and A Bit More).


ובעברית:

תמיד חשבתי שלראות צופית משמעו לראות ענן צבע מטושטש-קצוות. וניסיון אישי לא הצליח לשכנע אותי שזו טעות:

מחוץ לחלון המטבח שלי פרוסה צמרתו של עץ פורח (מצטערת, אין לי מושג איזה עץ זה). וכבר יצא לי (פעם אחת, לפני יותר משנה) להתקרב לחלון זה ולראות צופית בפעולה.
מהירות הכנפיים כזו שלא תאומן, וגופה הצבעוני-מתכתי בקושי נראה בינן. בכל מקרה, התצפית הלא צפויה הפכה את אותו יום ליום חג כמעט, מקושט בברק היפהפה, המפתיע ודי נדיר. וכי כמה רגעים של יופי צרוף החיים הללו מציעים?

כל הצד ההוא של דירתי הצנועה שופע קשקושי ציפורים. בולטת ביניהן שירתה של ציפור עלומה שמעולם לא ראיתי ואין לי מושג מי היא. אך, כמובן, בולבולים, דררות, עורבים ומיינות לא חסרים בין היתר (גם הוא די נדיר, אך קלטתי שם גם עורבני צבעוני וצורמני).

יום אחד, לא מזמן, קלטתי קריאה יוצאת דופן. על קצות הבהונות ניגשתי, בזהירות מבעד לסדק בתריסים הצצתי ונדהמתי.

צמרת אותו עץ שלעיל פזורה בינות לחבלי הכביסה של הדירה, בהם אני לא משתמשת. ושם, ממש שם, על אחד החבלים, עמדה…

צופית.
הקטנה גילתה כי ביכולתה לעמוד על אחד מחבלי הכביסה ולינוק צוף להנאתה, במינימום מאמץ…

לצערי הרב פתיחת התריס לראִייה הבהילה אותה למעופה.

מאז, החכמתי. רכשתי את ההרגל לפתוח את התריס לחרכים דקים, המותירים הצצה אל החבלים ללא סכנת ההבהלה. והנה, אתמול בערב, שוב קראה לי לחלון אותה קריאה. שוב ניגשתי ושוב שם הייתה.
לא יותר מחצי מטר ממני – צופית קטנה בוהקת, מקפצת מחבל לחבל, מתקרבת ומתרחקת, בוחנת את סביבתה, מחפשת את הפרח אותו טרם ביקרה.

הרגשתי שהחיים נתנו לי מתנה. האורחת הציעה לי את יופייה הססגוני לעיטור יומי החד-גוני. לבי רחב מאהבה אליה, אל יופי בכלל והחיים עצמם.
לבי נכמר מחמלה למחשבה כי הפרחים נובלים בחום הקיץ הלוהט ואז מה יהיה עליה, הצופית המקסימה, שאימצה לה את חבלי הכביסה המיותרים לי?
צופית קטנה וחכמה… כמה נפלא…

-0-

צופיתי-זו השתלבה יפה במחשבות התופסות אותי לאחרונה. למרות האתאיזם אני מוצאת עצמי מהרהרת בשנאת חינם (9 באב) ואהבה (ט"ו בו).
משהו בעולם המתנהל לו שם בחוץ מרגיש לי כמו מכוון-שנאה (שיימינג?). ה"חינם" מיוצג היטב בשטחיות האינטרנטית הנקוטה.
והנה – יש ומתקיימים רגעי יופי מלאים אהבה, להם רק צריך להיות ערים וערניים, כדי לקלוט אותם לפני שהם מתפספסים וחומקים בין עיסוקי החיים המעוורים.
L

(כמה תמונות ניתן למצוא ב-במארב וב-עוד קצת).